^ 1. בפתחי-תשובה (אה"ע עה,ו) ובשדי-חמד (מער' ארץ ישראל סק"א) כתבו על דעת הרמב"ן בהוספותיו לספר המצוות (עשה ד), שזוהי חובה: "וכן מבואר מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים." אמנם באגרות-משה (אה"ע ח"א ס"ס קב) דייק ברמב"ם שזוהי מצוה קיומית בלבד, אך רוב הפוסקים לא הבדילו כך, וכתבו שזו חובה או "עוון דירת חו"ל". נאספו דבריהם בספר מעפר-קומי של הקדוש ר' צבי גלט הי"ד עמ' מז-צא).
^ 2. היא הכותרת לשער ט' בספרו של ה"ר חיים פלאג'י, ארצות-החיים.
^ 3. הרב שאול ישראל זצ"ל (ארץ-חמדה שער א' ז,ח) ויבל"א הרב משה דב וולנר (שו"ת חמדת צבי סי' א אות ל; בצומת-התורה-והמדינה ח"ג עמ' 131), והרב משה שטרנבוך (מועדים וזמנים השלם ח"ה ס"ס שמו).
^ 4. לפי הגר"א בשנות-אליהו פאה א,א, "איסור זה הוא מדאוריתא. והא דאיתא בגמ' 'באושא התקינו', הפירוש הוא שהיה מקודם הלכה למשה מסיני, ואח"כ שכחו וחזרו ויסדו כהלכה ראשונה." אך קצת קשה מפשטות הלשון, ועי' תורה-תמימה בראש' כח אות כג, שהלימוד מהפסוק הוא אסמכתא. וכן משמע מלשון הרמ"א (או"ח תרנו,א): "וכמו שאמרו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש".
^ 5. וכן בירושלמי כתובות פ"ד ה"ח. בפסיקתא רבתי פכ"ה (עמ' קכו במהד' איש-שלום) איתא בסתם: "שיהא אדם מפריש חומש מנכסיו", ומשמע לכל המצוות. וכן משמע מההקשר: "נתן לך כסף וזהב עשה בהם מצוות." [אבל עי' רש"י שבת קנו,א: "צדקה לעניים - דקרי ליה מצוה בכל לשון אגדה", הרי שסתם 'מצוה' - צדקה. - הערת עורך (א.ד.)]
^ 6. [אבל עי' תוס' ב"ב ט,א ד"ה שנאמר: "ואע"ג דהאי קרא גבי בית אלקינו כתיב, דהיינו בדק הבית - כל שכן צדקה." הרי שיש שייכות דווקא ביו הקדש לצדקה, אבל לא לשאר מצוות. - הערת עורך (א.ד.)]
^ 7. עי' משנה-ברורה תרנו,ח וביאור-הלכה שם ד"ה יותר מחומש, וד"ה אפילו מצוה עוברת; הראי"ה קוק בשו"ת משפט-כהן סי' קמג ד"ה נ"ב ובענין.
^ 8. שו"ת חמדת צבי, ראה לעיל הע' 3.
^ 9. לעיל הע' 3.
^ 10. במקום אחר בחיבורו (ח"א סי' ג) הוכיח מגמ' ברכות דף כ, שבזיון דוחה מ"ע. וה"ה לצער גדול, כמוכח מאור-שמח (הל' סנהדרין פט"ו) שצער חמור מבזיון. גם בשו"ת משנה-הלכות )ח"י סי' עד) כתב שלא צריך אדם לעקור ממקומו כדי לקיים מ"ע.
^ 11. מצאתי 26 ראשונים ואחרונים שפסקו שיש לעלות ארצה, כל זמן שלמען קיום מצוה זו אינו צריך לחזר על הפתחים. רוב הדעות מסוכמות בספר מעפר-קומי, לידידי ר' צבי גלט הי"ד (עמ' פב, צח-צט).
^ 12. על בסיס המסופר בקדושין לא,א על דמא בן נתינה, ומובא להלכה בט"ז יו"ד רמ,י ובגר"א שם ס"ק כא.
^ 13. בתשובותיו דן הר"מ פיינשטין בהנחת תפילין (או"ח ח"א סי' י) ובכיסוי ראש לאלמנה (אה"ע ח"א סי' נז), כשאין לשואל אפשרות למשרה אחרת. אבל בחו"מ ח"א סי' צג הוא דן בחבישת כיפה במקום עבודה, ולא ציין שלשואל אין אפשרות אחרת לעבודה. בתשובה אחרת (אה"ע ח"ג סי' כח) דן האם לחייב מי שטרם קיים מצות פרו ורבו להסב את מקצועו. שמא יש לחלק בין הסבה מקצועית לבין ויתור מוחלט על מישרה.
