בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וארא
קטגוריה משנית
  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל

undefined
20 דק' קריאה
דברים שאמר הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א
אנו מתפללים שהרב יחזור לתת את השיעורים בימי שני בקרוב. אכי"ר

מתנה לפי הנותן או לפי המקבל
אם אחד הבטיח לאחר לתת לו מתנה לחתונה, ואמר "אתן לך מתנה גדולה". האם משערים "מתנה גדולה" לפי הנותן או לפי המקבל? כי מנה יכול להחשב "מתנה גדולה" למקבל אבל לפי יכולתו של הנותן זה משהו קטן. כשהקב"ה אומר לאברהם אבינו "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל". האם זה לפי ערכו של אברהם או של אלוקים? מסתבר שבסופו של דבר אלוקים נתן לפי שניהם. בתחילה הוא אומר למשה: "דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" ושמלות. האם זה הרכוש הגדול שאלוקים דיבר עליו?
ובאמת בתחילה זה היה נראה רכוש גדול לפי מדרגתם של בני ישראל ביציאת מצרים. אחרי חמישים יום במדבר הבינו בני ישראל שהקב"ה אמר "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" פי ערכו שלו ונתן להם את התורה.

גולל אור מפני חושך
כתוב בזוהר הקדוש, שהקב"ה הסתכל באורייתא וברא את העולם. יסוד העולם הוא התורה. ולכן אם אין לימוד תורה העולם לא יכול להתקיים. "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי". על בסיס זה הסביר גאון עוזנו ותפארתנו בעל ה"בן איש חי" מפני מה הקב"ה ברא עולם שבו האור נגלל לאט לאט מהחושך ולא בבת אחת בכל העולם זורחת השמש ושוקעת. למה הזריחה בירושלים ובתל-אביב ובאמריקה אינה באותו הזמן, למה עשה הקב"ה "אית אתר דהכא יממא והתם ליליא"?
על זה עונה הבן איש חי שאם בכל העולם הזריחה והשקיעה הייתה באותו הזמן - כולם היו הוליכם לישון באותו זמן ואם כן מי ילמד תורה בלילה? לכן ה' עשה את העולם באופן כזה, דאיכא אתר דהכא והכא.
לכן אומרים בתפילה "יוצר אור ובורא חושך". ברגע שיוצר אור כאן, הוא "בורא חושך" בלילה. כשיוצר אור בישראל הוא בורא חושך באמריקה, בדיוק באותו הזמן! להראות שהאור והחושך, הכל בשלטונו של הקב"ה, הוא המאיר לארץ ולדרים עליה.

