ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מאמרים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גילה בת רחל
מי שזכה לשהות במחיצתו של מורנו ורבנו הרב משה צבי נֵרִי'ה זצ"ל הכ"מ, יודע לספר על הקשר החם שהיה לו לרבנו עם עולמה של חסידות חב"ד. אותם לא מעטים ולא רבים, שאכן זכו לכך, נפעמו ביום פטירתו מהעיתוי המיוחד בו נתבקש לישיבה של מעלה.
חג הגאולה, יום בשורה הוא אצל חסידות חב"ד, החַל ביום י"ט בכסלו, תופס מקום מרכזי בעבודת ד' של חסידי חב"ד לדורותיה. ביום זה, לפני מאתיים שנה בדיוק, נגאל האדמו"ר הזקן "בעל התניא", מן הכלא הרוסי, לאחר תקופה ממושכת, נ"ג יום, במאסר קשה, שנגזר עליו בשל עלילות שווא שטפלו עליו, ועמו נגאלה גם תורת תנועת החסידות. (אדמו"ר מוהרש"ב ז"ל מכנה את י"ט בכסלו "ראש השנה לחסידות".) מאז ועד ימינו רגילים חסידי חב"ד בהתוועדויות ובשירת קודש והודיה להשם ית', ומציינים את הקדושה המתגלה ביום זה.
מרן הראי"ה קוק וחב"ד
רבנו כמי ששרטט את תולדות חייו ותיאורי מעשיו של רבו הגדול מרן הגראי"ה קוק זצ"ל, לא חסך מעטו בתיאור ייחוסו ויחסו של מרן הרב קוק זצ"ל, לחסידות חב"ד. ובספר שיחות הראי"ה אף קבע פרק מיוחד לכך, הוא הפרק העשרים ושלושה הנקרא "בעולמה של חב"ד".
אִמו של מרן הראי"ה, פערל-ז'אלאטה - מספר הרב נֵרִי'ה - היתה בִּתו של ר רפאל, תלמיד ישיבת וולוז'ין, אשר מצא את דרכו לחסידות חב"ד, והיה קשור לאדמו"ר ר' מנחם-מענדל בעל ה"צמח-צדק". ר' רפאל שתלמיד-חכם גדול היה, הקים את ה"שטיבעל" החבד"י בגריבה, עיירת הולדתו של מרן הרב זצ"ל, במחוז קורלאנד שבלטביה. ר' רפאל היה גם מי שהביא לעיירה את המשפיע-החוזר הגדול ר' יחזקאל יאנווער זצ"ל "החוזר מקאפוסט" לקהל החסידים בעיירה ובסביבה. מרן הרב זצ"ל הספיק בילדותו לשמוע את שיחותיו של "החוזר" והושפע מהן רבות, כפי שהעיד באוזני רבנו.
הסעודה השלישית בבית מרן הראי"ה
תולדותיו של רבו מרן הראי"ה זצ"ל רצופים קשר הדוק עם חסידות חב"ד, והרב נֵרִי'ה ינק את משנת חב"ד שהיתה ספוגה במשנתו של מרן הרב זצ"ל. את אותו הפרק מסכם הרב נֵרִי'ה במילים שרק מעֵטו שלו יכולות לנבוע: "הסעודה השלישית רווּיית מנגינות-חב"ד, בה השמיע ה'משפיע' רבי יחזקאל יאנובר ז"ל מאמרי דברי אלקים חיים באפלולית בין השמשות, מאמרי-חסידות שהאירו את המוחין וחממו את הלבבות, זכרונות-הילדות כיצד ישב סבא רבי רפאל ז"ל על יד השולחן הטהור, ושר 'בני היכלא' בדחילו ורחימו, כשרוחו נשאת למרחקים, מרחפת במחיצתו של אדמו"ר ה'צמח צדק'' נ"ע. אלה ודאי שקבעו את דמותה של הסעודה השלישית דבי רב, שראינוה בירושלים מדי שבת בשבתו, ואשר נתייחד לה יחוד-ברכה לעצמה".
אף אנו נחזור אחריו ונאמר, כי דמותה של הסעודה השלישית בבית מרן הראי"ה קוק זצ"ל, אותה רגיל רבנו לתאר בספריו, ולרשום את דברי התורה הנפלאים שנאמרו בה, היא ודאי שקבעה את הכיסופים הנפלאים ועריגות-הנפש שרחשו נשמותינו, אנו תלמידיו, בישיבה לדורותיה, כפי שהושפענו מהרב נֵרִי'ה זצ"ל, ולא רק בסעודה השלישית המיוחדת בחדר האוכל על הגבעה, סעודה שרשמיה והדי שיריה כבר נשתרשו עמוק בשולחנות בתים רבים בארץ-ישראל ובגולה.
"אי שמיעת בכי הילד, עד כמה שתהא ההתעמקות בלימוד גדולה, אינה דרך"
בשיחה לי"ט כסלו ה'תשכ"ג, בדיוק לפני ל"ו שנים, מספר האדמו"ר מליובביץ' האחרון, ר' מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל, בשם חמיו ר' יוסף יצחק, על האדמו"ר הזקן בעל התניא, ובנו האדמו"ר האמצעי ר' דובער (ליקוטי-שיחות ח"ג, עמודים 55-56):
"היה זה בזמן שאדמו"ר האמצעי, שלימים היה לממלא מקומו של אביו אדמו"ר הזקן - התגורר יחד עם אביו. לאדמו"ר האמצעי היו כבר אז ילדים וביניהם ילד קטן מאד. אדמו"ר הזקן דר בקומה השניה ואדמו"ר האמצעי בקומה התחתונה. פעם, בעת שאדמו"ר האמצעי ישב ולמד, נפל הילד בשנתו מתוך עריסתו והחל לבכות. אדמו"ר האמצעי כה התעמק בלימודו, עד שלא שמע מאומה והמשיך ללמוד. אדמו"ר הזקן, אף שהיה בקומה העליונה, וגם התעמק בלימודו, עם כל זה שמע את בכיו של הילד, הפסיק לימודו, ירד לקומה התחתונה, הכניס את הילד לעריסה הרגיעו והרדימו. אחר-כך ביאר אדמו"ר הזקן לבנו, אדמו"ר האמצעי, שאי שמיעת בכי הילד, עד כמה שתהא ההתעמקות בלימוד גדולה, אינה דרך. כ"ק מורי-חותני אדמו"ר הסביר זאת, שכל שיהא אדם שקוע בלימוד לעצמו או בתפילה או בעשיית מעשים טובים בכלל, עליו לשמוע בה בשעה ילד יהודי בוכה, ועליו להפסיק הלימוד והתפילה ולדאוג שהילד יפסיק את בכיו. ולמד מזה שככל שהאדם גדול והענינים שמתעסק עמהם גדולים, הרי מאחר שישנו ילד יהודי שדורש, וחסר לו, יש להקשיב לו, ולהניח את הדברים שלו הצידה, ולטכס עצות שהילד יחדול מלבכות."
שיחה זו של האדמו"ר מליובביץ', פגשתי לראשונה, כשובי למקומי, לאחר ההלוויה של רבנו זצוק"ל. תחת ההשראה של י"ט בכסלו, חיפשתי איזו שיחה של הרבי לי"ט כסלו, שאוכל למצוא בה איזה דברים שאוכל להתבשם בהם ביום זה, שהיה כה עצוב לכולנו. ובראותי את הדברים הללו התרגשתי התרגשות גדולה, ואמרתי, כי אין משל טוב יותר מאשר זה, לדרכו של רבנו זצ"ל. כיון שהאדמו"ר הזקן בעל ה"תניא" לא העיר לבנו על אודות הילד הבוכה כפרט, אלא כמשל לכלל ישראל.
והנה כך היתה דרכו של רבנו זצ"ל. הרי כשהגיע הבחור משה צבי מנקין לפרקו, כבוגר ישיבת "מרכז הרב", פתוחות היו לפניו כל דרכי ההוראה והלימוד. "נתוני הפתיחה" והכישורים שלו, והסיפורים שיודעים לספר היום על ילדותו, מבטיחים ותואמים להפליא לביוגרפיה של הגדולים שבין גדולי הדורות. להיכן שהיה רוצה, היה הרב נֵרִי'ה מתקבל. היינו שומעים עליו היום כעל אחד מגדולי התורה של הציבור החרדי, ואם יורשה אף להרחיק עוד, ולומר, על-פי הכרות עמוקה עם רבנו, שגם היה הופך - לפי כישוריו ואופיו המיוחד - לפוסק הדור.
אולם הוא ראה בבכי הדור, הוא השקיף על פני האודים המוצלים מאש, שהנה זה מתרפקים על שערי ארץ-ישראל, ומבקשים מקלט ומקום להתחיל חיים חדשים בארץ-ישראל. הוא ראה את הצורך להקים דור חדש מתוך הכוחות הצעירים הללו, שהיו מלאי שאיפות ליישוב הארץ ובנינה. אמנם ידע הרב נֵרִי'ה, לפי אשר למד אצל רבו, מרן הרב זצ"ל, כי הלאומיות מבלי מקורהּ, מבלי יסודהּ, קרי: התורה - לימודה והליכותיה, לא תחזיק מעמד, ועוד - תתפורר ותיהפך היא עד מהרה לרועץ. הוא שתלמיד-חכם היה, ירד אל הנוער הצעיר, הלהיב אותו בשירת קודש והרים את גאוותו, באותם ימים שלנער ציוני, לא היתה גאווה גדולה בלב - בלשון המעטה - בשל היותו ירא-שמים ושומר מצוות. הוא ויבלחטו"א מו"ר הרב אברהם צוקרמן, בעזרת מעטים כמותם, הקימו מתוך תנועת "בני-עקיבא" את ישיבות "בני-עקיבא" בעת ששני מושגים אלו - "ישיבה" ו"בני-עקיבא" היו תרתי דסתרי. רק מתוך כך ביסס את לימודו הפרטי שלו, עד שהיה גדול הוראה בהלכות ציבור, בד בבד עם היותו גדול תורה בכל מרחביה.
ה"בעל-שם-טוב": על מצות אהבת ישראל צריכים מסירות-נפש!
בספר "חג הגאולה - י"ט כסלו", הוצאת חב"ד, ה'תשכ"ב, מסופר אודות חגיגת י"ט בכסלו הראשונה, איך שהאדמו"ר הזקן חגג את סעודת ההודאה הראשונה של י"ט בכסלו בשנת ה'תקס"ב: בשמיני עצרת ובשמחת-תורה היה הרבי בחדוה גדולה. בשיחותיו הקצרות שאמרן לפני בניו ויחידי סגולה, אמר: לרגל טעמים רוחניים מסוימים לא קבלתי הצעת החסידים לקבוע את יום הגאולה י"ט כסלו ליום משתה ושמחה ברבים. (הוא בעצמו לא עשה עדיין סעודת הודאה שעל פי דיני התורה צריכים לעשותה, כי סעודת מצוה היא). המצוה של סעודה זו היא אהבת ישראל, ועל מצות אהבת ישראל הרי אמר ה"בעל-שם-טוב" - צריכים מסירות נפש!
אהבת ישראל של הרב נריה פרצה כל גבולות. הוא אהב את ישראל במובנים העמוקים ביותר של מושג זה. הכי שורשיים. את כל דרכו חישב רבנו לפי צרכי הדור והדורות, ולא לפי כישוריו וההזדמנויות שניתנו לו שבהן היה בודאי כדי לפתותו למצותן להתגדלות עצמית גרידא. את כל יישותו הקדיש לדור שכה אהב, רומם אותו משפלות השפעות הגלות שזה עתה ממנה קם והתנער לתחיה רוחנית שעליה נשענת הגאולה דהאידנא.
