בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ברכת החמה
קטגוריה משנית
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ברכת החמה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

אהרון יהושע בן חיה

undefined
12 דק' קריאה
האור והמאורות 1
במשנת התורה והיהדות, בהלכה ובאגדה, תופס מקום מיוחד נושא האור, זריחתו, ברכותיו. חזונו מקיף את כל הבריאה ואת תולדות האדם מראשית הימים ועד אחריתם.
"ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור" 2 , זה המאמר השני בעשרת המאמרות שבהם נברא העולם 3 , אך הראשון בסדרת מאמרי בריאת ההוויה ביום הראשון, הוא היום האחד שבספר בראשית. משל למה הדבר דומה? כאילו ראשיתה ממש של הבריאה, קדמה לששת ימי בראשית ולמושגי שעות ימים ושנים. מן הראשית חלפו עולמות שלמים, שמיטות ויובלים, הרבה למעלה מן החשבון והרבה למעלה מן הזמן.
המאמר הראשון "בראשית" שעליו אמרו רבותינו: "בראשית נמי מאמר הוא" 4 , לא נתפרש ולא נתנו פרטיו להידרש ברבים 5 , לא את הפסוק: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" 6 ולא את הפסוק: "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים" 7 . הכל עלום ומכוסה מאתנו.
אנו מתחילים לראות ועינינו נפתחות, כאשר נשמע המאמר האלוקי: "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור" 8 , אמנם האדם לא בא לעולם, אלא ביום השישי בו נשלמת בריאת העולם ומנין שנות העולם מתחיל מאותו יום ואילך. אבל מושג הראיה בא לעולם ביום הראשון, עליו נאמר במקרא: "ויבדל אלקים בין האור ובין החשך, ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" 9 . מושג היום, היממה מתחיל להיווצר איפוא עם ראשית הבריאה, אבל את השלמתו התלויה במחזור השמש והירח, אין אנו מוצאים עד היום הרביעי. יש אור וחשך בעולם, אבל מחזור הימים, השבועות, החדשים והשנים, עוד עתיד להיברא ביום הרביעי, עליו אנו קוראים: "ויאמר אלקים יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה" 10 . מושגי היום והלילה היו בעולם מראשית הבריאה של האור, כשהבדיל אלוקים בין האור ובין החשך, אך עדיין לא היו להם גבולות ברורים, תחומים במושג הזמן, רק כאשר נעשו שני המאורות הגדולים, המאור הגדול לממשלת היום והמאור הקטן לממשלת הלילה, אז מתקיים מקרא שכתוב: "והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים" 11 .
באו המאורות לעולם ביום הרביעי, כדי שנזר הבריאה אדם הראשון, בהיווצרו ביום השישי, יוכל להשתמש בהם לקביעת סדר המניין לדורות הבאים וכדי שיוכל לצפות באור "מסוף העולם ועד סופו". כמדרשם הנפלא של חז"ל, על ששה דברים שנתברך בהם אדם הראשון ונטש ממנו עקב החטא: זיוו, חייו, קומתו, פירות הארץ, פירות האילן, ומאורות, שפירושם: אותם דברים ניטלו ויוחזרו, ועדיין הם בעולם, אבל לא בשיעורם הראשון ובברכתם הראשונה ועתידים הם לחזור. סמוך לדברי ר"י בר סימון: "אותה האורה שנברא בה העולם, אדם הראשון עמד והביט בה מסוף העולם ועד סופו - וכיון שגרם החטא, חטא אדם הראשון וחטאו הדורות, דורו של אנוש ומעשה דור המבול ודור ההפלגה, נגנז האור לעתיד לבוא ואע"פ שנתקללו המאורות בערב שבת, לא לקו עד מוצאי שבת, כיון ששקעה החמה במוצאי שבת, התחיל החשך ממשמש ובא, באותה שעה נתיירא אדם הראשון וכו', מה עשה לו הקב"ה, זימן לו שני רעפים והקישן זה לזה ויצא האור וברך עליו" 12 , על כן אנו מברכים על אור האש האנושית - יצירתו של האדם בכל מוצאי שבת. כדתני ר' ישמעאל: "מפני מה מברכים על האור במוצאי שבת בורא מאורי האש, מפני שהיא תחילת ברייתו" 13 .

ברכות האור והמאורות
נמצינו למדים: שלשה דברים וערכים שונים זה מזה ונבדלים זה מזה, נתברך בהם העולם, בזה אחר זה, מדרגה אחרי מדרגה, האור, המאורות, ומאורי האש. האור והמאורות בידי שמים ביום הראשון וביום הרביעי של ימי בראשית, ומאורי האש בידי אדם ובמוצאי שבת קודש הראשון בתולדות העולם. חכמים קבעו להם שלש ברכות: א. ברכת השחר "אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה", במצב בריאת האור והבדלתו מן החשך. ב. ברכת "יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא את הכל, המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית", שהיא הברכה הראשונה מברכות קריאת שמע, הנאמרת מדי יום ביומו ומסתימת: "כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו, אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו ברוך אתה ה' יוצר המאורות". זו היא אם כן ברכת האור והמאורות הנאמרת בכל יום. ג. ברכת מאורי האש - שבמוצאי שבתות - "בורא מאורי-האש".
יש ברכות מיוחדות הקשורות בפלא היצירה, לא פלא חד פעמי ולא רק התחדשות קוסמית אחת יחידה, אלא פלא ההרמוניה, האיזון, והמחזוריות המתחדשת בטבע ותיקון, היוצרים יחד את התבל ומלואה. כל שהאדם מתעלה להבנתם הקוסמית, יותר ויותר ממלאת את לבו האמונה בבורא העולם.
ברכת הלבנה בחידושה, שאנו מברכים מדי חודש, עם חידושה של הלבנה החדשה, שהיא בת קיימא, לפי שיטת הגאון 14 אחרי שלשה ימים, ולפי פסקי רבותינו ומנהגם של רוב ישראל, החל מגמר השבוע הראשון ועד שהיא מגיעה לשיא הופעתה בעיני האדם באמצע החדש 15 - היא הברכה הנקראת בפי בעלי המסורת היהודית "קידוש לבנה", וכן ברכת החמה הנאמרת לפי ההלכה הנוהגת בידינו, אחת לכ"ח שנה, עם חידוש מחזור החמה ביום הרביעי לשבוע - שייכות שתיהן למכלול הברכות, הבאות לבטא את אמונת ידיעת הבורא מתוך הבריאה ולשבח ולהודות לו יתברך על יצירתו הנפלאה. אכן, ניתנה זכות מיוחדת לאדם, המושלם שביצורים החיים על פני האדמה, שדעת לו ותבונה לשבח את בוראו ולהללו.
הקב"ה רוצה בברכתן של ישראל, ובייחוד בברכתם של גדולי ישראל וקדושיו, כמאמרם ז"ל, מפיו של ר' ישמעאל כהן גדול: "ישמעאל בני ברכני" 16 , אלא שכאן יש להבחין בין שתי הברכות. בעוד שללבנה וחידושה ברכה מיוחדת, המגדירה אותה במיוחד, הרי החמה, הלבנה, הכוכבים והמזלות וכל פלאי הטבע במצבם השגרתי - "הנורמאלי", כביכול שאין נס למעלה הימנו, דווקא בשגרתו הקבועה, יש להם ברכה קצרה, טבועה ע"י חכמים באותו הזמן: ברוך אתה ה' "עושה בראשית" או "עושה מעשה בראשית".
לבירור ענין נפלא זה בהלכה ובאגדה - מוקדשים הדברים הבאים.

