משלי פרק ו

(א) בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך: (ב) נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך: (ג) עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך: (ד) אל תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך: (ה) הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש: (ו) לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם: (ז) אשר אין לה קצין שטר ומשל: (ח) תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה: (ט) עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך: (י) מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב: (יא) ובא כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן: (יב) אדם בליעל איש און הולך עקשות פה: (יג) קרץ בעינו מלל ברגלו מרה באצבעתיו: (יד) תהפכות בלבו חרש רע בכל עת מדנים (מדינים) ישלח: (טו) על כן פתאם יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא: (טז) שש הנה שנא יהוה ושבע תועבות (תועבת) נפשו: (יז) עינים רמות לשון שקר וידים שפכות דם נקי: (יח) לב חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה: (יט) יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים: (כ) נצר בני מצות אביך ואל תטש תורת אמך: (כא) קשרם על לבך תמיד ענדם על גרגרתך: (כב) בהתהלכך תנחה אתך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך: (כג) כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר: (כד) לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה: (כה) אל תחמד יפיה בלבבך ואל תקחך בעפעפיה: (כו) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ואשת איש נפש יקרה תצוד: (כז) היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה: (כח) אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה: (כט) כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנגע בה: (ל) לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב: (לא) ונמצא ישלם שבעתים את כל הון ביתו יתן: (לב) נאף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה: (לג) נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה: (לד) כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם: (לה) לא ישא פני כל כפר ולא יאבה כי תרבה שחד: