ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מוסר, תורה ומדע ;">

דף הבית בית מדרש מדורים רביבים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה

מוסר, תורה ומדע


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

נעסוק הפעם בצד פחות מוכר בפעילותו של גאון התורה והמוסר, מייסד תנועת המוסר, רבי ישראל סלנטר זצ"ל (תק"ע-תרמ"ג, 1810-1883). והכוונה להתמודדותו עם ההשכלה, שהחלה להתפשט בימיו בגבול ישראל שבאירופה. או בלשון אחרת, התמודדותו עם העידן המודרני.
מן הסתם יהיו שיתרעמו על הדברים, אבל הנני נשען על מספר נאמן, שתלמידי חכמים וחוקרים הסכימו כי דבריו נאמנים, הלא הוא הרב דב כץ זצ"ל מחבר סדרת הספרים 'תנועת המוסר'.
בתחילת דרכו והשפעתו של ר' ישראל, ההתמודדות עם ההשכלה בליטא היתה שולית. באותן השנים ביסס רבי ישראל את משנתו המוסרית והעמיד תלמידים הרבה בליטא (בווילנה ובקובנה). אולם עם השנים עמד רבי ישראל על הצורך להתמודד עם ההשכלה.
וכך בצעד מפתיע ביותר, בשנת תרי"ח, לפני כמאה וחמישים שנה, בהיותו כבן ארבעים ושמונה, העביר רבי ישראל את עיקר פעילותו לגרמניה, שהיתה אז המדינה המפותחת ביותר מבחינה מדעית ותרבותית. את הקשר עם תלמידיו בליטא היה מקיים על ידי מכתבים, שחלקם נדפסו בספר 'אור ישראל', ובביקורים שהיה עורך מעת לעת אצל תלמידיו ובני משפחתו בליטא ורוסיה.

פעילותו בגרמניה
בתחילה פעל בעיירה ממל, שהיתה סמוכה לליטא, והיתה גם קרובה לעיר הולדתו סלנט. בדרשותיו הצליח לעורר את הסוחרים לשמור שבת ולהתחזק ביהדות. לאחר מכן העתיק את פעילותו לערים נוספות. הוא קיבל אזרחות גרמנית כדי שיוכל לנסוע בחופשיות. הוא התלבש כמנהג יהודי גרמניה, ובמשך הזמן גם השתלם בשפה הגרמנית, כדי שיוכל להשפיע על בני המקום (תנועת המוסר ח"א 174-176)
את כל חייו הקדיש רבי ישראל למען הכלל. לא היו לו דרישות פרטיות, ולא שאף להגיע להישגים אישיים. לכן היה מוכן לנדוד ממקום למקום, להתגורר בבתים שונים, כאשר כולו קודש למען כלל ישראל, לקרב לבבות לתורה ומוסר ולרומם את קרן ישראל.
פעילותו התפשטה על ערים שונות, ואף לפריז שבצרפת הגיע בהיותו כבן שבעים. ובכל מקום היה מעורר לתורה ומצוות. סטודנט צעיר שעזב את לטביה כדי ללמוד בפריז סיפר במכתב להוריו כי בהשפעתו הגדולה של רבי ישראל הסטודנטים היהודים החלו ללמוד גמרא, "עד שהם כבר לא מתביישים כעת ללכת בחוצות פריז עם גמרותיהם תחת בית שחים" (שם ע' 217.)

לימודי מדע
בהיותו בגרמניה עסק רבי ישראל רבות בלימוד חכמות שונות, פילוסופיה, רפואה ומשפט. בלימודים אלה נעזר כדי לברר שאלות הנוגעות להלכות התורה או לחכמת הנפש.
הוא הלך בזה בשיטת הגר"א, שקבע שכדי להבין בשלמות את התורה יש הכרח לדעת את החכמות החיצוניות, כי "כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות - לעומת זה יחסרו לו מאה ידות בחכמת התורה, כי התורה והחכמה נצמדים יחד".
לפעמים היה שוהה ימים שלמים בספריות ומברר במקורות מדעיים עניינים תורניים שונים. ופעם נסע מרחק של עשרות ק"מ כדי לברר עם רופא, שהיה פעם תלמיד ישיבה, שאלה הקשורה להלכות נידה. כפי הנראה בתחילה היה נצרך לעזרה בתרגום השפה, כי עוד לא הבין כראוי גרמנית. במשך הזמן היה יכול לקרוא בספרים לבדו, תוך שהוא מסתייע בשעת הצורך במילון.
למרות שלא היה בן המקום זכה רבי ישראל להערכה גדולה, ובעת שהותו בברלין, בביתו של תלמידו ד"ר שטרנהיים, כשהוא לומד בספרייתו הגדולה, רבתה הערכה אליו. בני המקום הכירו במעלותיו הרוחניות, וכשהיה עובר ברחוב היו הכל דורשים בשלומו ועומדים להסתכל בקלסתר פניו המאירים של "הפילוסוף הרוסי", כפי שכונה על ידי הגויים. ואף אנשי מחשבה ומלומדים גויים היו מתעניינים באישיותו ומשתדלים לבא עמו בדברים כדי לשמוע מפיו דברי חכמה עמוקים (תנועת המוסר ח"א ע' 204-206).

תורה עם דרך ארץ

כתב הרב דב כץ: "כנראה התלבט רבי ישראל למצוא איזו דרך של פתרון לשאלת הניגודים בין התורה והמדע. בהיות מבטו למרחוק, ראה שלפי מצב הזמן והמקום יש הכרח בידיעת שפת המדינה וידיעות שימושיות אלמנטריות, והדרישה הזאת בין ההמונים הולכת וגדלה באין אפשרות לדחותה. משום כך, רצה להקדים תרופה לדבר ולמצוא תנאים ידועים להשלים בין התורה והיראה וההשכלה הכללית. הדרך עוד לא היתה כנראה ברורה לפניו, אבל הוא ניסה בזה דרכים שונות. בהיותו בגרמניה תמך בשיטת האורתודוכסים שם למזיגת תורה ודרך ארץ" (שם ע' 209). בהיותו בגרמניה יצר קשרים עמוקים של הערכה עם הרבנים שם, ובראשם הרב הילדסהיימר והרב הירש, שהנהיגו את משנת 'תורה עם דרך ארץ' לפיה למדו ברצינות לימודי חול עד שכל תלמידי החכמים קבלו גם תעודת ד"ר על לימודיהם המדעיים.

הדרכת תלמידים ללמוד שפות ומדעים
יש לציין שעוד בהיותו בליטא, עודד ר' ישראל תלמידים מסוימים ללמוד שפות ומדעים, כדי להרים בכך את קרן ישראל.
רובם הגדול של תלמידי החכמים שבמזרח אירופה לא ידעו את שפת המדינה. הם דיברו באידיש או בעברית. רבים מהרבנים אף נלחמו שתלמידיהם לא ילמדו את שפת המדינה, כדי שלא יתערו בגויים. אולם רבי ישראל הדריך את תלמידיו הגדולים ללמוד שפות. היה בכך סיכון מסוים, אך הוא סבר שאין ברירה, ומוכרחים להעמיד תלמידי חכמים שיוכלו להציג בכבוד את היהדות. כשרבי דוד טיבל נפרד מישיבתו, קרא לו ואמר: "מכיר אני בך שתהיה רב בישראל, ולכן תרכוש לך את השפה הרוסית". וכן הורה לתלמידו רבי יצחק בלזר ללמוד רוסית היטב כדי שידע לדבר עם שר הפלך, כי הכיר בו שהוא עתיד לכהן כרב בעיר גדולה (הוא כיהן אח"כ כרב בפטרבורג), ולרבי נפתלי אמסטרדם הורה ללמוד רוסית כדי שיידע לדבר עם קצין, היינו לימוד בסיסי יותר (שם 210).
יש לציין כי עוד בליטא חינך את תלמידיו להקפיד על ניקיון ונימוסים. ואף לא נרתע לחולל שינוי שבעקבותיו היו תלמידיו לבושים בבגדים מודרניים, כמו הסטודנטים הצעירים. גם חינך אותם להיות בקיאים בהוויות העולם, כדי שלא יאמרו עליהם שהם בטלנים (שם ע' 163).
וכך מצינו מספר תלמידים של רבי ישראל שהגיעו למעמד מכובד בעיני הגויים, ועם זאת נשארו נאמנים לתורה ומצוות. אחד מהם היה איל התה ויסוצקי, שהיה תורם סכומים גדולים ללומדי תורה.

