יחזקאל פרק טז
מוקדש לעלוי נשמת
ר' אשר בן ר' שלום הי"ד
(א) ויהי דבר יהוה אלי לאמר: (ב) בן אדם הודע את ירושלם את תועבתיה: (ג) ואמרת כה אמר אדני יהוה לירושלם מכרתיך ומלדתיך מארץ הכנעני אביך האמרי ואמך חתית: (ד) ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי והמלח לא המלחת והחתל לא חתלת: (ה) לא חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך ותשלכי אל פני השדה בגעל נפשך ביום הלדת אתך: (ו) ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי: (ז) רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים שדים נכנו ושערך צמח ואת ערם ועריה: (ח) ואעבר עליך ואראך והנה עתך עת דדים ואפרש כנפי עליך ואכסה ערותך ואשבע לך ואבוא בברית אתך נאם אדני יהוה ותהיי לי: (ט) וארחצך במים ואשטף דמיך מעליך ואסכך בשמן: (י) ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בשש ואכסך משי: (יא) ואעדך עדי ואתנה צמידים על ידיך ורביד על גרונך: (יב) ואתן נזם על אפך ועגילים על אזניך ועטרת תפארת בראשך: (יג) ותעדי זהב וכסף ומלבושך ששי (שש) ומשי ורקמה סלת ודבש ושמן אכלתי (אכלת) ותיפי במאד מאד ותצלחי למלוכה: (יד) ויצא לך שם בגוים ביפיך כי כליל הוא בהדרי אשר שמתי עליך נאם אדני יהוה: (טו) ותבטחי ביפיך ותזני על שמך ותשפכי את תזנותיך על כל עובר לו יהי: (טז) ותקחי מבגדיך ותעשי לך במות טלאות ותזני עליהם לא באות ולא יהיה: (יז) ותקחי כלי תפארתך מזהבי ומכספי אשר נתתי לך ותעשי לך צלמי זכר ותזני בם: (יח) ותקחי את בגדי רקמתך ותכסים ושמני וקטרתי נתתי (נתת) לפניהם: (יט) ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחח ויהי נאם אדני יהוה: (כ) ותקחי את בניך ואת בנותיך אשר ילדת לי ותזבחים להם לאכול המעט מתזנותך (מתזנותיך): (כא) ותשחטי את בני ותתנים בהעביר אותם להם: (כב) ואת כל תועבתיך ותזנתיך לא זכרתי (זכרת) את ימי נעוריך בהיותך עירם ועריה מתבוססת בדמך היית: (כג) ויהי אחרי כל רעתך אוי אוי לך נאם אדני יהוה: (כד) ותבני לך גב ותעשי לך רמה בכל רחוב: (כה) אל כל ראש דרך בנית רמתך ותתעבי את יפיך ותפשקי את רגליך לכל עובר ותרבי את תזנותך (תזנותיך): (כו) ותזני אל בני מצרים שכניך גדלי בשר ותרבי את תזנתך להכעיסני: (כז) והנה נטיתי ידי עליך ואגרע חקך ואתנך בנפש שנאותיך בנות פלשתים הנכלמות מדרכך זמה: (כח) ותזני אל בני אשור מבלתי שבעתך ותזנים וגם לא שבעת: (כט) ותרבי את תזנותך אל ארץ כ
נען כשדימה וגם בזאת לא שבעת: (ל) מה אמלה לבתך נאם אדני יהוה בעשותך את כל אלה מעשה אשה זונה שלטת: (לא) בבנותיך גבך בראש כל דרך ורמתך עשיתי (עשית) בכל רחוב ולא הייתי (היית) כזונה לקלס אתנן: (לב) האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים: (לג) לכל זנות יתנו נדה ואת נתת את נדניך לכל מאהביך ותשחדי אותם לבוא אליך מסביב בתזנותיך: (לד) ויהי בך הפך מן הנשים בתזנותיך ואחריך לא זונה ובתתך אתנן ואתנן לא נתן לך ותהי להפך: (לה) לכן זונה שמעי דבר יהוה: (לו) כה אמר אדני יהוה יען השפך נחשתך ותגלה ערותך בתזנותיך על מאהביך ועל כל גלולי תועבותיך וכדמי בניך אשר נתת להם: (לז) לכן הנני מקבץ את כל מאהביך אשר ערבת עליהם ואת כל אשר אהבת על כל אשר שנאת וקבצתי אתם עליך מסביב וגליתי ערותך אלהם וראו את כל ערותך: (לח) ושפטתיך משפטי נאפות ושפכת דם ונתתיך דם חמה וקנאה: (לט) ונתתי אתך בידם והרסו גבך ונתצו רמתיך והפשיטו אותך בגדיך ולקחו כלי תפארתך והניחוך עירם ועריה: (מ) והעלו עליך קהל ורגמו אותך באבן ובתקוך בחרבותם: (מא) ושרפו בתיך באש ועשו בך שפטים לעיני נשים רבות והשבתיך מזונה וגם אתנן לא תתני עוד: (מב) והנחתי חמתי בך וסרה קנאתי ממך ושקטתי ולא אכעס עוד: (מג) יען אשר לא זכרתי (זכרת) את ימי נעוריך ותרגזי לי בכל אלה וגם אני הא דרכך בראש נתתי נאם אדני יהוה ולא עשיתי (עשית) את הזמה על כל תועבתיך: (מד) הנה כל המשל עליך ימשל לאמר כאמה בתה: (מה) בת אמך את געלת אישה ובניה ואחות אחותך את אשר געלו אנשיהן ובניהן אמכן חתית ואביכן אמרי: (מו) ואחותך הגדולה שמרון היא ובנותיה היושבת על שמאולך ואחותך הקטנה ממך היושבת מימינך סדם ובנותיה: (מז) ולא בדרכיהן הלכת וכתועבותיהן עשיתי (עשית) כמעט קט ותשחתי מהן בכל דרכיך: (מח) חי אני נאם אדני יהוה אם עשתה סדם אחותך היא ובנותיה כאשר עשית את ובנותיך: (מט) הנה זה היה עון סדם אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה: (נ) ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני ואסיר אתהן כאשר ראיתי: (נא) ושמרון כחצי חטאתיך לא חטאה ותרבי את תועבותיך מהנה ותצדקי את אחותך (אחותיך) בכל תועבתיך אשר עשיתי (עשית): (נב) גם את שאי כלמתך אשר פללת לאחותך בחטאתיך אשר התעבת מהן תצדקנה ממך וגם את בושי ושאי כלמתך בצדקתך אחיותך: (נג) ושבתי את שביתהן את שבית (שבות) סדם ובנותיה ואת שבית (שבות) שמרון ובנותיה ושבית (ושבות) שביתיך בתוכהנה: (נד) למען תשאי כלמתך ונכלמת מכל אשר עשית בנחמך אתן: (נה) ואחותיך סדם ובנותיה תשבן לקדמתן ושמרון ובנותיה תשבן לקדמתן ואת ובנותיך תשבינה לקדמתכן: (נו) ולוא היתה סדם אחותך לשמועה בפיך ביום גאוניך: (נז) בטרם תגלה רעתך כמו עת חרפת בנות ארם וכל סביבותיה בנות פלשתים השאטות אותך מסביב: (נח) את זמתך ואת תועבותיך את נשאתים נאם יהוה: (נט) כי כה אמר אדני יהוה ועשית (ועשיתי) אותך כאשר עשית אשר בזית אלה להפר ברית: (ס) וזכרתי אני את בריתי אותך בימי נעוריך והקימותי לך ברית עולם: (סא) וזכרת את דרכיך ונכלמת בקחתך את אחותיך הגדלות ממך אל הקטנות ממך ונתתי אתהן לך לבנות ולא מבריתך: (סב) והקימתי אני את בריתי אתך וידעת כי אני יהוה: (סג) למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי לך לכל אשר עשית נאם אדני יהוה:
גירסת הדפסה
שלח לחבר