- משפחה חברה ומדינה
- גלות וגאולה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
היהדות איננה רק מידת הדין - השוני שבגאולת "בעתה"
העיקרון של גלות כעונש אפשרי לחטאים הוא הנחה יסודית של התנ"ך ברוב המצבים. מאידך, גם ידועה ומפורסמת מסקנת הגמרא על פי פסוקים מפורשים שיש גאולה גם בלי תשובה 3 . שלל המקורות שהביא אריאל מהרמב"ן, מהכוזרי ועוד, שמציאותנו בארץ ישראל והגאולה הם "על תנאי" שנחזור בתשובה ובמעשים טובים, אינם מתייחסים לתקופת גאולת "בעתה" . בדומה לכך, כל הפסוקים שהביא ר' אליעזר לבסס את שיטתו הראשונית, שאין גאולה ללא תשובה, אינם מתבטלים, חלילה, כשהוא מודה בסוף לר' יהושע, אלא הן אמורות במקרה שבו נעלה על המסלול של "זכו - אחישנה".
הדוגמאות שהביא אריאל, שלחזקיהו ובר-כוכבא היה פוטנציאל להיות משיח, אך "גרם החטא", הן שונות לחלוטין מתקופתנו. בכל המקרים הקודמים שבהם הייתה "הוה אמינא" של גאולה, לא התחיל תהליך מספיק משמעותי . היום, שראינו בעליל את קיום הקץ המגולה של פריחת ארץ ישראל ושל בניינה, את קיבוץ הגלויות, את מדינת ישראל המשגשגת, ואף לצערנו גם את הסימנים המשמחים פחות 4 , כבר הצהירו רבותינו שעכשיו אנו בתהליך של גאולת "בעתה", שעצם הגדרתה היא דווקא "בלי תנאי", דווקא כשאיננו זוכים! דווקא משום "דיו לאבל שיעמוד באבלו!" (סנהדרין צז, ב), ופירש רש"י:
דיו להקב"ה שעומד כמה ימים וימינו אחור, כלומר, אם לא יעשו תשובה אינו עומד באבלו כל הימים אלא ודאי קץ לדבר. לישנא אחרינא: דיו לאבל, דיין לישראל צער גלות, אפילו בלא תשובה נגאלין.
אפילו לפי הדעות שהביא אריאל שלא כל נבואות הנחמה צריכות להתקיים, הגאולה, אחת מי"ג עיקרי האמונה, כן חייבת להתקיים, גם אם לא נבחר לחזור בתשובה. בקיצור, כשהתורה מבטיחה את הגאולה, היא קובעת שגאולה "בעתה" היא יוצאת מהכללים הרגילים 5 .
האמת היא, ששאלתו של אריאל, המבוססת על ציר השכר-ועונש, צריכה להישאל לא רק על רבני דורנו, אלא גם על חז"ל: מדוע הם הרגישו ש"כדאי" לפרסם שיש גאולה ללא תשובה, אף שלפעמים יש דברים שעדיף להסתיר מעמי הארץ, שכן זה עלול להביאם לידי שאננות 6 ?
למרות שאלתו הטובה, ראינו שבכל זאת התנ"ך וחז"ל כבר הכריעו בעבורנו לא רק שקיימת תקופה שהימצאותנו בארץ ישראל איננה "על תנאי" (בגאולת "בעתה"), אלא שבהודעתם הם גם הכריעו בשאלה החינוכית, אם זה חכם להודיע על כך. רבני הדורות האחרונים שהצהירו, שלא תהיה גלות נוספת, רק ממשיכים בדרכם החינוכית של חז"ל. נשאר לנו רק להתמודד עם השאלה העקרונית, מדוע זה חכם , ומה התועלת להודיע על כך!
כל המושג של גאולה "בעתה", גם אם לא זוכים לכך, הוא מצב "יוצא דופן" למשוואה הרגילה של חטא-גלות. לענייננו, זה לא משנה אם הגאולה באה מתוך רחמים גדולים וחמלה, אהבת עולם או חסד, זכות אבות או ברית אבות, דמעות רחל אמנו, למען שמו באהבה, משום קנאה לארץ ישראל 7 , או למנוע חילול השם 8 . העובדה היא שקיימות סיבות מפורשות רבות (אפילו הגיוניות, אף שזה לא היה מעכב!) ה"עוקפות" את סדרי השכר-ועונש הרגילים ו"מביאות" את ה' לגאול את בניו "בעתה" .
עם כל החשיבות של מידת הדין, היהדות רחוקה מלהיות רק מערכת של "שכר ועונש" . אמנם במקומות רבים בתנ"ך הגמול ניתן כשכר למצוה או כעונש על עבירה אך אין זה אומר שכל מטר בעתו הוא שכר, וכל בצורת היא עונש. אדרבה, הטענה שאין ייסורים בלי חטא, גישתם של חברי איוב, נדחתה שם 9 ! כמו כן, כפי שראינו בפסוקים שמביא ר' יהושע, לא כל הטבה או גאולה בתנ"ך היא שכר.
בקיצור, לעומת התפיסה המערבית והילדותית 10 שלפיה עיקר החיים הוא ה"שכר", ביהדות יש תפיסה יותר מורכבת ונעלה. אם "קשה", כביכול, להקב"ה לסבול או לראות את עמו סובל, והוא מחליט לגואלם גם אם טרם זכו לכך, כנראה שיש כאן מסר חינוכי בעבורנו. עלינו ללמוד להתחזק ולהידבק במידותיו של רחמים, אהבת ישראל, לימוד זכות, קידוש השם, וכדומה רבות. אלה הן גם מידות א-להיות חיוניות לא פחות מאשר מידת הדין. על כן הכריעו חז"ל שלמרות הבעייתיות, לא רק שאין להסתיר אלא שיש לפרסם את דרכי ה' הללו בגאולת "בעתה".
לדורנו מתאים לעבוד את ה' מאהבה ולא מיראת הגלות
הציבור המשכיל של הקוראים, וכל שכן המחנכים שבהם, יעידו גם מניסיונם על אמיתת דברי הרב קוק זצ"ל על דורנו, ב'מאמר הדור':
" לא יוכל גם אם ירצה... לשוב מיראה , אבל מאד מוכשר הוא לשוב מאהבה... לשמוע דברים גדולים.
אין זה משנה לענייננו אם כל מאמר 'הדור', או רק חלקו, שייך לדורנו הנוכחי 11 . בנושא זה, לית מחנך דפליג שבעיית החילונים בדורנו היא שה"דת" נתפשת בזלזול, כנמוכה מדיי בעיניו, כאיזה פולחן מיושן שאיננו נראה משמעותי, ושצריכים לרוממה בעיניו, ולא שהיא רק קשה מדי בעבורו והוא זקוק רק לאיום 12 . הבעיה שלנו אינה נובעת מכך שחסרה לנו סנהדרין שבסמכותה לכפות ולהרתיע את החוטאים, אלא אדרבה, משום שזה לא יועיל בדורנו, סיבב הקב"ה שאין לנו היום סנהדרין 13 .
אמנם יראת ה' היא חובה מדאורייתא בכל דור, אך כידוע, הכוונה לכתחילה היא ליראת הרוממות, לעומת יראת העונש שהיא לכולי עלמא מדרגה פחותה 14 .
טוען הרב קוק שלקראת הגאולה, רוצה הקב"ה להעלות את עבודת ה' להילוך יותר גבוה ואידיאליסטי. בהתאם, הוא סיבב את מהלכי החברה והעולם, שככלל, העבודה הנמוכה של פעם, של עבודת עבד ויראת העונש, כבר איננה מספקת לחברה ולתרבות המודרנית. "גם אם ירצה בכך", הוא לא יסתפק בכך 15 .
כמו תמיד, גם בסוגיה זו אנו לא חיים בוואקום. מדובר על תופעה אוניברסלית , אצל יהודים וגויים כאחד. בעולם המערבי קיימת תופעת החזרה לאמונה יסודית, אך בריחה מ"דתות" ממוסדות , הנתפסות כמאכזבות, כמציעות פולחן ריק מתוכן, וככאלו שאינן מספיק אידיאליסטיות 16 .
