- פרשת שבוע ותנ"ך
- שקלים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גילה בת רחל
מחצית השקל
הכלל תמיד צדיק, החטא נמצא רק ביחידים ולא בכלל. לכן, כל מצוה כללית יש לה ערך מיוחד, שלמות מיוחדת. למרות שכל יחיד משתתף בסכום קטן, התחייבותו אל הכלל מעלה אותו למדרגה של שלמות, וכך גם אם היחיד הוא עני בכוונה משלימו חברו שהוא עשיר בכוונה.
"באחד באדר משמיעים על השקלים".
חכמינו ז"ל אמרו שמשה רבנו התקשה במצות מחצית השקל עד שהקב"ה הראה לו כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד. חכמינו למדו זאת מלשון הכתוב "זה יתנו", כלומר הקב"ה הראה לו את המטבע ואמר "זה". תמוה לכאורה, במה נתקשה כל כך משה, עד שהקב"ה היה צריך להמחיש לו מהי צורת המטבע של מחצית השקל. האם הבעיה הייתה שמשה רבנו היה אדם רוחני שלא התמצא בכסף ולא ידע איך נראית מטבע של מחצית השקל?
אמנם היו גדולים בישראל שלא הכירו ערך המטבעות ולא הביטו בצורתו של מטבע. אפשר לומר זאת גם על מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל שלא ידע צורתא דמטבע. הוא לא ידע מחירים של מוצרים. והיה מופשט מענייני מסחר וכד'.
אך נראה שלא זו הבעיה אצל משה רבנו, שכן אילו זו הייתה הבעיה, מדוע הקב"ה הראה למשה מטבע של אש? איך אפשר להכיר על פי מטבע של אש צורת מטבע? ומדוע ציינו חכמים שהקב"ה לקח כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראהו?
על כן נראה שהקב"ה הראה למשה את התוכן העמוק של מצות מחצית השקל, שזו מצוה הבאה לכפר על חטא העגל. כיצד מכפרת מצוה קטנה, שכל אחד נותן מטבע קטן, מחצית השקל, על חטא כה חמור? אלא שהערך של מצוה זו אינו נמדד במעשה הפרטי של כל אחד ואחד, אלא במשמעות הכללית הנובעת מן המצוה שעולה עד לכסא הכבוד. המטבע הניתן על ידי כל אחד ואחד נהפך למטבע של אש תחת כסא הכבוד.
כאשר כל ישראל משתתפים ביחד במצוה אחת, וכולם נותנים בשווה, "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט", ובכסף זה נעשית עבודת בית המקדש, וקיימת אחדות שלמה של כל ישראל כולם בעבודת בית המקדש - אזי השכינה שורה בישראל, וכבוד ד' נראה, וזהו כסא הכבוד. עבודת בית המקדש, קרבנות הציבור, התמידים והמוספים, צריכים להיות מכסף מחצית השקל דווקא. אי אפשר להביא קורבנות ציבור השייכים ליחיד, קורבנות הציבור צריכים להיות משל הציבור כולו. כלל ישראל הוא תמיד בטהרתו ובצדקותו. "כולך יפה רעיתי ומום אין בך". הכלל תמיד צדיק, החטא נמצא רק ביחידים ולא בכלל. לכן, כל מצוה כללית יש לה ערך מיוחד, שלמות מיוחדת. למרות שכל יחיד משתתף בסכום קטן, אך התחייבותו אל הכלל מעלה אותו למדרגה של שלמות. לכן במצוה זו נתקן חטא העגל.
במצוה זו שהינה עבודת ד' כללית בבית המקדש, תוקן החטא של עבודה זרה. על פי זאת ניתן לפרש ש"העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט", פירושו לא רק בכמות הכסף, אלא גם באיכות. שאם אמנם מי שהוא דל בכוונתו - אינו מתכוון בכל הלב - אין זה גורע, כי כוונתו לא ממעיטה מערך המצוה, כיון שכל יחיד בטל כלפי הציבור כולו. עשיר - במובן זה שהוא עשיר בכוונת המצוה, לא ירבה ולא יפריז בערך כוונתו האישית, כי כוחה המיוחד של המצוה הזו היא בהיותה מצוה כללית של כל ישראל כאחד.
חכמינו ז"ל אמרו שמשה רבנו התקשה במצות מחצית השקל עד שהקב"ה הראה לו כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד. חכמינו למדו זאת מלשון הכתוב "זה יתנו", כלומר הקב"ה הראה לו את המטבע ואמר "זה". תמוה לכאורה, במה נתקשה כל כך משה, עד שהקב"ה היה צריך להמחיש לו מהי צורת המטבע של מחצית השקל. האם הבעיה הייתה שמשה רבנו היה אדם רוחני שלא התמצא בכסף ולא ידע איך נראית מטבע של מחצית השקל?
אמנם היו גדולים בישראל שלא הכירו ערך המטבעות ולא הביטו בצורתו של מטבע. אפשר לומר זאת גם על מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל שלא ידע צורתא דמטבע. הוא לא ידע מחירים של מוצרים. והיה מופשט מענייני מסחר וכד'.
אך נראה שלא זו הבעיה אצל משה רבנו, שכן אילו זו הייתה הבעיה, מדוע הקב"ה הראה למשה מטבע של אש? איך אפשר להכיר על פי מטבע של אש צורת מטבע? ומדוע ציינו חכמים שהקב"ה לקח כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראהו?
על כן נראה שהקב"ה הראה למשה את התוכן העמוק של מצות מחצית השקל, שזו מצוה הבאה לכפר על חטא העגל. כיצד מכפרת מצוה קטנה, שכל אחד נותן מטבע קטן, מחצית השקל, על חטא כה חמור? אלא שהערך של מצוה זו אינו נמדד במעשה הפרטי של כל אחד ואחד, אלא במשמעות הכללית הנובעת מן המצוה שעולה עד לכסא הכבוד. המטבע הניתן על ידי כל אחד ואחד נהפך למטבע של אש תחת כסא הכבוד.
כאשר כל ישראל משתתפים ביחד במצוה אחת, וכולם נותנים בשווה, "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט", ובכסף זה נעשית עבודת בית המקדש, וקיימת אחדות שלמה של כל ישראל כולם בעבודת בית המקדש - אזי השכינה שורה בישראל, וכבוד ד' נראה, וזהו כסא הכבוד. עבודת בית המקדש, קרבנות הציבור, התמידים והמוספים, צריכים להיות מכסף מחצית השקל דווקא. אי אפשר להביא קורבנות ציבור השייכים ליחיד, קורבנות הציבור צריכים להיות משל הציבור כולו. כלל ישראל הוא תמיד בטהרתו ובצדקותו. "כולך יפה רעיתי ומום אין בך". הכלל תמיד צדיק, החטא נמצא רק ביחידים ולא בכלל. לכן, כל מצוה כללית יש לה ערך מיוחד, שלמות מיוחדת. למרות שכל יחיד משתתף בסכום קטן, אך התחייבותו אל הכלל מעלה אותו למדרגה של שלמות. לכן במצוה זו נתקן חטא העגל.
במצוה זו שהינה עבודת ד' כללית בבית המקדש, תוקן החטא של עבודה זרה. על פי זאת ניתן לפרש ש"העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט", פירושו לא רק בכמות הכסף, אלא גם באיכות. שאם אמנם מי שהוא דל בכוונתו - אינו מתכוון בכל הלב - אין זה גורע, כי כוונתו לא ממעיטה מערך המצוה, כיון שכל יחיד בטל כלפי הציבור כולו. עשיר - במובן זה שהוא עשיר בכוונת המצוה, לא ירבה ולא יפריז בערך כוונתו האישית, כי כוחה המיוחד של המצוה הזו היא בהיותה מצוה כללית של כל ישראל כאחד.
מטבע של אש
הרב נתנאל יוסיפון | אדר א תשע"ד

געגועים להקמת בית המקדש
הרב משה צוריאל | כו אדר א תשס"ח

מחצית השקל לשעה ולדורות
הרב משה גנץ
מהותם של ארבעת הפרשיות- שקלים זכור פרה והחודש
הרב מאיר גולדויכט | כ"א אדר א' תשפ"ב
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל .
רוב בדיני נפשות
כתובות דף ט"ו:
כ"א שבט תשע"ב
המגילה - דרבנן או דאורייתא?
אדר תשע"ב
לאור תשובת הדור
לנתיבות ישראל - מאמר שביעי
ב' חשוון תשפ"ב
השוואה בין נפש החיים לתניא
י"ד כסלו תשפ"ג
המסר לחינוך הילדים שכולנו חייבים לקחת ממצוות "הקהל"
נס חנוכה בעולם שכלי ?
תהיו חמים!
עבודה שאין לה סוף
ריסוק קרח בשבת- סוחט או מוליד?
איפה מדליקים נרות חנוכה בבניין?
חכמת התורה ומדעים
למה ללמוד גמרא?
חנוכה הכשרת כלי הזוגיות
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
הלכות שטיפת כלים בשבת
סדר טו בשבט
סדר טו בשבט מהדורה שלישית ומעודכנת
הרב נתנאל יוסיפון | תשע"א

הלכות ברכות ומנהגי ט"ו בשבט
מתוך "קול צופייך" גיליון 391
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

מהי מהותו של ט"ו בשבט?
רבנים שונים | ט"ו בשבט תשס"ז
הַמַּבִּיט לָאָרֶץ – וַתִּרְעָד
פרשת מטות מסעי תשע"ח
הרב שמואל אליהו | כ"ו תמוז תשע"ח
חלום של שבעים שנה
ליקוטי מוהר"ן תורה סא
הרב יהודה מלמד | י"א שבט תשפ"ג

האם חיות מחמד הם מוקצים?
הרב בצלאל דניאל | יד שבט תשפ"ג
