מיכה פרק ז

(א) אללי לי כי הייתי כאספי קיץ כעללת בציר אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי: (ב) אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין כלם לדמים יארבו איש את אחיהו יצודו חרם: (ג) על הרע כפים להיטיב השר שאל והשפט בשלום והגדול דבר הות נפשו הוא ויעבתוה: (ד) טובם כחדק ישר ממסוכה יום מצפיך פקדתך באה עתה תהיה מבוכתם: (ה) אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף משכבת חיקך שמר פתחי פיך: (ו) כי בן מנבל אב בת קמה באמה כלה בחמתה איבי איש אנשי ביתו: (ז) ואני ביהוה אצפה אוחילה לאלהי ישעי ישמעני אלהי: (ח) אל תשמחי איבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך יהוה אור לי: (ט) זעף יהוה אשא כי חטאתי לו עד אשר יריב ריבי ועשה משפטי יוציאני לאור אראה בצדקתו: (י) ותרא איבתי ותכסה בושה האמרה אלי איו יהוה אלהיך עיני תראינה בה עתה תהיה למרמס כטיט חוצות: (יא) יום לבנות גדריך יום ההוא ירחק חק: (יב) יום הוא ועדיך יבוא למני אשור וערי מצור ולמני מצור ועד נהר וים מים והר ההר: (יג) והיתה הארץ לשממה על ישביה מפרי מעלליהם: (יד) רעה עמך בשבטך צאן נחלתך שכני לבדד יער בתוך כרמל ירעו בשן וגלעד כימי עולם: (טו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות: (טז) יראו גוים ויבשו מכל גבורתם ישימו יד על פה אזניהם תחרשנה: (יז) ילחכו עפר כנחש כזחלי ארץ ירגזו ממסגרתיהם אל יהוה אלהינו יפחדו ויראו ממך: (יח) מי אל כמוך נשא עון ועבר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא: (יט) ישוב ירחמנו יכבש עונתינו ותשליך במצלות ים כל חטאותם: (כ) תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבתינו מימי קדם: