^ 1. כתובות יב ע"ב
^ 2. שו"ע חו"מ, סי' עה סע' ט
^ 3. ב"ק מו ע"ב
^ 4. ב"מ ב ע"א, ד"ה וזה
^ 5. הערת העורך: הרב שליט"א מתייחס לברי ושמא כאל מצב שיש הוכחה. ולולא דבריו ניתן היה לומר, שיתרונו של בעל טענת הברי איננו מצד הוכחה, דזו לא קיימת כלל, אלא שיש לו יתרון משפטי [כעין מוחזק].
^ 6. ומכאן שנדבכים מרכזיים בשיעור זה עוסקים בהלכות מוחזקות.
^ 7. שו"ע, חו"מ סי' נט
^ 8. שם, ס"ק א
^ 9. משנה ב"מ ב ע"א
^ 10. ב"ב לד ע"א
^ 11. ב"ק מו ע"א
^ 12. שם ע"ב
^ 13. שמות פכ"ד יד
^ 14. משנה טהרות פ"ד יב
^ 15. ב"מ ו ע"ב
^ 16. ב"ק מו ע"א
^ 17. משנה טהרות, שם
^ 18. ב"ב נב ע"ב
^ 19. ב"ב מז ע"א
^ 20. ב"ב לו ע"א
^ 21. הערת העורך: הסיבה שבסוגיא זו ישנה הוכחה, ולעיל אין הוכחה מהמוחזקות היא פשוטה – כאן עסקינן בשאלה מי הבעלים, ולזה אכן קיימת ראיה. אולם לעיל עסקינן בחיובים, וברור שהעובדה שהבעלים מוחזק בממון אינה מעידה שהוא אינו צריך לשלמו לאחר.
^ 22. משנה ב"ק מו ע"א
^ 23. ב"מ ב ע"ב
^ 24. כתובות יב ע"ב, ד"ה רב הונא
^ 25. ב"מ ג ע"א
^ 26. הערת העורך: נראה שאפשר היה לומר, שאין כאן הוכחות נגדיות. אלא האנן סהדי קיים רק אם טוען ברי. אבל בטוען שמא אין כלל אנן סהדי – דהוא עצמו אינו יודע, א"כ ק"ו שאנו איננו יודעים!
^ 27. ב"מ ב ע"א, ד"ה וזה
^ 28. גיטין מח ע"ב, בד"ה רש"י בד"ה המוציא
^ 29. ב"ק מו ע"ב
^ 30. גיטין שם
^ 31. שמות פכ"ב ד
^ 32. ד"ה המוציא
^ 33. הערת העורך: קצת צ"ע בדבריו – דהא לשיטת התוס' אין מוציאין ממון ע"י מיגו. וא"כ, נשאל את שאלת הפנ"י: איך אומרת הגמ' שהמע"ה זו סברא פשוטה, והלא אין זה ספק שקול גרידא?! וכאן לא נוכל לענות דהסוגיא היא כדעת רב, כדברי הפנ"י לענין רוב, דבפשטות נראה שדינו של התוס' אינו תלוי במחלוקתם של רב ושמואל.
^ 34. משנה שבועות לח ע"ב
^ 35. דברים פי"ט כ
^ 36. מובא בקונטרס הספיקות כלל א אות ו
^ 37. שם
^ 38. חו"מ סי' עה ס"ק יח, ד"ה לצאת ידי שמים
^ 39. עיין באריכות בשיעור 'טענת ברי בספק איסור' (שיעור 22).
^ 40. פרק שני אות ד
^ 41. כלל א אות ו
^ 42. חולין יא ע"א
^ 43. מובא בקונטרס הספיקות שם
^ 44. קידושין עג ע"א
^ 45. משנה ערלה פ"ג ט
^ 46. משנה בכורות פ"ט ז, ובמפרשים שם
^ 47. שב שמעתתא, שמעתתא ב פט"ו
^ 48. הערת העורך: דברי הרב שליט"א אינם מובנים לי כלל. דלפי האפשרות הראשונה דלעיל, שהמקור לכך שספק גזל מותר הוא מדברי המהר"י באסן, א"א ללמוד לרוב, שהרי זוהי קושית קונטרס הספיקות לעיל, שברוב אין מקום לדברי המהר"י באסן. ולפי האפשרות השניה, הרי המקור להיתר של ספק גזל הוא מ"אין הולכין בממון אחר הרוב", ומהפסוק "מי בעל דברים..". וא"כ א"א לומר כאן ההיפך, שהמקור לאין הולכין בממון אחר הרוב הוא מההיתר של ספק גזל, כמובן. ונראה שדברי הרב אמורים רק אם נמצא מקור מפורש, ולא המקורות הנזכרים.
^ 49. שם. ועיין גם שמעתתא א פ"א. ועיין גם רע"א כתובות יג ע"ב [בהשמטות].
^ 50. ב"ק מו ע"ב
^ 51. ב"ב נז ע"ב
^ 52. ד"ה לקולא
^ 53. אמנם השערי ישר [שער ה פ"א] רוצה ללמוד פשט אחר ברשב"ם, אולם אין דבריו נראים.
^ 54. חו"מ, סי' עה ס"ק יח, ד"ה עוד י"ל
^ 55. ב"ק קיח ע"א
^ 56. ב"מ כו ע"ב
^ 57. ויקרא פי"ט יג
^ 58. דברים פכ"ב א
^ 59. שם ג
^ 60. ב"ק ס ע"א
^ 61. שם נה ע"ב
^ 62. ב"ב כב ע"ב
^ 63. חו"מ סי' לד טו [ובשו"ע (לד ז) סתם שלא כדבריו].
^ 64. בהגהותיו לשו"ע סי' לד, על הט"ז בסע' ז
^ 65. טז ע"א
^ 66. ויקרא פ"ה כג
^ 67. עיין רמב"ם, הל' גזילה ואבידה פא א
^ 68. שם, ד"ה התם
^ 69. ולדעת השערי ישר (שער ה פ"א) זהו התירוץ העיקרי לקושיא.
^ 70. כלל א אות ו
^ 71. הערת העורך: ונראה שגם על חיובים יש לדון ללא קשר ללא תגזול, מצד השעבוד.
^ 72. בשיעור 'הרצון בקידושין ובנישואין' פרק א', אות ה1 (שיעור 1 במסכת קידושין).
^ 73. מובא במג"א סי' תרלז ס"ק ג
^ 74. סנהדרין נז ע"א, וברש"י שם ד"ה ישראל בעכו"ם מותר, ירושלמי ב"ק פ"ד, הלכה ג
^ 75. דכמו שאיסור לא תגזול לא שייך אא"כ אנו מגדירים קודם כל את הבעלות, כך גם מצוות אחרות, כנתינת בכור, לא שייכות ללא הגדרת הבעלות.
^ 76. עפ"י משנה ב"ק קיח ע"א. שו"ע חו"מ סי' עה סע' ט
^ 77. שבועות מז ע"א. שו"ע שם סע' יב
^ 78. סי' עה ס"ק ח
^ 79. פרק רביעי אות ז
^ 80. הל' רוצח, פרק ב הל' ב
^ 81. שמות פכ"ג ז
^ 82. שבועות לד ע"א
^ 83. ספר המצוות, ל"ת, מצווה רצ
^ 84. שבת קכ ע"ב. שו"ע או"ח סי' שלד סע' כ"ב, וביאור הלכה ד"ה דגרם
^ 85. רמ"א שם. ועי' סי' תקיד בשעה"צ אות לא – פוסקים שחולקים, וסוברים שמותר בכל גוונא.
^ 86. ב"ק נה ע"ב
^ 87. שם נו ע"א
^ 88. שם, ד"ה כיסויי כסיתיה
^ 89. וכך פוסק בש"ך (סי' כח ס"ק ב), עפ"י הים של שלמה. ועיין שם בחידושי הרע"א.