ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

משלוח מנות לקב"ה

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים סיפורים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אדר תשס"ט

משלוח מנות לקב"ה


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
גילה בת רחל

שמועות עקשניות ומוסמכות סיפרו על יום קרוב, שבו יוחל בגירוש המוני של יהודים לגיא הצלמוות בבירוביג'אן. אותו יום חל להיות בפורים, תשי"ג.
בליל פורים הלכה בתיה עם אמה לשמוע את קריאת המגילה בבית הכנסת. האב היה עצור במשך תקופה ממושכת, ולא היה ידוע מה עלה בגורלו. הן צעדו שלובות זרוע וצמודות זו לזו ברחובות קייב המושלגת. שתיהן היו מדוכדכות, ודשדשו בשלג הקפוא בדרכן לבית הכנסת לשמוע את קריאת המגילה.
זיק של תקווה התעורר בבתיה כאשר נזכרה בסיפור המגילה על מפלתו של המן האגגי צורר היהודים. אולי גם הן יזכו לנס דומה, ומתהום הייאוש יופיע לפתע נס ההצלה? איזו נבואת לב סמויה אמרה לה שההיסטוריה חוזרת על עצמה. גם אז, כאשר אסתר המלכה אמרה "כאשר אבדתי אבדתי" החלו להיטוות חוטי ההצלה. וכאשר מרדכי ישב בשקו ותעניתו ועסק בתורה עם ילדי ישראל, הופיע הצורר וקרא לו לרכב על סוס המלך, כאשר הוא מכריז "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו!". אולי גם אנו נזכה לנס מעין זה, ומתהום הייאוש והחידלון יעלה ויבוא נס ההצלה? הלא זאת עצמת הנצחיות של עם ישראל, שדווקא מתוך ערפל הגזירות בוקע תמיד בדרך פלאית אור הישועה והפדות.
היא אזרה כח ואמרה לאמה:
"אמא, אנו מוכרחות להיות בשמחה, כי הלא פורים היום, יום המסוגל מאז ומעולם להתרחשות ניסים ולגאולה מכל ההמנים שבכל הזמנים".
בבית הכנסת שררה אוירה קודרת. גזירת הגירוש נמסרה מפה לאוזן והשרתה פחד וייאוש. בעל הקורא קרא את המגילה בטעם המסורתי, וכשהגיע להמן בתיה רקעה חרש ברגליה לבל ירגישו בכך סוכני הבולשת השתולים מן הסתם בבית הכנסת.
למחרת, לאחר מקרא המגילה של היום, שלחו אחת לשניה משלוח מנות שהורכב מתפוח וביסקוויט יבש. הן בכו כל כך עד שהביסקוויט נספג ונמעך מדמעותיהן. לפתע פנתה בתיה בטון דרמטי לאמה:
"מאמושקה, בואי ונשלח משלוח מנות לקדוש ברוך הוא..."
אמה התחייכה:
"בתיהל'ה ילדתי, איזה משלוח מנות את רוצה לשלוח לריבונו של עולם?"
"אני רוצה לשלוח את הביסקוויט הזה, הספוג בדמעותיהן של ילדה ואם יהודיות, כדי שיעלה לפני כסא הכבוד ויבטל את רוע הגזירה המתנוססת מעל ראשנו, ונזכה לראות במפלת הצורר של זמננו, סטאלין..."
בעוד בתיה יושבת מול אמה ושופכת בדמעות את מר לבה, שמעו קולות המולה בחוץ. היו אלה קולותיהן המוכרים של השכנות בבניין ששוחחו ביניהן בהתרגשות ובקול רם. בתיה הבינה שמשהו מיוחד אירע. היא שרבבה את ראשה החוצה ושמעה את הבשורה המרעישה:
"סטאלין מת הלילה! באמצע ישיבת הקבינט הוא קיבל שבץ מוחי והתפגר!"
השמועות שנמסרו מפה לאוזן סיפרו שבאותו לילה סטאלין השתולל כמטורף וציווה על חברי הפוליטביורו לחתום על צו גירוש של יהודי רוסיה לבירוביג'אן. חלק מהם סירבו לחתום. קמה סערה ועווית של טירוף אחזה בסטאלין. לאחר מכן הוא נפטר משבץ באופן מסתורי ביותר.
חברי הפוליטביורו נשמו לרווחה, ועמם העם הרוסי כולו, שהתענה תחת אגרופו של גדול העריצים בכל הזמנים, אשר שלט באכזריות במשך שלושים שנה.
אושר הציף את האם ובתה, והן חיבקו אחת את השניה בשמחה.
"אולי יתקיים בנו מה שנאמר במגילה", אמרה האם בהתרגשות, "אם החילות לנפול, נפול תיפול, ונזכה לראות את אבא חוזר אלינו. את רואה בתיהל'ה, שמשלוח המנות שלך אכן הגיע עד לכסא הכבוד, והמלאך שהגיש אותו לא שכח להזכיר לקדוש ברוך הוא את אבא הנמק אי שם במרתפי הק.ג. ב. אולי, מי יודע, אולי..."
בתיה סיימה לערוך את השולחן לכבוד סעודת פורים, כשהיא מניחה כמנהגה צלחת וסכו"ם ליד מקומו הריק של אביה. ואז נשמעה נקישה בדלת.
"מי זה יכול להיות?", נבהלה האם, "הרי מאז שאבא נעלם פסקו הבריות לבקר בביתנו".
"אולי זה אבא?" מלמלה בתיה מהרהורי לבה.
היא פתחה בהיסוס את הדלת, ואז כברק מסנוור הופיעה בחלל הפתח דמותו החיוורת והזוהרת של אביה שנפל לתוך זרועותיה. בתיה כיסתה אותו בנשיקות וצעקה:
"פאפושקה, שלום עליכם! פורים שמח!"
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il