הכוונות הפשוטות של משה | הרב מרדכי הוכמן | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
ויקרא

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

בנימין בן מסעודה

1602

3 דק' קריאה

בתחילת ספר ויקרא נאמר - 'וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר'. המדרש (ויקרא רבה א, ז) מביא משל שמסביר את הכתוב הזה: "משל למלך שצוה את עבדו ואמר לו בנה לי פַּלְטִין (ארמון). על כל דבר ודבר שהיה (העבד) בונה היה כותב עליו שמו של מלך. והיה בונה כתלים וכותב עליהן שמו של מלך; היה מעמיד עמודים וכותב עליהן שמו של מלך; היה מְקָרֶה בקורות והיה כותב עליהן שמו של מלך. לימים נכנס המלך לתוך פַּלְטִין, על כל דבר ודבר שהיה מביט - היה מוצא שמו כתוב עליו. אמר - 'כל הכבוד הזה עשה לי עבדי ואני מבפנים והוא מבחוץ?! קִראוּ לו שיכנס לִפְנַי וְלִפְנִים!!'. כך בשעה שאמר לו הקב"ה למשה 'עשה לי משכן'; על כל דבר ודבר שהיה עושה היה כותב עליו 'כאשר צִוָּה ה' את משה'. אמר הקב"ה - 'כל הכבוד הזה עשה לי משה ואני מבפנים והוא מבחוץ?! קִראוּ לו שיכנס לִפְנַי וְלִפְנִים!'. לכך נאמר 'וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה'."

המדרש מספר שמשה רבנו היה כותב על המשכן ועל הכלים השונים שהיו בו את המילים 'כאשר צִוָּה ה' את משה'. כשה' ראה זאת הוא שמח, אולם מכיוון שמשה נותר בחוץ, הוא קרא למשה להיכנס למקום הפנימי ביותר - שנקרא 'לִפְנַי וְלִפְנִים'. אך המדרש מעורר כמה קשיים.
אם משה לא הצטווה לכתוב את המילים הללו על המשכן והכלים; - מדוע משה הפר את מצוות הבורא וכתב את המילים הללו מדעתו?! בנוסף לכך קשה, שהמקום הפנימי ביותר שנקרא 'לִפְנַי וְלִפְנִים' הוא קודש הקדשים; שרק הכהן הגדול ניכנס אליו - וביום הכפורים בלבד. חז"ל מספרים שמשה רבנו לא היה נכנס לשם אלא רק לחלק המשכן שמחוץ לפרוכת. האם המדרש - שמספר שה' קרא למשה להיכנס 'לִפְנַי וְלִפְנִים' - מתעלם ממסורת חז"ל?

מחשבות אדם
המדרש אינו מתכון לומר שמשה עשה דברים שהוא לא הצטווה לעשותם. המדרש מתכוון לומר שמחשבותיו של האדם רשומות באופן נסתר על מעשיו. ידוע שכל פרט וכל כלי במשכן מרמזים לסודות של קשר לעולמות העליונים. משה רבנו שעלה למרום והצטווה שם על המשכן, יכול היה להבין מעצמו רבים מהסודות הללו; והוא יכול היה לכוון אל הסודות הללו בשעת עשיית הכלים. אך כאשר ה' התבונן במשכן והוא ראה את המחשבות שמשה חשב בשעת עשיית המשכן והכלים; ה' ראה שעל כל פרט במשכן רשומה מחשבה פשוטה בלבד - 'כאשר צִוָּה ה' את משה'. המחשבה הזו מעידה על ההתבטלות ועל הענווה של משה. למרות שמשה היה יכול לכוון מדעתו אל סודות עליונים, הוא לא רצה שאישיותו הפרטית תשפיע על המשכן - ואפילו לא באמצעות מחשבה בלבד. המחשבה היחידה שלו היתה לקיים את רצון הבורא - והיא היתה ניכרת ו'רשומה' על כל פרט במשכן.

הפנימיות שבפנימיות
המדרש סיפר שה' ראה זאת וקרא למשה שיכנס 'לִפְנַי וְלִפְנִים'. המדרש אינו מתכוון לומר שמשה נכנס לקודש-הקודשים שרק הכהן הגדול רשאי להיכנס לשם. המדרש מתכוון לומר שה' גילה למשה אחר-כך סודות פנימיים ביותר של המשכן; וההשגות הללו נקראות במשל הזה - 'לִפְנַי וְלִפְנִים'.
ברם, למרות שה' גילה למשה אחר-כך השגות פנימיות ביותר - הכוונה הבסיסית והאמיתית ביותר בעשיית המשכן היא לעשות את ציווי ה'. האנשים והנשים הפשוטים שבנו יחד עם משה את המשכן לא יכלו לשער מדעתם את סודות המשכן; והם בנו את המשכן מתוך הכוונה הפשוטה ביותר - 'כאשר צִוָּה ה' את משה'. משה רבנו התאחד עימם ובנה את המשכן מתוך הכונה הפשוטה והאמיתית הזו - 'כאשר צִוָּה ה' את משה'. אילו משה היה משער מדעתו את סודות המשכן ומכוון אותן בשעת העשיה שלו; הוא היה משיג את מה שנראה לו כ'פנימיות' של המשכן. אך ה'פנימיות' הזו נחשבת ל'חיצונית' ביחס לכוונות 'פנימיות יותר'. דווקא ההתבטלות של משה אל רצונו הפשוט של ה' - היא זו שזיכתה אותו שה' יקרא לו אל אוהל מועד כדי להסביר לו כוונות נוספות ופנימיות יותר של כל פרט ופרט במשכן.

ויקרא