בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • ויצא
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

אשר ישעיהו בן רבקה

עבודת הזיווגים

הזיווג של יעקב עלה לו בשנות עבודה רבות אצל לבן, והיה קשה עליו כ"קריעת ים סוף", בהשוואה ליצחק, שזיווגו נמצא במהירות ע"י הבאר. ומהי המשמעות של מסירת הסימנים ע"י רחל, לאחותה לאה - כיצד זה השפיע על יעקב ונשותיו, וכיצד זה השפיע לדורות.

undefined

הרב דוד דב לבנון

כסלו תשס"ב
8 דק' קריאה
כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל
פרשתנו עוסקת בזווגו של יעקב עם שתי אמותינו רחל ולאה, וממנה למדנו באיזה קושי באו לו זיווגים אלו, כיצד הגיע לבית לבן בחוסר כל, לאחר שלפי חז"ל אליפז בן עשו גזל ממנו את כל ממונו שנתן לו אביו, וכיצד החליף לו לבן את רחל בתו הקטנה בלאה, ואף היה צריך לעבוד עבורן ארבע עשרה שנה. ומורגש איך כל זה בא לו בקושי כקריעת ים סוף. ובמיוחד בהשוואה לזווגו של יצחק שיצא לשוח בשדה לפנות ערב ומצא את זווגו רבקה יוצאת לקראתו 1 .

חז"ל הרגישו בכך ואמרו (בראשית רבה, סח, ד):
"רבי יהודה בר סימון פתח (תהלים סח) אלוקים מושיב יחידים ביתה... אמר לא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף, הקב"ה מה עושה להן מזווגן בעל כרחן שלא בטובתן, הדא הוא דכתיב (תהלים סח) אלוקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, מהו בכושרות בכי ושירות, מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי, א"ר ברכיה כלשון הזה השיבה ר' יוסי בר חלפתא הקב"ה יושב ועושה סולמות משפיל לזה ומרים לזה ומוריד לזה ומעלה לזה, הוי אומר (תהלים עה) אלוקים שופט זה ישפיל וזה ירים, יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו, יצחק בא זיווגו אצלו שנאמר (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח בשדה, יעקב הלך אצל זיווגו שנאמר ויצא יעקב מבאר שבע".


למדנו מדבריהם, שיש זווג שבא בקלות ב"שירות", ויש זיווג שבא בקושי כקריעת ים סוף ב"בכי", שהקב"ה מזווגן בעל כורחן את זה מעלה ואת זה מוריד. ונראה שזה תלוי בחילוק של הגמרא (סנהדרין כב, עמוד א):
"אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: קשה לזווגם כקריעת ים סוף, שנאמר (תהלים ס"ח) אלוקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות (אל תיקרי מוציא אסירים אלא כמוציא אסירים, אל תיקרי בכושרות - אלא בכי ושירות). איני? והאמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני! - לא קשיא; הא - בזווג ראשון, הא - בזווג שני".


זווג ראשון הוא משמים ע"פ בת קול שמכרזת מקדמת דנא, "ארבעים יום קודם יצירת הולד בת פלוני לפלוני", שזה בא בקלות הואיל וזה משמים, לעומת זווג שני שהוא לפי מעשיו, ולכן צריך התאמה ביניהם במעשים, והיא קשה כקריעת ים סוף. והנה הקושי הוא בודאי לא כלפי מעלה אלא כלפי האדם, שצריך להתאים עצמו לזווגו 2 .