לא יפלא אם-כן, שכאשר שאל האדמו"ר מליובביץ' זצ"ל את רבנו זצ"ל: "מה אפשר לעשות בכדי לשפר את המצב הדתי ב'בני-עקיבא'?" ענה הרב נֵרִי'ה: "להוסיף עוד ועוד ישיבות!" (השאלה והתשובה, במאמרו של הרב נֵרִי'ה זצ"ל "על סף שלושים - לכח", בתוך "ספר בני-עקיבא", ההנהלה הארצית של בני-עקיבא בישראל, תל-אביב ה'תשי"ח).
בעל התניא והגאון מווילנא
על הקפדתו של הרב נֵרִי'ה על כבוד תלמידי-חכמים כבר הארכנו במאמר קודם, שנתפרסם ב"הצֹפה" , ומתוך כך אנו נזכרים במה שהיה מורגל בפיו של רבנו זצ"ל, כאשר בהתרגשות מיוחדת היה מדבר על כך שהגר"ז מלאדי, האדמו"ר בעל התניא, והגר"א מוילנא, שדורות שלמים בישראל חלקו את מחלוקתם הגדולה לשם שמים על הדרך בעבודת ד', בדרך החסידות, או בדרך הפרושים. והנה בספר ההלכה בחלק אורח-חיים שבשולחן-ערוך, שהתקבל בישראל - אמר - הלא הוא ה"משנה-ברורה" לרבנו "החפץ-חיים", מתאגדים כוחות התורה בישראל, שכן ב"שער-הציון", המסמן את מראי-המקומות לדברי ה"משנה-ברורה", ניכרים שמותיהם של הגר"א ושל הגר"ז ברציפות, ולעיתים תכופות אף בהסכמה לאותה הלכה. זוכרני באיזה עונג אמר את הדברים, ובאיזו שמחה, תוך שהוא באופן סימולטני מצביע באצבעו על פני שולחן אקראי שנזדמן לנו בדרכנו, כאילו עלֵי-ספר, בשורות הקטנות של "שער הציון".
הגר"ז מלאדי והגאון מוילנא
הוא הדגיש בפני: הידעת שימים לא מועטים המתין הגר"ז לגר"א בווילנא על-מנת שיאות לקבל אותו לשיחה? ומה עשה הגאון? כשראה הגאון כי הגר"ז מתעקש להשאר בעיר, יצא הגר"א את וילנא ונטל את מקל הנדודים עד שישוב הגר"ז למקומו ולארצו, רק כדי שלא יתבזה כבודו של הגר"ז. מאידך, לקבלו לא רצה, כדי שלא יתפרש כאילו הגר"א מתפשר במחלוקתו עם החסידות. והנה עתה הם נפגשים ב"שער הציון"...
מחלק "שיחת השבוע"
חיבתו של הרב נֵרִי'ה לחסידות חב"ד, השתקפה אפילו דרך המחזה הנפלא של הרב נֵרִי'ה עובר בין התלמידים המתפללים בישיבה, בזמן ההפסקות שבין העולים בקריאת התורה ומחלק בכל טור או שניים של מושבי בית-המדרש, גליון של "שיחת השבוע", פעמים תוך שהוא מצביע על מאמר זה או אחר שכדאי לדעתו לעיין בו.
כאב הגלות ותקוות הגאולה
תכלת, שושנה, ופרץ שמחה, איך הכל קשור?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
האם עדיין צריך לצום בעשרה בטבת?
איך מותר להכין קפה בשבת?
השלמת התמונה
רצונם המיוחד של 250 איש מקריבי הקטורת
אחדות זו מעבדה של בירורים
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
