דניאל פרק ח

(א) בשנת שלוש למלכות בלאשצר המלך חזון נראה אלי אני דניאל אחרי הנראה אלי בתחלה: (ב) ואראה בחזון ויהי בראתי ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה ואראה בחזון ואני הייתי על אובל אולי: (ג) ואשא עיני ואראה והנה איל אחד עמד לפני האבל ולו קרנים והקרנים גבהות והאחת גבהה מן השנית והגבהה עלה באחרנה: (ד) ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצנו והגדיל: (ה) ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב על פני כל הארץ ואין נוגע בארץ והצפיר קרן חזות בין עיניו: (ו) ויבא עד האיל בעל הקרנים אשר ראיתי עמד לפני האבל וירץ אליו בחמת כחו: (ז) וראיתיו מגיע אצל האיל ויתמרמר אליו ויך את האיל וישבר את שתי קרניו ולא היה כח באיל לעמד לפניו וישליכהו ארצה וירמסהו ולא היה מציל לאיל מידו: (ח) וצפיר העזים הגדיל עד מאד וכעצמו נשברה הקרן הגדלה ותעלנה חזות ארבע תחתיה לארבע רוחות השמים: (ט) ומן האחת מהם יצא קרן אחת מצעירה ותגדל יתר אל הנגב ואל המזרח ואל הצבי: (י) ותגדל עד צבא השמים ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ותרמסם: (יא) ועד שר הצבא הגדיל וממנו הרים (הורם) התמיד והשלך מכון מקדשו: (יב) וצבא תנתן על התמיד בפשע ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה: (יג) ואשמעה אחד קדוש מדבר ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר עד מתי החזון התמיד והפשע שמם תת וקדש וצבא מרמס: (יד) ויאמר אלי עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש: (טו) ויהי בראתי אני דניאל את החזון ואבקשה בינה והנה עמד לנגדי כמראה גבר: (טז) ואשמע קול אדם בין אולי ויקרא ויאמר גבריאל הבן להלז את המראה: (יז) ויבא אצל עמדי ובבאו נבעתי ואפלה על פני ויאמר אלי הבן בן אדם כי לעת קץ החזון: (יח) ובדברו עמי נרדמתי על פני ארצה ויגע בי ויעמידני על עמדי: (יט) ויאמר הנני מודיעך את אשר יהיה באחרית הזעם כי למועד קץ: (כ) האיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס: (כא) והצפיר השעיר מלך יון והקרן הגדולה אשר בין עיניו הוא המלך הראשון: (כב) והנשברת ותעמדנה ארבע תחתיה ארבע מלכיות מגוי יעמדנה ולא בכחו: (כג) ובאחרית מלכותם כהתם הפשעים יעמד מלך עז פנים ומבין חידות: (כד) ועצם כחו ולא בכחו ונפלאות ישחית והצליח ועשה והשחית עצומים ועם קדשים: (כה) ועל שכלו והצליח מרמה בידו ובלבבו יגדיל ובשלוה ישחית רבים ועל שר שרים יעמד ובאפס יד ישבר: (כו) ומראה הערב והבקר אשר נאמר אמת הוא ואתה סתם החזון כי לימים רבים: (כז) ואני דניאל נהייתי ונחליתי ימים ואקום ואעשה את מלאכת המלך ואשתומם על המראה ואין מבין: