ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ר' ישראל סלנטר מול ההשכלה ;">

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים תולדותיהם של צדיקים מאמרים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה
יתרו תשס"ט

ר' ישראל סלנטר מול ההשכלה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

בשנה שעברה זכיתי לספר בטור זה מעט מתולדותיו של גאון התורה והמוסר רבי ישראל סלנטר (תק"ע-תרמ"ג - 1810-1883), שיום פטירתו חל בכ"ה בשבט. אז סיפרתי בעיקר על גאונותו בתורה וצדקותו. הפעם נעסוק בצד פחות מוכר בפעילותו, והוא התמודדותו עם ההשכלה שהחלה להתפשט בימיו בגבול ישראל שבאירופה. או בלשון אחרת, התמודדותו עם העידן המודרני. אך עוד לפני כן אספר מעט מגדולתו ומעשיו, ואת מה שלא נספיק השבוע נשלים בעז"ה בשבוע הבא.

דברי מרן הרב קוק אודותיו
כתב מרן הרב קוק זצ"ל: "כל מה שנכתב אודות גדלותו של אדם הגדול בענקים, אדיר החסידות ופאר גאוני ישראל בדור הגדול שעבר, אין בו אפילו כדי לתת מושג חלקי מתפארת קדושתו וגדולתו". עוד כתב לסופר רא"ז רבינוביץ ז"ל: "הייתי מאוד מרוצה, אם יזדמן הדבר, שיוכל כבודו להעריך את אישיותו הגדולה של הגאון רבי ישראל סלנטר ז"ל... ובכלל הנטייה של לימוד המוסר, ראויה להערכה יותר מובהקת" (מועדי הראי"ה ע' נ).
ועוד סיפר בנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, כי בעת פטירתו של רבי ישראל נהג הרב קוק, שהיה אז בחור כבן שמונה עשרה, מנהגי אבלות כדין תלמיד לרב, ואף שלא ראה אותו מעודו, הרגיש שהשפיע עליו מדרכו ומרוחו ('תנועת המוסר' לרב כ"ץ ח"ב ע' 20).

התעוררות למוסר
פעם הזדמן ר' ישראל בשעה מאוחרת מאוד בלילה לביתו של סנדלר אחד, וראהו שהוא עוד יושב ועושה את מלאכתו לאור הנר ההולך ודועך. שאלו ר' ישראל: מדוע אינך הולך לישון? השיב הסנדלר: "כל עוד הנר דולק, עוד אפשר לפעול ולתקן". רבי ישראל התרגש מאוד מתשובתו, ודן ממנה קל וחומר לנשמה, שכל זמן שנר הנשמה עדיין דולק, אפשר עוד לפעול ולתקן. וכך במשך ימים אחדים היה משנן לעצמו ולתלמידיו את משפטו של הסנדלר.
פעם כשהתפלל מנחה בבית כנסת אחד, ראה יהודי נכנס בחפזון לבית הכנסת כדי להספיק להיכנס לפני אמירת 'קדושה'. אולם תוך כדי מרוצתו דרך אותו יהודי על רגלו של אחד המתפללים ולכלך את נעלו. לאחר התפילה פנה אליו רבי ישראל ואמר: כמה שתהיה חשובה מצוות אמירת 'קדושה', הרי היא מאבדת את כל ערכה אם היא נעשית על חשבונם של אחרים.

מסירות נפש למען חולים
בשנת תר"ח, בהיות ר' ישראל כבן שלושים ושמונה ומכהן כראש ישיבה בוילנה, פרצה שם מגפת חולירע, שתבעה קורבנות רבים. באותו זמן כבר נודע רבי ישראל בגאונותו התורנית המופלגת ובצדקותו, אך כמנהיג ציבורי עוד לא נודע. אולם כשראה רבי ישראל שהטיפול בחולים מוזנח, התגייס עם קבוצה נבחרת מתלמידיו, ועסק במשך ימים ולילות בהגשת סעד ועזרה לחולים ולמשפחותיהם. הוא גייס סכומי כסף גדולים והקים בית חולים שהיו בו אלף וחמש מאות מיטות. בזכות השפעתו אפילו הרופאים עבדו בחינם. הוא הקים צוות של שבעים בחורי ישיבה שהיו רצים בשליחות הרופאים לכל מקום אשר נדרשו, ואף הוא עצמו היה מצטרף אליהם. במיוחד בשבתות ובימים טובים היה משגיח שלא יחמירו על עצמם אלא יעשו כל מה שיכול להועיל לחולים בלי לחוש כלל לחילול שבת, שפיקוח נפש דוחה שבת.
סיפר ר' יצחק בנו של רבי ישראל, כי נכדו של ר' יוסף חלפן נחלה מאוד. בתחילה חששו התלמידים איך לטפל בנכד, שכן ר' יוסף חלפן נודע כאחד מהזקנים היראים שבוילנה, ומן הסתם יקפיד עליהם שהם נוהגים בשבת כבחול. אולם רבי ישראל הורה להם שלא לשנות דבר מהוראותיו, אלא יבקעו עצים ויחממו את החדר ויכינו תה ויעשו את כל צרכי החולה בשבת. וברוך ה' החולה ניצל. לאחר מספר ימים הגיע הרב הזקן להודות לרבי ישראל שתלמידיו הצילו את נכדו, אולם הוסיף כי במחילה, האברכים הללו שהם יראי שמיים, מחללים שבת בהדרכתו יותר מדי. כיוון שחשש רבי ישראל שמא מתוך כך יתרשלו התלמידים מטיפול בחולים, יצא מגדרו, ואף שהיה נזהר מאוד שלא לפגוע בשום אדם ולא לשבח את עצמו, אמר בפנים של כעס שמעולם לא ראו אצלו: "הדיוט שכמותך, האתה תאמר לי מה מותר ומה אסור?! אני לקחתי 60-70 אברכים לעסוק בחולים כל הזמן, והבטחתי לאבותיהם שאחזירם להם בשלימות כולם בעז"ה, וכן היה שהיו כולם בריאים ולא נחלה שום אחד מהם. האם אתה יכול לעשות כזאת?!". מיד הבין הרב הזקן שטעה, חלץ את נעליו כנזוף וישב על הקרקע וביקש מחילה מרבי ישראל (תנועת המוסר ח"א 150-151).
ומספרים כי בזמן אותה מגפה רבי ישראל דרש בפומבי מן הקהל לאכול ביום הכיפורים, מפני שהיה חשש שמא מתוך חולשת הצום המחלה תתפשט יותר.

ר' ישראל מונע אישה מלהתאבד

רגיל היה ר' ישראל להופיע תמיד בזמן. ומספרים שפעם אחת בעת שהותו בוילנה (בהיותו פחות מבן ארבעים) אחר לשיעור. איחורו עורר דאגה בלב תלמידיו והם החלו לחפשו. להפתעתם מצאוהו עומד ליד הגשר הגדול ומרבה בשיחה עם איזו אישה צעירה.
התברר שבעת הליכתו לשיעור ראה והנה אישה צעירה רצה לעבר הגשר שעל הנהר. הרגיש ר' ישראל שמשהו לא כשורה. הוא קרא לה לעצור, ורץ אחריה לעצרה.
מה לך אישה, מדוע כה נעצבת עד שחשבת לאבד עצמך לדעת? שאל ר' ישראל.
האישה בכתה וסיפרה: לפני זמן קצר חלו שני ילדיי הקטנים ומתו. מרוב צער גם בעלי נפל למשכב, וכבר שבועות אחדים שאינו עובד. נאלצנו להשכיר את העגלה עם הסוס שלנו לעגלון אחר, כדי לחיות בדמי השכירות. אולם אתמול הסוס מת, ולא נותר לי עוד כלום בעולם, לא פרנסה, לא ילדים. חשבתי, כאן בנהר יושם קץ לצרותי.
החל ר' ישראל לפייסה ולדבר על ליבה: עדיין את צעירה, כל החיים לפנייך. בעלך יקום ויתרפא ויעבוד, ועוד תלדי ילדים נוספים. ובקשר לסוס, בעזרת השם אדאג לקנות לך מחר סוס חדש במקומו. לאט לאט החלה האישה להתפייס עד שפנתה לשוב לביתה מעודדת. אז יכול היה ר' ישראל לילך לבית המדרש ולמסור את שיעורו (תנועת המוסר ח"א עמ' 343).

התמודדותו עם ההשכלה
כמי שכל מחשבותיו היו על כלל ישראל ועל הדרך להתרוממות הדור בתורה ובמוסר, לא יכול היה רבי ישראל סלנטר להתעלם מהסחף שחל בבני הנוער, שהלכו ונמשכו אחר ההשכלה. הניסיון היה קשה מאוד. היהדות נתפשה בעיני הצעירים כדבר ישן שאין לו עתיד, ואילו המדע, התרבות והתהליכים החברתיים הבטיחו עולם חדש ומתוקן. וכך בכל מקום שבו התבססה ההשכלה בקרב הגויים, הפיתוי לעזוב את הגטו היהודי גבר מאוד. התופעה החלה במערב אירופה, עברה למרכזה (ובכלל זה ליטא), ולאחר מכן הגיעה גם למזרח אירופה.
בתחילת דרכו והשפעתו של ר' ישראל, ההתמודדות עם ההשכלה בליטא היתה שולית. באותן שנים ביסס רבי ישראל את משנתו המוסרית והעמיד תלמידים הרבה בליטא (בווילנה ובקובנה). אולם עם השנים עמד רבי ישראל על הצורך להתמודד עם ההשכלה.

המעבר לגרמניה
וכך, בצעד מפתיע ביותר, בשנת תרי"ח, בהיותו כבן ארבעים ושמונה, העביר רבי ישראל את עיקר פעילותו לגרמניה, שהיתה אז המדינה המפותחת ביותר מבחינה מדעית ותרבותית. את הקשר עם תלמידיו בליטא היה מקיים באמצעות מכתבים, שחלקם נדפסו בספר 'אור ישראל'. ומעת לעת היה מגיע לעיירות ליטא, וממשיך לכוון את תלמידיו בדרכי התורה והמוסר.
בתחילה הגיע רבי ישראל לגרמניה לרגל מחלתו. אולם כשלאחר מכן השתקע שם בעיר ממל הסמוכה לגבול ליטא. שאלוהו תלמידים מדוע לא נשאר להתגורר ברוסיה (ליטא היתה תחת שלטון רוסיה), הלא מיליוני יהודים חיים ברוסיה, וכי לא נותר צורך לפעול בקרבם להרמת קרן התורה והמוסר?
ורבי ישראל השיב במשל על סוסים משתוללים הדוהרים במורד ההר. מי שינסה לעוצרם במורד לא יצליח, כי הסוסים יסחבוהו וידרסוהו. רק לאחר שהסוסים יגיעו אל תחתית ההר, ניתן יהיה לרסנם ולהשיבם לסדר. כך הוא המצב, אמר ר' ישראל, גם לגבי היהדות. ברוסיה, בפולין ובליטא מתגלגלות הקהילות במורד הרוחני, וקשה לעכב את מרוצתן, אבל בגרמניה המורד כבר הסתיים, ושם אפשר לייסד דרך להעמדת הקהילות (תנועת המוסר ח"א עמ' 172-173).

כיצד השפיע ר' ישראל לשמור שבת
הדרכות מעניינות וחשובות אפשר ללמוד מדרך השפעתו על יהודי גרמניה. בעת שהשתקע בממל היו רבים מבני העיר עוסקים במסחר הקשור עם הנמל המקומי, ואף ביום השבת היו ממשיכים בעסקיהם ופורקים וטוענים סחורות. כשבא ר' ישראל בפעם הראשונה לבית הכנסת בו התפללו הסוחרים וסוכני הנמל על מנת לדרוש בענייני השבת, שאל האם יש בין המתפללים יהודים מליטא (שהיו רגילים לדקדק במצוות). כשאמרו לו שישנם יהודים מליטא, לא דיבר כלום מענייני השבת. לשבת אחרת, כשאמרו לו שאין בבית הכנסת יהודים מליטא, החל ר' ישראל להסביר את עניין השבת, עד שהגיע לידי מסקנה: "לטפל במטעני הנמל בשבת - מוכרחים, אך הכתיבה אינה הכרחית". הסוחרים הסכימו לדעתו וקיבלו עליהם שלא לכתוב בשבת. לאחר כמה שבתות דרש שוב ר' ישראל בענייני השבת ואמר: "לפרוק סחורות בשבת - מוכרחים, אבל טעינה בשבת, בוודאי שאינה הכרחית". גם לזה הסכימו הסוחרים. לימים דרש שוב והזהיר גם על הפריקה. וכך השפיע עליהם צעד אחר צעד, עד שחולל שם מהפכה גדולה (תנועת המוסר ח"א ע' 174).
בעז"ה בפעם הבאה אספר עוד על פעילותו בגרמניה ועל יחסו ללימודי חול ושפות.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il