ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

תהלים פרק עח

דף הבית בית מדרש תנ"ך תכני התנ"ך ספר תהילים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר


תהלים פרק עח




מוקדש לעלוי נשמת
ר' אשר בן ר' שלום הי"ד

(א) משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי: (ב) אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם: (ג) אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו לנו: (ד) לא נכחד מבניהם לדור אחרון מספרים תהלות יהוה ועזוזו ונפלאתיו אשר עשה: (ה) ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם: (ו) למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם: (ז) וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי אל ומצותיו ינצרו: (ח) ולא יהיו כאבותם דור סורר ומרה דור לא הכין לבו ולא נאמנה את אל רוחו: (ט) בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב: (י) לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת: (יא) וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם: (יב) נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה צען: (יג) בקע ים ויעבירם ויצב מים כמו נד: (יד) וינחם בענן יומם וכל הלילה באור אש: (טו) יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה: (טז) ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים: (יז) ויוסיפו עוד לחטא לו למרות עליון בציה: (יח) וינסו אל בלבבם לשאל אכל לנפשם: (יט) וידברו באלהים אמרו היוכל אל לערך שלחן במדבר: (כ) הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטפו הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו: (כא) לכן שמע יהוה ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם אף עלה בישראל: (כב) כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו: (כג) ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח: (כד) וימטר עליהם מן לאכל ודגן שמים נתן למו: (כה) לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע: (כו) יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן: (כז) וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף: (כח) ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו: (כט) ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם: (ל) לא זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם: (לא) ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע: (לב) בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו: (לג) ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה: (לד) אם הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו אל: (לה) ויזכרו כי אלהים צורם ואל עליון גאלם: (לו) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו: (לז) ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו: (לח) והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו: (לט) ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב: (מ) כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון: (מא) וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו: (מב) לא זכרו את ידו יום אשר פדם מני צר: (מג) אשר שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה צען: (מד) ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל

ישתיון: (מה) ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם: (מו) ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה: (מז) יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל: (מח) ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים: (מט) ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים: (נ) יפלס נתיב לאפו לא חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר: (נא) ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם: (נב) ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר: (נג) וינחם לבטח ולא פחדו ואת אויביהם כסה הים: (נד) ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו: (נה) ויגרש מפניהם גוים ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל: (נו) וינסו וימרו את אלהים עליון ועדותיו לא שמרו: (נז) ויסגו ויבגדו כאבותם נהפכו כקשת רמיה: (נח) ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יקניאוהו: (נט) שמע אלהים ויתעבר וימאס מאד בישראל: (ס) ויטש משכן שלו אהל שכן באדם: (סא) ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד צר: (סב) ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר: (סג) בחוריו אכלה אש ובתולתיו לא הוללו: (סד) כהניו בחרב נפלו ואלמנתיו לא תבכינה: (סה) ויקץ כישן אדני כגבור מתרונן מיין: (סו) ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו: (סז) וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר: (סח) ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב: (סט) ויבן כמו רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם: (ע) ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן: (עא) מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו: (עב) וירעם כתם לבבו ובתבונות כפיו ינחם:
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il