יחזקאל פרק כג | רבנים שונים | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
ספר יחזקאל

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' אשר בן ר' שלום הי"ד

1762

3 דק' קריאה

(א) ויהי דבר יהוה אלי לאמר: (ב) בן אדם שתים נשים בנות אם אחת היו: (ג) ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו שמה מעכו שדיהן ושם עשו דדי בתוליהן: (ד) ושמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות ושמותן שמרון אהלה וירושלם אהליבה: (ה) ותזן אהלה תחתי ותעגב על מאהביה אל אשור קרובים: (ו) לבשי תכלת פחות וסגנים בחורי חמד כלם פרשים רכבי סוסים: (ז) ותתן תזנותיה עליהם מבחר בני אשור כלם ובכל אשר עגבה בכל גלוליהם נטמאה: (ח) ואת תזנותיה ממצרים לא עזבה כי אותה שכבו בנעוריה והמה עשו דדי בתוליה וישפכו תזנותם עליה: (ט) לכן נתתיה ביד מאהביה ביד בני אשור אשר עגבה עליהם: (י) המה גלו ערותה בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו ותהי שם לנשים ושפוטים עשו בה: (יא) ותרא אחותה אהליבה ותשחת עגבתה ממנה ואת תזנותיה מזנוני אחותה: (יב) אל בני אשור עגבה פחות וסגנים קרבים לבשי מכלול פרשים רכבי סוסים בחורי חמד כלם: (יג) וארא כי נטמאה דרך אחד לשתיהן: (יד) ותוסף אל תזנותיה ותרא אנשי מחקה על הקיר צלמי כשדיים (כשדים) חקקים בששר: (טו) חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשיהם מראה שלשים כלם דמות בני בבל כשדים ארץ מולדתם: (טז) ותעגב (ותעגבה) עליהם למראה עיניה ותשלח מלאכים אליהם כשדימה: (יז) ויבאו אליה בני בבל למשכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא בם ותקע נפשה מהם: (יח) ותגל תזנותיה ותגל את ערותה ותקע נפשי מעליה כאשר נקעה נפשי מעל אחותה: (יט) ותרבה את תזנותיה לזכר את ימי נעוריה אשר זנתה בארץ מצרים: (כ) ותעגבה על פלגשיהם אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם: (כא) ותפקדי את זמת נעוריך בעשות ממצרים דדיך למען שדי נעוריך: (כב) לכן אהליבה כה אמר אדני יהוה הנני מעיר את מאהביך עליך את אשר נקעה נפשך מהם והבאתים עליך מסביב: (כג) בני בבל וכל כשדים פקוד ושוע וקוע כל בני אשור אותם בחורי חמד פחות וסגנים כלם שלשים וקרואים רכבי סוסים כלם: (כד) ובאו עליך הצן רכב וגלגל ובקהל עמים צנה ומגן וקובע ישימו עליך סביב ונתתי לפניהם משפט ושפטוך במשפטיהם: (כה) ונתתי קנאתי בך ועשו אותך בחמה אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול המה בניך ובנותיך יקחו ואחריתך תאכל באש: (כו) והפשיטוך את בגדיך ולקחו כלי תפארתך: (כז) והשבתי זמתך ממך ואת זנותך מארץ מצרים ולא תשאי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי עוד: (כח) כי כה אמר אדני יהוה הנני נתנך ביד אשר שנאת ביד אשר נקעה נפשך מהם: (כט) ועשו אותך בשנאה ולקחו כל יגיעך ועזבוך עירם ועריה ונגלה ערות זנוניך וזמתך ותזנותיך: (ל) עשה אלה לך בזנותך אחרי גוים על אשר נטמאת בגלוליהם: (לא) בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך: (לב) כה אמר אדני יהוה כוס אחותך תשתי העמקה והרחבה תהיה לצחק וללעג מרבה להכיל: (לג) שכרון ויגון תמלאי כוס שמה ושממה כוס אחותך שמרון: (לד) ושתית אותה ומצית ואת חרשיה תגרמי ושדיך תנתקי כי אני דברתי נאם אדני יהוה: (לה) לכן כה אמר אדני יהוה יען שכחת אותי ותשליכי אותי אחרי גוך וגם את שאי זמתך ואת תזנותיך: (לו) ויאמר יהוה אלי בן אדם התשפוט את אהלה ואת אהליבה והגד להן את תועבותיהן: (לז) כי נאפו ודם בידיהן ואת גלוליהן נאפו וגם את בניהן אשר ילדו לי העבירו להם לאכלה: (לח) עוד זאת עשו לי טמאו את מקדשי ביום ההוא ואת שבתותי חללו: (לט) ובשחטם את בניהם לגלוליהם ויבאו אל מקדשי ביום ההוא לחללו והנה כה עשו בתוך ביתי: (מ) ואף כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק אשר מלאך שלוח אליהם והנה באו לאשר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי: (מא) וישבת על מטה כבודה ושלחן ערוך לפניה וקטרתי ושמני שמת עליה: (מב) וקול המון שלו בה ואל אנשים מרב אדם מובאים סובאים (סבאים) ממדבר ויתנו צמידים אל ידיהן ועטרת תפארת על ראשיהן: (מג) ואמר לבלה נאופים עת (עתה) יזנה (יזנו) תזנותה והיא: (מד) ויבוא אליה כבוא אל אשה זונה כן באו אל אהלה ואל אהליבה אשת הזמה: (מה) ואנשים צדיקם המה ישפטו אותהם משפט נאפות ומשפט שפכות דם כי נאפת הנה ודם בידיהן: (מו) כי כה אמר אדני יהוה העלה עליהם קהל ונתן אתהן לזעוה ולבז: (מז) ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באש ישרפו: (מח) והשבתי זמה מן הארץ ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה: (מט) ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשאינה וידעתם כי אני אדני יהוה:

ספר יחזקאל