משכילים יראי שמיים
באותו זמן היתה דעה רווחת בציבור כי המשכילים היהודים כאילו עומדים בדרגה גבוהה מעל שאר הציבור, ואינם מחויבים לדקדק במצוות כשאר העם. רבי ישראל הבין שאם יצליח לחנך את המשכילים לתורה ויראה ודקדוק במצוות, יהיה בכך קידוש ה' והצלת הרבים מליפול במלכודת ההשכלה וההתבוללות.
אמנם תלמיד אחר ששלח ר' ישראל להשתלם במדעים הצליח מאוד בלימודיו ונעשה רופא מצוין, אולם הוא לא עמד בניסיון, ועם עלייתו בסולם הדרגות כרופא צבאי הפסיק לשמור מצוות. זה היה הרופא המפורסם הגנרל איינהורן. המקרה הזה הכאיב מאוד לרבי ישראל, ומתוך כשלונו הסיק שדרך זו מסוכנת ברוסיה. אולם הסכים כי ליהודי גרמניה מתאימה שיטת 'תורה עם דרך ארץ', והתאמץ להחדיר את התורה והיראה בין הסטודנטים ואנשי המדע היהודים (שם ע' 168).

הישיבה בקלם וגרובין
ואע"פ כן עודד את תלמידו הגדול רבי שמחה זיסל זיו, 'הסבא מקלם', לפתוח בקלם ובגרובין שבליטא ישיבה לצעירים עם תוכנית רחבה של לימוד שפות ומדעים, תחת פיקוח הממשלה. המטרה היתה למשוך את בני העשירים, שבמקום לשלוח את ילדיהם לגימנסיות כדי שיוכלו אח"כ להמשיך בעסקיהם תוך ידיעת השפות והמדעים, יוכלו לשולחם לישיבה, ועל ידי כך יגדלו בתורה ויראה.
אלא שידע רבי ישראל ששילוב תורה ומדע במסגרת ישיבתית עלול להיות מסוכן מאוד, שמא ישוו את לימודי החול ללימודי הקודש, ושמא פתיחת השערים לעולם החול תגרום לעזיבת התורה והמצוות. ואמנם בגרמניה כבר הסכים שהדרך הראויה היא לשלב תורה עם דרך ארץ, אבל בליטא וברוסיה, שם עדיין המוני בית ישראל דבקו בתורה ומצוות כדרך ישראל סבא, צעד של שילוב חול עם קודש עלול להיות מסוכן ומצריך זהירות מרובה. לפיכך רק על תלמידו הגדול ר' שמחה זיסל סמך שיידע לנווט מוסד כזה. ולא זו בלבד, אלא שרבי ישראל עצמו נמנע מלבקר בישיבתו של רבי שמחה זיסל, כדי שלא יוכיחו מביקורו כי הסכים לשיטה זו וכי היא שווה לכל נפש (שם ע' 209). ישיבה זו הוקמה לאחר שרבי ישראל העביר את עיקר פעילותו לגרמניה.
יש לציין כי מישיבתו של רבי שמחה זיסל זיו יצאו תלמידי חכמים חשובים, וגם סוחרים גדולים שתמכו במוסדות תורה.

רק מישיבה ייצאו תלמידי חכמים
אמנם דעתו היתה שאין אפשרות להצמיח תלמידי חכמים גדולי תורה אם באותו זמן יעסקו גם בלימודי מדע. לכן לא הסכים לעמוד בראש בית המדרש לרבנים בוילנה, ולכן התנגד להקמת בית מדרש לרבנים בפטרבורג. ואף הסמינר לרבנים בברלין, שבראשו עמד ידידו הנאמן הרב עזריאל הילדסהיימר, שהיה מודרך באמונה ויראה, לא זכה לתמיכתו, באשר סבר שהמקום שבו צריכים לגדול תלמידי חכמים הוא ישיבה שבה יעסקו בתורה בלבד.
ובאמת אותם תלמידי חכמים שיצאו מן הישיבה בגרובין ובקלם, ששילבו בה לימודי חול, השקיעו אחר כך שנים רבות בלימוד תורה בלבד. גם בקלם נוסדה לימים תוכנית המשך למבוגרים, ובה למדו לימודי קודש בלבד.
בעז"ה בפעם הבאה נמשיך לספר אודותיו, ועל יחסו לבנו המדען.


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il