שיעבוד עבד עברי

פרשת השבוע נפתחת בסוגיית העבדות. התורה דנה בחוקי השעבוד, השעבוד של עבד יהודי שנכנס מרצונו לתקופה של עבדות או נמכר לעבדות עקב פשעיו, ושעבוד של עבד לא יהודי שנמצא במצב של עבדות לכל החיים.
העבד היהודי הוא משרת לפרק זמן מוגבל. דומה הדבר לאדם שמשכיר את שירותיו לפרק זמן קצוב. העבד הלא יהודי לא זוכה להגדרה הזאת. הוא עבד לכל החיים שיכול לצאת לחופשי רק ברצון אדוניו. מה שמעניין כאן הוא שהתורה לא מתייחסת לשאלה המוסרית של העבדות עצמה. אברהם לינקולן, שעכשיו מציינים בארה"ב מאתיים שנים להולדתו, התפרסם כמי שאמר: "אם עבדות איננה דבר פסול, דבר איננו פסול".
הנוכחות של חוקים יבשים שמתייחסים לעבדים בפרשת השבוע נראית ליהודי הרגיש של ימינו מוזרה ואנכרוניסטית. אפולוגטיקנים רבים ניסו להתמודד עם הקוץ הזה בגן הוורדים של התורה. התורה כל הזמן מזכירה לעם היהודי את הגאולה הנסית שלו מעבדות מצרים. הכלל של התורה הוא "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". אם כך, איפה יש מקום לעבדות בחיים לפי התורה וערכיה? הבעיה, כפי שהזכרתי קודם, היא בעיה קשה מאוד. זאת דוגמה לחוסר היכולת שלנו להבין באופן רציונלי, בשכל וברגש האנושי, את החוקים הנצחיים והאלקיים של התורה.
דומה שהתורה עצמה מגבילה אם לא אוסרת את מנהג העבדות בקרב היהודים. ההלכות המסדירות את העבדות מובילות למסקנה שמי שקונה לו עבד בעצם קונה לו אדון. הלכות אלה אוסרות לנהוג בעבד באלימות, כך שכל צורה של עבדות בקרב היהודים בוודאי עברה שיפור ועידון בהשוואה לצורות העבדות שהיו מקובלות בעולם העתיק ושקיימות בעולמנו אפילו היום.
על אף כל זאת, דעתנו לא נחה בקלות שכן העבדות עצמה נשארה עניין דוחה ובזוי בעינינו ובעיני החברה. אין לי פתרון קסם לקושי הזה. האמונה שלי לא מתערערת בגללו, ואני יכול לחיות עם התמיהה הזאת ולהישאר אדם מאמין. אולי זה אחד הלקחים שהתורה מבקשת ללמד אותנו. יש מצבים וחוקים שנראים מוזרים לשכל האדם וקשים להצדקה. נצטרך להודות שאין מחשבותינו כמחשבותיו של הא-ל ושהסופי איננו יכול להבין את דרכי האינסופי ולהעריכן כיאות.
התורה איננה מצדיקה עבדות, אך היא גם לא אוסרת עליה. היא מסדירה אותה. אך ביסודו של דבר היא מניחה את העניין לטיפולה של החברה האנושית, וכך הוא נשאר לכל אורך ההיסטוריה.