זכריה פרק ט

(א) משא דבר יהוה בארץ חדרך ודמשק מנחתו כי ליהוה עין אדם וכל שבטי ישראל: (ב) וגם חמת תגבל בה צר וצידון כי חכמה מאד: (ג) ותבן צר מצור לה ותצבר כסף כעפר וחרוץ כטיט חוצות: (ד) הנה אדני יורשנה והכה בים חילה והיא באש תאכל: (ה) תרא אשקלון ותירא ועזה ותחיל מאד ועקרון כי הביש מבטה ואבד מלך מעזה ואשקלון לא תשב: (ו) וישב ממזר באשדוד והכרתי גאון פלשתים: (ז) והסרתי דמיו מפיו ושקציו מבין שניו ונשאר גם הוא לאלהינו והיה כאלף ביהודה ועקרון כיבוסי: (ח) וחניתי לביתי מצבה מעבר ומשב ולא יעבר עליהם עוד נגש כי עתה ראיתי בעיני: (ט) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות: (י) והכרתי רכב מאפרים וסוס מירושלם ונכרתה קשת מלחמה ודבר שלום לגוים ומשלו מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ: (יא) גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו: (יב) שובו לבצרון אסירי התקוה גם היום מגיד משנה אשיב לך: (יג) כי דרכתי לי יהודה קשת מלאתי אפרים ועוררתי בניך ציון על בניך יון ושמתיך כחרב גבור: (יד) ויהוה עליהם יראה ויצא כברק חצו ואדני יהוה בשופר יתקע והלך בסערות תימן: (טו) יהוה צבאות יגן עליהם ואכלו וכבשו אבני קלע ושתו המו כמו יין ומלאו כמזרק כזויות מזבח: (טז) והושיעם יהוה אלהיהם ביום ההוא כצאן עמו כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו: (יז) כי מה טובו ומה יפיו דגן בחורים ותירוש ינובב בתלות: