^ 1 ירושלמי שבת פ"א ה"ג, והובא ע"י ר' חננאל על הבבלי, שבת יז, ב.
^ 2 ויקרא רבה לב, ה, וכן במכילתא בא פ"ה.
^ 3 ילק"ש ח"א, רמז רלד.
^ 4 מובא בהגדת ארזי הלבנון, ע' קטז.
^ 5 דברים יא, יט.
^ 6 ספרי, שם.
^ 7 פירוש המשניות לרמב"ם על אבות פ"ב, א.
^ 8 כך העיר גם הר"י קאפח במהדורתו.
^ 9 הל' שביתת יו"ט פ"ג,ה"ו.
^ 10 הל' תשובה פ"ג, הי"ד, ע"פ המשנה באבות פ"ג,יא.
^ 11 פירוש המשניות לרמב"ם על אבות פ"ב,א.
^ 12 תוספתא חגיגה פ"א, ג.
^ 13 ירושלמי סוכה פ"ג הי"ב.
^ 14 ויואל משה, מאמר לשון הקודש סי' טז.
^ 15 מגדל עוז, בית מדות, עליית הלשון, פ"ב.
^ 16 עיין בהמשך בהערה 29 וליידה.
^ 17 ירושלמי שבת פ"א ה"ג.
^ 18 סנהדרין לח"ב.
^ 19 מדרש אגדה (בובר), תרג' יונתן' ורש"י על בר' יא, א.
^ 20 חגיגה טז,א, ובאבות דר"נ פל"ז.
^ 21 לשון הרמ"א, או"ח שז,טז, ע"פ התוס', שבת קטז, ב, ד"ה וכ"ש.
^ 22 מגן אברהם או"ח שם, ס"ק כד.
^ 23 עי' אליה רבה שם, ס"ק מג, ובמשנ"ב ס"ק סג-סד.
^ 24 משב"ז ס"ק יג.
^ 25 בביאור הגר"א יו"ד רמה, י, הוא טורח להביא את דברי הספרי על מצוות "לדבר בם".
^ 26 מובא למשל בשו"ת דברי יציב יו"ד סי' נב-נג.
^ 27 שבת קיג,א.
^ 28 אפילו בפסקי התוס' משמיטים את דיוקו של הרמ"א בדברי התוספות, ולדעתם: "אותן ספרי מלחמות, אסור לעיין בהן אפילו בחול." לפי הבנה זו, לשון התוס', "אותן מלחמות הכתובין לע"ז", לא באה אלא להביא דוגמא, שיש לה אחיזה בהווה (עי' בט"ז וביעב"ץ בספרו מור וקציעה, שם). אודות האיסור לקרוא דברי חול, כתב היעב"ץ שהאיסור הוא דוקא בקריאת קבע, אך לא בקריאה אקראית. עי' רמב"ם הל' דעות ב, ד ובפרושו על המשנה אבות ב,א על חמשת חלקי הדיבור ועל ההבדל בין הדיבור הרצוי לבין דיבור הרשות, שרצוי לקרוא ספרי חול שיש בהם תוכן, ואינו רשות בלבד. ועי' במאמרנו "עיתונים וחדשות- מצוה או איסור", טללי אורות (תשנ"ה), עמ' 164-188.
^ 29 יו"ד רלז, ו.
^ 30 אליהו רבה פ' כא ד"ה כשהיו ישראל במצרים, "שלא יניחו לשון בית יעקב אביהם וילמדו לשון מצרים". אמנם, לפי מדרש זו, לא עבדו ישראל עבודה זרה במצרים, אך מה שחשוב לענייננו היא המסורת לגבי שפת דיבורם, ובזאת אין סתירה בין המדרשים.
^ 31 סוכה מב,א.
^ 32 עי' רש"י שם ד"ה חייב; מאירי שם; ור"ן שם ד"ה כל קטן.
^ 33 שו"ת משנה הלכות ח"ט סי' רד.
^ 34 מרדכי סוכה סי' תשסג.
^ 35 עי' יד מלאכי, כללי שאר הפוסקים סי' טו, בשם ב"י יו"ד סי' קעה ד"ה ודבר זה איסור.
^ 36 ביו"ד רמה,ה רק.
^ 37 ביאור הגר"א שם, בס"ק י.
^ 38 שו"ת אגרות-משה אה"ע ח"ג סוף סי' לה.
^ 39 שו"ת מהרש"ם ח"ו סי' כד; דעת-תורה או"ח סי' סא.
^ 40 למרות שלמעשה, דיבר המהרש"ם ביידיש ולא בעברית, נראה ברור מסברתו לגבי שמות עבריים שיש להחיל את סברתו גם על דיבור עברית, אלא שמחמת תפישתו האנטי- ציונית, יתכן והתנגד לדיבור העברית. כך משתמע גם אצל האדמו"ר מצאנז בשו"ת דברי יציב יו"ד נב. כך עושים לעתים קרובות בלימוד שמסתמכים על סברותיו של פוסק למרות שמסקנותיו למעשה הושפעו על ידי שיקולים אחרים, ואכמ"ל. ראוי לציין ששונה בכך הרב מנשה קליין, שלמרות תפישתו האנטי-ציונית, הוא מורה בפועל שטוב לדבר עברית, ולפחות יידיש, ולא אנגלית, כך שמעתי מתלמידו.
^ 41 הגם שמהר"ם שיק בשו"ת יו"ד סי' קסט, סובר שיש איסור מדאורייתא להשתמש בכינוי לועזי (נציין שכשהוכרח ע"י השלטונות לבחור לעצמו שם לועזי, בחר להשתמש בראשי תיבות ש'מות י'שראל ק'ודש), הרי שלא הביא לכך הוכחה או מקור מפורש, וודאי שאין מקור כ"כ מפורש כמו הספרי בנושא הדיבור בלשון הקודש.
^ 42 דב' יא אות נב.
^ 43 ע' 11.
^ 44 שו"ת דברי יציב יו"ד סי' נב ונג.
^ 45 הרב יצחק גולדברג, בספרו "העברית – לשון הקודש" הוצ' מופת, תש"ל, עמ' 100.
^ 46 ילקוט-יוסף הל' ת"ת ס"ק עח.
^ 47 ערך לע"ז.
^ 48 שו"ת משנה הלכות ח"ט סי' רד.
^ 49 אדר היקר ע' נט, וע"ע באורות ישראל פ"ז, ט-יג; פ"ט, ג; פ"ז, ו; פ"ח, ט; ערפלי טוהר ע' עו.
^ 50 שו"ת שאלת שלמה ח"א סי' שנח (=שו"ת עם-כלביא ח"א סי' שנז) וח"ה סי' צה.
^ 51 ירושלמי (שבת פ"א ה"ד)
^ 52 לעומת הפני-משה, שפירש "על לשונן – על עדותם", ואולי רצה בכך להשוות את מנין י"ח הגזירות שבירושלמי לזה שבבבלי – כדרכו לאורך כל פירושו – וראה על כך עוד לקמן.
^ 53 ילק"ש ח"א רמז רלד.
^ 54 שו"ת חתם סופר אה"ע סי' יא.
^ 55 רמ"א אה"ע קכט, טז.
^ 56 שו"ת אגרות משה אה"ע ח"ג ריש סי' לה. וע"ע בכתבי הגרי"א הנקין במילואים שבסוף ח"א, ע' רכט בס"ק א ו-ד.
^ 57 סמ"ג ל"ת נ.
^ 58 בית חדש יו"ד סי' קעח ע"פ שיטת הסמ"ג, ל"ת נ.
^ 59 שו"ת משנה הלכות בחי"ג סי' קמז, ועי' גם בח"ט סי' רד ובח"ג סי' קמז.
^ 60 שו"ת דברי יציב יו"ד נב.
^ 61 מובא ע"י ח' חמיאל, "מקור, תרגום וחידוש בתפילה", בספר עיטורים- עיונים לכבודו של משה קרונה, ע' 216.
