"לא יקום עד אחד.."

לא הייתה זו שכנות למופת. אומנם לשאול זו מזו מוצרי אפיה ובישול הרשו לעצמן מידי פעם, אולם קשרי ידידות של ממש מעולם לא התפתחו ביניהן. אדרבה, במקום חברות צמחה ועלתה לה יריבות סמויה בין השתיים, יריבות שעלה גם לפני השטח מפעם לפעם בויכוחים אישיים כאלה ואחרים. קשה לומר כי שתיהן היו אשמות במצב, כל מי שהכיר את השתיים ידע להצביע בוודאות על הגורמת הראשית לאווירה שנוצרה - זאת שתמיד היו לה טענות על כל העולם, תמיד חשבה שהכל שלה ולה מגיע הכל, כשמאידך שכנתה הייתה אשה טובה, נעימת סבר ומפורסמת כבעלת מידות טובות. אולם גם לאשה טובה כמותה היה קשה עד בלתי נסבל להסתדר עם השכנה המטרידה, לכן בויכוח המרגיז כל כך שהתעורר באותו יום החליטה שלא לוותר. אותו בוקר, כשבאה להוריד את הבגדים אותם תלתה לייבוש, יצאה גם שכנתה ורצתה אף היא להוריד את הבגדים ולקחתם. בתעוזה כזו עוד טרם נתקלה, פשוט לבוא ולקחת את בגדיה?! הויכוח היה נוקב וקולני כשכל אחת טוענת כי הבגדים שזה עתה הורדו מחבלי הכביסה שייכים לה. לאחר שעה ארוכה, משלא הגיעו לכלל הכרעה, הציע אחת הנשים מתוך אותן נשים רבות שהתאספו לשמע קולות המריבה, שיגשו לגאון רבי אליהו חיים מייזל זצ"ל רב העיר לודז', על מנת שיכריע עם מי הצדק.
משנכנסו שתיהן לחדרו של הרב, התחדש הויכוח הקולני מהתחלה. הרב הרגיע את הרוחות הסוערות, וביקש מהן לפרט את טענותיהן בנחת אחת לאחת. לאחר שסיימו שתי הנשים לטעון את טענותיהן ביקש אחד השכנים שגר בסמיכות לאותן שתי נשים את רשות הדיבור מהרב. הרב אישר לו לדבר והלה החל לספר כי ראה כיצד אחת הנשים לקחה עימה את הבגדים על מנת לתלותם, וברור לו לחלוטין כי אלו הם הבגדים המדוברים. הרב עצר את האיש מלהמשיך את דבריו, ושאל האם יש מישהו נוסף שיכול לאשר את הדברים, משלא נענה אמר כי אינו יכול לקבל את עדותו שכן הוא היחיד שמעיד על כך ולכן אינו נאמן. הרב שקע בהרהורים, ולאחר שעה קלה ביקש מהנשים להכניס את הבגדים המדוברים לחדר הסמוך. לאחר זמן מה ביקש מהנשים לבחון את הבגדים ולקבל החלטה. הוא פנה לראשונה וביקש ממנה לעבור על הבגדים, ולזהות האם אכן הן שלה. האשה נברה בבגדים ואמר בהחלטיות כי ודאי הבגדים הם שלה. לאחר מכן ביקש הרב מהאשה השניה כי תעבור אף היא על הבגדים. האשה נטלה לידה את הבגד הראשון, החזירה אותו ואמרה כי נראה לה שחלה טעות ולא מדובר בבגדים שלה שכן הבגד הזה אינו שייך לה. הרב ביקש ממנה להמשיך ולבדוק בגדים נוספים, שעל חלקם אמרה כי הם כן שייכים לה. אז אמר הרב כי הבגדים שייכים לאשה השניה שידעה אכן לזהות בין הבגדים שבאמת שלה, לבין הבגדים שהרבנית הוסיפה שם שעה קלה לפני שנכנסו לחדר.