מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי [כה, ב].

וְהֵבֵאתָ אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת [...] לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם [כה, יד].

וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ [כב, ל].

"אמנם מאוד ידאב לב כי יראי ד' ואוהבי שמו, למראה עיניים, אשר אף כי בדורות שעברו החזיקו צדיקי הדורות יסודי עולם בכוח קדושתם ואש להבת שלהבתם, יראתם ואהבתם, בקדושת אהבת בנין ארצנו הקדושה ת"ו, ורק בכוח הזיקים הגדולים, אשר הפיחו קדושי עליון בלבבות עם קדוש בא לנו הבניין הקדוש על אדמת הקודש, אשר עינינו רואות לשמחת לב והשבת נפש, אבל בימים האחרונים מעט מעט השתמטו אחד אחד מחיבת בנין ארצנו הקדושה כל צדיק וכל גדול באמת, והבניין הקדוש הזה, שהוא מקור נפתח לחיי עולמים, לגוי קדוש ולכל העולמים כולם, הולך הוא ונמסר בידי חסרי דעה ודלי מעש, אשר על כן הושפל יקר תפארת חמדת ארץ חמדה בעוונותינו הרבים והורד זיוה והדרה כמעט. והננו רואים כי רק מאשר בתחילה נתנו צדיקי אמת מהודם על עצם חשקת קדושת חיבת בנין ארצנו הקדושה ותשוקת שיבת שבי הגולה אליה [...], מכח זה יונקת היא החיבה הקדושה בפועל ובמעשה גם כעת לבנין ציון והשרשת שורש ישועת ישראל עליה באמת ובצדקה" ['אגרות הראי"ה' אגרת קנט עיי"ש].

"רחש לבי דבר טוב והנני מציע לפני כת"ר שיתבונן היטב אולי ימצא לנכון לעלות להר הקודש עם ישיבתו הק', כי למה לא נתעורר מהמתוקנים שבמחנה החופשים הרחוקים מתוה"ק, ורבים מהם שלא ראו מאורות מימיהם והם מוסרים גופם ונפשם לשכלל ארץ חמדתנו לפי הבנתם הם וכפי מהלך רוחם ונפשם, ואלה נושאי דגל תוה"ק למה יעמדו מרחוק לעת כזאת שאנו רואים בעליל איתערותא דלעילא לפקוד ברחמים עמו וארצו, הנה עת לחננה כי בא מועד לקיים "כי רצו עבדיך את אבניה" וגו'. וכמדומה שחוב קדוש הוא על גדולי דורנו להזדרז ולצאת חושים להופיע בכוח תוה"ק ויאצילו מהודם לייסד בעיה"ק מרכז רוחני ובית חרושת לתורה ולעבודת הש"י, אולי נזכה להחזיר עטרה ליושנה ויקוים בנה מקרא שכתוב כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים. הנה ברחמי שמים זכינו לשעה המוכשרת לזה ואשרי המקדים עצמו לדבר מצוה רמה ונשגבה כזו העומדת ברומו של עולם, וביחוד לפני מעכ"ת הלא למותר הוא להאריך בנחיצותו של דבר זה וביקר תפארת גדולתו [...]" [ספר 'בדרך עץ החיים', לר' ידעאל מלצר, עמ' 455-456, ומובא בחלקו גם ב"משׂוּאה לדור" עמ' מ"ב].