ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שליח הרב

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים סיפורים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ל שבט תשס"ט

שליח הרב


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
גילה בת רחל

מנחם בן הארבע-עשרה היה לקוי מעט בשכלו. זה מכבר הפך למטרד עבור בני ביתו וסביבתו. כל המחנכים, בני המשפחה והידידים הביעו את דעתם הנחרצת כי מנחם חייב להיכנס למוסד סגור, לטובתו ולטובת כולם. אמו ריחמה עליו מאוד, וסירבה לעשות את הצעד המתבקש. היא העדיפה לסבול מדי יום ביומו, ובלבד שבנה לא יורחק למוסד סגור, ומי יודע מה יעלה בגורלו שם.

כאשר הגיעו מים עד נפש, השתכנעה האם שעליהם לפנות לפוסק הגדול, רבי שלמה זלמן אוירבך ולבקש ממנו עצה. הרב שמע את דברי ההורים הנרגשים, וחש שנכון יהיה לשכן את מנחם במוסד מסוים לבריאות הנפש שהכיר. הוא החל להשפיע על האם המודאגת ששם יוטב לנער, וכמובן שגם לבני ביתו וסביבתו. האם החלה להתרצות ולהשלים עם הדבר, ואז לפתע שאל הרב:

"מה דעתו של מנחם? האם הוא רוצה ללכת למוסד?"

ההורים נדהמו משאלתו של הרב. הרי אם הדבר טוב עבורו לפי דעתם ולפי דעת תורה, מדוע לשאול את פיו, ובפרט שהוא לא כל כך שקול בדעתו...

הרב הסביר את דבריו: "הרי אנחנו הולכים להכניסו כעת לבית אסורים, ולא כדאי שילך לשם בהרגשה שזרקו אותו מהבית ומהחיים. צריך ליצור בקרבו חשק ורצון לילך לשם. דבר זה גם יועיל להבראתו הנפשית".

ההורים הביטו זה בזה, והיקשו: "אבל כבוד הרב, איך ניתן לעשות זאת?! איך ניתן לנטוע בילד רצון לעזוב את ביתו?! מה פתאום שירצה להגיע למוסד סגור, כשהוא מנותק מכל מה שהכיר?!"

"היכן מנחם?" שאל הרב.
"הוא נמצא במכונית החונה למטה, מחכה לנו".
"נא העלו אותו לכאן, ואשוחח עמו פנים אל פנים".

ההורים ירדו למטה ושלחו את מנחם לעלות לביתו של הרב. הנער עלה נרגש לביתו של הרב הנודע. הוא נכנס והתיישב מול הרב.

"מה שמך?", שאל הרב בחיבה.
"קוראים לי מנחם".
"ושמי שלמה זלמן אוירבך. האם שמעת עלי?"
"כן" ענה מנחם בהתרגשות. "אבא ואמא סיפרו לי עליך וגם בכיתה הילדים מכירים אותך..."
"דע לך", גחן הרב לעברו של מנחם, "כי כל מוסדות הבריאות נשמעים לקולי. יש מוסד אחד שמנהליו ביקשו ממני למנות שם רב צעיר. האם תהיה מוכן ליטול את משרת הרב באותו מוסד?"

מנחם הנדהם לא הוציא מפיו הגה. הוא לא האמין למשמע אוזניו. בכל מקום כמעט הוא סופג גערות וצעקות, והנה הרב הגדול נותן לו תפקיד חשוב! הוא נענע בראשו לאות הן.

הרב אוירבך סמך את שתי ידיו על ראשו של מנחם, ואמר לו בנימה סמכותית: "מעתה אתה השליח שלי במוסד לכל ענייני היהדות. עליך להציע לחולים המעוניינים להניח תפילין, ולסייע בכל מה שקשור לכשרות ולהלכה. בכל בעיה שתתעורר לפניך תפנה אלי ישירות בטלפון. שים לב, אחריות גדולה אני מטיל עליך!".

מנחם הלך ברצון לאותו מוסד. הוא נשא בשמחה ובגאון את 'כתר הרבנות' שקיבל מגדול הדור. בינתיים ציפו הוריו במתח רב ובחרדה לראות כיצד ייקלט בנם במוסד הסגור. חלפו כמה שבועות ואז נסעו אליו ביום ששי כדי לקחתו עמם לשבת. כשהגיעו התפלאו לראות את בנם כשהוא מלא חיים ומרץ וצוהל לקראתם. לאחר שהסבירו לו כי באו לקחתו לשבת הביתה, אמר בארשת חשיבות: "איך אני יכול לעזוב את המוסד הזה, הרי רבי שלמה זלמן אוירבך מינה אותי לשליח שלו. אני צריך לטפל בכל ענייני היהדות ואסור לי לעזוב את המקום אפילו לשבת אחת!"

ההורים הנדהמים שוחחו עם הפסיכולוג הראשי של המוסד. הוא הביע בפניהם את התפעלותו העצומה מכך שהרב אוירבך הצליח בשיחה אחת קצרה לרומם את נפשו של הנער ולתת טעם ותכלית לחייו. עוד סיפר שמנחם עשה בשמחה וברצון את תפקידו, הניח תפילין לחולים, לימד אותם לקיים מצוות, והקפיד על כשרות והלכה. בקושי רב שכנעו את בנם לנטוש את משמרת הקודש למשך השבת ולהצטרף אליהם.

ככל שחלף הזמן מצבו של מנחם הלך והשתפר ללא היכר, עד שהשתחרר לחלוטין מן המוסד הסגור.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il