הושע פרק ט

(א) אל תשמח ישראל אל גיל כעמים כי זנית מעל אלהיך אהבת אתנן על כל גרנות דגן: (ב) גרן ויקב לא ירעם ותירוש יכחש בה: (ג) לא ישבו בארץ יהוה ושב אפרים מצרים ובאשור טמא יאכלו: (ד) לא יסכו ליהוה יין ולא יערבו לו זבחיהם כלחם אונים להם כל אכליו יטמאו כי לחמם לנפשם לא יבוא בית יהוה: (ה) מה תעשו ליום מועד וליום חג יהוה: (ו) כי הנה הלכו משד מצרים תקבצם מף תקברם מחמד לכספם קמוש יירשם חוח באהליהם: (ז) באו ימי הפקדה באו ימי השלם ידעו ישראל אויל הנביא משגע איש הרוח על רב עונך ורבה משטמה: (ח) צפה אפרים עם אלהי נביא פח יקוש על כל דרכיו משטמה בבית אלהיו: (ט) העמיקו שחתו כימי הגבעה יזכור עונם יפקוד חטאותם: (י) כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם המה באו בעל פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים כאהבם: (יא) אפרים כעוף יתעופף כבודם מלדה ומבטן ומהריון: (יב) כי אם יגדלו את בניהם ושכלתים מאדם כי גם אוי להם בשורי מהם: (יג) אפרים כאשר ראיתי לצור שתולה בנוה ואפרים להוציא אל הרג בניו: (יד) תן להם יהוה מה תתן תן להם רחם משכיל ושדים צמקים: (טו) כל רעתם בגלגל כי שם שנאתים על רע מעלליהם מביתי אגרשם לא אוסף אהבתם כל שריהם סררים: (טז) הכה אפרים שרשם יבש פרי בלי (בל) יעשון גם כי ילדון והמתי מחמדי בטנם: (יז) ימאסם אלהי כי לא שמעו לו ויהיו נדדים בגוים: