ירמיהו פרק מט | רבנים שונים | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
ספר ירמיהו

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' אשר בן ר' שלום הי"ד

3 דק' קריאה

(א) לבני עמון כה אמר יהוה הבנים אין לישראל אם יורש אין לו מדוע ירש מלכם את גד ועמו בעריו ישב: (ב) לכן הנה ימים באים נאם יהוה והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה והיתה לתל שממה ובנתיה באש תצתנה וירש ישראל את ירשיו אמר יהוה: (ג) הילילי חשבון כי שדדה עי צעקנה בנות רבה חגרנה שקים ספדנה והתשוטטנה בגדרות כי מלכם בגולה ילך כהניו ושריו יחדיו: (ד) מה תתהללי בעמקים זב עמקך הבת השובבה הבטחה באצרתיה מי יבוא אלי: (ה) הנני מביא עליך פחד נאם אדני יהוה צבאות מכל סביביך ונדחתם איש לפניו ואין מקבץ לנדד: (ו) ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון נאם יהוה: (ז) לאדום כה אמר יהוה צבאות האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם: (ח) נסו הפנו העמיקו לשבת ישבי דדן כי איד עשו הבאתי עליו עת פקדתיו: (ט) אם בצרים באו לך לא ישארו עוללות אם גנבים בלילה השחיתו דים: (י) כי אני חשפתי את עשו גליתי את מסתריו ונחבה לא יוכל שדד זרעו ואחיו ושכניו ואיננו: (יא) עזבה יתמיך אני אחיה ואלמנותיך עלי תבטחו: (יב) כי כה אמר יהוה הנה אשר אין משפטם לשתות הכוס שתו ישתו ואתה הוא נקה תנקה לא תנקה כי שתה תשתה: (יג) כי בי נשבעתי נאם יהוה כי לשמה לחרפה לחרב ולקללה תהיה בצרה וכל עריה תהיינה לחרבות עולם: (יד) שמועה שמעתי מאת יהוה וציר בגוים שלוח התקבצו ובאו עליה וקומו למלחמה: (טו) כי הנה קטן נתתיך בגוים בזוי באדם: (טז) תפלצתך השיא אתך זדון לבך שכני בחגוי הסלע תפשי מרום גבעה כי תגביה כנשר קנך משם אורידך נאם יהוה: (יז) והיתה אדום לשמה כל עבר עליה ישם וישרק על כל מכותה: (יח) כמהפכת סדם ועמרה ושכניה אמר יהוה לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם: (יט) הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן כי ארגיעה אריצנו מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יעידני ומי זה רעה אשר יעמד לפני: (כ) לכן שמעו עצת יהוה אשר יעץ אל אדום ומחשבותיו אשר חשב אל ישבי תימן אם לוא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים עליהם נוהם: (כא) מקול נפלם רעשה הארץ צעקה בים סוף נשמע קולה: (כב) הנה כנשר יעלה וידאה ויפרש כנפיו על בצרה והיה לב גבורי אדום ביום ההוא כלב אשה מצרה: (כג) לדמשק בושה חמת וארפד כי שמעה רעה שמעו נמגו בים דאגה השקט לא יוכל: (כד) רפתה דמשק הפנתה לנוס ורטט החזיקה צרה וחבלים אחזתה כיולדה: (כה) איך לא עזבה עיר תהלה (תהלת) קרית משושי: (כו) לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל אנשי המלחמה ידמו ביום ההוא נאם יהוה צבאות: (כז) והצתי אש בחומת דמשק ואכלה ארמנות בן הדד: (כח) לקדר ולממלכות חצור אשר הכה נבוכדראצור (נבוכדראצר) מלך בבל כה אמר יהוה קומו עלו אל קדר ושדדו את בני קדם: (כט) אהליהם וצאנם יקחו יריעותיהם וכל כליהם וגמליהם ישאו להם וקראו עליהם מגור מסביב: (ל) נסו נדו מאד העמיקו לשבת ישבי חצור נאם יהוה כי יעץ עליכם נבוכדראצר מלך בבל עצה וחשב עליהם (עליכם) מחשבה: (לא) קומו עלו אל גוי שליו יושב לבטח נאם יהוה לא דלתים ולא בריח לו בדד ישכנו: (לב) והיו גמליהם לבז והמון מקניהם לשלל וזרתים לכל רוח קצוצי פאה ומכל עבריו אביא את אידם נאם יהוה: (לג) והיתה חצור למעון תנים שממה עד עולם לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם: (לד) אשר היה דבר יהוה אל ירמיהו הנביא אל עילם בראשית מלכות צדקיה מלך יהודה לאמר: (לה) כה אמר יהוה צבאות הנני שבר את קשת עילם ראשית גבורתם: (לו) והבאתי אל עילם ארבע רוחות מארבע קצות השמים וזרתים לכל הרחות האלה ולא יהיה הגוי אשר לא יבוא שם נדחי עולם (עילם): (לז) והחתתי את עילם לפני איביהם ולפני מבקשי נפשם והבאתי עליהם רעה את חרון אפי נאם יהוה ושלחתי אחריהם את החרב עד כלותי אותם: (לח) ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים נאם יהוה: (לט) והיה באחרית הימים אשוב (אשיב) את שבית (שבות) עילם נאם יהוה:

ספר ירמיהו