^ 62 תשובות איברא סי' נו.
^ 63 ספרי דברים יא.
^ 64 תוספתא חגיגה פ"א ה"ג; ירושלמי סוכה פ"ג הי"ב.
^ 65 סוכה מב, א.
^ 66 קונטרס לשון הקודש, פ"ג.
^ 67 שם, פי"ט ו-כב.
^ 68 שם, פכ"ב.
^ 69 שם, פי"ח, ע"פ פירוש המשניות אבות א, טז.
^ 70 שם, פכ"א.
^ 71 שם, פכ"ב ופכ"ה-כ"ו.
^ 72 שם, פל"ג.
^ 73 עי' גם בשו"ת תשובות והנהגות לר"מ שטרנבוך, סגן אב"ד בעדה החרדית, ח"ב סי' תנז, שאף הוא מסביר מדוע באופן עקרוני לא לומדים תנ"ך במערכת הישיבתית שלהם.
^ 74 שבת סג, א.
^ 75 קונטרס "שפה לנאמנים" ע' 36.
^ 76 חולין קלז, ב. אמנם, כתב היעב"ץ במגדל עוז, בית מדות, עליית הלשון פ"ב, שאין להכניס מילים מלע"ז ללשון הקודש, אך ההוכחות שהבאנו מראות להפך. קשה לומר שהיעב"ץ חולק על חז"ל שעשו כן, וע"כ י"ל שהוא סובר כמו בעל התורה תמימה שיש למעט בכך ככל שאפשר ואולי לא יותר ממלה בודדת.
^ 77 הכללה שאינה מדויקת, עי' במאמרו שלPersonalities and Cecil Roth, "Was Hebrew Ever a Dead Language?"
Events in Jewish History, Philadelphia, 5714, pp. 136-142.
^ 78 רמב"ם פהמ"ש אבות ספ"א.
^ 79 אבות פ"ב, מ"א, שהבאנו לעיל.
^ 80 הל' קריאת שמע פ"ג, ה"ה.
^ 81 שבת מ, א.
^ 82 הלק קריאת שמע פ"ג ה"ה.
^ 83 אגרות הרמב"ם מהד' ר"י שילת, עמ' ריט, ת, תקיג, ו-תקל.
^ 84 ויואל משה קונטרס לשון הקודש, סי' כג.
^ 85 שם, סי' כב.
^ 86 עיין עוד מה שהרחבנן להשיב על דברי האדמו"ר מסאטמר והטוענים שאין לדבר ענייני חול בעברית במאמרנו "השימוש בלשון הקודש לצרכי חול", טללי אורות ג (תשנ"ב), עמ' 79-82.
^ 87 חתם סופר על ש"ע או"ח סי' פה, סק"ב. בשו"ת דברי יציב יו"ד סי' נב, הציע שכמו שנזהרו מלדבר לשון הקודש בנוכחות ע"ז ויש גם מידת חסידות להמנע מלשון הקודש בבית המרחץ וכדו', כך גם נזהרו הנשים מלדבר עברית בשעת נידתן, וממילא התפתח המנהג שהיו צריכים לדבר ארמית ואח"כ יידיש. אך קשה לומר שזה נכון מבחינה היסטורית.
^ 88 שו"ת חתם סופר אה"ע יא.
^ 89 ויואל משה סי' טז.
^ 90 רמב"ם הל' גרושין פ"ד, ה"ח.
^ 91 קונטרס שפה לנאמנים מאמר ב. ועי' ברא"ש בברכות רפ"ב, ז, ובפרשנים שם שארמית היא שפה גרועה משום שהיא עברית משובשת.
^ 92 תורה תמימה דב' יא, יט, סקנ"ב.
^ 93 אגרות משה אה"ע ח"ג סי' לה.
^ 94 הקדמתו לסידורו "סולם בית יעקב" ע' יג סע"א.
^ 95 שו"ת יעב"ץ סי' ז.
