ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

התמודדות עם ילד רגיש ;">

דף הבית בית מדרש מדורים קוממיות אדני הבית חינוך ילדים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

יח אדר תשס"ט

התמודדות עם ילד רגיש


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אסתר בת רחל

שאלה:
אחד הילדים שלנו, בן שש וחצי, רגיש באופן מוקצן בהשוואה לשאר אחיו. המצב הוא שכל פעם שאני מעירה לו הוא ממש "מתקפל" ומרגיש שאני לא אוהבת אותו. לפעמים הוא בורח לאיזו פינה ומסתגר. מצד אחד אני קצת מרחמת עליו וחושבת פעמיים לפני שאני מעירה לו. אבל מאידך, אני אמא שלו, ואם אני לא אחנך אותו לגבולות, אף אחד לא יעשה זאת במקומי?!


תשובה:
הבדלים בין אחים, הם טבע שצריך להכיר אותו ולהסכים עמו. כמו שלכל אחד יש טביעת אצבעות שונה מחברו, כך גם לכל אח יש תכונות המייחדות אותו וגורמות לו להיות שונה משאר האחים. מאוד ייתכן שאחד האחים הוא בעל רגישות גבוהה יותר מאחיו. אולם, בחיים, אי אפשר שתכונה זו תהא מובילה ומשתלטת על האדם. כהורים, תפקידכם הוא לבחון, האם הרגישות היא אכן תכונה מושרשת אצלו, או שמא הוא משתמש בה כמנוף להגנה עצמית. כלומר, גם אם יש לו רגישות טבעית, יתכן שהוא מעצים אותה ע"י תגובות קיצוניות. זאת, כדי לזכות בנקודות לטובת עצמו. למשל, במקרה שתיארת, התגובה של התקפלות והתכנסות גורמת לך לחשוב פעמיים לפני שאת מעירה לו. באותו מצב אצל ילד אחר, ודאי היית מעירה לו או נוזפת בו. אבל בילד זה את נוהגת בכפפות של משי. זה עבורו הישג נכבד, הנותן לו תמיכה להתנהגותו.
נקודה נוספת שחייבים לתת עליה את הדעת היא המחשבה על העתיד. שלמה המלך מלמדנו: "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה". כלומר, הכיוון אליו מחונך הילד הוא הכיוון העתידי שלו. בפסוק, מכוון הדבר לחיוב, אם נחנך ילד כראוי, תישמר בו התכונה הטובה גם לזקנה ושיבה. אולם, הדבר נכון גם ביחס לתכונות שליליות. למשל, כותב הרמ"א (או"ח צ"ח): "אסור לאדם לנשק את בניו הקטנים בבית הכנסת, כדי לקבוע בליבו שאין אהבה כאהבת המקום ברוך הוא". המשנה ברורה מביא את דברי השל"ה, המוחה על כך שאנשים מביאים תינוקות או פעוטות לבית הכנסת: "מטעם כי הילדים משחקים ומרקדים בבית הכנסת ומחללים קדושת בית הכנסת וגם מבלבלים דעת המתפללים. ועוד, גם כי יזקינו, לא יסורו ממנהגם הרע אשר נתחנכו בילדותם". למדנו מדבריהם, שכשם שהרגל טוב פועל לטובה, הרגל רע ממשיך לרעה. בשאלתך כתבת שאת חוששת שאם לא תעירי לו, הוא לא יתרגל לגבולות. אני מוסיף עוד, שאם כיום תתחשבי ברגישותו ותתנהלי בחינוכו לפי מידתו זו, הרי שבעתיד תגדל עוד יותר הרגישות, ואז מה יעשה כאשר יתקל בחברת ילדים או נערים, וגם בוגרים, שאינם מתקשרים למי שהוא בעל רגישות?! מתוך כך הוא עלול להיקלע למצב בו יישאר תמיד בודד, כמעט ללא חברים. ובודאי כאשר יגיע לפרקו ויצטרך להתקשר עם אישה לנישואין, תכונה זו תקשה עליו מאוד.
לכן, אתם כהורים חייבים לנקוט ב"סור מרע ועשה טוב". סור מרע, לא לרחם עליו בגלל הרגישות שיש לו, ולא לתת לו ליהנות מפירות רגישותו. עשה טוב, להקרין עליו אהבה, כמובן מתוך לב אוהב באמת, לא רק כדי להראות שאתם אוהבים אותו. ולקיים בו את הפסוק, "את אשר יאהב... יוכיח!" בהחלט להציב לו גבולות, תוך כדי לטיפה וחיבוק, גם באמירה כמו: "אתה יודע שאבא ואמא אוהבים אותך אבל מעשה כזה לא יתכן לעשותו". גם כאשר הוא מגיב בהתכנסות, לא לחפש אחריו ולנסות לקרוא לו לחזור לשגרה, אלא לומר לו: "אנו יודעים שאתה תברח כעת לפינה. אתה יכול לברוח. לא נרדוף אחריך. אבל תדע שאנו מחכים לך באהבה שתחזור". התייחסות זו, גם אם לא תביא לתוצאה מיידית, יש בה תשדיר רב ערך, ותיקון גדול עבורו לעתיד.
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il