ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

זכריה פרק ז

דף הבית בית מדרש תנ"ך תכני התנ"ך ספר זכריה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר


זכריה פרק ז




מוקדש לעלוי נשמת
ר' אשר בן ר' שלום הי"ד

(א) ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר יהוה אל זכריה בארבעה לחדש התשעי בכסלו: (ב) וישלח בית אל שראצר ורגם מלך ואנשיו לחלות את פני יהוה: (ג) לאמר אל הכהנים אשר לבית יהוה צבאות ואל הנביאים לאמר האבכה בחדש החמשי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים: (ד) ויהי דבר יהוה צבאות אלי לאמר: (ה) אמר אל כל עם הארץ ואל הכהנים לאמר כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתני אני: (ו) וכי תאכלו וכי תשתו הלוא אתם האכלים ואתם השתים: (ז) הלוא את הדברים אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים בהיות ירושלם ישבת ושלוה ועריה סביבתיה והנגב והשפלה ישב: (ח) ויהי דבר יהוה אל זכריה לאמר: (ט) כה אמר יהוה צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו: (י) ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשקו ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם: (יא) וימאנו להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הכבידו משמוע: (יב) ולבם שמו שמיר משמוע את התורה ואת הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשנים ויהי קצף גדול מאת יהוה צבאות: (יג) ויהי כאשר קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר יהוה צבאות: (יד) ואסערם על כל הגוים אשר לא ידעום והארץ נשמה אחריהם מעבר ומשב וישימו ארץ חמדה לשמה:
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il