בזכות קביעת עיתים לתורה – אחיש את הגאולה
כתוב "בעתה אחישנה", הפשט הוא: לא זכו – "בעתה" זכו – "אחישנה". פעם הסברתי: "בעתה אחישנה". אם קובעים עתים לתורה - "בעתה". אומר הקב"ה: אחישנה - אמהר לכם את הגאולה. אעשה לכם חשבון של הגאולה כמו שהיה במצרים, לא ארבע מאות שנה שעבדו, אלא מזמן ברית בין הבתרים. יהי רצון שכך יהיה בעגלא ובזמן קריב.
היה שוחט בברסלב תלמיד חכם. בא לרבו רבי נחמן, ואמר לו, איזה פירוש באור החיים, אמר לו אתה פסול להיות שוחט. שאל אותו: "למה!?" אמר לו: אתה אמרת "אור החיים", לא אמרת "אור החיים הקדוש". האם הוא חבר שלך? ולמה הקפיד עליו כל כך? כיון שהבעל שם טוב אמר, שנשמת ה"אור החיים" יותר גדולה מהבעל שם טוב. ואמר "בעל שם טוב" אם אני אפגוש את "אור החיים הקדוש", אז יהיה איחוד של נפש רוח ונשמה של משיח והוא יבוא. וזה הכל כוח של תורה.
המשך הדברים מפי בנו הרב שמואל אליהו שליט"א
אוי לרשע ואוי לשכנו – למה זה צדק?
אבימלך הפלשתי שאל את הקב"ה: "הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג?" האנס הפושע שואל את הקב"ה שהוא מקור הצדק בעולם: "איפה הצדק?". השאלה הזאת נשאלת היום על ידי כל מיני מקטרגים כנגד חיילי צהל שלחמו בעזה ואומרים עליהם שהרגו נשים וילדים חפים מפשע. התשובה שלהם היא מפרשת השבוע. יכולים החיילים לומר להם שהם נהגו בדרך שבה נהג הקב"ה עם מצרים שהכה את כל תושביה. כולם היו שותפים בפשע של פרעה. מי שממליך מלך הרשע וממלא את גזרותיו המורשעות הוא חלק מהרשע, ובצדק הוא משלם את המחיר הכואב. ודבר זה נמצא בכמה מקומות בתורה:
סדום - כשאברהם מערער על איבודה של העיר סדום ואומר להקב"ה: "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע?" (בראשית יח). אומר לו הקב"ה: אם יש עשרה צדיקים בתוך העיר, צדיקים שישנו את פניה של העיר – ארחם על העיר. (אה"ע שם) אם יש שם פחות – תחרב העיר. והצדיק הזה צריך לצאת משם. אם לא - הוא יספה בעוון העיר. זה מה שאמרו המלאכים ללוט: "עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם: כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי ה'". (בראשית יט). חתניו שלא יצאו מהעיר "וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו" נספו עם כולם. אם היו יוצאים – היו ניצלים.
אבימלך מלך פלשתים – כך היה עם אנשיו של אבימלך מלך פלשתים. הפסוק מספר שכל בית אבימלך סבלו בשעה שהוא לקח את שרה בחטיפה, כל ביתו של אבימלך שילם את המחיר. "כִּי עָצֹר עָצַר ה' בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ" (בראשית כ). שואל אבימלך את ה': איפה הצדק? "הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג?". הוא מתכוון על עצמו והוא מתכון גם על כל האחרים הסובלים. אין צורך להסביר למה האנס הזה הוא לא צדיק למרות שכך הוא מציג את עצמו. יש צורך להסביר למה כל בני ביתו סובלים והתשובה לשאלה זו היא בגלל שהם היו יכולים למחות באבימלך על העוול, ולא מחו. הם אחראים על אוירת ההפקרות ששולטת שם. "רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי". על אווירת ההפקרות - כולם אחראיים. ממש כמו האחריות של אנשי שכם שחיפו על החמור שחטף את דינה.
עדת קורח - המשנה במסכת אבות (א ז) אומרת: "נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר, הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע". הסביר התוס' יום טוב למה להרחיק? כי "אוי לרשע ואוי לשכנו". שהרי כל מי שהיה קרוב לקורח נפגע. אמר להם הקב"ה: "סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם". (במדבר טז). אלה שהתרחקו - לא נהרגו. ההתרחקות הזאת היא גם התרחקות פיזית וגם מבטאת התרחקות רוחנית מעצת קורח. הם גם עזרו לו במחלוקת "וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד". הציבור שאיתו – זה כוחו. אם יראה קורח שהציבור לא איתו – אולי הוא ישנה את מעשיו לטובה. זו גם תשובה לשאלת משה: "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף? אומר לו ה': "הֵעָלוּ מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם". אם הם לא שייכים אל קורח - שיזוזו משם במהרה.
מרים בת בילגה - כך גם בגמרא (סוכה נו:) "תָּנוּ רַבָּנָן, מַעֲשֶׂה בְמִרְיָם בַּת בִּילְגָה, שֶׁהֵמִירָה דָּתָהּ, וְהָלְכָה וְנִשֵּׂאת לְסַרְדְטוֹט אֶחָד מִמַּלְכֵי יְוָנִים, כְּשֶׁנִּכְנְסוּ יְוָנִים לַהֵיכָל, הָיְתָה מְבַעֶטֶת בְּסַנְדָּלָהּ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְאָמְרָה, "לוּקוּס, לוּקוּס, עַד מָתַי אַתָּה מְכַלֶּה מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל? וְאִי אַתָּה עוֹמֵד עֲלֵיהֶם בִּשְׁעַת הַדְּחָק?" וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר, קָבְעוּ אֶת טַבַּעְתָּהּ, וְסָתְמוּ אֶת חַלּוֹנָהּ. בילגה היא בת לאחרת מעשרים וארבע משמרות הכהונה בבית המקדש. אחרי שניצחו החשמונאים את היוונים, קנסו חכמים את כל המשמרת שבילגה הייתה חלק ממנה ומנעו מהם זכויות שהיו להם בבית המקדש.
מקשה הגמרא האם בגלל מִרְיָם בַּת בִּילְגָה שֶׁהֵמִירָה דָּתָה קונסים את כל המשמרת? מִשּׁוּם בְּרַתָּא קַנְסִינָן לֵיהּ לְדֵידֵיהּ? אָמַר אַבַּיֵי: אִין, כִּדְאָמְרֵי אִינְשֵׁי, שׁוּתָּא דִּינוּקָא בְשׁוּקָא, אוֹ דַּאֲבוּהָ אוֹ דְּאִימֵיהּ. (תרגום: כמו שאומרים אנשים דיבור רע של תינוק בחוץ זה לימוד שהוא למד מהבית או מאביו או מאימו, ובמילים אחרות הם משלמים על החינוך הרע שהם נתנו לה. ממשיכה הגמרא לשלאול למה כל המשמרת אשמה?) וּמִשּׁוּם אֲבוּהָ וְאִימֵיהּ קַנְסִינָן לְכוּלָהּ מִשְׁמָרָה? אָמַר אַבַּיֵי: אוֹי לָרָשָׁע וְאוֹי לִשְׁכֵנוֹ, טוֹב לַצַּדִּיק טוֹב לִשְׁכֵנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה ג) "אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב, כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ". מה התשובה לשאלה זו? האם משום אבא ואמא שלה – כל המשמרת נקנסת? למה תשובת "אוֹי לָרָשָׁע וְאוֹי לִשְׁכֵנוֹ" היא "צדק"?

במכות מצרים – נענש כל העם המצרי
כל מצריים לקו בעוון פרעה, ולמה זה צדק. כי כשהעם המצרי רוצה למחות ברשע של פרעה - הוא מוחה. וזה קורה רק כשהמכות מתחילות להכאיב למצרים בעצמם. אז הם יודעים טוב מאוד לעמוד מול פרעה ולומר לו: "עד כאן". אבל כשפרעה עושה את כל הפשעים שלו נגד בני ישראל הם שותקים ולפעמים גם משתפים פעולה. כשזה כאב לבני ישראל – הם לא מוחים. הם רק ממלאים פקודות. רק כשהם מתחילים להבין שזו גם הבעיה שלהם - הם מעירים לפרעה.
בתחילה הם מעירים ברמז ובעדינות:"וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים" (שמות ח). כשזה כואב להם יותר - הם מדברים הרבה יותר תקיף: "וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם?" (שמות י ז).
בעקבות דבריהם פרעה קורא למשה ולאהרון ואומר להם שהוא מוכן לשלוח את הגברים לבד. כאן מתחילה השבירה שלו, והיא נגרמת על ידי אנשי מצרים. לכן כשהרשע הזה ממשיך במלאכתו – כל אנשי מצרים סובלים. מכאן נבין למה זה חשוב לדעת שביציאת מצרים כולם צעקו. "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ" (שמות יב). "וַתֶּחֱזַק" לחץ חזק של המצריים.
חכמינו למדו כי אחד מכ"ו חסדים שאנו מודים עליהם בהלל הגדול הוא ההפגנה של בכורי מצרים. שהרי הפסוק אומר: "לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (תהילים קלו י). אומר רש"י: "בכוריהם לא נאמר אלא "בבכוריהם". ויש פה רמז להפגנה שערכו הבכורים על מנת שפרעה ישלח את בני ישראל מארץ מצרים. וכך מובא במדרש תהילים ש"בשעה ששלח הקב"ה מכת בכורות, אמר לו: 'כחצות הלילה ומת כל בכור'. נכנסו כל הבכורות אצל אבותיהם, ואמרו להם: כל מה שאמר משה הביא עלינו, אין אתם מבקשים שנחיה בואו והוציאו את העברים האלו מבינינו, ואם לאו אנו מתים. השיבו להם ואמרו: אפילו כל המצרים מתים אינן יוצאים מכאן. מה עשו? נכנסו כל הבכורות אצל פרעה והיו מצווחין לפרעה ואומרים: בבקשה ממך הוציא את העם הזה שבשבילם רעה תבוא עלינו ועליך. אמר לעבדיו: צאו וקפחו שוקיהם של אלו. מה עשו הבכורות? מיד יצאו ונטלו כל אחד חרבו והרג את אביו, שנאמר: 'למכה מצרים בבכוריהם'. למכה בכורי מצרים אין כתיב כאן, אלא למכה מצרים בבכוריהם? ששים רבוא הרגו הבכורות באבותיהם".
פרעה לא מקבל את ההפגנה, הוא שולח את עבדיו להכות את המפגינים ובכל זאת הם מפגינים באלימות קשה. על אחת כמה וכמה שאנשי רצועת עזה צריכים לעצור את הירי של הקאסמים. אם הם לא עושים כן – מגיע להם עונש כבד. במיוחד שבעזה הם בשלטון שנקרא "דמוקרטי" והם בחרו בחמאס בבחירות דמוקרטיות פעמיים. כל עוד הם לא מוחים – הדמעות שלהם חשובות כמו דמעות של רוצח הבוכה על מצבו בגרדום.

מעלת חיילי צה"ל החוזרים מהמלחמה
מסירות נפש החיילים - מבטלת כל הקטרוגים
חכמינו ז"ל מספרים שכשהקב"ה בא לגאול את ישראל, עולה מידת הדין לקטרג עליהם. איך הקב"ה ישתיק את הקטרוג? חכמינו מספרים (במסכת שבת פט:) שיצחק אבינו עושה זאת. כך מספרת הגמרא שאותר הקב"ה ליצחק: "בָּנֶיךָ חָטְאוּ לִי. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם - בָּנַי וְלֹא בָנֶיךָ? בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ לְפָנֶיךָ "נַעֲשֶׂה" לְ"נִשְׁמַע", קָרָאתָ לָהֶם, (שמות דּ) "בְּנִי בְכוֹרִי". עַכְשָׁיו - בָּנַי וְלָא בָנֶיךָ? וְעוֹד, כַּמָּה חָטְאוּ? כַּמָּה שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם - שִׁבְעִים שָׁנָה. דַּל עֶשְׂרִים דְּלָא עָנַשְׁתָּ עָלַיְיהוּ, פָּשׁוּ לְהוּ חַמְשִׁין. (תוריד עשרים שנה ראשונות שאתה לא מעניש עליהם, רק בית דין של מטה, נשארו רק חמישים) דַּל עֶשְׂרִים וַחֲמִישָּׁה דְּלֵילְוָותָא, פָּשׁוּ לְהוּ עֶשְׂרִים וַחֲמִישָׁה. (תוריד עשרים וחמש של לילות – נשארו עשרים וחמש) דַּל תַּרְתֵּי סְרֵי וּפַלְגָּא דְּצַלוּיֵי, וּמֵיכַל, וּדְבֵית הַכִּסֵּא. פָּשׁוּ לְהוּ תַּרְתֵּי סָרֵי וּפַלְגָּא. (תוריד שתים עשרה וחצי של תפילה ואוכל ושירותים נשארו רק שתים עשרה וחצי שנים לחטוא) אִם אַתָּה סוֹבֵל אֶת כּוּלָּם - מוּטָב. וְאִם לָאו - פַּלְגָא עָלַי וּפַלְגָּא עֲלַךְ. וְאִם תֹּאמַר, כּוּלְּהוּ עָלַי, הָא קְרֵיבִית נַפְשִׁי קַמָּךְ". (אם אתה הקב"ה סובל את כולם – מוטב. אם לא - חצי עלי חצי עליך. ואם אתה אומר שכולם עלי – הרי מסרתי את נפשי לפניך).
יצחק אבינו מסר את נפשו ונשאר בחיים. הוא היה מוכן לעלות על גבי המזבח וזה יכול לכפר על חטאיהם של כל ישראל במשך כל הדורות. חיילי צה"ל שחוזרים בשלום לביתם מסרו את נפשם למען עם ישראל. הנס הגדול שהם חזרו בלי פגע אינו מוריד ממסירות הנפש שלהם. כמו שזה לא מוריד מזכותו של יצחק אבינו ע"ה לכפר על ישראל. במיוחד כשלא מדובר באדם אחד שסיכן את חייו, אלא באלפים רבים. ויש מתוכם כאלה שנפצעו. חלקם מסרו את נפשם בפועל ממש. באמת אמרו, אין כל מלאך ובריה יכולים לשער גודל מעלתם.
כאן המקום להביא את דברי האר"י ז"ל שכתב בשער הכוונות (ק"ש ו):
"ולטעם זה הגלות מתעכב ומתארך כי אין בנו מי שיוכל לעלות במדרגה הזו, כי אם יהיה בינינו מי שיוכל לעלות שם נשמתו - היה מעלה גם את המלכות". וממשיך ואומר: "אמנם עם כל זה, יש קצת תיקון במה שנמסור נפשינו על קדוש השם בכל לב, כי על ידי כן, אפילו אין בנו שום מעשים טובים והרשענו עד להפליא, הנה על ידי מסירת נפשינו להריגה, מתכפרים עונותינו כולם ויש בנו יכולת לעלות עד אימא עלאה".