חז"ל מדריכים ואף פוסקים למעשה שאצל ילדים בוגרים אסור לחנך בכוח 17 . אחרי גיל מסוים, לא רק שלא יועילו מכות, איומים ו"גלות" לפינה או לחדר שלו, אלא שזה קונטרה-פרודוקטיבי ויגרום רק מרד ו"אנטי". כך גם במקרו-קוסמוס, מסביר הרב קוק שהעולם והאנושות מתבגרים 18 , וממילא שיטת החינוך הא-להית והאנושית משתנה בהתאם. יותר לימוד, הסברים ענייניים, הבנה והזדהות, ופחות עונשים ואיומים. ל"אחוז במידת החסד מבלי שום נטיה אחרת ... לקרבם לתורה והיהדות בכל דרכי-נועם שבעולם" 19 .
בדור הרגיל לאידיאל החופש ולעליות תמידיות ברמת החיים, ואפילו חינוך ילדים קטנים בבית כבר כמעט ואיננה מבוססת על כפייה, מכות ועונשים, קשה להעלות על הדעת שהתחום היחיד כמעט שימרר לאדם את החיים בהרתעה הוא א-להיו, ח"ו. איום הגלות בדורנו אינו מועיל אלא מזיק!
אדרבה, לעומת הגלות, בארץ ישראל במיוחד, עבודת ה' צריכה להתבסס על "עבדו את ה' בשמחה " 20 .
השואה הוכיחה שהגלות איננה אלטרנטיבה
שיטת ה"פחד" 21 והכניעה התאימו לדורות הגלות, אך אנחנו כבר "לא שם", לא במנטליות הציבורית 22 ובוודאי לא במנטליות הפרטית. הפחדות כאיומים מאשי הגיהינום, שדים וגלות כבר אינם עובדים. אפילו השואה האיומה לא הצליחה להחזיר את העם בתשובה! בדורות קודמים, שבהם העולם כולו היה דתי, הסתר פנים או כביכול "ברוגז", היו מדרבנים את האדם לפנות בתפילה אל המתחבא ולחפש אותו. לצערנו, בשואה, כשהקב"ה התחבא, רוב הציבור לא באו כלל לחפש אותו! 23 אדרבה, היא הוסיפה יותר ניכור והתנגדות ל"דת" מאשר אי-פעם.
לעומת השואה, ההתעוררות הרוחנית שלאחר מלחמת ששת הימים שוב מוכיחה את דברי חז"ל, שלפיהם בארץ ישראל ההשגחה הא-להית יותר גלויה, ועשויה להצית את האמונה אפילו למי שאינו מחפש 24 .
בקיצור, אנו צריכים לדבר עם הדור על הבנה והזדהות עם האידיאות הא-להיות המתבטאות בתורה ובמצוות, בישראל הכללי והפרטי, ולא לכפות את הגלות ואפילו איומי הגלות, כגיגית מעל ראשו. כנראה, לפי הרב קוק, זה לפחות חלק משיקוליהם של חז"ל ושלו, כשפרסמו שלא תהיה שוב גלות, גם אם איננו זוכים במיוחד במעשינו.
ההתבוללות מוכיחה שהגלות היא הבעיה ולא הפתרון
במציאות של היום ברור שההתבוללות שבגלויות מהווה את מקור הבעיה ובוודאי לא את הפתרון לחטאי העם היושב בציון!
מחיצות הגלות כבר אינן מה שהיו פעם! בעולם שהיה כולו דתי, אלא שהבחינו בבירור בין הדתות השונות, שמרנו על ייחודנו כתוצאה מהמצוות המפרידות (כשרות, סתם יינם וכדומה), מהפרימיטיביות של הגויים (שהיו ברובם בורים, אנאלפבתים ואלימים, ולא רצינו להיות אתם) ומהאנטישמיות (הם לא רצו אותנו!). אך היום, ש"בעקבתא דמשיחא המלכות נהפכה למינות" 25 , המודרניזם והפתיחות מסבירים לנו פנים. אם לא נישאר במסגרת הלאומית הנפרדת בארצנו, פשוט "נתאדה" (אלמלא ההבטחה הא-להית שעם ישראל הוא נצחי, אך זה בדיוק הנושא שלנו, לנסות להבין הבטחות וכדאיות של גילוי הבטחות כעין אלה!).
רמת החיים המושכת ומעמדו הגבוה של היהודי הפרטי הממוצע שם, מפתים אותנו לאגוצנטריות ולנהנתנות שיקלקלו את מידותינו ואת סדרי העדיפות שלנו אף יותר. אם הבעיה היא שתל-אביב דומה מדי לניו-יורק, איזו תיקון או תועלת תבוא מלהגלות אותנו לניו-יורק האמיתית במלוא טומאתה והתבוללותה 26 ? "על הראשונים אנו מצטערים ואתה בא להוסיף עליהם", על ידי גלות יהודים נוספים!
יש להדגיש: הגלות איננה דבר מכני, יבש. יש לה מטרה, לטהר את העם מטומאתו. ובאם אינה משיגה את מטרתה, אין בה שום תכלית מצד עצמה.
הגיע הזמן לנפץ את האידיאליזציה של הגלות כאילו שהיא עדיין כור ומרכז רוחני. יש לי חבר תימני שרגיל להתאונן על כך שחבל שהעלו את היהודים מתימן, ממרוקו ומוולוז'ין, שבהן "כולם היו דתיים". חבריי, מרוקו כבר איננה מרוקו של פעם, ניו-יורק איננה וולוז'ין, וכנראה אפילו וולוז'ין שלפני 100 שנה כבר לא הייתה "וולוז'ין" 27 ! מה עוד, כל אלה לעולם לא היו ארץ הקודש!
מתי נבין שבעידן עזיבת דתות ממוסדות וחופש הניידות והדעות, האלטרנטיבה של גלות "שיקומית" כבר איננה קיימת! גם אם יש לנו בעיות רוחניות בארץ ישראל, בגלות הן שבעתיים אם לא פי שבעים ושבעה.
הרב שלמה ריסקין, אולי הרב המוצלח ביותר שהיה בדורנו באמריקה, מספר שעם תום צום יום הכיפורים תשל"ד, החליטו לשלוח ארצה את כל מיליוני הדולרים שכבר אספה העמותה למטרת בניית בית כנסת לקהילתו בניו יורק. הם הבינו שלאחר מכת השואה, ומעבר המרכז התורני לארץ ישראל, אם חלילה מדינת ישראל תיפול, ספק גדול אם הקהילה היהודית באמריקה תוכל כלל לסבול את המכה! שם בחו"ל מבינים את מה שאריאל אינו מבין. שבשלב זה של ההיסטוריה, רכישת כמה טנקים למדינת ישראל, היא השקעה טובה וחיונית יותר גם לטובת הקהילות בגולה! כדברי הג"ר עובדיה יוסף, שעם כל חשיבותם היום, הקמת "מרכזי תורה (בחו"ל)... דומים למי שבונה טרקלין מפואר על קרח , 'וחם השמש ונמס'" 28 .
היום הנוער הדתי בא מחו"ל דווקא לארץ ישראל כדי להתחזק, ללמוד תורה, ולהכיר גדולי תורה, ישיבות ויישובים של תורת חיים שהם לא מוצאים שם. העלייה לארץ ישראל היא גם עלייה לתורה לבאים מאמריקה וכל שכן לעולים מאנגליה, רוסיה, צרפת וארגנטינה. זה לא מקרה שהרוב המוחץ של היהודים הדתיים בעולם כבר בחרו לגור בארץ 29 , וכי אחיהם הנשארים בגלות מתבוללים. גם המקורות וגם המציאות מעידים שמי שלא יעלה לארץ, סופו לא יהיה טוב.
להציג את "הפיכת השולחנות" כתועלת, להביא את יהודי ארץ ישראל להיות מתבוללים כיהודי הגולה היא המטרה ההפוכה מהגלות של התנ"ך ! היום, זה נגד כל היגיון היסטורי להציג את הגלות כפיתרון או כעונש חינוכי-שיקומי.
הגלות היום איננה מהווה הרתעה אלא פרס
בנוסף לכך, אִיום הגלות כלל איננו אַיום, נורא ומפחיד כמו פעם! העובדה היא שרוב עם ישראל, אף שיכולים לעלות לארץ מתי שרוצים, מעדיף להישאר בגלות מרצון ובהתנדבות. חו"ל נתפס בציבור היום כמקום נופש ופרס, ורחוק מלהיות נתפש כהרתעה. לא רק שכאמור, גלות היום איננה עונש שיקומי ומחנך, אלא שהיא איננה עונש כלל. כפי שהזכרנו, הגלות היא חלק מהבעיה ובוודאי לא הפיתרון.
אמנם, אסור (לא רק על פי המקורות אלא גם על פי המציאות) שהקהילה היהודית באמריקה תרגיש יותר מדי בבית, לחשוב שלא יכולה להתעורר אנטישמיות קיצונית גם שם. ברם, לענייננו, המצב בחו"ל הוא כל כך טוב ליהודים (אך לא ליהדות), שהגלות היא קונטרה-פרודוקטיבית לתשובה ובכלל אינה משמשת כגורם מרתיע כפי שאריאל חושב.
נהיה גם צודקים וגם חכמים להשקיע את מלוא הכוחות להעלות את הגלויות לארץ, ולא לדבר במונחים מהם משתמעת "האלטרנטיבה הגלותית", שהיא מאוד לא צודקת ואף פחות חכמה!
החילוניות - "האופּיום של ההמונים"
אמנם, צריכים להתייחס ברצינות לטענתו ההגיונית לכאורה של אריאל, שגילוי הסוד שלא תהיה גלות נוספת עלול להרדים את הציבור מלעשות תשובה, ועשוי להביא לידי שאננות שכאילו זה לא נורא אם, חלילה, נחטא, וגם לא חשוב אם לאיראן תהיה פצצה גרעינית.
אלא שעלינו לשים לב שההאשמה מבוססת על התפישה שנוסחה על ידי קרל מרקס, אב התנועה הסוציאליסטית, שכינה את הדת "האופיום (=סם הגורם פנטזיות ואילוזיות) של ההמונים". כוונתו לומר שהדתיים, במקום לעמול לתקן ולטפל במצב שבעולם, הם בטלנים על סמך התירוץ ש"ממילא יש תכנית א-להית", ומפנטזים ש"הא-להים יפתור את כל הבעיות כשיבוא המשיח או בעולם הבא".
האשמותיו של קרל מרקס, המזכירות לי את טיעוניו של אריאל, הן אכן צודקות כשמדובר בדתות פטליסטיות ופרה-דטרמיניסטיות. בדתות הללו, הדגש הוא על הגורל שהוכתב בשמים, והן ממעטות במוצהר בחשיבות בחירתו ומעשיו של האדם.
אך הם טועים ובגדול לגבי התפישה היהודית, המדגישה את חשיבות הבחירה החופשית של האדם (כפי שהדגיש אריאל בהרחבה), ובנויה כולה על מצוות מעשיות , ושותפות האדם בהיסטוריה ובייעוד גורלו. כל התנ"ך וההלכה הם מסכת ארוכה של מעשי חסד, מלחמות, עבודה, משא ומתן, פוליטיקה וכו'. רבותינו מתמודדים רבות עם שאלת האיזון הנכון בין חיוניות ההשתדלות המעשית מצד אחד, ומאידך, כיצד זה משתלב עם הביטחון בה'.
דוגמה מאלפת לתפישת היהדות נמצאת בספר החינוך (מצוה תר) בהסבר שורש המצוה להתערב ולעצור את הרודף. הנרדף פונה בתפילה לה', אך התשובה לתפילתו כבר ניתנה בסיני, כשציוונו אותו א-להים שאנו מתפללים אליו, שעלינו, הצופים, לחקות את ה' ולא לחכות לו! להתערב באקטיביות של חסד.
בצורה אירונית, אצלנו, הניסיון מוכיח את ההפך הגמור מהתזה של מרקס ושל אריאל. הציבור הדתי-לאומי הוא האקטיביסט ביותר בחברה ואיננו מסתמך על נסים או הבטחות. אמנם היה בגוש קטיף אחוז מסוים שהסתמך על הנס, אך גם אצלם, וקל וחומר בציבור הדתי-לאומי בכלל, תכננו פעילות מלאה ביותר עם הפגנות ומחאות שונות ומגוונות, כולל גם עצרות-תפילה רבות וכנסי-תשובה, ולא הסתמכו על שאננות ש"היו לא תהיה". בנוסף, רוב אלה שלא שיתפו פעולה עם מנהלת הגירוש לא עשו כן בגלל הנס המקווה, אלא משום מחאה, אי-ויתור, התנגדות לשתף פעולה עם אסון ורשע, ואף מתוך תקווה, ולא מתוך שאננות או בטלנות. רובם המוחץ, וגם רוב רבניהם הדגישו שהאסון עלול להתקיים, שאי אפשר לסמוך על הנס, ובכל זאת רק ה' יודע מה יהיה בסוף. איש לא יוכל לטעון שלא היתה השתדלות, ואיש לא יוכל לטעון שלא הייתה תשובה.
בנוסף, בעקבות כישלון המאבק, הציבור התחיל מייד לעסוק בניסיון להפקת לקחים מעשיים. הלוואי שהם ינוסחו במהרה לא כהאשמות הדדיות, אלא כגילוי דרכי הפעילות המצליחות ביותר. צריכים גם להבין, שההבנה שגם דתיים-לאומיים יכולים וצריכים לתפוס תפקידי מפתח בהנהגת המדינה היא חדשה יחסית. אין ספק שזה ייקח זמן מסוים עד שנלמד לאחד את כוחותינו ולנתב אותם ביעילות, אך גם אין ספק (וגם אין ברירה!) שהיום יבוא.
יתרה מזאת, אם אכן קיימים זרמים יותר "פסיביים" גם ביהדות הדתית, זאת תוצאה, במידה גדולה, משרידי אותן גלות וגלותיות שאנו מסבירים את חוסר היעילות שלה, במיוחד היום!
לעומת כל זאת, בעקבות קשיים ונפילות, דווקא האדם החילוני עשוי להגיע בקלות לייאוש ותבוסתנות. לאחר שהוא ניסה במאמציו האנושיים ולא הצליח, לרוב הוא יגיע במוקדם או במאוחר לתחושת חוסר-אונים, ייאוש וכניעה.
במילים אחרות, מסתבר שדווקא חוסר-האמונה היא האופּיום של ההמונים.
ריאליזם דתי אובייקטיבי לעומת ריאליזם חילוני סובייקטיבי
כאן מקור הבעיה של הפוסט-ציונות במחנה החילוני בעשור האחרון, המתבטאת בהשתמטות מהצבא בסדיר ובמילואים, מהתיישבות, מעלייה אידיאליסטית ומאכפתיות חברתית. הסממן הטרגי ביותר הוא מה שהביא לאסון אוסלו. כפי שרגיל ח"כ צבי הנדל לצטט, כששאל אישית את יצחק רבין מה הביא אותו לוויתורים ולהימורים הקיצוניים, השיב לו ראש הממשלה: "העם הזה כבר עייף . כבר אין לו כוח להילחם".
לצערנו, הכול היה צפוי מראש 30 . למרות 50 שנה של מאמצים אנושיים, מדינת ישראל טרם הגיעה אל המנוחה ואל הנחלה. כמה זמן ניתן להחזיק מעמד במצב מלחמה תמידי, ללא אמונה, לפני שיתייאש , ייכנע, ואף יתחנן, "קחו מה שאתם רוצים מארץ ישראל, רק עזבו אותנו לשלום!".
אחרי עמידה אחידה (של הימין והשמאל הישראלי) רבת שנים בהצהרה האמיתית שאין ולא הייתה אומה פלסטינאית, ונגד "גבולות אושוויץ", שנים רבות של תעמולה אנטישמית בכל התקשורת העולמית, כנראה "שכנעו" (אם לא בשכל אז בכדאיות ) אפילו את ראש הממשלה הנוכחי להודות שאנו "כובשים" בארץ ישראל, שכאילו היא לא שלנו.
אם מדובר רק בתנועה אנושית , אזי לפי כללי הפוליטיקה, ההיסטוריה והריאליזם החילוני, הפוסט-ציונות והעייפות הייתה בלתי נמנעת.
לעומת עמיתו החילוני, הציוני הפועל ממניעים דתיים, הוא לא פחות ריאליסט, אך הוא אופטימי ומאמין שאינו מתמודד לבד. נושב מאחוריו גם כוח עליון, גם ציבור גדול, וגם "קבלות" ריאליסטיות של שלושת אלפים שנה ש"עצת ה' לעולם תעמוד". מעל הכול, יש לו הבטחה של נצח ישראל וגם מסורת שלא תהיה גלות נוספת, שבהשוואה לריאליזם והתחזית החילוניים, התבררו כריאליסטיות ביותר. כפי שראינו, המאמר האחרון שימש את הרב הרצוג לחזק את רפיון הידיים שהיה בציבור בעקבות התקדמותו של הפילדמרשל הגרמני רומל במלחמת העולם השניה לכיוון ארץ ישראל. לא רק ש דברי הרב הרצוג לא הביאו את העם לשאננות, אלא אדרבה, הם הביאו לאומץ לב ונחישות. ריאליזם עם ביטחון שהתברר כנכון, שמנע בריחה תבוסתנית מהארץ.
מה מביא את הציבור הדתי לאקטיביזם – להשתתף בהפגנות ובמסעות הסברה, ללבוש כתום ולהתקשר לתוכניות הרדיו "שיחות עם מאזינים" הרבה מעבר לפרופורציה שלו באוכלוסייה? זה לא רק אכפתיות ולא רק אידיאליזם ואהבת הארץ והמדינה, אלא זה גם ובעיקר אמונה חזקה שיש משמעות אדירה לכל מעשה של כל יחיד (וקל וחומר של הציבור), וממילא יש גם תקווה ואופטימיות. שבעזרת הקב"ה , אדם אחד או מעשה אחד יכולים לעשות את כל ההבדל. אצלנו גדלים על ברכי הרמב"ם (הל' תשובה ג, ד) שהאדם צריך לחשוב שאם "עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה".
כאן התשובה למה ששמעתי משני רבנים מהשמאל, ששאלו בפומבי בשתי הזדמנויות שונות: מדוע בציבור הדתי קיימת נטייה חזקה לתפיסה ביטחונית ימנית? גם אם בסופו של דבר יכריעו הכרעה ערכית על פי תפישתם ה"ימנית" של רבניהם, היה יותר טבעי, הם שואלים, שהעמדות הביטחוניות אצל הדתיים יהיו חלוקות כמו אצל הציבור החילוני!
אלא שצריכים להבין, שלהיות "דתי" זה לא מפלגה או תווית חיצונית כמו כיפה על הראש. זה גם לא תמהונות או חוסר רציונליזם או ריאליזם (אחרת, לשיטתו של אריאל, אולי היו צריכים למנוע מהדתיים את זכות הבחירה!). להיות דתי זה "עסקת חבילה " הכוללת תפישת עולם שונה בתחומים רבים ומגוונים, כולל תפישה שונה של הריאליזם . כשם שהשקפתם של האלופים שגדלו בקיבוצים משפיעה על תפישתם הביטחונית (בין אם הם במדים ובין אחר כך בפוליטיקה), קל וחומר שהדבר נכון לגבי מערכת חינוכית דתית שהיא אף יותר אינטנסיבית ומקיפה.
לימוד תנ"ך ומערכת לא קלה של חובות מעשיות ואיסורים רבים, מחנכים הם לגבורה, משמעת עצמית, מסירות נפש, ונאמנות בכל תנאי לה' א-להי הארץ וא-להי ישראל . ילד שגדל על ברכי התורה ויהושע, על דוד המלך ועל חנה ושבעת בניה, פשוט יוצא יותר אלטרואיסט (האחוזים בקורסי הקצינים וביחידות הקרביות יוכיחו), יותר מוסרי (כל טרמפיסט ואחוזי התרומות לצדקה יעידו), יותר מתבונן (המפקדים של הבינישי"ם יגידו!), יותר אקטיביסט, פחות אפולוגטי, פחות בטלן (כאמור, השתתפות בהפגנות וכו'), יותר ציוני ויותר גאה בהיותו חלק מעם סגולה, מאשר אילו אותו ילד היה גדל על סידרת "המורדים".
מי שחוזר פעם בשנה בפרשת השבוע על אסון חטא המרגלים ועונשם, יש פחות סיכוי שיחזור על טעויות דומות בדורנו. כמו יהושע וכלב, יחד עם ההכנות הצבאיות הנדרשות, הוא יבטח בה', יעשה ויצליח. מי שמזכיר את ארץ ישראל יותר ממאה פעמים בכל יום בתפילותיו, מתחשב בערכה כגורם שישפיע גם על החלטותיו במישור המעשי, להבדיל, במידה שמי שמאמין בדמוקרטיה, בקומוניזם, במוסר או במלך אוסטריה, ייקח אף אותם בחשבון כגורמים בראייתו הרציונלית.
יתרה מזאת, מי שהאידיאלים שלו הם א-להיים ונצחיים, יש לו קנה-מידה יותר אובייקטיבי שאינו מתחלף עם הרוחות הנושבות או הלחץ . יותר אמונה בצדקת הדרך ותקווה וביטחון בהצלחתה. לרוב, אידיאל חילוני הוא סובייקטיבי לדור, מקום או אדם מסוים. הוא לא רק עלול להתחלף עם הזמן, אלא שתמיד מקונן באיזה שהוא מקום בלבו ספק שמא הוא טועה. שמא יריביו צודקים. יש גם לעתים קרובות גבול למחיר, למאמץ או לזמן שאדם מוכן להשקיע בעבור אידיאל אנושי ולא מוחלט, לפני שיתייאש . קל וחומר בדור ה"אניסטנט", אורך הרוח ונאמנות לאידיאל שאינו מניב תוצאות מיידיות, הן קצרות.
טעותם של אדריכלי אוסלו
חזון "המזרח התיכון החדש" אכן נראה הגיוני ומעשי רק לפי סדרי העדיפויות שהשפיעו על ה"רציונליזם" של אדריכלי אוסלו. אם הכסף ורמת החיים הם יותר חזקים מאידיאלים, יתכן וגם הפלסטינאים יוותרו ויתפשרו על העקרונות שלהם, לטובת המודרנה וסיוע כלכלי מאמריקה ואירופה. אך מה שהחילוניים באוסלו לא הבינו זה שאצל אדם דתי, האידיאלים הם חזקים ונצחיים יותר מאשר בצע-כסף ופיתויי המודרנה . אויבינו הם דתיים, ואין סיכוי לשחדם לשנות את האידיאלים ולוותר על האקטיביזם שלהם.
להבדיל אלף הבדלות, גם אצלנו, הדתיים הם האחרונים בציבור הישראלי שנחשוד בהם בפסיביות או בבטלנות מאקטיביזם דתית, או בשאננות בעקבות הבטחת הגאולה ושלא תהיה עוד גלות. לדידן, אתערותא דלעילא היא רק מאיץ והוראת כיוון לאקטיביזם של אתערותא דלתתא מצדנו. ההבטחות הא-להיות וקיומן בדורנו הן בעבורנו קריאה לחיקוי ולא לחיכוי 31 .
טענתו החריפה של אריאל, שכביכול טענותיי "מוציאות את בחינת המציאות מן הריאליה בצורה חריפה"(!) אין לה שחר. אם ניקח את הדוגמה שהוזכרה, אם חלילה תשיג איראן פצצה גרעינית, טענתו של אריאל שלאור דבריי יש לסמוך על הנס ולא להתגונן, היא חוסר הבנה מוחלט במה הוא ריאליזם דתי או "השתדלות" ביהדות. הוא אף התעלמות מתרומתם העצומה של רבבות החיילים המצטיינים שגדלו לכך דווקא מתוך תורת הרב קוק!
ואם להפך, שמא החשש הוא ל"פעילות-יתר" ולמעשים לא-אחראים של אידיאליסטים, כמו בכל נושא אחר, גם כאן הפיתרון נמצא אצל המנהיגים הרוחניים והציבוריים, שינחו ויקבעו גם קוים-אדומים.
בקיצור, עלינו לנקוט את כל הפעולות המעשיות כאילו אין אמונה, ולהאמין גם במצב שבו אין לנו תשובות מעשיות מניחות את הדעת.
בנוסף, נבואות ה' הן נבואות המגשימות את עצמן בעיתוי שנקבע על ידי הקב"ה ובעזרתו, ובעזרת עסקת החבילה של החינוך לתורת ה' כשהיא תמימה (כולל לימוד תנ"ך ואמונה, שירות בצבא ה', הקפדה בהלכה על קלה כחמורה, אקטיביזם, ריאליזם דתי וכו') ולא גלותית . שוב רואים, שהגלות והגלותיות (תורת הפסיביות) הן הבעיה, ובוודאי לא הפיתרון.