^ 14. אכן עוד נראה להלן (פרק ח) שה"ר משה פיינשטין דן בעצמו בהסבת מקצוע כדי לקיים מצות עשה, וכן (להלן ו3/) חילק בין מצוות רגילות לבין מצוות שעצם מהותן מחייב הוצאות וטרחות מרובות.
^ 15. [האבני-נזר (או"ח ח"ב תקלה,י) החמיר במצות ישוב א"י אפי' בכה"ג כשמתפרנס מהבריות. אף שכנראה רוב הפוסקים חולקים עליו. מ"מ הרבים שנזקקו לכספי החלוקה, נהגו, כנראה, כאב"נ. - הערת עורך (י.ש)]
^ 16. על אף שהחפץ-חיים כתב זאת מתוך הנחה שיש לאדם פרנסה קבועה, ובנידון דידן מדובר על עזיבת פרנסתו הנוכחית בחו"ל, מכל מקום במציאות ימינו, שלכל אחד בא"י מובטחת הכנסה בסיסית "כדי מחייתו ועוד מעט", ואפילו נכרים באים מעבר לים כדי להתפרנס בא"י, בוודאי אף הח"ח היה מחייב לדחוק את עצמו כדי לעלות. הוא עצמו התאמץ בגיל מופלג (84) לעלות ארצה, ורק מחלת אשתו היא שעיכבה אותו (ספר מאמרים ומכתבים מהחפץ-חיים, ב"ב, תש"ל, ואגרותיו סי' סד וקטז). לשם כך הוציא ממון רב, ופי הנראה, אף יותר מחומש מנכסיו, שהרי אף לווה כספים כדי לעלות (עי' אשל-נתן, קובץ מאמרים ליובלו של ר' נתן דסברג בהוצ' המשפחה, עמ' 115-110). ועיין אצל רמ"צ נריה, ליקוטי הראי"ה, ע' 166, שכבר קנו עבור החפץ-חיים דירב בפתח תקוה.
^ 17. עי' למשל: חובות-הלבבות שער הפרישות; מסילת-ישרים פרקים יג-טו.
^ 18. עי' מאמרו של הרב צבי שכטר, "מצות ישוב א"י", Journal of Halacha, גליון 40-39 עמ' 19.
^ 19. וכ"כ במור-וקציעה או"ח, מהדו' אלטונא עמ' טו, ב"גדר ישוב א"י".
^ 20. עי' שו"ע או"ח תעב,יג; תרעא,א; תרעח,א.
^ 21. עי' אגרות-משה אה"ע ח"ד לב,ג; ציץ-אליעזר ח"ט נא,ב אות ו.
^ 22. עיי"ש בקיצור פסקי הרא"ש ובטור אה"ע סי' ב, שיתכן שיש להוסיף סוגיה זו לרשימת המקרים הבודדים שהטור חולק בהם על אביו הרא"ש.
^ 23. ועי' עוד חי' מהר"ץ חיות לראש-השנה כז,א, שחייבים להוציא עד שליש למצות עשה. דבריו תמוהים, שכן אין זה אלא הוו"א בגמ' בב"ק.
^ 24. במהדו"ק של רש"י (בשטמ"ק על כתובות נ) פירש: המבזבז "נכסיו להקדש," ומשמע שלא רק לצדקה אמרו. [אך עי' לעיל הע' 6 - הערת עורך (א.ד.)]. אך במהדורה בתרא (המודפסת) חזר בו ושינה לכתוב המבזבז "לעניים" בדווקא. ואכן רי"נ עפשטיין (תרביץ חוב' שד עמ' 16 וחוב' שיב עמ' 79) הוכיח שמהדו"ק של רש"י שבשטמ"ק אינה של רש"י, אלא של ריב"ן. ועי' רש"י חולין קלב,ב, שפירש שמצוות סוכה ולולב "אין בהן חסרון כיס כולי האי" - משמע לכאורה שגם בהם נאמרה הגבלה, אך לא כצדקה אלא פחות (כמהר"י וייל).
^ 25. חוץ מאשר בערכין כח,א אליבא דשיטה אחת. ואפשר שהמחלוקת שם מתבססת על שאלה זו, האם תקנו באושא על כל המצוות או על מצות צדקה בלבד.
^ 26 . תירוצים אחרים עי' שו"ת חוות-יאיר סי' קפו.
^ 27. כך פירש בביאור-הלכה את דעת הב"י. וזאת שלא כמו שהבין באגרות-משה (או"ח ח"ה מג,י) בדעתו, שהב"י מיקל כשיטת מהרי"ו, שאין צורך להוציא אפילו חומש. יושם לב, שבמשנה-ברורה ובאגרות-משה הוסברה שיטת המחבר על סמך השמטת שיטת הרא"ש מהשו"ע (למרות שהובאה בב"י אך עם קושיה על ר' ירוחם), ובכך, לכאורה, זנח הב"י את הכלל לפסוק כרמב"ם וכרא"ש כשהם בדעה אחת.
^ 28. בדרכי-משה הקצר (המודפס בהוצאה הרגילה של הטור) הביא רק את הר"ן ואת נמוקי-יוסף (כשיטת הראב"ד). לכאורה, דעתו לפסוק כמותם וכשיטת בית-יוסף. אך בדרכי-משה הארוך (המקורי) נמצא שהמקור להגהתו הוא הרא"ש ולא הראב"ד. כמה פוסקים הוטעו ע"י דרכי-משה הקצר ופסקו שהחומש נאמר רק בעניין צדקה, ולא בשאר מ"ע, נגד דברי הרמ"א בהגהת השו"ע.
^ 29. עי' הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, ארץ-צבי (ספר זכרון לע"נ ידידי ר' צבי גלט הי"ד, ירושלים תשמ"ט) עמ' 201.
^ 30. עי' עליה במאמרי בטללי-אורות חוב' ב (תש"נ) עמ' 101-87.
^ 31 עי' שו"ת ציץ-אליעזר ח"ט סי' א אות ה(ב), שבתשלום למס הכנסה מקיימים מצות צדקה.
^ 32. שו"ת משנה-הלכות ח"ב סי' נו וח"ג סי' קפט; מועדים-וזמנים לר"מ שטרנבוך ח"ה סי' שמו.
^ 33. כדברי הספרי על דברים ו,א. עיי"ש רש"י, רמב"ן (גם ויקרא יח,כה) ורבנו בחיי. ועי' עוד דברי הנצי"ב בהעמק-דבר שמות כ,יב ובהסכמתו לאהבת-חסד של החפץ-חיים, שאפילו מצוות שכליות כמו כיבוד אב ואם, שהן לכאורה זהות בכל מקום בעולם, עיקרן בא"י, כמש"כ: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה."
^ 34. ישועות-מלכו יו"ד סי' סו. ועוד, בארץ קם בדורנו המרכז הגדול ביותר ללימוד תורה. על חשיבותה של המצוה למד הרי"מ חרל"פ (ממעיני-הישועה עמ' קצו) גם מלהיטותם של הגויים ליטול מאיתנו דווקא קיום מצוה זו.
^ 35. יתכן שמשום כך לא החילו את תקנת אושא גם על מצות פריה ורביה.
^ 36. למשל: שו"ת הריב"ש סי' קא ושו"ת הרשב"ש סי' א.
^ 37. עיי"ש בגר"א ובאחרונים שציינו כך, על פי הכלל שהלכה כלישנא בתרא (יד-מלאכי, כלל שפה).
^ 38. אמנם עי' בתוס' ובמהר"ל שיש שלא גרסו "מאומנותו", אלא רק "מאומנות אביו ומאומנות אבותיו".
^ 39. באגרות חזון-איש (ח"א סי' קה) מספר "על דבר עלייתנו, כפי דברי המעיל-צדקה ז"ל הובא בפתחי-תשובה (אה"ע עה,ו) החיוב דווקא אם יש מוצא שמה להתפרנס. ובזה אני צריך לדעת, אם אפשר הדבר ע"י חנות מנופקטור, כי במלאכה אחרת (אשתי) אינה רגילה, ואני איני מסוגל לעבודה, כידוע. וכמה צריך לזה, ואם מוצאים הקפה? באיזה מקום בארצנו איני מוצא קפידא, כי הלא כל הארץ מקודשת." אבל קשה ללמוד הלכה מתוך אגרת זו, כיון שחסרים בה פרטים חיוניים.
^ 40. תשובת ה"גדול ממינסק" המובאת בס' א"י בספרות התשובות ח"ג עמ' ס. וע"ע בדברי הרב שמואל מוהליבר, הרב אליהו גוטמכר ואחרים בספר שיבת-ציון, שערך א' סלוצקי (וורשא תרנ"ב) עמ' 34,13,11 ובח"ב עמ' 41 ועוד.
^ 41. למשל, בשנת תשנט פרסמו פרופ' ס' דלה-פרגולה ועוזי רבהון (American Orthodox Jews: Demographic Trends and Scenarios, Jewish Action pp. 30-31) נתונים על ממדי ענק של התבוללות אפילו בקרב הקהילות האורתודוכסיות.