הושע פרק ב | רבנים שונים | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
ספר הושע

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' אשר בן ר' שלום הי"ד

2 דק' קריאה

(א) והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי: (ב) ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל: (ג) אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רחמה: (ד) ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה: (ה) פן אפשיטנה ערמה והצגתיה כיום הולדה ושמתיה כמדבר ושתה כארץ ציה והמתיה בצמא: (ו) ואת בניה לא ארחם כי בני זנונים המה: (ז) כי זנתה אמם הבישה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי: (ח) לכן הנני שך את דרכך בסירים וגדרתי את גדרה ונתיבותיה לא תמצא: (ט) ורדפה את מאהביה ולא תשיג אתם ובקשתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה: (י) והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל: (יא) לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכסות את ערותה: (יב) ועתה אגלה את נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי: (יג) והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה: (יד) והשמתי גפנה ותאנתה אשר אמרה אתנה המה לי אשר נתנו לי מאהבי ושמתים ליער ואכלתם חית השדה: (טו) ופקדתי עליה את ימי הבעלים אשר תקטיר להם ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה ואתי שכחה נאם יהוה: (טז) לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על לבה: (יז) ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים: (יח) והיה ביום ההוא נאם יהוה תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי: (יט) והסרתי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשמם: (כ) וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתים לבטח: (כא) וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים: (כב) וארשתיך לי באמונה וידעת את יהוה: (כג) והיה ביום ההוא אענה נאם יהוה אענה את השמים והם יענו את הארץ: (כד) והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל: (כה) וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה והוא יאמר אלהי:

ספר הושע