ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

השָּׁם ארחותיו

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים תולדותיהם של צדיקים מאמרים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

כו שבט תשס"ט

השָּׁם ארחותיו

במלאות שש שנים לפטירת הרב משה צבי נרי'ה זצ"ל



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב משה צבי נריה זצ"ל

"בן תורה מעולה בידיעותיו ובמדותיו - זהו הנשק החזק ביותר שלנו, ובו ננצח בעז"ה. לא נבזבז זמננו בויכוחים ובמאבקים, אלא נתרכז בעבודה-שבפנים, בגידול דור ישרים מבורך, וסוף הכבוד - כבוד שמים לבוא".

חלק א
דברים אלו של רבנו הרב משה צבי נרִי'ה זצ"ל, במכתבו אלינו, המובאים בראשיתו של מאמר זה, משקפים ודאי את דרכו ומספרים לא-במעט את סוד הצלחותיו. אף על פי שזו הדרכתו אלינו, נדרשים אנו השנה לקראת מלאות שבע שנים להעלותו לגנזי מרומים, לנושא שהועלה זה מכבר בעיתון זה. חשים אנו כי חובה מוסרית רובצת לפתחנו להשיב מלחמה שערה על דברים שנתפרסמו כמה פעמים בגליונות "הצופה" בשנה שעברה. אף אם איננו ראויים לתואר הרשמי המחייב כל-כך, והוא היותנו מתלמידיו, אך קרובים היינו אליו מאד, קרובים מדאי בכדי שיוּתר לנו לחשות. אולי אף חובה הלכתית מוטלת עלינו למחות על דברים שנכתבו. אין כוונתנו להתפלמס באופן אישי עם כותבי המאמרים, וכפי הדרכתו הנ"ל של רבנו, אך כדי לתקן את הרושם המסולף שנוצר בקרב הקוראים, ובעיקר הצעירים שלא ידעו את דמותו הגדולה, בולט הצורך להביא דברים כאמיתתם.
דומה כי תשובות נחרצות לטענה כאילו רבנו לא היה שלם עם דרכו שלו, - דרך שהנחיל לנו תלמידיו, - כבר ניתנו במאמר התגובה של אשת-חבר כחבר, הרבנית רחל נרִי'ה שתי', וכן בדבריהם של ידיד-משפחתנו בנש"ק השר לשעבר ה' יוסק'ה שפירא ושל תלמיד-רבנו ר' רפי קפלן הי"ו, אשר פיזרו את האבק שנתפזר מעל זכרונו-הקדוש של רבנו זצ"ל.
נראה כי הצורך שלנו תלמידיו, להגיב על ביזוי כבודו של רבנו זצ"ל, ענק-הדורות, נובע מכך שבהקטנת דמותו ובקימוט-אופיו, בהקשר של חינוכו את הדור אשר יִסד ויָצר, יש בהם עלבון גדול לא רק לדרכו אלא קריאת תגר היא זו כלפי אותו הדור שנתחנך על ברכיו ולאור-אבוקת-נרו.
הנסיון השגוי לפתוח ב"ויכוח" סביב דמותו הברורה והאיתנה של רבנו זצ"ל, אם היה איש בני-עקיבא אמיתי או חרדי בתחפושת אשר דרכו היתה "בדיעבד"ית, מלבד היומרה שבו, נראה פתטי משהו.
בבוטות-מה, מספר אחד הכותבים, כי "התפעל מהצלחתו המדהימה [של הרב נרִי'ה] להנהיג ציבור גדול ולרומם דור שלם של בני נוער נלהבים ומסורים לדרך שבה למעשה [הרב נרִי'ה] אינו מאמין".
בקוראי דברים אלו, נזכרתי שפעם הראה לי רבנו זצ"ל עיתון ובו מאמר המסלף את דבריו ואת דרכו, שנכתב על-ידי עיתונאי מפורסם, ובדמעות-כאב אמר לי: "הם שופכים את דמי!".
אדם כה גדול, שהקדיש את כל חייו למטרה מסוימת, מסר נפשו על הנוער בישראל, וחינכם לתורה, כיצד יתכן שאחרי שנפטר יוכל מאן-דהוא לומר בריש גלי כי לא האמין הרב נרִי'ה בדרכו שלו, ועשה הכל בדיעבד? איזה בלבול-יוצרות יש כאן.

חלק ב

לעומת זאת, בודאי ובודאי מובנים ומתקבלים על הדעת דברי הכותב "כי נדהם על כפל העולמות שבו הרב נרִי'ה חי שנים רבות, על הקרע הפנימי שודאי משסע את ליבו לילה לילה". רק שהתדהמה מעוררת באמת רגשי התפעלות, כיצד תלמיד-חכם גדול בעל כישורים עצומים בלימוד ובהנהגה, החי חיי קדושה וטוהר, הצליח להביא עצמו לפעול במסגרת בני-עקיבא, ולחזקה כמעט מראשית יצירתה. אז, תנועה בראשית הקמתה, שמסגרות פעילותיה לא הלמו את דרך ישראל סבא שבכל הדורות (הפעילות והריקודים המעורבים), כיצד התערה בה העילוי-התורני הזה מישיבת "מרכז הרב"? ולא עוד, אלא כל-כך מזוהה נהיה עם בני-עקיבא, עד שהפך להיות מנהיגה לצד המייסד יחיאל אליאש ז"ל, ריכזהּ, הקים את סניפיה הראשונים, חיבר ושר את המנונה ושיריה.
אלא שהרב נרִי'ה זצ"ל היה שונה בדבר אחד יסודי מכל רב גדול אחר בישראל: הוא נטל על כתפיו הרחבות את הנטל המאד לא קל, שאיש מלבדו כנראה לא יכול היה לשאת. הרב נרִי'ה, הצעיר העולה החדש, ששקד על התורה בישיבת "מרכז הרב", הביט סביבו, "וירא כי אין איש" בחוץ שיוכל לקרב את הנושרים הרבים מדרכה של תורה. הוא הבחין כי יש בכוחו לעשות את הבלתי-אפשרי, לקרב את הנוער בדרך חכמה: לספק לו את המסגרות להן הוא משתוקק, מסגרות שהיו נחלתן של תנועות הנוער החילוניות שפרחו ושיגשגו, שכללו את ההתארגנות הקבוצתית, האידיאולוגיה החברתית, הפעילות ההתיישבותית והגשמת חזון התחיה. אלו דיברו מאד אל לב הנוער באותם ימים של ראשית התחיה. אליהן נמשכו גם בני נוער דתיים.
הרב נרִי'ה סבר בפשטות: אם לא יסייע לנוער התועה בדרכו, העומד על סף תהום החילון, על-ידי שיגבש אותו סביב השאיפות החיוביות שבו, ואט-אט יחזקנו בדרכה של תורה ברוח ישראל סבא, הרי שזה יאבד לגמרי מתוך הקהל. לשם כך היה צריך להיות מעורה בתנועה. להיות שותף בדרך כלשהי ולתת יד באופן זה או אחר לפעילות של נוער שלעיתים איננה עומדת בכפיפה אחת עם רוח התורה והיראה, - הזה דבר של מה בכך? לא במקרה לא היה איש מלבדו יכול לעשות זאת. וכי מי יוכל לקבל על עצמו משימה רבת-אחריות שכזו. עד שקם הבחור הצעיר קטן-הקומה וענק-האישיות, וברשות רבו ובהנחייתו, שתק - בינתיים - לכמה מרכיבים בתנועה שהנהגתם היתה באיסור, הכל על-מנת להציל את האפשר, על-מנת שישמעו, שיתקרבו. הוא קיווה שרבים-רבים יימשכו ועם הזמן ילמדו להשליך את הקליפה ולאכול את הפרי. כך, האמין, יוכל לגייס חברים שיֵהפכו להיות הכח המוביל בתנועה.

חלק ג
מסופקני, כמה רבנים מגדולי הדור ההוא היו מתירים לו לצאת בשליחות מייגעת זו. מרן הראי"ה קוק זצ"ל, הענק שבענקים, שלימד לדעת כי לא בהטפת-מוסר, ולא בדחייה בשמאל המרחקת, יקרב את הדור הצעיר התוהה והתועה. הוא הסמיך את תלמידו הענק למשימה קדושה זו. בודאי לא על כל תלמיד היה מטיל משימה כמעט בלתי-אפשרית ומסוכנת זו.
נכון, אין זו דרך לרבים. בודאי איננה דרך כבושה לרבים. אך האיש כאמור היה מיוחד, ויכול היה לעמוד במשימה המורכבת והקשה, וכמובן לא בלי לבטים. דוקא בגלל שהיה הרב נרִי'ה בעל יראת-שמים גדולה, האיש השלם, התחבט האם שלם הוא עם דרכו זו.
והלא כה דברי רבנו בספרו "נר למאור" על התורה, בפרשת השבוע, פרשת וישלח, תחת הכותרת "קביעת תחומין ופריצה למרחבים": "נראה שרק היודע לקבוע תחומין וגבולין בשעת טשטוש, בעת דמדומי חמה, איש האמת שדעותיו מגובשות, ראייתו בהירה, הוא אשר שום תחומין וגבולין אינם מגבילים ותוחמים אותו, הוא המתפשט וכובש שלא במידה".
זאת ועוד: רק מי שהתורה, דקדוקי-מצוותיה ופרטי-מנהגיה והנהגותיה אינם נר לרגליו, לא ישקול במאזני הצדק, ישׁום את ארחותיו ודרכיו, האם דרכו נכונה היא, האם מביאה לתוצאות הרצויות, או חלילה לתוצאות אחרות. האם מילא בכך את רצון בוראו. כהדרכת חכמים במסכת מועד-קטן דף ה, א.
אפילו רבן יוחנן בן זכאי כשחלה, ונכנסו תלמידיו לבקרו, שמעו ממנו דברים ברורים, בעודו בוכה: "... שיש לפני שני דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי - ולא אבכה? " (ברכות כח, א). הרי שגם אותו תנא גדול שסיכן נפשו למיתה, והציל בכך את יבנה וחכמיה, את שושלת רבן גמליאל ואת רבי צדוק, וכך הבטיח כי לא תשתכח תורה מישראל גם בימי גלותנו זו הארוכה, אף הוא ביום מותו לא ידע בבטחה לאן מוליכין אותו. כך היא דרכם של גדולים וענקים, שמבררים לעצמם כל ימיהם האם דרכם נכונה היא.

חלק ד
עוד טוען אחד הכותבים, - על סמך הנחתו הראשונית (כי דרכו של הרב נרִי'ה היתה מבחינתו "בדיעבד"), כי אין פלא שהנוער שלנו מבולבל ואינו תמיד שלם עם דרכו. על כך ראוי להשיב כי אכן הציונות הדתית, בהדרכת רבותיה, קיבלה על עצמה דרך גדולה ומורכבת שכלל איננה פשוטה, ובכל דור יש להשקיע מחדש מאמצים להסביר את הגודל שבה, שלא תמיד מובן הוא להמונים. ואכן רבנו היה ראש וראשון המסבירים בקרב הנוער ומחנכיו, כי התורה גדולה היא וגדולים הם נושאיה. באחד מיצירות-כתיבתו הנפלאות כתב ביחס לאלו שאינם מבינם את דרכו של הראי"ה קוק זצ"ל וטוב להם בדרכם, דרך התורה הישנה והפשוטה שנהגו בה בגלות, שאין הם מבינים את מצוקתו של הנוער ומבוכותיו: "אשרי אלה אשר לא טעמו טעם-לבטים, אשר נפשם בתום תלין, אשר לא ניסו הצב רגלם על הרי-געש ופניהם לא הלכו בקרב. גם מוריהם-מאורותיהם מנחים אותם בדרך קצרה ונוחה, במשכנת-מבטחים, בנאות-שאננים. הם אינם יודעים מה הן בעיות, ואינם יודעים לשם מה נחוץ כי יהיה להן פותר. וכי יבוא הפותר וידבר רמות - גם שפתו לא יבינו... ישיב תשובות לשאלות-לא-נשאלו... אולם אלה אשר בסופה ובסערה דרכם... ומלחמות קשות התחוללו בלבותיהם... הנה בבוא המורה ראוהו כשליח ממרום, והם היודעים כי טוב פתר..." (מאמר "רבנו" ה'תשכ"א, מהדו"ב בספרו "בשדה הראי"ה", עמ' 79).

חלק ה
סגנון-היחס לרב נרִי'ה כפי שמתבטא כמה פעמים במאמרים הנ"ל שפורסמו ביחס לדרכו, סגנון שאינו רגיל בין בני תורה, רק מוכיח את הצורך בתיקון אצלנו בכל הקשור ליחס לתלמידי-חכמים. כדאי שגם בקרבנו, אנשי הציונות הדתית, נאמץ גישה שונה עת שאנו עוסקים בדמויות מאורותינו גדולי התורה, גם אם בקטנותנו איננו תמיד מסוגלים להבין את דרכם הגדולה והשלמה.
מסכת חייו השלמה של רבנו הרב משה צבי נרִי'ה זצ"ל, תוך כל התחבטויותיה הקדושות, מעידה יותר מכל על שלמותה-של-דרך, שאיננה "בדיעבד", אלא שקולה היא ומלאת-ענווה. ולמקטיני הדמות נאמר: הסו!!!
כך היא דמות רבנו זצ"ל, כולה אומרת כבוד.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il