דברי הרב חרל"פ
אריאל הביא את דברי הרב חרל"פ (ממעייני הישועה, עמ' קמא) כאסמכתא שבעקבתא דמשיחא, יהיו אלה שיפחדו "שמא יגרום החטא" ושזה מעיד שאכן החטא עלול לבטל את תהליך הגאולה הנוכחית. אך המעיין שם ובפסקה הקודמת לה (עמ' קלט) יראה בבירור שהרב חרל"פ אינו מביע שם את עמדתו אלא מתייחס לציבור המכונה "חרדי", האנטי-ציוני, המתייאש מהגאולה משום שהציונים הם חילוניים. הרב חרל"פ מתנגד במפורש לעמדתם , אך סובר שגם לדבריהם הפסימיים יש פן חיובי " בפנימיותם" (עי"ש על פי הקבלה). מי שילמד את שתי הפסקאות הללו בשלמותם, יבין שאי אפשר לחשוב שהרב חרל"פ מציע לנו לאמץ את שיטתם, אלא שהוא מלמד עליהם זכות, בבחינת "טוב שגם הם קיימים, אף שהם טועים".
אדרבה, שיטתו האישית של הרב חרל"פ סותרת לגמרי את שיטת החרדים המיואשים הללו, כשהוא כותב ומצהיר במפורש (עמ' רכז):
הדבר ברור כשמש בצהרים שחורבן שלישי לא יהיה עוד ומדינת ישראל שקמה לתחיה בל תמוט לעולם ועד.
הרב חרל"פ אינו סכיזופרני, חלילה, ומצהיר בבירור שהמיואשים הללו טועים ולא קוראים נכון את המציאות, אך לפחות מתקיים בהם דברי חז"ל ש"אין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה".
לקחת "לימוד זכות קבלי" על המיואשים ולהפכו לאידיאל, שכביכול טוב לשכנע את כולם להתייאש מהגאולה, היא ההפך הגמור של דברי הרב חרל"פ ושל חז"ל במאמרם הנ"ל!
איזו נבואה תגשים את עצמה?
אם במישור הכדאיות עסקינן, ומציע אריאל שכדאי להפחיד את הציבור על-מנת להביאו לתשובה, מצדד הרב קוק, גדול הדורות האחרונים בשאלות צבוריות, להפך הגמור ! אם פעם איומי אסון היו מחזקים בתשובה, היום, לאחר גלות ארוכה ומייאשת, זה מזיק. בהסבר המושג "אל יפתח פה לשטן", באופן הגיוני, "ויש בזה מקום לימוד בעניני התוכחה והלימוד וההתעוררות הכללית בעניני הכלל (=לדורנו, עיי"ש), שלא לתאר המצב... בצבעים של יאוש ואפלה גדולה. שאין אותן הציורים מביאים לרומם את העם כי-אם להשכין כבודו לעפר, לרפות ידיו ולהשפילו... והרעיונות המשפילים...פועלים בעל כרחו... של האומה בכללה". 32 לאחר שכבר קיים המושג של נבואה המגשימה את עצמה, מעדיף הרב קוק לדבר על ודאות הגאולה ולא על אפשרות של גלות. 33
התקווה: בעתה אחישנה
מעבר לכל האמור, גם בתוך המסגרת של המסורת שבנידון (שלאחר חזרת 600,000 יהודים לארץ ישראל, לא תהיה גלות נוספת), פנקס השכר ועונש בוודאי עוד פתוח ואסור להיות שאנן ופסיבי. כשם שפועלות מידות הרחמים, האהבה, הקנאות לשמו וארצו וכו', עדיין פועלת מידת הדין, רק בצורה שונה מרגיל. כשם שגילוי ה"אני מאמין" בגאולה לא ביטל את חשיבות המעשים והשכר ועונש של הפרט, אף שהגאולה בטוחה. הרי מי אומר שזה יהיה בחיי?
כך גם "גילוי הסוד" שיש גאולה גם אם לא זכו, וגם הגילוי שזה מתקיים בימינו ושלא תהיה עוד גלות, משאירים מקום רב למערכת של שכר ועונש. הרי גם אם לא תהיה עוד גלות, המצב בתוך הארץ יכול להשתנות לטוב או חלילה לרע לפי מעשינו. כבר ראינו שיכולות להיות אפילו נסיגות או גלויות קטנות מחלקי ארץ ישראל. גם אם אנחנו ב"ימות" המשיח, נוכל לזרז או חלילה לאחר את הגאולה, לפי מפעלינו בנושא ולפי זכויותינו 34 .
אסור לשכוח שלמרות הדרשה המפורסמת, הפשט של "בעתה אחישנה" הוא שגם בעת הקץ ("בעתה") רצוננו להחיש אותו, על ידי תורה ומעשים טובים. על ידי אקטיביזם דתי במישור הפרטי והכללי.
עוד לא פגשתי אדם אחד שמאמין כל כך בדברי הרבנים שאנו באתחלתא דגאולה, שהוא לא מקשיב להם גם כן שצריכים לשמור שבת ולקיים את שאר המצוות. אדרבה, אנו אומרים שעם עוד קצת מאמץ מצדנו, בעזרת השם נצליח. כל עובד ה' אמור לחפש ולנצל כל אירוע, וכל שכן אירועים לאומיים גדולים, כמאיץ ומדרבן לתיקון ולהגברת מעשים.
אמנם, אם קיים חשש לשאננות וחוסר-מעש, הוא דווקא אצל החילוניים המיואשים ואצל עמיתיהם הדתיים, שאינם מאמינים שאנו באתחלתא דגאולה, המתייחסים לגלות ולגלותיות (פסיביות) כדרך התורה גם בדורנו. מי שאינו מכיר שאנו בעיצומו של קיבוץ גלויות, או שמייחס אותו לבן-גוריון ולא לקיום נבואות הנחמה, לא רק שהוא לקוי במידת הכרת הטוב, אלא ספק עד כמה הוא באמת מאמין שיתגשמו אותן הנבואות ושה' הוא זה שמנהל את העולם! עלינו גם להזהיר ולהיזהר ממי שאינו קופץ על ההזדמנות ההיסטורית לקשור בהתלהבות את גורלו לנצח, לטוב ולרע, עם חזרתנו לארץ ישראל, או ממי שמתייחס לגלות כאלטרנטיבה מעשית, פיתרון חינוכי-שיקומי, או דרך מילוט באמצע המאבק.
לסיכום, אינני יכול אפילו לדמיין את האפשרות לראות את הגלות כדבר שיכול להביא תועלת רוחנית כלשהי 35 . אי אפשר לקרוא את התנ"ך כאילו אנו בחלל תיאורטי , בלי להתייחס ל"חוסר התועלת" של השואה להחזירנו בתשובה, ולתפישות החינוכיות והתרבותיות של עולם מתבגר, של חופש והזדהות לעומת כפייה והרתעה. אי אפשר להתעלם מהמציאות שחו"ל נהפך מאיום לפרס, מרכז התורה עברה דווקא לארץ ישראל, ושהשאיפה ל"אמריקה" היא הבעיה ולא הפיתרון! חייבים להכיר גם שבעידן הגלובליזציה, מתגבשת תרבות עולמית אחת . נדודי הגלות כבר לא יועילו, והפיתרון היחיד הוא להישאר כעם נפרד וייחודי בארצנו. גם אי אפשר להתייחס לתורה כפי שהייתה בגלות, בלי להבחין בינה לבין תורת ארץ ישראל שאיננה "אופיום" בטלני, אלא דרבון אקטיביסטי עם ביטחון בהצלחת דרכי ה', על פי הרציונליזם הישראלי הנצחי. עם כל האמור, התנ"ך הוא אכן נצחי, אך מידת הרחמים ופרקי הנחמה של "בעתה" המתגשמים היום, הם גם חלק אינטגרלי של התנ"ך ושל גילוי מידות ה', לא פחות ממידת הדין!
אף שהיינו מקבלים את דברי רבותינו שלא תהיה גלות נוספת, אפילו אם לא היינו מבינים אותם, קל וחומר שנקבלם כשהם רציונליים ביותר, שאין להסתיר אותם ויש לפרסמם כדי שנלמד את דרכי ה' בדורנו ונחקה אותן במעשים ובחינוך שלנו.
כל התמורות שבעולם המודרני שהזכרנו אינן מקריות. כולם ישר מהשי"ת וכולן משתלבות ומובילות לחיסול אלטרנטיבת הגלות ותורת הגלות. לעליית דרגה בעבודת ה', לתורת ארץ ישראל המשמחת והאקטיביסטית.
התברר במאמרנו שהגישה המאיימת שכאילו הגלות תהיה אלטרנטיבה שיקומית מועילה, היא גם לא אמיתית ואף פחות כדאית ומועילה.
^ 1 "לא תהיה גלות נוספת- על אמרתו של הרב הרצוג", צהר כא, עמ' 122-111.
^ 2 הביטוי משיחות הרצי"ה, "השואה".
^ 3 בסוף הודה ר' אליעזר לר' יהושע, ראה סנהדרין צח, א: "שתק ר' אליעזר", ובירושלמי תענית פ"א ה"א: "הסתלק ר' אליעזר". ועיין בהמשך בהערה 5.
^ 4 עיין במשנה האחרונה בסוטה מח, ב, שבעקבתא דמשיחא יהיה מרד רוחני ועוד.
^ 5 מה שהביא אריאל את דברי הרמב"ם בהל' תשובה בצורה מקוטעת, ואף הפסיק את הציטוט באמצע הרעיון (!) הוא טעות חמורה, מפני שההשמטה משבשת את שיטתו. ואלו דברי הרמב"ם: "כל הנביאים כולן ציוו על התשובה, ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה". אך הוא ממשיך ואומר: "וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין...". לכאורה, הרמב"ם סותר את עצמו כשמצד אחד הוא מדבר על תשובה, דבר המותנה בבחירת האדם, אך מצד שני הוא ממשיך וכותב שהבטיחה התורה שזה יתקיים, שמשתמע שבחירתנו בסוגיה היא מוגבלת, ואם יש צורך בכך, ה' יתערב כדי להשיב אותנו בתשובה ולגאול אותנו גם אם לא נבחר בכך! קושיה נוספת, מדוע הרמב"ם מצטט את שיטת ר' אליעזר ("ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה") כשר' אליעזר עצמו חוזר בו (עי' בהערה 3) ומודה שיש "גאולה בעתה" גם ללא תשובה?! אלא צריכים לומר שמתכוון הרמב"ם שגם במסלול של גאולת "בעתה", בסופו של דבר נחזור בתשובה, כתוצאה מהתערבות א-להית של סייעתא דשמיא וכדומה. גם לדעת הרמב"ם מובטחת גאולה "בעתה" גם ללא תשובה מיזמתנו, וכמסקנת הגמרא והפסוקים המפורשים בתורה ובנביאים, שאי אפשר להכחישם. הרמב"ם אף קובע ביטחון זה בגאולה כאחד מי"ג עיקרי האמונה, גם אם לא ניזום לחזור בתשובה!
חשוב לציין שלפי המקורות המקבילים, האפשרות ש"יעמוד מלך שגזירותיו קשות כהמן הרשע" ושזה יחזירנו בתשובה, היא רק דעתו הראשונית של ר' אליעזר ולא של ר' יהושע, עי' תנחומא (בובר) בחוקתי ה, וכן מוכח בירושלמי תענית א, א, וכגרסת ה"תניא אידך" בסנהדרין שם. כך נראה גם מסברה, כי אחרת יצא שלשיטתו של ר' אליעזר יתכן ואין גאולה, ח"ו. כן מוכח גם מההקשר של הפסוקים שמביא ר' יהושע, עיי"ש. כלומר, לפי ר' יהושע, שדעתו התקבלה בגלל הפסוקים המפורשים, ההתערבות הא-להית שעליה מדבר הרמב"ם, שתעודדנו בסוף לחזור בתשובה, תהיה בסייעתא דשמיא, אולי בסגנון מלחמת ששת הימים, ולא ממלך שגזרותיו כהמן, חלילה.
^ 6 למשל מנחות צט, ב: "ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ". גם שם חולק רבא, וסובר שמצוה לגלות.
^ 7 "והארץ אזכור" (ויקרא כו, מב); "ויקנא ה' לארצו..." (יואל ב, יח).
^ 8 "לא למענכם אני עושה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים..." (יחזקאל לז, כב); ועי' דנ' ט, יט.
^ 9 אמנם ע"צ מלמד, פרשיות ואגדות התנאים, עמ' מט, טוען שחז"ל סטו מהגישה המורכבת של התנ"ך בנושא. אך במאמרנו "הזכאים במקרא וחייבים בחז"ל", 'טללי אורות' יב (תשס"ה), הרחבנו לראות שכמו בתנ"ך, גם בחז"ל הייסורים בעולם הזה יכלים להיות מסיבות רבות, וכן הברכה: עי' ברכות ה, א.
^ 10 עי' רמב"ם הל' תשובה י, ה.
^ 11 עיין בסדרה של מאמרים חשובים בנושא ב'צהר' יח, ובמאמרי "אתגר 'הדור': עדכון שם התנועה ל'דתי-לאומי-אנושי'", 'צהר' יט, עמ' 146-137.
^ 12 ההצלחה המסוימת של הדרשנים המחזירים בתשובה דרך ההפחדות וכדו' היא בעיקר אצל האוכלוסייה שלרוב, ינקו מסורת מסוימת ועיקרי אמונה ואכן זקוקים לפעמים רק לאותו "מכה בפטיש".
^ 13 על פי אגרות הראי"ה ח"א עמ' כ.
^ 14 עי' למשל רמב"ם הל' תשובה ה, א; ספר העיקרים מאמר ג, פרק לב.
^ 15 הדור, הפחד, דעת א-להים, עבודת א-להים, עקבי הצאן, עמ' קז-קנו; אורות הקודש ח"ג, ראש דבר, עמ' כא, כג-כד, כו-לד; מידות הראי"ה כבוד ג; שם, יראה ג-ד.
^ 16 Newsweek, 12/7/99, pp. 49-55, ועיין בהמשך בהערה 25. יש התופשים את NGOs (ארגוני ההתנדבות הבינלאומיים) כממלאים את הצורך הדתי-המעשי, ואכמ"ל.
^ 17 מו"ק יז, א; רמב"ם הל' ממרים ו, ט; שלחן ערוך יו"ד רמ, יט-כ.
^ 18 אורות התשובה ד, ג; אורות הקודש ח"ב, עמ' תקכא; עקבי הצאן, עמ' קלא; אורות האמונה, "התעלות העולם"; משנת הנזיר, ע' ס.
^ 19 אגרות הראי"ה ח"ב, ע' קמג. וכך מובא בשם הבעש"ט, בנתיבות שלום, נתיבי חינוך, ע' לח.
^ 20 הגלות מארץ ישראל מתוארת: "תחת אשר לא עבדת את ה' א-להיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כול. ועבדת את אויביך..." (דברים כח, מז). הרעיון מודגש במיוחד בחכמה הפנימית, עי' אור החיים על התורה, ריש פרשת כי תבוא, "'והיה כי תבוא אל הארץ', אמר 'והיה' לשון שמחה להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ, על דרך אומרו 'אז ימלא שחוק פינו וגו'". וכן עי' בדברי הגרי"מ חרל"פ, טובים מאורות עמ' 6 וממעיני הישועה עמ' רסה; אורות עמ' קעא; מאמרי הראי"ה עמ' 236-235. יש שהציעו על פי זה השלכות הלכתיות: ערוך השולחן (או"ח קכח, מט ו-סד) מציע שהטעם שמברכים ברכת כהנים בארץ ישראל בכל יום, אך בגלות רק ביום טוב. יש שראו בכך את הטעם הפנימי לכך שבחו"ל זקוקים ליום טוב שני של גלויות, על פי פסיקתא דרב כהנא יד.
^ 21 הפחד, עקבי הצאן, עמ' קיט-קכא.
^ 22 גם אם לצערנו, חלק גדול מהנהגתנו הלאומית עדיין מגיבים לפעמים לטרור וללחץ בינלאומי בכניעה ובהתנצלות מוגזמת מעבר למקובל במדינה עצמאית, באופן עקרוני, גם הם מתנגדים ומתביישים מגישה זו, שריד של המנטליות הגלותית.
^ 23 עיין למשל מנדל פיקז, "בין האמת במערומיה לבין 'האמת המנחמת'", מדעי היהדות 35 (תשנ"ה), עמ' 168-155. פיקז מביא תיעוד שלפיו בוורשה לא דנה ההנהגה בשאלה אם הדת התרופפה אלא בשאלה מדוע התרופפה הדת? הרב הלל צייטלין הי"ד מעיד בצער שבבניין שלו בגטו, רק 3 מתוך 220 מהמשפחות אינם מחללים את השבת.
^ 24 עיין בהרחבה בנתיבות שלום, פרשת לך לך, עמ' עא.
^ 25 סוטה מח, ב. חשוב לציין שלפי הסקרים (, "Most Americans Take Bible Stories Literally" J. Harper, Washington Post, 17/2/04; ""More Believe in God Than Heaven", Fox News Poll, 18/6/04.) רוב מוחץ (מעל 90%) מאמינים בא-להים, אך בגלל ההפרדה בין הדת והמדינה, זה בתור יחידים ולא בתור מסגרת לאומית. כתוצאה מכך, התרבות השולטת בעולם המודרני היא חילונית בבירור.
^ 26 הסקר היסודי ביותר שנעשה עד היום, Prof. Sergio DellaPergola, "American Orthodox Jews: Demographic Trends and Scenarios "Jewish Action" Fall, 5759, p. 31. , מצא שרוב הילדים (58%) במשפחות היהודיות הדתיות עוזבים את הדרך.
^ 27 בספרוN. Kamenetsky, The Making of a Gadol , מביא בנו של הג"ר יעקב קמינצקי עדויות מרבנים שלמדו בישיבות הגדולות באירופה שכבר לפני מאה שנה בישיבת וולוז'ין היו בעיות דתיות רבות עם התלמידים (עמ' 889-888, 893, 900, וְ-1086), ובישיבת פונוביז' בחו"ל רובם נהיו משכילים (עמ' 987), ושכל ישיבות ליטא התחילו להתרוקן בגלל התנועות המרדניות: ההשכלה, הסוציאליזם והציונות, חוץ מסלובודקה. אפילו סלובודקה עברה בסוף לחברון בארץ ישראל (!) בגלל בעיות דומות.
^ 28 הגר"ע יוסף, "מצוות יישוב ארץ ישראל בזמן הזה", תורה שבע"פ יא (תשכ"ט), עמ' מב.
^ 29 הסקר היסודי ביותר שנעשה, עיין הערה 26 בעמ' 30-3, מצא שבשנת תשנ"ט היו כ-378,000 יהודים אורתודוקסים (כולל חרדים וחסידים) בארה"ב, והמספר הולך וקטן בכל שנה. זאת לעומת כ-1.25 מיליון בארץ (כרבע מהאוכלוסייה היהודית של 5.2 מיליון, על פי תוצאות הבחירות לכנסת), וכך אושר על ידי הסקר של מכון גוטמן, מובא ב'צהר' יא (קיץ, תשס"ב). בנוסף, מספר העולים הדתיים מארה"ב הוכפל בשנים האחרונות.
^ 30 כבר לפני מאה שנה, חזה הרב קוק שאם לא יחברו את הלאומיות החילונית לתורה, תוך כמה דורות יגיעו לא רק לפוסט-ציונות אלא לשנאת ארץ ישראל ולאומיות ישראלית. עיין אגרות הראי"ה, ח"א עמ' קפג; אורות עמ' פד וקלג-קלד; אפיקים בנגב, אוצרות הראי"ה, מהדו' ת"א תשמ"ח, עמ' 766.
^ 31 עי' במאמרו של הרב עזריאל אריאל, "ישראל בטח בה'", 'צהר' י, עמ' 149-145, שהרחיב בנושא הביטחון והשתדלות בהנהגת האומה.
^ 32 עין אי"ה ברכות פ"ט, קעז.
^ 33 אורות ע' עז. "מאמין הוא העם כולו, שאין גלות עוד אחרי הגאולה ההולכת ומתחלת שלפנינו, ואמונתו העמוקה הזאת היא בעצמה רז קיומו הוא..."
^ 34 עי' מאמרי הראי"ה, עמ' 321.
^ 35 אלא אם כן נתייחס לעונש הגלות כמטרה בפני עצמה, כפי שחשבנו בתור ילדים, שה' מעניש גם ללא מטרה חינוכית מועילה וכדו', אלא רק בגלל שהוא כועס כי "פגענו באגו שלו", חלילה, וכדו'.
^ 2 הביטוי משיחות הרצי"ה, "השואה".
^ 3 בסוף הודה ר' אליעזר לר' יהושע, ראה סנהדרין צח, א: "שתק ר' אליעזר", ובירושלמי תענית פ"א ה"א: "הסתלק ר' אליעזר". ועיין בהמשך בהערה 5.
^ 4 עיין במשנה האחרונה בסוטה מח, ב, שבעקבתא דמשיחא יהיה מרד רוחני ועוד.
^ 5 מה שהביא אריאל את דברי הרמב"ם בהל' תשובה בצורה מקוטעת, ואף הפסיק את הציטוט באמצע הרעיון (!) הוא טעות חמורה, מפני שההשמטה משבשת את שיטתו. ואלו דברי הרמב"ם: "כל הנביאים כולן ציוו על התשובה, ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה". אך הוא ממשיך ואומר: "וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין...". לכאורה, הרמב"ם סותר את עצמו כשמצד אחד הוא מדבר על תשובה, דבר המותנה בבחירת האדם, אך מצד שני הוא ממשיך וכותב שהבטיחה התורה שזה יתקיים, שמשתמע שבחירתנו בסוגיה היא מוגבלת, ואם יש צורך בכך, ה' יתערב כדי להשיב אותנו בתשובה ולגאול אותנו גם אם לא נבחר בכך! קושיה נוספת, מדוע הרמב"ם מצטט את שיטת ר' אליעזר ("ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה") כשר' אליעזר עצמו חוזר בו (עי' בהערה 3) ומודה שיש "גאולה בעתה" גם ללא תשובה?! אלא צריכים לומר שמתכוון הרמב"ם שגם במסלול של גאולת "בעתה", בסופו של דבר נחזור בתשובה, כתוצאה מהתערבות א-להית של סייעתא דשמיא וכדומה. גם לדעת הרמב"ם מובטחת גאולה "בעתה" גם ללא תשובה מיזמתנו, וכמסקנת הגמרא והפסוקים המפורשים בתורה ובנביאים, שאי אפשר להכחישם. הרמב"ם אף קובע ביטחון זה בגאולה כאחד מי"ג עיקרי האמונה, גם אם לא ניזום לחזור בתשובה!
חשוב לציין שלפי המקורות המקבילים, האפשרות ש"יעמוד מלך שגזירותיו קשות כהמן הרשע" ושזה יחזירנו בתשובה, היא רק דעתו הראשונית של ר' אליעזר ולא של ר' יהושע, עי' תנחומא (בובר) בחוקתי ה, וכן מוכח בירושלמי תענית א, א, וכגרסת ה"תניא אידך" בסנהדרין שם. כך נראה גם מסברה, כי אחרת יצא שלשיטתו של ר' אליעזר יתכן ואין גאולה, ח"ו. כן מוכח גם מההקשר של הפסוקים שמביא ר' יהושע, עיי"ש. כלומר, לפי ר' יהושע, שדעתו התקבלה בגלל הפסוקים המפורשים, ההתערבות הא-להית שעליה מדבר הרמב"ם, שתעודדנו בסוף לחזור בתשובה, תהיה בסייעתא דשמיא, אולי בסגנון מלחמת ששת הימים, ולא ממלך שגזרותיו כהמן, חלילה.
^ 6 למשל מנחות צט, ב: "ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ". גם שם חולק רבא, וסובר שמצוה לגלות.
^ 7 "והארץ אזכור" (ויקרא כו, מב); "ויקנא ה' לארצו..." (יואל ב, יח).
^ 8 "לא למענכם אני עושה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים..." (יחזקאל לז, כב); ועי' דנ' ט, יט.
^ 9 אמנם ע"צ מלמד, פרשיות ואגדות התנאים, עמ' מט, טוען שחז"ל סטו מהגישה המורכבת של התנ"ך בנושא. אך במאמרנו "הזכאים במקרא וחייבים בחז"ל", 'טללי אורות' יב (תשס"ה), הרחבנו לראות שכמו בתנ"ך, גם בחז"ל הייסורים בעולם הזה יכלים להיות מסיבות רבות, וכן הברכה: עי' ברכות ה, א.
^ 10 עי' רמב"ם הל' תשובה י, ה.
^ 11 עיין בסדרה של מאמרים חשובים בנושא ב'צהר' יח, ובמאמרי "אתגר 'הדור': עדכון שם התנועה ל'דתי-לאומי-אנושי'", 'צהר' יט, עמ' 146-137.
^ 12 ההצלחה המסוימת של הדרשנים המחזירים בתשובה דרך ההפחדות וכדו' היא בעיקר אצל האוכלוסייה שלרוב, ינקו מסורת מסוימת ועיקרי אמונה ואכן זקוקים לפעמים רק לאותו "מכה בפטיש".
^ 13 על פי אגרות הראי"ה ח"א עמ' כ.
^ 14 עי' למשל רמב"ם הל' תשובה ה, א; ספר העיקרים מאמר ג, פרק לב.
^ 15 הדור, הפחד, דעת א-להים, עבודת א-להים, עקבי הצאן, עמ' קז-קנו; אורות הקודש ח"ג, ראש דבר, עמ' כא, כג-כד, כו-לד; מידות הראי"ה כבוד ג; שם, יראה ג-ד.
^ 16 Newsweek, 12/7/99, pp. 49-55, ועיין בהמשך בהערה 25. יש התופשים את NGOs (ארגוני ההתנדבות הבינלאומיים) כממלאים את הצורך הדתי-המעשי, ואכמ"ל.
^ 17 מו"ק יז, א; רמב"ם הל' ממרים ו, ט; שלחן ערוך יו"ד רמ, יט-כ.
^ 18 אורות התשובה ד, ג; אורות הקודש ח"ב, עמ' תקכא; עקבי הצאן, עמ' קלא; אורות האמונה, "התעלות העולם"; משנת הנזיר, ע' ס.
^ 19 אגרות הראי"ה ח"ב, ע' קמג. וכך מובא בשם הבעש"ט, בנתיבות שלום, נתיבי חינוך, ע' לח.
^ 20 הגלות מארץ ישראל מתוארת: "תחת אשר לא עבדת את ה' א-להיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כול. ועבדת את אויביך..." (דברים כח, מז). הרעיון מודגש במיוחד בחכמה הפנימית, עי' אור החיים על התורה, ריש פרשת כי תבוא, "'והיה כי תבוא אל הארץ', אמר 'והיה' לשון שמחה להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ, על דרך אומרו 'אז ימלא שחוק פינו וגו'". וכן עי' בדברי הגרי"מ חרל"פ, טובים מאורות עמ' 6 וממעיני הישועה עמ' רסה; אורות עמ' קעא; מאמרי הראי"ה עמ' 236-235. יש שהציעו על פי זה השלכות הלכתיות: ערוך השולחן (או"ח קכח, מט ו-סד) מציע שהטעם שמברכים ברכת כהנים בארץ ישראל בכל יום, אך בגלות רק ביום טוב. יש שראו בכך את הטעם הפנימי לכך שבחו"ל זקוקים ליום טוב שני של גלויות, על פי פסיקתא דרב כהנא יד.
^ 21 הפחד, עקבי הצאן, עמ' קיט-קכא.
^ 22 גם אם לצערנו, חלק גדול מהנהגתנו הלאומית עדיין מגיבים לפעמים לטרור וללחץ בינלאומי בכניעה ובהתנצלות מוגזמת מעבר למקובל במדינה עצמאית, באופן עקרוני, גם הם מתנגדים ומתביישים מגישה זו, שריד של המנטליות הגלותית.
^ 23 עיין למשל מנדל פיקז, "בין האמת במערומיה לבין 'האמת המנחמת'", מדעי היהדות 35 (תשנ"ה), עמ' 168-155. פיקז מביא תיעוד שלפיו בוורשה לא דנה ההנהגה בשאלה אם הדת התרופפה אלא בשאלה מדוע התרופפה הדת? הרב הלל צייטלין הי"ד מעיד בצער שבבניין שלו בגטו, רק 3 מתוך 220 מהמשפחות אינם מחללים את השבת.
^ 24 עיין בהרחבה בנתיבות שלום, פרשת לך לך, עמ' עא.
^ 25 סוטה מח, ב. חשוב לציין שלפי הסקרים (, "Most Americans Take Bible Stories Literally" J. Harper, Washington Post, 17/2/04; ""More Believe in God Than Heaven", Fox News Poll, 18/6/04.) רוב מוחץ (מעל 90%) מאמינים בא-להים, אך בגלל ההפרדה בין הדת והמדינה, זה בתור יחידים ולא בתור מסגרת לאומית. כתוצאה מכך, התרבות השולטת בעולם המודרני היא חילונית בבירור.
^ 26 הסקר היסודי ביותר שנעשה עד היום, Prof. Sergio DellaPergola, "American Orthodox Jews: Demographic Trends and Scenarios "Jewish Action" Fall, 5759, p. 31. , מצא שרוב הילדים (58%) במשפחות היהודיות הדתיות עוזבים את הדרך.
^ 27 בספרוN. Kamenetsky, The Making of a Gadol , מביא בנו של הג"ר יעקב קמינצקי עדויות מרבנים שלמדו בישיבות הגדולות באירופה שכבר לפני מאה שנה בישיבת וולוז'ין היו בעיות דתיות רבות עם התלמידים (עמ' 889-888, 893, 900, וְ-1086), ובישיבת פונוביז' בחו"ל רובם נהיו משכילים (עמ' 987), ושכל ישיבות ליטא התחילו להתרוקן בגלל התנועות המרדניות: ההשכלה, הסוציאליזם והציונות, חוץ מסלובודקה. אפילו סלובודקה עברה בסוף לחברון בארץ ישראל (!) בגלל בעיות דומות.
^ 28 הגר"ע יוסף, "מצוות יישוב ארץ ישראל בזמן הזה", תורה שבע"פ יא (תשכ"ט), עמ' מב.
^ 29 הסקר היסודי ביותר שנעשה, עיין הערה 26 בעמ' 30-3, מצא שבשנת תשנ"ט היו כ-378,000 יהודים אורתודוקסים (כולל חרדים וחסידים) בארה"ב, והמספר הולך וקטן בכל שנה. זאת לעומת כ-1.25 מיליון בארץ (כרבע מהאוכלוסייה היהודית של 5.2 מיליון, על פי תוצאות הבחירות לכנסת), וכך אושר על ידי הסקר של מכון גוטמן, מובא ב'צהר' יא (קיץ, תשס"ב). בנוסף, מספר העולים הדתיים מארה"ב הוכפל בשנים האחרונות.
^ 30 כבר לפני מאה שנה, חזה הרב קוק שאם לא יחברו את הלאומיות החילונית לתורה, תוך כמה דורות יגיעו לא רק לפוסט-ציונות אלא לשנאת ארץ ישראל ולאומיות ישראלית. עיין אגרות הראי"ה, ח"א עמ' קפג; אורות עמ' פד וקלג-קלד; אפיקים בנגב, אוצרות הראי"ה, מהדו' ת"א תשמ"ח, עמ' 766.
^ 31 עי' במאמרו של הרב עזריאל אריאל, "ישראל בטח בה'", 'צהר' י, עמ' 149-145, שהרחיב בנושא הביטחון והשתדלות בהנהגת האומה.
^ 32 עין אי"ה ברכות פ"ט, קעז.
^ 33 אורות ע' עז. "מאמין הוא העם כולו, שאין גלות עוד אחרי הגאולה ההולכת ומתחלת שלפנינו, ואמונתו העמוקה הזאת היא בעצמה רז קיומו הוא..."
^ 34 עי' מאמרי הראי"ה, עמ' 321.
^ 35 אלא אם כן נתייחס לעונש הגלות כמטרה בפני עצמה, כפי שחשבנו בתור ילדים, שה' מעניש גם ללא מטרה חינוכית מועילה וכדו', אלא רק בגלל שהוא כועס כי "פגענו באגו שלו", חלילה, וכדו'.
אליהו הנביא - קנאי ומבשר הגאולה
הרה"ג שאר ישוב כהן זצ"ל | יח' תמוז תשס"ו
שני דברים בתשובה תתאה
אגרת התשובה (תניא) - פרק ז'
הרב משה חביב | י' חשוון תשע"ב
ההשפעה האלוקית בזמן הגלות
אגרת התשובה (תניא) - פרק ו'
הרב משה חביב | ב' חשוון תשע"ב
הגלות כמפתח לגאולה
גליון מס' 130
הרב חגי לונדין | אב תש"ע
מה מברכים על פיצה?
מה המשמעות הנחת תפילין?
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
מי יושב במקום שלי?
איך נראית נקמה יהודית?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
ראיית המבט השלם
הקשר בין ניצבים לראש השנה
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
האם מותר לפנות למקובלים?