נראה לומר שאצל יעקב עצמו היו שני זווגים אלו, רחל הייתה זווגו משמים, כפי שכולם היו אומרים שרחל ליעקב "קטנה לקטן", ולאה הייתה זווגו לפי מעשיה ולפי מעשיו, מלכתחילה הייתה זווגו של עשו, כפי שכולם אמרו "גדולה לגדול", ובזכות תפילותיה שלא לפול בגורלו של עשו, עד ש"עיני לאה רכות", וקדמה את אחותה ברחמים, והייתה לזווגו של יעקב. הואיל וזווג זה היה לפי מעשיה, לכן היה קשה כקריעת ים סוף. כמה קשה עמלה לזכות בזווג הזה, אם ע"י תפילות, אם ע"י מעשים לרכוש את לבו של יעקב. תחילה היה היחס של יעקב אליה יחס מסתייג, כמו שנאמר "וירא ה' כי שנואה לאה", ודרשו חז"ל שעשתה כמעשה השנואים שרמתה את יעקב, וזה גרם להסתייגות של יעקב ממנה, שמידתו מידת האמת שאינה סובלת שקר. עד שנוכח לדעת את צדקתה, לאחר שילדה לו את רוב בניו 3 , ובסוף ימיו אף יעקב מודה בכך "וישתחוו ישראל על ראש המטה", היינו שהודה למי שהוליד לו את רוב בניו זו לאה. נמצא שגם יעקב עבר שנוי ותפנית במעשיו כך שהותאמו שניהם לאה ליעקב. נראה שכל זה שהיו ליעקב שתי נשים תואם את מידתו המיוחדת, מידת האמת האמורה בו "תתן אמת ליעקב", שהיא כוללת את שתי הקצוות של חסד וגבורה, ולכן נקראת גם מידת התפארת, (היא מידה ממוצעת "תפארת לו מעושיה ותפארת לו מן האדם"). דבר נוסף שמצאנו ביעקב שנקרא בשתי שמות יעקב וישראל, יעקב הוא השם הראשון שלו כ"איש תם יושב אהלים" אהלי תורה, שמשם יוצא "הקל קול יעקב" קול תורה ותפילה, וישראל הוא השם שנתן לו לאחר שנצח את שרו של עשו וקבל את הברכות המיועדות לו, ולכן זכה גם לשני זווגים, רחל ליעקב הוא הזווג הראשון הראוי לו מהתחלה, ולאה לישראל הוא הזווג השני שמגיע לו לפי מעשיו.

ולפי זה אפשר להסביר את תחילת המדרש הנ"ל בענין הזווגים:
"מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו אמר לה לששת ימים כדכתיב (שמות כ) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו, אמר לה הקב"ה יושב ומזווג זיווגים בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני".

מה המשמעות בכך שהקב"ה כביכול כל ימיו מזווג זווגים? מדוע לא נגמר הדבר בששת ימי בראשית, כמו כל הבריאה עצמה, שממשיכה לפעול לפי החוקים, כפי שנקבעו בששת ימי בראשית?

וכדי לישב זאת נקדים דבר נוסף שהקב"ה מתעסק בו תדיר, היינו חידושי תורה, שהקב"ה משתעשע בהם תמיד בכל יום, אמרו חז"ל (בראשית רבה, א): "רבי הושעיה רבה פתח (משלי ח) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום... אמון פדגוג, אמון מכוסה, אמון מוצנע". היינו שהקב"ה משתעשע בחידושי תורה יום יום. ונשאלת השאלה מה שייך חידושי תורה אצל הקב"ה? אלא בודאי הכוונה לחידושי תורה שמחדשים חכמי ישראל, והקב"ה משתעשע בהם, וקובע הלכה כמותם שכן "לא בשמים היא".

וכך נראה לפרש את ענין הזווגים שהקב"ה מתעסק בהם תמיד, היינו אותם הזווגים שהם מכח המעשים של בני אדם, שמתאימים עצמם זה לזה, ע"י שפור המעשים המתחדשים בכל יום, והקב"ה משתעשע בכך, ומעניק שפע של סייעתא דשמיא שזווגים אלו יצליחו. ולכן זווגים אלו קשים כקרי"ס, מפני שתלוים במעשינו תמיד.

