(א) אשר היה דבר יהוה אל ירמיהו על דברי הבצרות: (ב) אבלה יהודה ושעריה אמללו קדרו לארץ וצוחת ירושלם עלתה: (ג) ואדריהם שלחו צעוריהם (צעיריהם) למים באו על גבים לא מצאו מים שבו כליהם ריקם בשו והכלמו וחפו ראשם: (ד) בעבור האדמה חתה כי לא היה גשם בארץ בשו אכרים חפו ראשם: (ה) כי גם אילת בשדה ילדה ועזוב כי לא היה דשא: (ו) ופראים עמדו על שפים שאפו רוח כתנים כלו עיניהם כי אין עשב: (ז) אם עונינו ענו בנו יהוה עשה למען שמך כי רבו משובתינו לך חטאנו: (ח) מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון: (ט) למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע ואתה בקרבנו יהוה ושמך עלינו נקרא אל תנחנו: (י) כה אמר יהוה לעם הזה כן אהבו לנוע רגליהם לא חשכו ויהוה לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חטאתם: (יא) ויאמר יהוה אלי אל תתפלל בעד העם הזה לטובה: (יב) כי יצמו אינני שמע אל רנתם וכי יעלו עלה ומנחה אינני רצם כי בחרב וברעב ובדבר אנכי מכלה אותם: (יג) ואמר אהה אדני יהוה הנה הנבאים אמרים להם לא תראו חרב ורעב לא יהיה לכם כי שלום אמת אתן לכם במקום הזה: (יד) ויאמר יהוה אלי שקר הנבאים נבאים בשמי לא שלחתים ולא צויתים ולא דברתי אליהם חזון שקר וקסם ואלול (ואליל) ותרמות (ותרמית) לבם המה מתנבאים לכם: (טו) לכן כה אמר יהוה על הנבאים הנבאים בשמי ואני לא שלחתים והמה אמרים חרב ורעב לא יהיה בארץ הזאת בחרב וברעב יתמו הנבאים ההמה: (טז) והעם אשר המה נבאים להם יהיו משלכים בחצות ירושלם מפני הרעב והחרב ואין מקבר להמה המה נשיהם ובניהם ובנתיהם ושפכתי עליהם את רעתם: (יז) ואמרת אליהם את הדבר הזה תרדנה עיני דמעה לילה ויומם ואל תדמינה כי שבר גדול נשברה בתולת בת עמי מכה נחלה מאד: (יח) אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב כי גם נביא גם כהן סחרו אל ארץ ולא ידעו: (יט) המאס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא קוה לשלום ואין טוב ולעת מרפא והנה בעתה: (כ) ידענו יהוה רשענו עון אבותינו כי חטאנו לך: (כא) אל תנאץ למען שמך אל תנבל כסא כבודך זכר אל תפר בריתך אתנו: (כב) היש בהבלי הגוים מגשמים ואם השמים יתנו רבבים הלא אתה הוא יהוה אלהינו ונקוה לך כי אתה עשית את כל אלה: