ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

עידוד רוחם של חיילים היוצאים לקרב הכרוך בחילול שבת

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה ציבור וחברה צבא ומלחמה שיעורים נוספים בענין מלחמה Bookmark and Share



גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשס"ט

עידוד רוחם של חיילים היוצאים לקרב הכרוך בחילול שבת


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
עזרא בן מעתוק הכהן

רבנים צבאיים שבתו ביחד עם הכחות שהמתינו כל העת לפקודת הכניסה הקרקעית לרצועת עזה. ביום השבת התקבלה הוראה לנסוע בחזרה אל חניון הכינוס וההיערכות בגבול הרצועה לשם הכנות אחרונות לקראת המבצע. הרבנים התלבטו בשאלה אם נכון וראוי כי יצטרפו אל הכחות בנסיעתם על מנת להמשיך ולעודד את רוחם עד לרגע כניסתם לשדה הקרב. לפני שפונים לעיין בפרטי האיסורים השונים הנוגעים לנסיעת הרבנים, איסור תחומין, הוצאה, ריבוי בשיעורים וכדומה, יש לברר תחלה מבחינה עקרונית, עד כמה יש להתייחס אל פעילות המכוונות להעלות את מורל הלוחמים לפני כניסתם לקרב, כאל פיקוח נפש הדוחה איסורי שבת.
הדברים שלהלן מוקדשים לבירור שאלה זו.

מורל החיילים כגורם פיקוח נפש
דיון ישיר בחשיבות רוח הלחימה של החיילים בשעת הקרב, ובחשש שמא פגיעה מורלית תפגע בכושרם ובתיפקודם המבצעי, מצינו סביב שאלת פינוי חללים משדה הקרב בשבת.
בשנת תש"ל כתב הרב גורן (משיב מלחמה ב' עמ' ריז') להתיר לפנות חללים ביום השבת משום שהעריך כי "השארת החלל שלנו במקום נפילתו בקו למשך יום שלם עלולה לפגוע קשות בכושר הלחימה של החיילים ובמוראל שלהם" 1 . במאמר שכתב בנושא זה צירף הרב מרדכי הלפרין לדבריו של הרב גורן היתרים דומים שנתנו הרש"ז אוירבך והרי"ז גוסטמן במצבים דומים 2 .

פסיקות אלו אינם אלא יישום של כללי פיקוח נפש הרגילים למציאות חדשה, ובלשונו של הרב הלפרין: "החידוש בפסיקה לא היה חידוש הלכתי, אלא בהערכת המציאות, ובקבלת ההנחה שפגיעה במוראל לוחמים עקב אי פינוי חבריהם החללים פוגעת בכושרם המבצעי, ומסכנת עקב כך חיי אדם. ההיתר נבע ישירות מהנחה זו". 3
כשם שהשמירה מפני פגיעה אפשרית במורל יכולה להיחשב לפיקוח נפש, כך גם הנסיון לשקם מחדש את את רוח הלחימה שנפגע, על ידי שיחה מתאימה מפי מפקד בכיר, רב או פסיכולוג. כך פסק בספר צבא כהלכה (עמ' קצב') בענין יחידה שאיבדה רבים מחבריה ויתר החיילים סובלים מהלם קרב, כי אם "יש סיכוי סביר שבמהלך השבת או מייד לאחריה תצטרך (היחידה) להמשיך בלחימה, (אזי) אם הערכה היא שבכוח טיפול מסוים ניתן יהיה להחזיר את היחידה לרמת תיפקודה הרצויה, כגון שיחת מפקד בכיר או שיחה עם פסיכולוג ובמקרים מיוחדים שיחה עם הרב, ואי אפשר לבצע זאת בלא נסיעה, מותר לנ"ל לנסוע אליהם מיד, במטרה לשוחח עמם".

מקורות אלו עוסקים כולם במצבים בהם קיימת הערכה מוצקה בנוגע לקשר האפשרי הישיר שבין מצב רוחם של החולים, או של הלוחמים, לבין סכנה אפשרית קרובה.
לא ניתן להגדיר כללים ברורים לפיהם ניתן יהיה לקבוע מראש את הסבירות כי פעולה זו או אחרת אכן תתרום להצלת נפשות, וכהערתו של הרב קופמן (עמ' קצב הערה 11) כי "ברור שיש לשקול בשבת את הנסיבות, מיהו הרב ומי הם החיילים". וכפי שסיכם הנשמת אברהם (נשמת אברהם ד' עמ' ל) בנוגע לשאלת המותר והאסור במילוי בקשותיו של חולה לשם יישוב דעתו, "בכל מקרה ומקרה חייבים לשקול במאזני צדק מה מותר ומה אסור לעשות עבור חולה כזה", ואין מנוס מהקביעה כי אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. ואף בענין זה נכונה הקביעה כי כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות 4 .

אם נשוב לשאלת עידוד רוחם של הלוחמים היוצאים לקרב, אשר הוצגה בראש הדברים, נראה ברור כי המצב המדובר שונה לחלוטין מזה שבנידונים הקודמים: כאן אין מדובר בפעולה אשר מבלעדיה קיים חשש סביר כי הכוחות לא יוכלו לתפקד, כי אם ברצון לאמץ את רוחם של הלוחמים, לחזקם ולעודדם עם היכנסם למערכה.

אמנם, אף אם נראה מכך שאין להתיר את נסיעת הרבנים מכח דיני פיקוח נפש, נראה שיש לבחון עדיין שמא נסיעתם מותרת משום הלכות המלחמה, וזאת ממספר בחינות שונות וכפי שנבאר.

הפגיעה במורל הלוחמים במסגרת דיני מלחמה

הלכות מלחמה שונות מגדרי פיקוח נפש של היחיד, וביחס למלחמה למדנו מדרשת הכתוב 'עד רדתה', כי יש לבצע כל הנצרך לסיוע למאמץ המלחמתי, אף כשאין לפעולה הספציפית קשר מיידי וישיר להצלת נפשות 5 . ההכרה בשוני שבין דיני המלחמה לדיני פיקוח נפש הרגילים, משליכה ישירות על שאלת פינוי חללי המלחמה בשבת: "עד כאן נסקרו המקורות בקצרה באשר לחובת ההצלה וההסתכנות במישור האזרחי, כלומר שלא במסגרת דיני מלחמה... ברם בנידון שלפנינו, נראה שכל מה שנכלל במסגרת הפעילות הבטחונית של עם ישראל, יש להתבסס על דיני המלחמה הנהוגים בישראל" 6 .
ההישענות על הלכות המלחמה, מוליכה למסקנה כי "כשיש לטיפול בחלל משמעות מיבצעית, מותר לחלל עליו את השבת בהתאם לצורך המיבצעי" (דרכי חסד פרק י, ב), וכפי שמבהיר הרב אבידן בהערתו שם, משמעותה המעשית של הגדרה זו היא כי הדבר נכון "גם כאשר החשיבות המוראלית איננה מכרעת, אם בפינוי החיילים יש משום סיוע בלבד, למאמץ המלחמתי הכולל יהיה מותר לחלל את השבת" 7 .
כשאנו משקיפים על שאלת נסיעת הרבנים מתוך נקודת מבט זו, נראה כי נסיעתם כלולה בהיתר הלחימה בשבת, הנלמד מדרשת 'עד רדתה'. היות וביום חול היינו רואים בחיזוק החיילים ועידודם לקרב משום סיוע למאמץ המלחמתי, יש להתיר לבצע זאת אף בשבת, קל וחומר מהחולה שעושין לו כל צרכיו כביום חול.

הצטרפות הרבנים הצבאיים כחלק מכח היותם חלק מהמערך הלוחם
טיעון אחר, שאף הוא קשור להקשר המלחמתי, מצינו אצל הרב יעקב אריאל בשו"ת באהלה של תורה (או"ח ב, מז).
בהתייחס לשאלת הצטרפותו של הרב הצבאי לנסיעתם של יתר חיילי היחידה, כתב הרב אריאל, כי יש "לדון בבעייתנו מנקודת ראות זו, שנוכחותו של הרב הצבאי ביחידה היא חלק מהמערך הצבאי לפי ההלכה... כשם שמצינו שהארון,משוח המלחמה, חצוצרות התרועה... וכל יתר בעלי התפקידים הרוחניים, היו חלק מהצבא, ומסתמא גם בשבת יצאו עם החיילים".
לאחר שדן תחילה בנסיון להביא ראיה ברורה לכך ממלחמת יריחו, בה הקיפו את העיר עם הארון והחצוצרות אף בשבת, כותב הרב אריאל שיש להוכיח זאת מדין שבט לוי שאף על פי ש'לא היה עורך מלחמה ככל ישראל', הרי שנחשבו 'לחלק מהמערך הלוחם', וכ'חיילים לכל דבר'. ומשום כך הכריע, כי מותר לרב הצבאי להצטרף לאוטובוס האוסף את החיילים, מכיוון שהצטרפות זו אינה כרוכה כי אם באיסורי דרבנן "אך גם אם היה הדבר כרוך באיסור תורה, אם הרב סבור שיוכל לתרום למאמץ המלחמתי, בעצם נוכחותו, או בדברים אחרים שיעשה, הוא רשאי להצטרף ללוחמים הנוסעים בשבת" 8 .

נראה אם כן, שיש להתיר את נסיעת הרבנים, הן מצד הסיוע למאמץ המלחמתי, הנלמד מדרשת 'עד רדתה', והן מצד היותם חלק מהיחידה הרשאים להצטרף לנסיעתם.
אמנם נראה כי במקרה אותה העמדנו בראשית הדברים, יש לדון בהיתר נסיעתם של הרבנים, מנקודת מבט נוספת.
מתוך העיון בדינה של היולדת, שיש להדליק נר עבורה ואף בשבת בכדי להפיג את פחדיה, יש לדון להתיר את נסיעת הרבנים מצד החשיבות הרבה, וההשפעה היתירה, אותה ייחסו חכמים למורל החיילים בשעת הקרב.

הפגת פחד מתח ודאגה כשיקול של פיקוח נפש
במקורות הלכתיים שונים מצינו כי חכמים ייחסו חשיבות מרובה למצבו הנפשי של האדם. מהגמרא בשבת (דף קכח:) אנו למדים כי הפחד, הדאגה, והעצבנות יכולים להוות גורמי סיכון ממשיים לבריאותה של היולדת, וכי יש לפעול להפיגן אף כשהדבר כרוך בחילול השבת 9 .
מדברי הגמרא שם, אנו למדים כי מדליקים בשבת נר אף כשאין לכך צורך מיוחד, בכדי ליישב את דעתה של היולדת הפוחדת מחשכת הלילה 10 . דין זה נכון אף כשמדובר באשה סומא שלא תוכל ליהנות ישירות מהאור, שכן הידיעה שהאור דולק עבור אלו שמטפלים בה, מרגיעה אותה, ומשרה עליה תחושת ביטחון כי מעתה יוכלו לטפל בה כהוגן.
בתוספות שם (ד"ה קא משמע לן) ציינו עוד, כי חשש זה מפני השפעת מצבה הנפשי של היולדת על בריאותה, נחשב בעיני חכמים לחשש גדול עוד יותר מזה שמא רעבונו של חולה ישפיע לרעה על מצב בריאותו 11 .
הפוסקים הבינו כי דין זה אשר הובא להלכה בשולחן ערוך (או"ח של, א), אינו מתייחס למצבה המיוחד של היולדת בדוקא, וכי עקרונית דין זה נכון לכל החולים שיש בהם סכנה 12 . למעשה דנו רבות בגדרו המדויק של דין זה 13 , ובשאלת גבולות המותר והאסור ליישוב דעתה של היולדת ושל חולים אחרים 14 .
אף שברור שאין ללמוד מדין היולדת להחשיב כל דבר העלול לשפר מצב רוחו של החולה לפיקוח נפש הדוחה שבת, נראה כי יש מקום לדמות את הצורך המיוחד להפיג את פחדיה של היולדת ושל החולה שיש בו סכנה, להפגת חששותיהם ופחדיהם של הלוחמים העומדים לפני הכניסה לקרב.
כשם שמצינו התייחסות הלכתית מיוחדת לשלומה הנפשי של היולדת, כן הדבר בנוגע למצב רוחם של הלוחמים היוצאים למערכה, שרבים מדיני המלחמה נסובים סביב ההכרה בהשפעה המכרעת שיש למצב רוחם של החיילים על תוצאות המערכה, וכפי שהדבר מתבטא במיוחד בדיני מצוות כהן משוח מלחמה 15 .

רוח הלחימה ומצוות המלחמה
הסימן הרביעי בספר "משפט הצבא בישראל" שנכתב בשנת תש"ט "כתבנית שולחן ערוך סובב הולך על המאורע החשוב שזכינו לראות בהנץ נץ הקמת הצבא הישראלי על ידי ממשלת ישראל החדשה שנתכוננה במעשה נסים נפלאים שכל עין רואה בזה יד ההשגחה העליונה הנטויה עלינו לחוניננו ולתת לנו מחיה בארץ האבות" 16 , המוקדש לנושא 'רוח מלחמה'. פותח בהלכה א בקביעה כי "צריכין להלהיב את הצבא ברוח מלחמתי" (עמ' יב), וזאת בהתבסס על דברי החינוך כי משוח מלחמה מתמנה בכדי לדבר "עם העם בשעת מלחמה... שלשה כתובים הנזכרים בתורה (דברים כ', ה' - ז'), מי האיש וגו' ומי האיש וגו' ומי האיש וגו', ויוסף עוד משלו דברים אחרים יעוררו בני אדם למלחמה וישיאום לסכן בנפשם לעזור דת האל ולשמרה ולהנקם מהסכלים המפסידים סדרי המדינות". (ספר החינוך מצוה תקכו')
ובהסבירו שם כי "שורש מצוה זו ידוע, כי בשעת מלחמה צריכים אנשי המלחמה חיזוק". גם בסימנים אחרים בספר ענין הדאגה לרוח הלחימה של הלוחמים חוזר ועולה פעמים רבות 17 .
לדעת החינוך הדאגה לרוח המלחמה היא העומדת מאחורי הפטורים מעורכי המלחמה 18 , ועל כן מצוה זו כוללת אף דינים נוספים שאף הם יסודם בצורך לשמר את רוח הקרב, ולהיזהר מפני כל העלול להמיס את לבב הלוחמים 19 .
אף המצווה הקודמת למצוות כהן משוח מלחמה המצווה, מתמקד במצב רוחם של הלוחמים ובאיסור לפחד בשעת מלחמה: "שלא לערוץ מפני האויב במלחמה".
מ"דיני המצוה כגון מה שהזהירו זכרונם לברכה שלא יחשוב אדם בעת המלחמה לא באשתו ולא בבניו ולא בממונו, אלא יפנה לבו מכל דבר למלחמה. ועוד יחשוב שכל דמי ישראל תלויין עליו והרי הוא כאלו שפך דמי כולן אם יפחד וישוב אחור ימינו. וכענין שכתוב, ולא ימס את לבב אחיו כלבבו".
כפי שהסביר הרב חגי איזירר בדעת הרמב"ם והחינוך, התייחסות זו למצב רוחם של הלוחמים היא ממהותה של מצוות המלחמה המחייבת לחימה במסירות נפש. אזהרת 'לא תירא', אינה אלא נוסחתה השלילית, גירסת ה'לא תעשה', של חובת ההתמסרות למלחמה, החובה "ללחום בחרוף נפש תוך הפקרת כל ענין פרטי למען "כבוד ה' ועמו" 20 .
היות וחיזוק רוח הלוחמים תופש מקום חשוב ומרכזי כל כך במצוות המלחמה, נראה שיש להתייחס אל כל הנוגע למצב רוחם של הלוחמים, ובפרט דברי עידוד של הרבנים הנוגעים למצוות הפחד במלחמה, כאל ענין של פיקוח נפש ממש, וכפי שכותב על כך הרמב"ם (מלכים ז, טו) כי: "כל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה, שנאמר אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם, ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו, ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו, הרי זה כמי ששפך דמי הכל, שנאמר ולא ימס את לבב אחיו כלבבו" 21 .

כהן משוח מלחמה ד"תלו ביה רבים"
נראה להוסיף עוד, כי שאלת החשיבות והמעמד שיש לייחס לפעולות שמטרתן העלאת והגברת המורל ורוח הלחימה, מצויה בלבה של מחלוקת אחרונים בביאור תפקידו ושליחותו של כהן משוח מלחמה.
מהרמב"ם (ספר המצוות עשה קצא') משמע כי מינויו ותפקידו של כהן משוח מלחמה הוא לדבר אל העם 22 . מטרת נאומו לדאוג לכך שהחיילים יהיו מוכנים להילחם במסירות נפש כאשר מטרה זו מושגת הן על ידי פעולה חיובית של עידוד רוחם לקרב, והן על ידי הפניה אל כל שאינם מסוגלים להילחם כראוי, שיחזרו לאחור ולא ימיסו לבב אחיהם. כפי שהבהיר החינוך (מצוה תקכו'), שורש המצווה הוא במה שידוע כי הלוחמים זקוקים לחיזוק שעה שהם עומדים להיכנס לשדה הקרב.
דברי העידוד של משוח המלחמה תורמים ישירות להצלחת המערכה, ועל כן שליחותו מוערכת כדבר חשוב במעלה, עד כדי האמירה כי חיי הרבים תלויים בו 23 .
על בסיס ההכרה בתרומה המשמעותית של אישיותו הכריזמטית של הכהן להצלחת משימתו, הסבירו חכמים שונים את הדין שפסק הרמב"ם בהלכות כלי המקדש (ד, כא) לפיו כהן משוח מלחמה אינו מוריש את כהונתו לבנו 24 .
ואילו אחרים הבינו כי אין מקום לייחס חשיבות כה גדולה לנאומו של הכהן, ועל כן פירשו כי המשוח מלחמה נשא בתפקיד מלחמתי של ממש, ולמעשה הוא שעמד בראש מערך הלחימה כולו 25 .

לסיכום, נראה כי יש להתיר את נסיעת הרבנים, בין משום ההתחשבות בהלכות המלחמה ובהיתר המיוחד של 'עד רדתה', ובין מצד ההתייחסות למצב רוחם של החיילים במלחמה כאל ענין המכריע את המערכה כולה.
ואמנם לסיום יש להעיר, כי היות והשאלה שלפנינו נוגעת לדיני פיקוח נפש, הרי שיש להזכיר את שכתב הרב שלמה זלמן אוירבך (שמירת שבת כהלכתה לב, הערה יט), כי שונה הטועה בדיני פיקוח נפש מהדין הרגיל של טעה בדבר מצוה: "דמכיון שאמרה תורה וחי בהם, ולא שימות בהם, מסתבר דכל מה שעושים בשביל ספק פקוח נפש אפילו אם נתברר שטעה, מכל מקום אינו חשיב כטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה, ושפיר פטור מחטאת" 26 .




^ 1 לתיאור מפורט של נסיבות המקרה המדויקות, וכן לדיון כולל יותר בסוגיה, ראה מאמרו של הרב מרדכי הלפרין, תחומין כב "פינוי חללים בשבת".
^ 2 הערה קודמת, עמ' 106-112, ובפרט בהערה 22.
^ 3 שם, עמ' 111. להלן נזכיר את דברי הרב אבידן שדן בענין זה מכוח דיני מלחמה, וכבר העיר על כך הרב רוזן במאמרו עמ' 82.
^ 4 על המחלוקות שבין הרב אוירבך לרב אלישיב בנוגע להגדרת מציאות של פיקוח נפש הדוחה שבת, ראה מאמרו של הרב מרדכי הלפרין, "הלכות פיקוח נפש ממשנתו של הג"ר שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל", המעיין, לו, תמוז תשנ"ו. ובפרט בהערה 4 שם, על כך שמדובר במחלוקת עקרונית בנוגע להגדרת המציאות בה נדחים איסורי השבת לעשיית פעולות שספק רב ביותר אם אכן יתרמו בסופו של דבר להצלת חיים, וכי שיטתו של הרב אוירבך היתה ליישם כפשוטם את דברי ר"י בתוספות יומא פה, א (תוד"ה ולפקח הגל) לפיהם מ'וחי בהם' למדנו שיש לדאוג לכך ששמירת איסורי השבת תיעשה באופן שכזה "שלא יוכל לבוא בשום עניין לידי מיתת ישראל".
^ 5 בהערותיו לספרו דרכי חסד שם, וכן במאמרו בספרו שבת ומועד בצה"ל עמ' ד-טו, מנה הרב אברהם אבידן מספר שיטות בהסבר יסוד השוני שבין דיני מלחמה לדיני פיקוח נפש של היחיד: א. 'עד רדתה' זהו היתר מיוחד ללחימה בשבת, המתיר איסורי המלאכה בגדר 'הותרה', לעומת פיקוח נפש הרגיל ה'דוחה' איסורי שבת. ב. היתר הלחימה בשבת הוא מגדר פיקוח נפש של הרבים. היתר זה נרחב יותר מפיקוח נפש של היחיד, שכן משום ההשלכות לרבים, אין מדקדקים כפי שמדקדקים בפיקוח נפש של היחיד. ג. דעתו של הרב אבידן עצמו, שגדר היתר הלחימה הנלמד מדרשת 'עד רדתה', היא בדומה לדברי הרמב"ם (שבת ב, ב) ביחס לחולה כי עושין לו כל צרכיו כביום חול, וכדברי המגיד משנה כי הגדרה זו כוללת היתר אף לפעולות שאינן נוגעות ישירות בפיקוח נפש "דלכל צרכיו מחללין ואף על פי שאין במניעת דבר שעושין לו סכנה" (שבת ב, יד). אף כאן, בדיני מלחמה, מדרשת 'עד רדתה' למדנו כי עושים כל צרכי המלחמה כביום חול (ואמנם, לפוסקים כדעת המגיד משנה, אין כאן דין מיוחד של מלחמה, ולא עוד, אלא שזהו המקור לדין זה ביחס להצלת נפשו של כל אדם). הסבר דומה מצוי עוד בדברי הרב אשר וייס בספרו מנחת אשר לפרשת שופטים. במאמרו של הרב רא"ם (עמ' 123-129), המציג גם הוא את השיטות השונות בנידון, וראה בהערה 15 שם (עמ' 128), שציטט מלשונו של הרב לוי יצחק הלפרין המציע הגדרה מקבילה לזו של הרב גורן כי "במלחמה ההגדרות ההלכתיות ביחס לפיקוח נפש הם אחרות, כי במלחמה לכל הדעות אינם בגדר דחויה אלא הותרה ומדין 'עד רדתה' אפילו בשבת. וממילא כל דבר שיש בזה משום מאמץ מלחמתי ניתן לעשותו".
^ 6 דרכי חסד, עמ' קיט. וכן כתב בפרק ט סימן ב: "כאשר נמצאים חללים במקום בו הימצאותם פוגעת ביכולת תיפקודם של הלוחמים בשל השפעה מוראלית שלילית, באופן זה, פעולת פינוי החללים דינה כפעולה מלחמתית הדוחה פיקוח נפש, וחובה להסתכן". הרב אבידן הטעים את חובת ההסתכנות המיוחדת הקיימת בשעת המלחמה, בכך ש"כל חובת ההסתכנות במסגרת דיני המלחמה אינה חובה על היחיד כפרט, אלא זוהי חובת הציבור" (שם, עמ' קכג). ובדומה לכך כתב להסביר הרב רא"ם הכהן (במאמרו שם, עמ' 145): "יש להוסיף בביאור הענין שמלחמה אינה מתייחסת לסכנת היחיד, וממילא הדין הוא על סכנת הציבור. לכן יחיד הנלחם מבטל את ישותו ומוסר את נפשו על הצלת הכלל".
^ 7 (דרכי חסד עמ' קלא הערה 2). דבריו אלו הופיעו לראשונה בתורה שבעל פה יז עמ' קס' שם חילק בין פגיעה ב"רוח הלוחמים כך שלא יוכלו לתפקד כדבעי" שבמצב זה יש לטיפול בפינוי החללים "השלכות בנושא של פיקוח נפש ממשי", לבין מצב בו ההערכה היא כי תהיה לפינוי החללים "השפעה מסייעת בלבד, גם אם אינה מכרעת".
^ 8 באהלה של תורה שם עמ' 176, וראה בדבריו שם שצירף לכך בקצרה עוד נקודות נוספות, מדין יולדת ומדין היתר מלחמה בשבת שנדון בהם לקמן. סברא דומה כתב הרב רא"ם הכהן (עלון שבת בשבתו, פרשת נשא, תשס"ח) לפיו יש לראות את הרב הצבאי "כחלק אינטגרלי ממפקדת היחידה... כשיחידה 'מוקפצת' ללחימה, ברור שיש צורך בכל חלקי המערכת, ולא שמענו מעולם שיש לצמצם ולבחון בין התפקידים השונים במפקדת היחידה". הרב הכהן תלה זאת בדין 'עד רדתה', לפיו יש לראות את "המלחמה כולה כפעולה אחת שהותרה בשבת משום פיקוח נפש ולא כרצף של היתרים נקודתיים", אשר משום כך יש לפעול כ"ביום חול ולא בוחנים כל פעולה באופן ספציפי". עוד ציין כי "אחד מתפקידיו של הרב הצבאי הוא לדאוג לרוח הלחימה, ובודאי יש בזה גדר של פיקוח נפש", ולטענתו זו נשוב להלן.
^ 9 הרב דייכובסקי סיכם את העולה ממקור זה וממקורות נוספים, כי "יש משמעות הלכתית לרגיעה הנפשית... ההלכה מכירה בכך שאי-שקט או מתח עלולים לפגוע באם או בעובר", ראה במאמרו, "הרגעת יולדת ומעוברת", תחומין כג', עמ' 237.
^ 10 כך משמע מהמשנה ברורה של, ב, ומהביאור הלכה רע"ח ד"ה לכבות וכו', ועיין בשמירת שבת כהלכתה לב, סג. ועיין באגרות משה (או"ח א', קלב) שהבין כי בסוגיית הגמרא שם לא דובר על פחדים חסרי סיבה אשר לגביהם היולדת עצמה יודעת "שאין שום טעם לפחדה". ואמנם למעשה כתב ש"כיון דמצינו ביולדת שעלולה להסתכן מחמת פחד מי הוא שיכול לסמוך על חילוקים בחשש פקוח נפש". וראה בשמירת שבת כהלכתה לו' הערה יז שתמה קצת על דבריו.
^ 11 התוספות דייקו כן מהשוואת דין היולדת לדינו של חולה ביום הכיפורים, שאין מאכילין אותו מבלי שיורה כן הרופא, והסיקו מכך: "שיותר יכולה היולדת להסתכן על ידי פחד שתתפחד שמא אין עושין יפה מה שהיא צריכה ממה שיסתכן החולה ברעב".
^ 12 עיין סיכום דינים אלו למעשה בשמירת שבת כהלכתה לב, סעיפים כו, לו, סג, וכן פרק מ סעיף ע.
^ 13 כך לדוגמא ההיתר לנסוע לבית חולים מרוחק, אף במקום שיש בית חולים קרוב יותר, כאשר הבחירה בבית החולים המרוחק נעשה משום שבאותו מקום תהיה דעתה של היולדת מיושבת יותר מטיב הטיפול הרפואי (תורת היולדת עמ' סח). בשמירת שבת כהלכתה (לו, ח) כתב להתיר זאת מטעם אחר. ואמנם אף בהרגעת היולדת עצמה לא הותר הכל, ואיננו מוכנים לעבור איסורים להפיג כל חשש קל שבלבה, כשאין מדובר "בדבר שמקובל וידוע שעלול שתטרף דעתה", (עיין נשמת אברהם יו"ד עמ' קח-קט).
^ 14 יש שכתבו כי ההיתר ליישב דעתה של היולדת, מתייחס אך ורק להפגת פחדים הנוגעים ישירות למצבה ולאיכות הטיפול המוגש לה, וכי אין ללמוד מכאן להתיר פעולות המכוונות להסיר ולהפיג פחדים אחרים שיש לחולה. לאור זאת ביאר הרב נסים קרליץ בספר חוט השני, (הלכות שבת ד עמ' רמד'), כי אין ללמוד מדין ייתובי דעתה של היולדת, להתיר לחלל שבת להפיג דעתו של חולה, החרד, לדוגמא, מגורלו של בן משפחה שעבר ניתוח עם כניסת השבת וכדומה. בדומה לכך חילק בשמירת שבת כהלכתה (לב, כה-כו) בין דברים שענינם להרחיק הרגשה שאין מטפלין בחולה כראוי, לבין דברים שאינם נוגעים ממש לרפואתו, ומטרתם רק להפיס את דעתו ולהרגיעו באופן כללי, שלשם כך הותרו רק איסורי דרבנן. בשולחן שלמה (ערכי רפואה חלק א', עמ' קפו) הסביר כי מקור החילוק בדיוק מכך שדין ייתובי דעתה של היולדת נאמר ביחס לחשש המתייחס ישירות "לעצם המחלה ולעצם הטיפול", שרק בנוגע לחשש שכזה קים להו לחכמים כי יש ליישב דעתה של היולדת או החולה באיסורי דאורייתא. חילוק דומה כתב הציץ אליעזר, (ח טו, ט) מבלי שהתייחס ישירות לדין היולדת. בהתאם להגדרתו של הרב קרליץ שם, יש להתיר אף איסורי דאורייתא בכדי לאפשר לבעל הזקוק לכך לנסוע בנפרד בכדי להתלוות לאשתו היולדת בשבת (וכן כתב בילקוט יוסף שבת ד, עמ' רח), ואילו לדעת הרב נויבירט יש אמנם להתיר את הדבר משיקולים אחרים, אך לא מצד היתובי דעתא שבדבר (ראה נשמת אברהם ד עמ' ל. ובאגרות משה כתב תחלה לחלק בין סוגים שונים של פחדי היולדת, אמנם למסקנה כתב שמ"כיון דמצינו ביולדת שעלולה להסתכן מחמת פחד מי הוא שיכול לסמוך על חילוקים בחשש פקוח נפש". ועיין עוד בספר תורת היולדת, (פרק יב', עמ' צט) שהזכיר יתובי דעתא של היולדת אף ביחס להפגת דאגתה כשנסעה מביתה ביום השבת ודואגת לשלום ילדיה הקטנים שהשאירה מאחוריה בבית, ועיין עוד בדברי החלקת יעקב שהובאו בשמירת שבת כהלכתה לב הערה פב.
^ 15 יש להטעים עוד את הקשר שבין היולדת לחייל, לפי הסברו של הרב מרדכי הלפרין (אסיא נ"ה) (הובא במאמרו של הרב רא"ם הכהן), לדינה המיוחד של היולדת, ולפיו לפיו אין ללמוד מדין היולדת ליתר החולים כולם. הרב הלפרין הסביר בדעת הרמב"ם כי החשש המיוחד המצוי ביולדת שמא תיטרף דעתה מרוב פחד, נובע מכך שאנו זקוקים לשיתוף פעולה מצידה בעת הלידה. "ההשפעה המיוחדת של מצבה הנפשי של יולדת על שיתוף הפעולה שלה החיוני ללידה תקינה - הינה מיוחדת לתהליך הלידה", (אסיא שם עמ' 60). אין מדובר אם כן בהשפעת הפחד על בריאות החולה, אלא על כוחו המשתק העלול לעלות בדמים שעה שאנו זקוקים לצלילות דעתה ולשיתוף הפעולה מצידה. עיקרה של הערה זו שמעתי מאשתי מיכל שתחי'.
^ 16 לשון הרב צבי פסח פרנק בהסכמתו. הרב חרל"פ תיאר בהסכמתו את המחבר, הרב אלתר דוד רגשנברג, כ"חד חד מבני עליה שבישיבתנו מרכז הרב".
^ 17 סימן ו' העוסק בפיקוד הצבא, סעיף ה (עמ' טז) מלמד כי "צריכים למנות אדם שיחדיר בצבא רוח מלחמה". הדאגה לרוח הלוחמים חוזרת שוב בסימן טו העוסק בביאור אופן הנהגת המלחמה (שם סעיפים יא-טו, עמ' לט-מ), ובסימן כ סעיף ח (עמ' סד) בענין החובה להקפיד ו"להזהר שלא יגיע לאנשי הצבא שמועות תבוסתניות".
^ 18 "והענין להיות מחזירין מן המלחמה מי שנטע כרם ולא אכל ממנו או אירש אשה ולא לקחה או בנה בית ולא שכן בו וכן הירא מעברות שבידו, גם זה הדבר ראוי וכשר כי כל אלו בני אדם חלושים מאד מבוא במלחמה, כי מחשבתם נתפסת הרבה על הדברים הנזכרים בכתוב, ואלו יניאו לב חבריהם, וכענין שכתוב בפירוש ולא ימס את לבב אחיו..." ספר החינוך שם.
^ 19 "מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה... שאחר שחזרו במלחמת הרשות כל החוזרים שהנשארים מתקנין את המערכות ופוקדין שרי צבאות בראש העם, ומעמידין מאחורי כל מערכה שוטרים חזקים וכשילין של ברזל בידיהם, וכל המבקש לחזור מן המלחמה הרשות בידם לחתוך את שוקיו מפני שתחילת נפילה ניסה... "
^ 20 "מצות לא תירא מהם", מורשה ז, עמ' 103-104. ראה שם ביאור דעות הראשונים האחרות בביאור ענינה של מצווה זו, שלדעת חלקם.
^ 21 וכפי שכתב הרב רא"ם הכהן (בהערה 8 לעיל) : "אחד מתפקידיו של הרב הצבאי הוא לדאוג לרוח הלחימה, ובודאי יש בזה גדר של פיקוח נפש".
^ 22 (הלכות מלכים ז, א)"אחד מלחמת מצוה ואחד מלחמת הרשות ממנין כהן לדבר אל העם בשעת המלחמה. ומושחין אותו בשמן המשחה וזהו הנקרא משוח מלחמה" . וכן כתב בפירוש הרדב"ז בפירושו שם שאין במינויו של כהן משוח מלחמה כל צורך וכל שליחות אחרת חוץ מהדיבור עם החיילים.
^ 23 כך בגמרא במסכת נזיר מז: הקובעת כי כשעומדים בפנינו כהן משוח מלחמה וסגן כהן גדול, מצילין תחילה את כהן משוח מלחמה: "אמר מר זוטרא: לענין החיותו - משוח מלחמה עדיף, מאי טעמא? דתלו ביה רבים". וכתב על כך הרב נריה (צניף מלוכה עמ' 199) כי "כל כך העריכו את השפעתו של משוח המלחמה על רוח הלוחמים עד שאמרו "דתלו ביה רבים, ופירש רש"י "דעביד מלחמה בשביל רבים" ובתוס' הרא"ש הוריות יג. כתב "לפי שהוא ראש עורכי מלחמה, וחיי ישראל תלויין בו".
^ 24 "במשוח מלחמה עצמו שאין בנו מתמנה תחתיו... לעניות דעתי טעם גדול יש בזה, והוא מפני שהוא צריך לדבר אל העם ולעודדם ולחזקם במלחמה, וחיי רבים תלויין בו, ודבר זה תלוי הרבה במדת השפעת אישיותו על העם, והלכך לא אמרינן בו שבנו קם תחתיו אף היכא שיש אחר גדול וטוב ממנו", בני ציון חלק ב' עמ' כו. ובדומה לכך כתב בתורה תמימה (שמות כט, ל): "ואפשר לומר משום דמעקרי פעולות משוח מלחמה להעריך דבריו לפני העם קודם המלחמה ולמנוע לצאת למלחמה את מי שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולאמץ את לב הלוחמים שלא ירפו ידם ושלא יהיו החלשים ממסים את לב העם וכדומה מן הזריזות היתרות הדרושות להמצביא במלחמה ... ולכן מכיון דבתכונות וכשרונות האיש הזה תלוים עניני נפשות לכן אי אפשר להנחיל משרה זו מאבות לבנים, כי אולי לא ירצו הבנים פעולתם, ונמצא הצבור מסתכן על ידם, ולכן בכל פעם צריך לבחור איש המוכשר ומסוגל לזה בכל פרטיו". למעשה דברי חכמים אלו אינם אלא הרחבה של דברי הרדב"ז בפירושו לרמב"ם הלכות כלי המקדש על אתר. מדיוק לשונו של התורה תמימה משמע שהבין שאין תפקידו של המשוח מלחמה מתמצה רק בדיבור לפני העם, וראה על כך בהערה הבאה.
^ 25 כך דייקו רבים מלשון הרא"ש בנזיר מז:, כי כ"כל ערך המלחמה" נעשה על פיו. ראה על כך במשפט הצבא בישראל עמ' קד' מפי הרב קוק, כי משוח מלחמה הוא בעצמו לוחם: "הוא האחד מעורכי המלחמה, אם כן נחוץ לזה אדם שיודע לנהל תכסיסי מלחמה". ותלה בכך אף את הדין שאינו מוריש כהונתו לבנו, שכן העיקר במינויו זהו חכמתו המלחמתית: "כל העיקר זהו החכמה הלא הוא ראש עורכי המלחמה, ולפיכך אמרה תורה שבנו אינו יורש אחריו". כעין הסברו של הרב קוק, כמעט מילה במילה, כתב גם בערוך השלחן העתיד, (הלכות כלי המקדש כג, יח): "דעיקרו הוא הידיעה בטכסיסי המלחמה ובזה צריך חכמה גדולה". וראה עוד בבגדי כהונה, עמ' תכג', ובבאר מרים הלכות מלכים (ז, א עמ' ריח'), אשר הבחין בין דעת הרמב"ם לפיו עיקר מינויו להיות ראש מערכי המלחמה, לבין דעת הראב"ד והרדב"ז שלדידם 'כל דין הכהן אינו אלא לאמירה'. בחידושי בתרא לסוטה מב., כתב לסתור את הדיוק מדברי הראשונים הנ"ל כי שליחותו של המשוח מלחמה כללה דבר מה מעבר לדיבור לפני העם המתואר בדברי הרמב"ם. לטענת החידושי בתרא, מכיוון שבדבריו מחזק הכהן משוח מלחמה את מסירותם של החיילים, ומחזיר משדה המערכה כל מי שעלול להמיס את לבבם ולהחלישם, אכן נכון לראותו כמי שנושא בחלק גדול מהאחריות להצלחת הקרב. והשווה לדברי התורה תמימה בהערה הקודמת.
^ 26 ועיין באנציקלופדיה תלמודית ערך 'טעה בדבר מצוה' בדעות השונות בנוגע למקור הפטור אם זהו מדין אונס, גזירת הכתוב וכו', ואם נחשב כמי שעבר עבירה.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il