ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
הרב אליעזר בן בתיה שליט"א
'וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה, כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל: וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ, הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ:".
עם ישראל הצטווה לזכור לדורי דורות את החסד שה' עשה עימם בזמן במכת בכורות - שהציל את בניהם הבכורים ואת בכורות בהמתם. אולם, מדוע היתה קיימת סכנה לבכורות ישראל?! הקב"ה בא כדי להציל את עם ישראל, ומדוע שירצה להרוג את בכורות ישראל?! ובכלל, החטא אינו מצוי בבעלי החיים; ומדוע שהקב"ה ירצה להמית גם את בכורות בהמתם של ישראל?!
חז"ל מגלים שהחטא טמון בבריאה עוד מתחילתה. רש"י (בראשית א, יא) כותב שהארץ הצטוותה להוציא עץ שיהא טעם העץ כטעם הפרי, אולם הארץ רצתה להדגיש את צד העצמיות שלה, והיא מרדה בציווי הבורא; והטעם ניתן רק בפרי - והעץ נותר חסר טעם. הפרי הבכור, הפרי הראשון שיצא לעולם, הורתו היתה בחטא המרדנות של הארץ. חטא המרדנות הקדום השתלשל והתגלגל בבריאה כולה, והוא היה מצוי וחבוי בבכורי הפירות ובבכורות בעלי החיים ובבכורות האדם. חטא המרדנות היה טמון הן בבכורות ישראל והן בבכורות מצרים, והן בבכורות בהמותיהם.
ההבדל שבין בכורות ישראל לבין בכורות מצרים
אולם למרות שחטא המרדנות היה טמון הן בבכורות מצרים והן בבכורות ישראל, היה הבדל חשוב מאוד בינם. ניתן לבאר את ההבדל הזה לפי דברי הצדיק הירושלמי הרב אשר פריינד זצוק"ל (גליון החברותא, 334):
"גם הצדיק וגם הרשע בשעת הנסיון יש להם השתוקקות לרע, ושניהם מוכרחים לטעום ממנו. גם הצדיק. כי הצדיק שלא עובר את כל הגיהנום שבעולם אינו נקרא צדיק. ובאם לא יטעום מן הרע לא יוכל להוציא את הרשע. רק הצדיק טועם ומגיע מזה אל השורש, דהיינו לשלימות הביטול 'מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱ-לוֹהַּ' (כלומר, שהוא רואה שאין לו כוח משלו לעצור את עצמו והוא זועק לקב"ה שיציל אותו מן העצמיות שלו). והרשע טועם ורואה כי טוב ונשאר בזה. שניהם נכנסים לאותו פגם, ופוגמים, רק שזה מגיע מזה למציאות הקדושה, וזה למציאות הטבע."
ההבדל החשוב הזה הוא שגרם להבדל שבין בכורות ישראל שהתקדשו לבין בכורות מצרים שמתו.
ישראל קדושים
הבריאה כולה חיכתה ל'לֵיל שִׁמֻּרִים' הזה, הלילה שה' ייתן לה אפשרות לתקן את חטא המרידה הקדום, החטא של הוצאת הפרי הבכור שלא לפי צווי הבורא. כאשר ה' התגלה במצרים 'בַּחֲצִי הַלַּיְלָה' הן בכורות ישראל והן בכורות מצרים התאוו אל המרדנות שהיתה טבועה בם, אולם ה' הציל אותם ולא העניש אותם והמתין רגע קצרצר נוסף. הבכורות של המצרים ושל שאר הגויים שהיו מצויים שם במצרים - לא ניצלו את רגע ההתגלות הקצרצר הזה, והעדיפו להישאר בתאוותם הרעה; ולכן ה' העניש אותם והמית את בכורות הגויים ואת בכורות בהמתם. אולם בכורות ישראל ניצלו את הרגע הנוסף הזה, וזעקו אל ה' שיציל אותם מתאוות המרדנות שאינם מסוגלים להתגבר עליה; והקב"ה נענה לזעקתם והציל אותם. ההצלה שנוצרה בזכות הזעקה של בכורות ישראל אל ה', קידשה את בכורות ישראל ואת בכורות בהמתם. אולם לא רק אותם!! ההצלה הזו חידדה את ההבדל בין עם ישראל לבין שאר העמים, והיא זיכתה את עם ישראל כולו להיות 'בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל' - העם הקדוש שיתקן את הבריאה כולה.
כיצד הצפירה מובילה לאחדות בעם?
מה המשמעות הנחת תפילין?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
אנחנו קודש למענך
הלכות שטיפת כלים בשבת
אהבת ה' או אהבת האדם, מה גדול יותר?
איך עושים קידוש?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
איך ללמוד אמונה?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