ונראה שיש לעבודת הזווגים משמעות הרבה מעבר לזווג בין איש ואשתו, השלכותיה לאחד את כל ישראל ביחד מכל השבטים ובתי האב, וכל שישים ריבוא גווני נפשות ישראל, זו עבודה של זווגים שיסודה בעיון פנימי בשורש נפשות ישראל כבנים אתם לה' אלקיכם. ויתרה מזאת, ליחד את כל האנושות ואת כל העולם כולו לקב"ה. וזה תורף עבודתו של האדם בעולמו כל ימיו, ליחד יחודים ולזווג זווגים, כדי לתקן עולם במלכות שדי 4 , ובזווגים כאלו הקב"ה מתעסק כביכול כל ימי עולם.

משמעות המעשה של רחל במסירת הסימנים לאחותה
מובא במדרש (בראשית רבה, ע):
"ויאמר להם יעקב אחי..., ר' יוסי בר חנינא פתר קריא בגלות ויאמר להם יעקב..., מחרן אנחנו, מחרונו של הקב"ה אנו בורחים, ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור, הידעתם את מי שהוא עתיד ללבן עונותיכם כשלג, ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום, באיזו זכות, והנה רחל בתו באה עם הצאן, הדא הוא דכתיב (ירמיה לא) כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם... כה אמר ה' מנעי קולך מבכי... ויש תקוה לאחריתך... 5 ".

מדוע זכתה רחל שתפילתה תשמע להשיב את ישראל מן הגלויות, יותר מתפילות האבות?

כפי שמובא במדרש איכה:
"באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה: רבש"ע! גלוי לפניך, שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה, ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים, והגיע זמן נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי, והוקשה עלי הדבר עד מאד, כי נודעה לי העצה, והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן, שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שהיא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני מישיבתו על כל דבר ודבר, כדי שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם, מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א) כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו, וכתיב: "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך...". וכתיב: "ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם".

המהר"ל (נצח ישראל, פרק לד) מעמיק לבאר זאת, כך נראה לע"ד להסביר את דבריו:
רחל נחשבת לבת זוגו של יעקב אבינו בפרט, והיא זו שנקראת "עקרת הבית" בבית יעקב. אם היא לבד הייתה מולידה לו י"ב שבטים הייתה ביניהם אחדות גמורה, אולם רחל ראתה בצער אחותה והסכימה להכניס את צרתה לביתה, ובכך בעצם ויתרה על האחדות בין השבטים למען אחותה, כפי שראינו את מחלוקת יוסף ואחיו, והשלכותיה וגילגוליה במשך הדורות, במחלוקת בין מלכי בית דוד ובין מלכי ישראל משבט אפרים. מעשה החסד המופלג הזה שעשתה רחל למען אחותה תוך ויתור על המצב האידיאלי של אחדות ביתה, מלמד עד כמה מורכב הוא העולם הזה, ועד כמה משמשים בו כוחות שונים, כפי שהתגלה הדבר בבניה של רחל ובבניה של לאה, אלא שבני אדם צריכים לחיות בו בהתחשבות הדדית ויחד עם זאת להגיע למצב הרוחני הרצוי. עד שלבסוף יגיעו כל הכוחות האישיים הללו לידי אחדות אמיתית גמורה, כדברי הנביא יחזקאל (פרק ל"ז) "ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חבריו. וקרב אתם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך".

אם נתבונן נראה שגם הקב"ה ברא עולם שיש בו "שניות" (כלשון המהר"ל, היינו שינוי ממה שעלה במחשבה תחילה, או שניות ומורכבות), עולם מורכב רוח וגשם, טוב ורע, שנראה כיסודות נפרדים זה מזה, כפי שנקרא "עלמא דפירודא". וכך רצה הקב"ה שתהיה לו "דירה בתחתונים", בעולם תחתון ומורכב כזה, משום שרצה לתת לאדם את האתגר להאיר את העולם החשוך, ואז יש "יתרון האור מן החושך", היינו, יש יתרון לאור כאשר הוא עולה מתוך החושך. והתפקיד של האדם להאיר את אור האמונה ולהחזיר את העולם לשורשו האחד, הוא הקב"ה שברא את העולם, להיות בחינת "מאחד אלוף יראה מאורות". וכך יתגדל שמו יתברך בעולם, עד שיתגלה שה' אחד ושמו אחד.