המקטרגים - שקרי הישמעאלים
מול המעלה הגדולה הזאת עולה המקטרג לקטרג ולומר שחיילי צה"ל הרגו חפים מפשע. רוב המקטרגים הללו באים מאירופה, זאת שספוגה בדם יהודים מזה אלפי שנים. הם שוכחים מה שמדינות אירופה עשו בעצמם לפני שנים מעטות, כשכוחות נאט"ו הפגיזו את קוסבו מגובה רב והרגו מאות ואלפי אזרחים בלי שום הצטדקות כלל. מה להם להלין על חיילי צה"ל שנזהרו שלא לפגוע באזרחים, ולפעמים נזהרו יותר מידי וסיכנו חיים של חיילי ישראל כמו שהיה ל"ע בג'נין.
כעת התגלה שרופא ישמעאלי התראיין בבית החולים תוך כדי חילול שבת ובכה על כך שחיילי צה"ל הרגו את בנותיו ובנות משפחתו בעת שירו פגז לתוך ביתו. והנה עכשיו מתברר שהאבא הזה כנראה משקר בכך שסיפר שהם נהרגו על ידי חיילי צה"ל. הוא פשוט עושה מסחר בדם בנותיו ומכפיש את שמם של החיילים. כי על פי הצילום שנעשה בראשה של אחת מהפצועות מסתבר שהיא נפגעה מרסיס של טיל שנמצא בשימוש החמאס. גם הפגיעה היא מחומר נפץ שנמצא רק ברשותם של המחבלים. במילים אחרות הם נפצעו ונהרגו על יד החמאס והוא מאשים את חיילי צה"ל בהריגתם.
הדבר הזה מזכיר את העלילה של הילד מוחמד א-דורה שכאילו נהרג על ידי חיילי צהל בצומת נצרים. כל סיפור "הריגתו" צולם ושודר על ידי רשת טלוויזה צרפתית "מכובדת". והסיפור הזה התפרסם בכל העולם ובכל רשתות הטלוויזיה בישראל. וכל ה"צדיקים" גם כאן וגם בעולם זעקו בגרן ניחר על אכזריות של החיילים הישראלים שרוצחים ילדים קטנים בלי שום טיפת רחמנות. אחרי יותר משנה תוך כדי משפט דיבה שהתנהל בבית המשפט בצרפת הוצג כל הסרט על "ההריגה" לפני שנערך על ידי הצרפתים, והסתבר שכל האירוע היה מבוים על ידי הצלם שלהם. התברר שהילד לא היה יכול להרג מאש חיילי צה"ל והסתבר גם כי מי שפגע בו היו הפלשתינאים. והסיפור העיקר הוא שהילד הזה חי!! למרות שעשו לו הלוויה רבת משתתפים. ממש כמו כל "עלילות הדם" שהיו באירופה שנים על שנים שבהם היו הנוצרים הורגים ילד נוצרי כדי להאשים את היהודים שהם משתמשים בדם של ילדים נוצרים. וכך מעוררים עלינו איבת עולם.

שקר ושנאת השלום – מסורת היא בידם
אנחנו חייבים לזכור ששקר ושנאת שלום זו אצלהם מסורת. כך אמר עראפת ימ"ש אחרי שחתם על הסכם אוסלו וקיבל פרס נובל לשלום. הוא אמר ביוהנסבורג שהסכם אוסלו נעשה ברוח המסורת של מוחמד שכרת ברית עם שבט קוריש על מנת להחליש אותם ואחר כך הפר את בריתו והשמידם. אמר ערפאת שהוא ממשיך באותה מסורת עפ"ל.
כבר הקדים אותו הרמב"ם וכתב על מסורת השקר ושנאת השלום שלהם באגרת תימן. "ואתם אחינו ידוע לכם שהקב"ה הפילנו במהמרות עונותינו בתוך אומה זו שהיא אומת ישמעאל שרעתם חזקה עלינו והם מתחכמים להרע ולמאוס אותנו כמו שגזר עלינו יתברך "ואויבינו פלילים". ושלא תעמוד על ישראל אומה יותר אוֹיֵבת ממנה, ולא אומה שהרֵעה בתכלית הרעה לדלדל אותנו ולהקטין אותנו ולמאוס אותנו כמוהם. שאפילו דוד המלך ע"ה כשראה ברוח הקודש כל הצרות העתידות לישראל התחיל לצעוק ולקונן בלשון האומר מרעת בני ישמעאל ואמר (תהלים ק"כ ה') "אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ שָׁכַנְתִּי עִם אָהֳלֵי קֵדָר". ומתרגם התרגום: "משכניהון דערבאי".
ממשיך הרמב"ם באגרות ואומר:
"ואנחנו בעודנו סובלים שעבודם וכזביהם ושקרותם למעלה מיכולתנו, אין ביכולת האדם כח לסבול". "וכל זמן שאנו רודפים שלומם - הם רודפים אחרינו בחרום ובמלחמה כמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קכ ז) "אַנִי שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה".

חשוב לדעת את הדברים הללו כדי שאדם לעולם לא יאמין לשקריהם. אפילו אם יהודים תמימים חוזרים עליהם. אם חלילה יאמין אדם פעם אחת לשקרים שלהם ויאמר חלילה איזה מילה רעה על חיילי צהל, הוא יצטרך אחר כך לחזור בתשובה ולעבור בכל הארץ לבקש את סליחתו של כל חייל וחייל.
לדעתי כך צריכים לעשות כל העיתונאים שביכו על מותו של מוחמד א דורה וכך צריכים לעשות כל אלה שנפלו ברשתו של אותו רופא, נתנו לו במה להשמיץ את חיילי צה"ל ואחר כך חיזקו את דבריו בביקורת מרושעת על חיילים שמסרו נפשם על מנת להגן על המקטרגים.

יש השראת שכינה במחנה צבא
אם אנחנו רואים כל כך הרבה קטרוג של שקר, צריך לראות אם יש כאן קדושה מסתתר. כי יש כלל בידינו, כל מקום שיש קדושה רבה – שם מנסה הטומאה להיאחז. כך היה בהר סיני, במקום של מסירת הלוחות. במקום שבו הקב"ה מתגלה למשה. לשם מגיע הנחש. גם לגן עדן – גן האלוקים – גם שם נמצא הנחש הקדמוני.
אם רוצים להבין את סיבת הקטרוג של הרשעים על חיילי צה"ל צריך להבין את גודל השראת השכינה שבתוך מחנה ישראל. כך כתוב בפסוק (דברים כג טו) "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ".
ראוי להזכיר כאן מה שכותב רבינו יוסף חיים זיע"א בספרו בן איש חי (פרשת נח יז), "נכון להסתכל בציצית, ויכוין ויצייר במחשבתו כאלו יש בהם חוט מראה תכלת שהוא דומה לרקיע, מפני שאותה הארה לא נפסקה . וכמ"ש מהרח"ו ז"ל וימצא טוב בכונה זו".
לפי דברי מהרח"ו שנאמרו בשם האר"י ז"ל הרבה "הארות" של מצוות נמצאו, למרות שהמצוות עצמן לא מקוימות על ידינו. בחינת מה שאמר רב אשי (ברכות ו.) "חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה". כשאנו רואים כי למרות שארון הקודש לא נמצא עם הלוחמים – בכל זאת יש מצווה לשמור על קדושת המחנה. כנראה שגם כאן"אותה הארה לא נפסקה" . לדעת רש"י הארה של ארון הברית והלוחות, ולדעת הרמב"ן גם הארה של הכרובים שהיו על הארון והיו לפעמים באים איתם למלחמה. כדלקמן.

איפה נמצא ארון הברית בימינו?
שלוש דעות על מקומו של הארון
בגמרא (יומא נג:) יש שלוש דעות על המקום בו נמצא כיום ארון הברית. בדרך כלל מקומו הוא בקודש הקודשים אחרי המחיצות. מקום שרק כהן גדול ביום כיפור יכול לגשת אליו. חשוב לדעת היום איפה הארון נמצא. לדעת רבי אליעזר "הארון גלה לבבל". חכמים אומרים שהארון נגנז בקרקע לשכת דיר העצים שהייתה בבית המקדש. ומביאים על כך "מַעֲשֶׂה בְכֹהֵן אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְעַסֵּק, וְרָאָה אֶת הָרִצְפָּה שֶׁהִיא מְשֻׁנָּה מֵחַבְרוֹתֶיהָ, בָּא לְהוֹדִיעַ אֶת חֲבֵרָיו וְלֹא הִסְפִּיק לִגְמוֹר אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתוֹ, וְיָדְעוּ בְיִחוּד שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן נִגְנַז. מַאי הֲוָה קָא עֲבִיד? אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, מִתְעַסֵּק בְּקַרְדֻּמּוֹ הָיָה. תָּנָא דְבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, שְׁנֵי כֹּהֲנִים בַּעֲלֵי מוּמִין הָיוּ שֶׁהָיוּ מַתְלִיעִין בָּעֵצִים, וְנִשְׁמְטָה קַרְדֻּמּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן וְנָפְלָה שָׁם, וְיָצְתָה אֵשׁ וַאֲכָלַתּוּ".
המשנה במסכת שקלים (טו, ב) מתארת שכל מי שהיה בא לבית המקדש היה משתחווה שלוש עשרה השתחויות כנגד שלוש עשרה פרצות שפרצו היוונים בבית המקדש. "של בית רבן גמליאל ושל בית חנניא סגן הכהנים היו משתחוין בארבע עשרה מקומות. והיכן הייתה יתירה? כנגד דיר העצים. שכן מסורת בידם ששם הארון נגנז".
רבי יהודה חולק על רבי אליעזר ואומר: שה"ארון - במקומו נגנז" דהיינו הארון נגנז בקודש הקודשים. זה מה שנאמר בספר מלכים (א פרק ח ח) "וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה ". הרמב"ם פוסק בהלכות בית הבחירה כדעה זו (ד א) "אבן הייתה בקדש הקדשים במערבו שעליה היה הארון מונח, ולפניו צנצנת המן ומטה אהרן, ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב, בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות. ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר "וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם הַמְּבִינִים לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לה': תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף. עַתָּה עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל". ונגנז עמו מטה אהרן והצנצנת ושמן המשחה וכל אלו לא חזרו בבית שני. וכו'".
הרב שלמה גורן זצ"ל ומחילות בית המקדש
בכל מקרה מה שברור כי להלכה למרות שארון הקודש לא היה בקודש הקודשים בימי הבית השני, לא נמנעה העבודה בבית המקדש ובקודש הקודשים ביום הכיפורים, כיון שהארון באמת היה שם באותו מקום, רק למטה במחילות. גם לאתה דעה שהארון היה בלשכת דיר העצים. צריך לומר ששם הייתה הכניסה ל"מטמוניות העמוקות והעקלקלות" שהכין שלמה המלך והמקום עצמו היה בקודש הקודשים.
מו"ר אבא היה מספר שהרה"ג שלמה גורן זצ"ל בא פעם אחת לכותל המערבי עם יחידה צבאית שיש לה מגלי מתכות רגישים ביותר. המטרה שלהם הייתה למצוא את המחילה שבה נמצא ארון הברית. המחילה שעליה הרמב"ם מדבר.
הרב סיפר שהוא בא לכותל וראה את כל המכשירים הגדולים הללו, אמר לו הרב יבדלט"א להרה"ג שלמה גורן זצ"ל, שלמה המלך היה יותר חכם משלמה גורן. הוא עשה "מטמוניות עמוקות ועקלקלות" שאפילו אתה לא תוכל למצוא את הארון עד שתגיע השעה.
איך מכוונים לבית המקדש אע"פ שאינו קיים?
כתוב בשולחן ערוך (סימן צד ס"ע א) בקומו להתפלל, אם היה עומד בחוץ לארץ - יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל, ויכוין גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים. היה עומד בארץ ישראל - יחזיר פניו כנגד ירושלים ויכוין גם למקדש ולבית קדשי הקדשים. היה עומד בירושלים - יחזיר פניו למקדש ויכוין גם כן לבית קדשי הקדשים. היה עומד אחורי הכפורת - מחזיר פניו לכפורת".
תכלית הכל לכוון לבית קדשי הקדשים. והסביר שם המשנה ברורה שפירוש המילה "יכוון". "שיחשוב בלבו ורעיונו כאלו הוא עומד במקדש אשר בירושלים במקום קודש הקדשים". וכן שכעומד אחרי הכפורת "יראה את עצמו כאלו הוא עומד לפני הכפורת". האם ההלכה הזאת קיימת גם כשאין היום בית המקדש? והתשובה היא כן. כיון הארון הברית. הלוחות והכרובים עדיין נמצאים שם והם הם עיקר העיקרים של בית המקדש.
זה מה שאומר השל"ה הקדוש (תרומה ז) על ארון הברית: " והנה לא נעדר חלילה רק נגנז, ועדיין רישומו ניכר " "ועל זה מביא פסוק מלא: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" דקשיא רישא לסיפא. דברישא מדבר ממקדש ובסיפא מסיים בישראל דאמר "בתוכם". "בתוכו" - היה לו לומר. אלא פירוש הפסוק הוא כך: "ועשו לי מקדש" - כדי לשום בו הארון שבו העדות. ואף בחורבנו שיהיה נגנז, "ושכנתי בתוכם". לכן אנחנו מכוונים את ליבנו לשם גם היום.

הר הבית קדוש גם בימינו
המשמעות ההלכתית של הדבר הזה היא שהר הבית קדוש גם היום. כך כותב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (ז א) "מצות עשה ליראה מן המקדש שנאמר 'ומקדשי תיראו' ולא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שצווה על יראתו". ובהלכה ז' שם אומר שזה קיים גם בימינו וקדושתו לא בטלה כמו שקדושת השבת לא בטלה: "אע"פ שהמקדש היום חרב בעונותינו, חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבניינו. לא יכנס אלא למקום שמותר להיכנס לשם, ולא ישב בעזרה. ולא יקל ראשו כנגד שער המזרח. שנאמר "את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו" מה שמירת שבת לעולם, אף מורא מקדש לעולם. שאע"פ שחרב - בקדושתו עומד".
"ואי זו היא יראתו לא יכנס אדם להר הבית במקלו או במנעל שברגליו או באפונדתו או באבק שעל רגליו או במעות הצרורין לו בסדינו ואין צריך לומר שאסור לרוק בכל הר הבית אלא אם נזדמן לו רוק מבליעו בכסותו. ולא יעשה הר הבית דרך שיכנס מפתח זו ויצא מפתח שכנגדה כדי לקצר הדרך אלא יקיפו מבחוץ ולא יכנס לו אלא לדבר מצווה". וכשיוצאים משם, "אינו יוצא ואחוריו להיכל אלא מהלך אחורנית מעט מעט ומהלך בנחת על צדו עד שיצא מן העזרה וכן אנשי משמר ואנשי מעמד ולווים מדוכנן כך הם יוצאין מן המקדש כמי שפוסע אחר תפלה לאחוריו כל זה ליראה מן המקדש".
וגם מי שעומד מחוץ להר הבית צריך להיזהר "לא יקל אדם את ראשו כנגד שער מזרחי של עזרה שהוא שער ניקנור מפני שהוא מכוון כנגד בית קדש הקדשים, וכל הנכנס לעזרה יהלך בנחת במקום שמותר לו להיכנס לשם, ויראה עצמו שהוא עומד לפני ה'. כמו שנאמר "והיו עיני ולבי שם כל הימים" ומהלך באימה וביראה ורעדה. שנאמר: "בבית אלהים נהלך ברגש"".

הארת ארון הברית בעת המלחמה
ארון הברית והמקדש – נקראים עֹז
כמו שהרישום הגדול של "ארון הברית" לא פסק מבית המקדש גם בעת שבית המקדש חרב. כך רישומו של "ארון הברית" לא נפסק ממחנה הצבא בימי המלחמה גם בימינו אלו. לפני שבוע הייתי עם הלוחמים לפני שנכנסו לעזה במסירות נפש גמורה. אמרתי להם שההארה של ארון הברית נמצאת בתוכם גם עכשיו. היא מגינה עליהם. היא נותנת להם עוז וגבורה.
כך אנו אומרים בכל בוקר בתפילה "הוֹדוּ לה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו" ובהמשך אומרים:
"דִּרְשׁוּ ה' וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד" מהו עֻזּוֹ של ה'? אומר רש"י (דברי הימים א טז יא) " מקדש וארון נקראו עֻזּוֹ דכתיב "וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי עֻזּוֹ" שנתן ארונו להביאו בשבי. וכתיב "קוּמָה ה' לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ". ועל כן נקרא אלעזר השומרו - עֻזָּה, על שם ששמר הארון שנקרא עֹז".

הגמרא אומרת במסכת תענית (טז.) כי ההר שעליו נבנה בית המקדש נקרא "מוריה" בגלל המורא שהוא מטיל על אומות העולם. "ששומעין גדולות ישראל וירושלים ומתפחדים עליהם". (רש"י ותוס' שם) ומסיים השל"ה הקדוש (וירא ה) "כי כן יהיה לעתיד, יכרעו ויפולו. וישראל עושה חיל".

ארון ברית היה בחלק מהמלחמות בימי קדם
הנוכחות של הארון הייתה מפחידה את האויבים ומנצחת אותם. זה מה שכתוב בספר במדבר (י לה) "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר משֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבֲבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל". שנוכחות הארון מפילה את אויבי ישראל שהם נקראים: אויבי ה'. 'אֹיְבֶיךָ' ו'מְשַׂנְאֶיךָ'. לכן במלחמת מדין שנעשתה על פי משה לקחו איתם את ארון הברית שנקרא עֹז כי הוא נותן עֹז לחיילים. וכך כתוב על פנחס שלקח למלחמה את "כְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה". ואומרת הגמרא (סוטה מג.) שיצאו הארון והלוחות שבו. וכך מובא גם בספר יהושע (ו) שיצאו למלחמה על יריחו "וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אֶל הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית". כך היה גם במלחמה עם הפלשתים בימי עלי, יצאו עם ארון ברית ה'.
הארון הזה היה מטיל פחד על האויבים. כמו שכתוב במלחמה עם הפְלִשְׁתִּים שראו כי "אֲרוֹן ה' בָּא אֶל הַמַּחֲנֶה" – "וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי אָמְרוּ בָּא אֱלֹהִים אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ אוֹי לָנוּ כִּי לֹא הָיְתָה כָּזֹאת אֶתְמוֹל שִׁלְשֹׁם: אוֹי לָנוּ מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר". (שמואל א ד). כך היה גם עם שאול המלך שהיה איתו ארון ה'. דכתיב (שמואל א יד יח) שם במלחמה של יונתן במכמש: "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַאֲחִיָּה הַגִּישָׁה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כִּי הָיָה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא". וכך היה גם במלחמות דוד המלך שהארון היה איתם. שהרי אוריה אמר לדוד (שמואל ב יא יא) "הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת".

כמה ארונות היו?
יש שואלים האם הארון הזה שיצאו איתו למלחמה היה הארון שעם הכרובים או ארון אחר? "בגמרא ירושלמי (שקלים פ"ד. כד:)
"תָּנִי רַבִּי יְהוּדָה שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת הָיוּ עִם יִשְׂרָאֵל בַּמִדְבָּר אֶחָד שֶׁהָיְתָה תּוֹרָה נְתוּנָה בְתוֹכוֹ הָיָה נָתוּן בְּאֹהֲל מוֹעֵד שֶׁנֶּאֱמַר, (במדבר יד) "וַאֲרוֹן בְּרִית ה' וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶרֶב הַמַּחֲנֶה" וְהַשֵּׁנִי שֶׁהָיוּ שִׁבְרֵי לוּחוֹת נְתוּנִין בְּתוֹכוֹ הָיָה נִכְנָס וְיוֹצֵא עִמָהֶן. פְּעָמִים הָיָה מִתְרָאֶה עִמָהֶם בַּמִלְחָמָה. וְרַבָּנָן אָמְרִי, אָרוֹן אֶחָד הָיָה, פַּעַם אַחַת יָצָא בִימֵי עֵלִי וְנִשְׁבָּה".

וצריך לומר שיצאו פעם אחת אחרי שהגיעו לשילה.
יש גורסים כאן רַבִּי יְהוּדָה בֶן לקיש במקום רַבִּי יְהוּדָה בֶן אִלָעִאי, כיון שבמסכת ב"ב משמע שרבי יהודה – הלא הוא רבי יהודה בר אלעאי סובר שיש רק ארון אחד. בכל מקרה מדובר ב"רַבִּי יְהוּדָה".

רש"י כרַבִּי יְהוּדָה – שתי ארונות היו
רש"י פירש בתורה על פי דעת רַבִּי יְהוּדָה וכך הוא כותב (על במדבר י לג בשם הספרי. ב"ב יד) "זה הארון היוצא עמהם למלחמה ובו שברי לוחות מונחים ומקדים לפניהם דרך שלשת ימים לתקן להם מקום חנייה". וכן הוא מפרש (על דברים י א) על ארון העץ שעשה משה. "וזהו שהיה יוצא עמהם למלחמה. ואותו שעשה בצלאל לא יצא למלחמה אלא בימי עלי ונענשו עליו ונשבה".
רש"י פירש כרַבִּי יְהוּדָה כנראה בגלל שפשט הכתובים מורה שיצאו למלחמה עם הארון, ורש"י הוא פשטן. גם פשט הפסוקים בספר דברים (י א) מלמדים שהיו שני ארונות, אחד הארון עץ שעשה משה עליו השלום. ואחד ארון הזהב שעשה בצלאל והיה בקודש הקודשים. ובספר במדבר (א-ב) כתוב שהארון היה במרכז המחנה, מרכז אוהל מועד. "יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ" ובהמשך בפרק י (לג) נאמר שהארון נמצא מרחק שלושת ימי הליכה לפניהם "וַיִּסְעוּ מֵהַר ה' דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה: וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה: וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר משֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבֲבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל". לכן רש"י הסביר את הפסוקים בכך שהיו שתי ארונות.

רמב"ן כרבנן – ארון אחד היה
הרמב"ן הסביר את הפסוקים לפי הדעה שיש רק ארון אחד. וכך הוא כותב: "ודעת רבותינו בכל מקום בתלמוד (ברכות ח:, ב"ב יד:, מנחות צט) אינו כן, אלא לוחות ושברי לוחות מונחים בארון. ועוד אנה יעמוד הארון הזה עם הלוחות הראשונות כל ימי המדבר? כי במשכן בבית קדשי הקדשים לאחר הפרוכת אין שם שני ארונות. וכן שלמה לא הכניס לבית קדשי הקדשים אלא ארון אחד".
מקור דבריו של הרמב"ן הוא בגמרא במסכת בבא בתרא (יד) שם מובאת מחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה איפה היה מונח ספר התורה שכתב משה? לדעת רבי מאיר ספר התורה היה מונח בתוך הארון שעשה בצלאל. ולדעת רבי יהודה ספר התורה היה מונח על הארגז ששיגרו הפלשתים או על מדף. לפני דעת שניהם שברי הלוחות היו מונחים בארון של בצלאל. "דְּתָנִי רַב יוֹסֵף, (דברים י) "אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ, וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן", מְלַמֵּד שֶׁהַלּוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת מוּנָּחִים בָּאָרוֹן". מכאן מוכיח הרמב"ן שהגמרא בבלי חולקת על דעת רַבִּי יְהוּדָה בירושלמי. לפי דבריו של הרמב"ן צריך לומר שבכל המלחמות דלעיל שהלכו עם הארון, בימי משה, יהושע, שאול, דוד - היו הולכים עם הארון שעליו הכרובים. ועשו זאת רק עד ימי שלמה המלך.
העמק דבר (דברים לא כו) מסביר את שיטת רש"י ואומר שכשהגיעו לארץ הניחו את שברי לוחות בארון הזהב שעשה בצלאל והיה עומד בקודש הקודשים. ובשעת מלחמה העבירו אותם לארון העץ שעשה משה ונשאוהו למלחמה. (עיין תוס' עירובין סג:). "ולצורך מצווה רשאים ליכנס לקודש הקדשים".

הסיפור על רחל אמנו
יש סיפור שמסתובב על אשה שבעת היות החיילים בעזה היא הזהירה אותם מפני בתים ממלוכדים ומארבים של אנשי חמאס. הלוחמים התפלאו שאשה דוברת עברית מסתובבת בין הפלשתינאים וגם מזהירה אותם. הם התפלאו איך היא מספיקה להגיע ממקום למקום ולהיות שם בזמן אמת ושאלו אותה מי את? אמרה להם: "אני אמא רחל".
רבים שואלים האם זה אמת שזאת רחל אימנו, ומה אומר על כך מו"ר אבי שליט"א. אחד מהם היה אחד מראשי ישיבות ההסדר החשובות בדרום הארץ. הוא שאל: האם יציאתו של מו"ר אבי שליט"א לקבר רחל מבית החולים קשורה לזה, כיון שבפעם הראשונה שהרב יצא מבית החולים הוא נסע לקבר רחל. ועוד פעם נסע ממש לפני שהחלה המלחמה וגם באמצע המלחמה נסע לשם. וכמעט שלא הלך לשום מקום אחר חוץ משם. שאלתי אותו למה זה כל כך חשוב לו ואז הוא אמר לי שאחת האמהות סיפרה לו את הסיפור הזה על הבן שלה הלוחם שנמצא כעת בעזה.
סיפרתי לאותו ראש ישיבה שמו"ר אבא הרב שליט"א סיפר לנו כמה פעמים על הרה"ג סלמאן מוצפי זצוק"ל שלפני מלחמת העולם השנייה בא להתפלל בקבר רחל אמנו בחברת מקובלים חשובים, הם ביקשו מרחל אימנו שתתפלל על הצלת העם והארץ מיד הגרמנים שרצו להשמידנו אז כמו עתה. בעת שהרבו תפילה ובכו על עם ישראל אמר להם לפתע הרה"ג סלמאן מוצפי זצוק"ל שהוא רואה בחוש ממש את רחל אימנו מתפללת יחד איתם ומבכה על בניה . כמו ששמע אותה ירמיהו הנביא. אחר שסיפרתי לו אמרתי לו שאשאל את הרב ושאלתי אותו למה זה חשוב לו כל כך הכרי זה סתם סיפור? אמר לי שזה לא סתם סיפור, והוא מכיר אחד מהחיילים שהיה נוכח שם ומוכן להעיד על כך.
הלכתי לבית הרב מו"ר אבא שליט"א ושאלתי אותו האם המעשה עם רחל אימנו הוא אמת או לא? האמת היא שחששתי כי אני מכיר את דרכו של הרב לא להתייחס לסיפורים כאלה ברצינות. אמר לי הרב: "המעשה אמת". אחר כך הוסיף: "כשהייתי בקבר רחל אמרתי לה: כתוב: "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה". אני אומר לך: אל תמנעי קולך מבכי. לכי ותעזרי להם. תתפללי שיכו ולא יוכו". אחר כך הוא שאל אותי: "למה אתה שואל? האם היא אמרה להם שאני שלחתי אותה?" .
ויהי רצון שזכותה של רחל אמנו וזכות כל האבות והאמהות יעמדו לתמיד לכל חיילי צה"ל באשר הם שלא יאונה להם כל רע. וכל הפצועים יחזרו לביתם בריאים ושלמים. אכי"
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il