^ 96 בפירושו לסידור, בית יעקב עמ' 314.
^ 97 שירת ישראל עמ' נט-ס.
^ 98 שו"ת דברי יציב לרי"י הלברשטם, יו"ד נב.
^ 99 יערות דבש, דרוש א', ע' טז במהד' אור הספר.
^ 100 שבת דף רה.
^ 101 עי' רמב"ן, ויקרא, סוף פ' אחרי-מות.
^ 102 תורת משה, פ' נשא.
^ 103 ע"פ יונה א,ג; ועי' כוזרי ב,יד.
^ 104 כוזרי שם סע' סח.
^ 105 עי' מסילת ישרים רפכ"ו על ההבדל בין קדושה לבין טהרה או חסידות. עיין במה שהרחבנו בנושא, ובמיוחד בהבדל בין תפישת ה"קדושה" בנגלה לבין זו שבנסתר, במאמרנו "מושג ה'קדושה' בכתבי הרמח"ל- קדושת החיים בעולם החומר", וחי בהם, ספר זיכרון לר' דורון זיסרמן, תל אביב, תשס"ג, עמ' 183-197.
^ 106 אומרים בשם מרן הרב קוק זצ"ל שכך הסביר את הביטוי "ארץ זבת חלב ודבש", על פי הגמראבכורות ב, א, המסבירה שלפי הסברה, קיימת צד שווה בין דבש וחלב, ששניהם היו אמורים להיות טמאים ואסורים (דבש בתור "היוצא מן הטמא, טמא, וחלב בתור דם, עיי"ש) ובכל זאת, התירם גזירת הכתוב. כך גם החכמה העליונה גזרה שלמרות שארץ ישראל נראית כדבר חמרי גרידא ובכך היינו חושבים לטמאו, קמ"ל מלמדת התורה שבא"י גם מה שנראה כחומרי הינו רוחני. עי' במאמרו של מו"ר הר"א ולדמן, "הברכה בתלמודה של ירושלים", שם עולם- קובץ זכרון לתלמידי ישיבת ניר קרית ארבע שנפלו במלחמת יוה"כ, ירושלים, תשל"ז, עמ' 562-567.
^ 107 אורות ישראל פ"א, יב.
^ 108 שם, פ"ח, ט.
^ 109 שדי חמד, כללי הפוסקים סי' יג סק"ה.
^ 110 עי' בדומה לכך באגרות משה יו"ד ח"ג סי' קכב.
^ 111 חתם סופר על ש"ע או"ח סי' פה, סק"ב.
^ 112 תורה תמימה דב' יא, יט, סקנ"ב.
^ 113 אגרות משה אה"ע ח"ג סי' לה.
^ 114 שו"ת דברי יציב יו"ד סי' נב בשם ר' דוד פרדו בספרי דבי רב, פירושו על הספרי.
^ 115 הל' תלמוד תורה פ"א, ה"ו.
^ 116 בהערתו על פירוש המשניות של הרמב"ם על אבות, ספ"א.
^ 117 כן מוכח מהמשך לשון הוספתא, "ואם לאו (=אם לא לימדו תורה ולשון הקודש), ראוי לו שלא בא לעולם" שללא ספק, מקורו מהספרי, ""ואם אין מדבר עמו לשון הקודש ואינו מלמדו תורה ראוי לו כאלו קוברו, שנאמר 'ולמדתם אותם את בניעם לדבר בם [וגו' למען ירבו ימיכם] אם ילמדתם אותם את בניעם ירבו ימיכם וימי בניעם, ואם לאו, יקצרו ימיכם ...".
^ 118 מב, א.
^ 119 סמ"ג עשה יב.
^ 120 טור יו"ד סי' רמה.
^ 121 פאה פ"א, מ"א.
^ 122 מדרש תנחומא פ' נח יט; אוצר המדרשים (אייזנשטיין) ע' ע; וכן באב"ע ובמצודות על צפניה ג, ט.
^ 123 שפה לנאמנים, ע' 13.