ירמיהו פרק ו

(א) העזו בני בנימן מקרב ירושלם ובתקוע תקעו שופר ועל בית הכרם שאו משאת כי רעה נשקפה מצפון ושבר גדול: (ב) הנוה והמענגה דמיתי בת ציון: (ג) אליה יבאו רעים ועדריהם תקעו עליה אהלים סביב רעו איש את ידו: (ד) קדשו עליה מלחמה קומו ונעלה בצהרים אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב: (ה) קומו ונעלה בלילה ונשחיתה ארמנותיה: (ו) כי כה אמר יהוה צבאות כרתו עצה ושפכו על ירושלם סללה היא העיר הפקד כלה עשק בקרבה: (ז) כהקיר בור (ביר) מימיה כן הקרה רעתה חמס ושד ישמע בה על פני תמיד חלי ומכה: (ח) הוסרי ירושלם פן תקע נפשי ממך פן אשימך שממה ארץ לוא נושבה: (ט) כה אמר יהוה צבאות עולל יעוללו כגפן שארית ישראל השב ידך כבוצר על סלסלות: (י) על מי אדברה ואעידה וישמעו הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב הנה דבר יהוה היה להם לחרפה לא יחפצו בו: (יא) ואת חמת יהוה מלאתי נלאיתי הכיל שפך על עולל בחוץ ועל סוד בחורים יחדו כי גם איש עם אשה ילכדו זקן עם מלא ימים: (יב) ונסבו בתיהם לאחרים שדות ונשים יחדו כי אטה את ידי על ישבי הארץ נאם יהוה: (יג) כי מקטנם ועד גדולם כלו בוצע בצע ומנביא ועד כהן כלו עשה שקר: (יד) וירפאו את שבר עמי על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום: (טו) הבישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו גם הכלים לא ידעו לכן יפלו בנפלים בעת פקדתים יכשלו אמר יהוה: (טז) כה אמר יהוה עמדו על דרכים וראו ושאלו לנתבות עולם אי זה דרך הטוב ולכו בה ומצאו מרגוע לנפשכם ויאמרו לא נלך: (יז) והקמתי עליכם צפים הקשיבו לקול שופר ויאמרו לא נקשיב: (יח) לכן שמעו הגוים ודעי עדה את אשר בם: (יט) שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מחשבותם כי על דברי לא הקשיבו ותורתי וימאסו בה: (כ) למה זה לי לבונה משבא תבוא וקנה הטוב מארץ מרחק עלותיכם לא לרצון וזבחיכם לא ערבו לי: (כא) לכן כה אמר יהוה הנני נתן אל העם הזה מכשלים וכשלו בם אבות ובנים יחדו שכן ורעו יאבדו (ואבדו): (כב) כה אמר יהוה הנה עם בא מארץ צפון וגוי גדול יעור מירכתי ארץ: (כג) קשת וכידון יחזיקו אכזרי הוא ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת ציון: (כד) שמענו את שמעו רפו ידינו צרה החזקתנו חיל כיולדה: (כה) אל תצאי (תצאו) השדה ובדרך אל תלכי (תלכו) כי חרב לאיב מגור מסביב: (כו) בת עמי חגרי שק והתפלשי באפר אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כי פתאם יבא השדד עלינו: (כז) בחון נתתיך בעמי מבצר ותדע ובחנת את דרכם: (כח) כלם סרי סוררים הלכי רכיל נחשת וברזל כלם משחיתים המה: (כט) נחר מפח מאשתם (מאש תם) עפרת לשוא צרף צרוף ורעים לא נתקו: (ל) כסף נמאס קראו להם כי מאס יהוה בהם: