ירמיהו פרק נא | רבנים שונים | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
ספר ירמיהו

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' אשר בן ר' שלום הי"ד

1020

4 דק' קריאה

(א) כה אמר יהוה הנני מעיר על בבל ואל ישבי לב קמי רוח משחית: (ב) ושלחתי לבבל זרים וזרוה ויבקקו את ארצה כי היו עליה מסביב ביום רעה: (ג) אל ידרך ידרך ( ) הדרך קשתו ואל יתעל בסרינו ואל תחמלו אל בחריה החרימו כל צבאה: (ד) ונפלו חללים בארץ כשדים ומדקרים בחוצותיה: (ה) כי לא אלמן ישראל ויהודה מאלהיו מיהוה צבאות כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל: (ו) נסו מתוך בבל ומלטו איש נפשו אל תדמו בעונה כי עת נקמה היא ליהוה גמול הוא משלם לה: (ז) כוס זהב בבל ביד יהוה משכרת כל הארץ מיינה שתו גוים על כן יתהללו גוים: (ח) פתאם נפלה בבל ותשבר הילילו עליה קחו צרי למכאובה אולי תרפא: (ט) רפאנו את בבל ולא נרפתה עזבוה ונלך איש לארצו כי נגע אל השמים משפטה ונשא עד שחקים: (י) הוציא יהוה את צדקתינו באו ונספרה בציון את מעשה יהוה אלהינו: (יא) הברו החצים מלאו השלטים העיר יהוה את רוח מלכי מדי כי על בבל מזמתו להשחיתה כי נקמת יהוה היא נקמת היכלו: (יב) אל חומת בבל שאו נס החזיקו המשמר הקימו שמרים הכינו הארבים כי גם זמם יהוה גם עשה את אשר דבר אל ישבי בבל: (יג) שכנתי (שכנת) על מים רבים רבת אוצרת בא קצך אמת בצעך: (יד) נשבע יהוה צבאות בנפשו כי אם מלאתיך אדם כילק וענו עליך הידד: (טו) עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים: (טז) לקול תתו המון מים בשמים ויעל נשאים מקצה ארץ ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרתיו: (יז) נבער כל אדם מדעת הביש כל צרף מפסל כי שקר נסכו ולא רוח בם: (יח) הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו: (יט) לא כאלה חלק יעקוב כי יוצר הכל הוא ושבט נחלתו יהוה צבאות שמו: (כ) מפץ אתה לי כלי מלחמה ונפצתי בך גוים והשחתי בך ממלכות: (כא) ונפצתי בך סוס ורכבו ונפצתי בך רכב ורכבו: (כב) ונפצתי בך איש ואשה ונפצתי בך זקן ונער ונפצתי בך בחור ובתולה: (כג) ונפצתי בך רעה ועדרו ונפצתי בך אכר וצמדו ונפצתי בך פחות וסגנים: (כד) ושלמתי לבבל ולכל יושבי כשדים את כל רעתם אשר עשו בציון לעיניכם נאם יהוה: (כה) הנני אליך הר המשחית נאם יהוה המשחית את כל הארץ ונטיתי את ידי עליך וגלגלתיך מן הסלעים ונתתיך להר שרפה: (כו) ולא יקחו ממך אבן לפנה ואבן למוסדות כי שממות עולם תהיה נאם יהוה: (כז) שאו נס בארץ תקעו שופר בגוים קדשו עליה גוים השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז פקדו עליה טפסר העלו סוס כילק סמר: (כח) קדשו עליה גוים את מלכי מדי את פחותיה ואת כל סגניה ואת כל ארץ ממשלתו: (כט) ותרעש הארץ ותחל כי קמה על בבל מחשבות יהוה לשום את ארץ בבל לשמה מאין יושב: (ל) חדלו גבורי בבל להלחם ישבו במצדות נשתה גבורתם היו לנשים הציתו משכנתיה נשברו בריחיה: (לא) רץ לקראת רץ ירוץ ומגיד לקראת מגיד להגיד למלך בבל כי נלכדה עירו מקצה: (לב) והמעברות נתפשו ואת האגמים שרפו באש ואנשי המלחמה נבהלו: (לג) כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל בת בבל כגרן עת הדריכה עוד מעט ובאה עת הקציר לה: (לד) אכלנו (אכלני) הממנו (הממני) נבוכדראצר מלך בבל הציגנו (הציגני) כלי ריק בלענו (בלעני) כתנין מלא כרשו מעדני הדיחנו (הדיחני): (לה) חמסי ושארי על בבל תאמר ישבת ציון ודמי אל ישבי כשדים תאמר ירושלם: (לו) לכן כה אמר יהוה הנני רב את ריבך ונקמתי את נקמתך והחרבתי את ימה והבשתי את מקורה: (לז) והיתה בבל לגלים מעון תנים שמה ושרקה מאין יושב: (לח) יחדו ככפרים ישאגו נערו כגורי אריות: (לט) בחמם אשית את משתיהם והשכרתים למען יעלזו וישנו שנת עולם ולא יקיצו נאם יהוה: (מ) אורידם ככרים לטבוח כאילים עם עתודים: (מא) איך נלכדה ששך ותתפש תהלת כל הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים: (מב) עלה על בבל הים בהמון גליו נכסתה: (מג) היו עריה לשמה ארץ ציה וערבה ארץ לא ישב בהן כל איש ולא יעבר בהן בן אדם: (מד) ופקדתי על בל בבבל והצאתי את בלעו מפיו ולא ינהרו אליו עוד גוים גם חומת בבל נפלה: (מה) צאו מתוכה עמי ומלטו איש את נפשו מחרון אף יהוה: (מו) ופן ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ ובא בשנה השמועה ואחריו בשנה השמועה וחמס בארץ ומשל על משל: (מז) לכן הנה ימים באים ופקדתי על פסילי בבל וכל ארצה תבוש וכל חלליה יפלו בתוכה: (מח) ורננו על בבל שמים וארץ וכל אשר בהם כי מצפון יבוא לה השודדים נאם יהוה: (מט) גם בבל לנפל חללי ישראל גם לבבל נפלו חללי כל הארץ: (נ) פלטים מחרב הלכו אל תעמדו זכרו מרחוק את יהוה וירושלם תעלה על לבבכם: (נא) בשנו כי שמענו חרפה כסתה כלמה פנינו כי באו זרים על מקדשי בית יהוה: (נב) לכן הנה ימים באים נאם יהוה ופקדתי על פסיליה ובכל ארצה יאנק חלל: (נג) כי תעלה בבל השמים וכי תבצר מרום עזה מאתי יבאו שדדים לה נאם יהוה: (נד) קול זעקה מבבל ושבר גדול מארץ כשדים: (נה) כי שדד יהוה את בבל ואבד ממנה קול גדול והמו גליהם כמים רבים נתן שאון קולם: (נו) כי בא עליה על בבל שודד ונלכדו גבוריה חתתה קשתותם כי אל גמלות יהוה שלם ישלם: (נז) והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה וגבוריה וישנו שנת עולם ולא יקיצו נאם המלך יהוה צבאות שמו: (נח) כה אמר יהוה צבאות חמות בבל הרחבה ערער תתערער ושעריה הגבהים באש יצתו ויגעו עמים בדי ריק ולאמים בדי אש ויעפו: (נט) הדבר אשר צוה ירמיהו הנביא את שריה בן נריה בן מחסיה בלכתו את צדקיהו מלך יהודה בבל בשנת הרבעית למלכו ושריה שר מנוחה: (ס) ויכתב ירמיהו את כל הרעה אשר תבוא אל בבל אל ספר אחד את כל הדברים האלה הכתבים אל בבל: (סא) ויאמר ירמיהו אל שריה כבאך בבל וראית וקראת את כל הדברים האלה: (סב) ואמרת יהוה אתה דברת אל המקום הזה להכריתו לבלתי היות בו יושב למאדם ועד בהמה כי שממות עולם תהיה: (סג) והיה ככלתך לקרא את הספר הזה תקשר עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת: (סד) ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד הנה דברי ירמיהו:

ספר ירמיהו