ואם כן במסירות נפשה של רחל היא רמזה להקב"ה שיסלח לישראל על חטא עבודה זרה, כמו שהיא קבלה באהבה את צרתה, וידעה שיצא מזה מחלוקת ופירוד, כי האמינה שבסוף יתאחד בית יעקב "כשם שלבך אינו חלוק על המקום כך לבינו אינו חלוק עליו". וכך גם הקב"ה יקבל בהבנה את חטאם שנבע מהצורה שבה נברא העולם, שיש בו "שניות" ופירוד, ומעצם טבעו גורם לחטא, כדי שבסופו של דבר תהיה אחדות גדולה יותר המחברת בין שונים.

הרי לנו דוגמא של זווגים בין שונים של רחל ולאה, שהן "כשתי קורות מפולשות" (מדרש), וביחד שתיהן בנו את בית ישראל, ובזה היתרון הגדול של הזווג שהוא לפי מעשיו, שאפשר לחבר בין שונים. וזו הייתה כל תפילתו של יעקב בצאתו לשאת את נשיו, כפי שמובא במדרש (בראשית רבה, פרשה סח):
"ויקח מאבני המקום, ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן, ר' יהודה אמר שנים עשרה אבנים נטל כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד שנים עשר שבטים, אמר אברהם לא העמידן, יצחק לא העמידן, אני אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים". היינו, שאם יצליח לאחד את היסודות של שתי האמהות לבנות מאותן "אבנים" את הבנין של בית ישראל, אז ידע שהקב"ה מיחד שמו עליו ועל ביתו בסוד "שכינה ביניהם".


^ 1 "ויצא יצחק לשוח בשדה" אמרו חז"ל "אין שיחה אלא תפילה", ומסתמא התפלל על זיווגו, שנקראת אצלו "שדה", על דרך מה שאמרו חז"ל: יצחק קראו להר המוריה "שדה" ויעקב קרא לו "בית", היינו שמקום השראת השכינה של יעקב הוא הבית וזה נקרא אצל יצחק שדה. ועוד רמז לכך שאשה נקראת שדה, מזה שלמדו את קדושי האשה בגז"ש "קיחה קיחה משדה עפרון".
^ 2 כמו שאומר רש"י על "קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף"- נפ"מ למבעי רחמי, היינו, שהקושי הוא של האדם שצריך לעשות מאמץ להשיג את מזונותיו, ועיקר המאמץ צריך להיות בתפילה, ולכן קשה כקי"ס.
^ 3 לאה הוכיחה לו שגם הוא עשה מעשה דומה במה שרימה את אביו כדי לקבל את הברכות, וכמו שהוא עשה זאת לשם שמים, כך גם היא עשתה זאת לשם שמים, ובכך היא דוקא דומה לו, וכך מובא במדרש: בראשית רבה (וילנא) פרשה ע "אמר לה מה רמייתא בת רמאה לאו בליליא הוה קרינא רחל ואת ענית לי, אמרה ליה אית ספר דלית ליה תלמידים לא כך היה צווח לך אבוך עשו ואת עני ליה".ועומק המאמר הזה הוא, שכאן יעקב רכש את המידה של עשו בקדושה ויחד עם זאת זכה בזווגו של עשו בלאה.
^ 4 המקובלים קבעו לומר לפני קיום כל מצווה "ליחד שם י-ה בו-ה, והיא עבודת הזווגים של כוחות של מעלה עם עבודת התחתונים.
^ 5 מסופר על האדמו"ר הזקן בעל התניא, שפעם את בשעה שקראו בפרשה פסוקים אלו נפל על הרצפה בצעקות של התרגשות, ואח"כ הסביר שזה בגלל המשמעות המובאת במדרש הזה.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il