ירמיהו פרק נ | רבנים שונים | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
ספר ירמיהו

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' אשר בן ר' שלום הי"ד

3 דק' קריאה

(א) הדבר אשר דבר יהוה אל בבל אל ארץ כשדים ביד ירמיהו הנביא: (ב) הגידו בגוים והשמיעו ושאו נס השמיעו אל תכחדו אמרו נלכדה בבל הביש בל חת מרדך הבישו עצביה חתו גלוליה: (ג) כי עלה עליה גוי מצפון הוא ישית את ארצה לשמה ולא יהיה יושב בה מאדם ועד בהמה נדו הלכו: (ד) בימים ההמה ובעת ההיא נאם יהוה יבאו בני ישראל המה ובני יהודה יחדו הלוך ובכו ילכו ואת יהוה אלהיהם יבקשו: (ה) ציון ישאלו דרך הנה פניהם באו ונלוו אל יהוה ברית עולם לא תשכח: (ו) צאן אבדות היה (היו) עמי רעיהם התעום הרים שובבים (שובבום) מהר אל גבעה הלכו שכחו רבצם: (ז) כל מוצאיהם אכלום וצריהם אמרו לא נאשם תחת אשר חטאו ליהוה נוה צדק ומקוה אבותיהם יהוה: (ח) נדו מתוך בבל ומארץ כשדים יצאו (צאו) והיו כעתודים לפני צאן: (ט) כי הנה אנכי מעיר ומעלה על בבל קהל גוים גדלים מארץ צפון וערכו לה משם תלכד חציו כגבור משכיל לא ישוב ריקם: (י) והיתה כשדים לשלל כל שלליה ישבעו נאם יהוה: (יא) כי תשמחי (תשמחו) כי תעלזי (תעלזו) שסי נחלתי כי תפושי (תפושו) כעגלה דשה ותצהלי (ותצהלו) כאברים: (יב) בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה: (יג) מקצף יהוה לא תשב והיתה שממה כלה כל עבר על בבל ישם וישרק על כל מכותיה: (יד) ערכו על בבל סביב כל דרכי קשת ידו אליה אל תחמלו אל חץ כי ליהוה חטאה: (טו) הריעו עליה סביב נתנה ידה נפלו אשויתיה (אשיותיה) נהרסו חומותיה כי נקמת יהוה היא הנקמו בה כאשר עשתה עשו לה: (טז) כרתו זורע מבבל ותפש מגל בעת קציר מפני חרב היונה איש אל עמו יפנו ואיש לארצו ינסו: (יז) שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל: (יח) לכן כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני פקד אל מלך בבל ואל ארצו כאשר פקדתי אל מלך אשור: (יט) ושבבתי את ישראל אל נוהו ורעה הכרמל והבשן ובהר אפרים והגלעד תשבע נפשו: (כ) בימים ההם ובעת ההיא נאם יהוה יבקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר: (כא) על הארץ מרתים עלה עליה ואל יושבי פקוד חרב והחרם אחריהם נאם יהוה ועשה ככל אשר צויתיך: (כב) קול מלחמה בארץ ושבר גדול: (כג) איך נגדע וישבר פטיש כל הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים: (כד) יקשתי לך וגם נלכדת בבל ואת לא ידעת נמצאת וגם נתפשת כי ביהוה התגרית: (כה) פתח יהוה את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא לאדני יהוה צבאות בארץ כשדים: (כו) באו לה מקץ פתחו מאבסיה סלוה כמו ערמים והחרימוה אל תהי לה שארית: (כז) חרבו כל פריה ירדו לטבח הוי עליהם כי בא יומם עת פקדתם: (כח) קול נסים ופלטים מארץ בבל להגיד בציון את נקמת יהוה אלהינו נקמת היכלו: (כט) השמיעו אל בבל רבים כל דרכי קשת חנו עליה סביב אל יהי (לה) פליטה שלמו לה כפעלה ככל אשר עשתה עשו לה כי אל יהוה זדה אל קדוש ישראל: (ל) לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל אנשי מלחמתה ידמו ביום ההוא נאם יהוה: (לא) הנני אליך זדון נאם אדני יהוה צבאות כי בא יומך עת פקדתיך: (לב) וכשל זדון ונפל ואין לו מקים והצתי אש בעריו ואכלה כל סביבתיו: (לג) כה אמר יהוה צבאות עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו וכל שביהם החזיקו בם מאנו שלחם: (לד) גאלם חזק יהוה צבאות שמו ריב יריב את ריבם למען הרגיע את הארץ והרגיז לישבי בבל: (לה) חרב על כשדים נאם יהוה ואל ישבי בבל ואל שריה ואל חכמיה: (לו) חרב אל הבדים ונאלו חרב אל גבוריה וחתו: (לז) חרב אל סוסיו ואל רכבו ואל כל הערב אשר בתוכה והיו לנשים חרב אל אוצרתיה ובזזו: (לח) חרב אל מימיה ויבשו כי ארץ פסלים היא ובאימים יתהללו: (לט) לכן ישבו ציים את איים וישבו בה בנות יענה ולא תשב עוד לנצח ולא תשכון עד דור ודר: (מ) כמהפכת אלהים את סדם ואת עמרה ואת שכניה נאם יהוה לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם: (מא) הנה עם בא מצפון וגוי גדול ומלכים רבים יערו מירכתי ארץ: (מב) קשת וכידן יחזיקו אכזרי המה ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת בבל: (מג) שמע מלך בבל את שמעם ורפו ידיו צרה החזיקתהו חיל כיולדה: (מד) הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן כי ארגעה ארוצם (אריצם) מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יועדני ומי זה רעה אשר יעמד לפני: (מה) לכן שמעו עצת יהוה אשר יעץ אל בבל ומחשבותיו אשר חשב אל ארץ כשדים אם לא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים עליהם נוה: (מו) מקול נתפשה בבל נרעשה הארץ וזעקה בגוים נשמע:

ספר ירמיהו