הגדרת מהות ברכת הלבנה
סדר הברכות שתקנו חכמים נתייחד במטבע, הקרויה בפי חכמינו ברכת חידוש הלבנה, או קידוש הלבנה, הלא היא ברכת: "אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם וכו', פועל אמת - שפעולתו אמת" - שהיא חלקה הראשון של הברכה, וחל על כל צבא השמים, וזה כולל לכאורה "השמש, הירח והכוכבים כולם". החלק השני של הברכה: "וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהם עתידים להתחדש כמותה וכו"' - מיוחד ללבנה ולישראל, שעל-פי דברי חז"ל נמשלו ללבנה 17 , וסיום הברכה מעין הברכה: "מחדש חדשים".
מקור עניין הברכה וכל מה שאנו מברכים בהמשך, בסוגית הגמרא סנהדרין מב. אגב הדיון בחקירת העדים: "שזה יודע בעיבורו של חדש וזה אינו יודע", מביאה הגמ' את דברי ר' אחא בר חנינא, בשם ר' אסי, בשם ר' יוחנן: "כל המברך על החודש בזמנו, כאילו מקבל פני שכינה וכו', תנא דבי ר' ישמעאל: אלמלי לא זכו ישראל, אלא להקביל פני אביהם שבשמים כל חודש וחודש דים. אמר אביי: הלכך נימרינהו מעומד", מוסיפה הגמ' ומביאה: "מרימר ומר זוטרא מכתפי אהדדי ומברכי".
אם כן ברכת הלבנה היא כקבלת פני השכינה והדברים מכוונים בעומק לשיטת חז"ל: שהשכינה שורה בישראל ושישראל נמשלו ללבנה.
בהמשך מביאה הגמרא, שרב אחא אמר לרב אשי: שבמערבא, דהיינו בארץ-ישראל, מברכים: ברוך מחדש חדשים - דהיינו ברכה קצרה, שעיקרה עניין התחדשות וקידוש החודש, שכך היה מנהגם של בני ארץ-ישראל, ועונה לו רב אשי: "האי נשי דידן נמי מברכי". לענ"ד אפשר ללמוד מכך אולי שני דברים.
א. שנשים מברכות ברכה זו ולא כמו שכתב המגן אברהם או"ח סי' תכו, (בריש הסימן, ועיין עוד בחכמת שלמה למהרש"ק מה שתמה על המגן אברהם בזה). שהיא בגדר מצות עשה שהזמן גרמא, אלא אנו מברכים על הלבנה ולא על הזמן. ב. שנשים בזמנן, לא היו בקיאות בנוסח התפילה והברכות ולכן כמו שהקלו להן לברך ברכה קצרה, באו להקל לכל מי שאינו בקי לברך ברכה קצרה - "ברוך מחדש חדשים", ועל זה אמר רב אשי שלא לעשות כך אלא יברך: "ברוך וכו', במאמרו ברא שחקים" וכו' (הנוסח המקובל בידינו בשנויים קלים).
אולי יש לתלות בביאור דברי הגמ' הללו את המחלוקת בעניין חיוב הנשים ואם ראוי שינהגו הנשים בברכה זו, שכך משמעות דברי רבינו המאירי, בספר בית הבחירה לסנהדרין שם מב. שנשים חייבות, אמנם רבותינו האחרונים כתבו שלא יברכו על-פי הסוד, מפני שהם גרמו לפגם לבנה זו (על-ידי חטא אדם הראשון). כפי שכתב רבנו, של"ה הקדוש, בשער האותיות אות ק', וכך דברי רבנו המגן אברהם או"ח ריש סימן תכ"ו (וראה מה שהעיר הרב אברהם סופר בהערותיו למאירי שם, שהביא דברי המגן אברהם, דבגמרא לישנא בעלמא נקט וקצת קשה להלום דברים אלו, שכל דברי חז"ל מדויקים וצ"ע).
אמנם אפשר לומר שמעיקר הדין, אין זו מצות עשה שהזמן גרמא, שמברכים על הלבנה שהתחדשה, דהיינו על "החפצא" של הלבנה ולא על הזמן שמגיע אליו ה"גברא" של כל אחד מישראל. אלא, מפני הצניעות נהגו הנשים שלא לצאת מביתן בלילה (כמו שכתב החתם סופר 18 בזמן הדלקת נרות חנוכה, ושם מפורשים דברי חז"ל במס' שבת, שנשים חייבות ובכל זאת לא נהגו רוב הנשים כן הלכה למעשה). על-פי זה מה שכתב רבינו השל"ה, הוא לגבי מה שראוי להדר שיברכו הגברים במניין או ברבים, עד כמה שהדבר אפשרי. כמו שכתב במשאת בנימין 19 בעניין ברכת החמה להלן, והדברים צריכים ברור.
אמנם אפשר לחלק ולומר, שעיקר הברכה היא על חידוש הלבנה, על התופעה של חידוש החודש, שהיא מפלאי הבריאה ולא על עצם צורת הלבנה ובריאתה, שעל כך אנו מברכים בכל יום בברכות ק"ש, את ברכת יוצר המאורות - שהיא ברכה על עצם יצירת האור ועל בריאת המאורות, דהיינו השמש והירח לפי סוגית הגמ' בברכות על ברכת ק"ש ודברי רבותינו הראשונים והאחרונים על-זה ואכמ"ל. וכך לשון הרמב"ם 20 והמאירי 21 : "הרואה לבנה בחידושה מברך וכו', אשר במאמרו ברא שחקים וכו'".
הרי שלמדנו לגבי הלבנה והחמה - ששתיהן נכללות בברכת המאורות הכללית, שאנו מברכים בברכות ק"ש בכל יום מצד האור, שהם משפיעות לארץ ולדרים עליה ואנו מברכים ברכת השבח ליוצר המאורות, שהאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים וכו' וזה מצד האור, ולמדנו ללבנה ברכה מיוחדת, שמברכים עליה על חידוש החודש, שזה מיוחד ללבנה עצמה, הנעלמת, מתכסה ומתחדשת מדי חודש בחודשו - וזו היא ברכת הלבנה, לאחר מולדה המחודש, שהיא כקבלת פני השכינה - פעם אחת בחודש.

הגדרת מהות ברכת בראשית וברכת החמה
אכן יש ברכה שלישית, ששייכת גם ללבנה וגם לחמה, וגם לכוכבי הלכת ולכל נפלאות היקום והבריאה, והיא קשורה בהגדרתה במחזוריות ושלמות היצירה והבריאה של בורא ועושה העולם, "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית", והיא נאמרת על כל תופעה של בריאה בשלמותה ובטהרתה, הלא היא ברכת עושה בראשית, או על-פי גרסתנו: עושה מעשה בראשית.
ברכה זו, השורה בחווייתו הפנימית והתפעמותו של הרואה שמתוך התבוננותו בפלאי הטבע, הוא מברך ומצהיר על אמונתו בעושה הכל מראשית ועד אחרית. וכך שנינו בברייתא במסכת ברכות נט: "הרואה חמה "בתקופתה" לבנה "בגבורתה" (גירסת הירושלמי 22 : בתקופתה, וכנראה גרסאות המובאות בדקדוקי סופרים שם, וגרסת הרי"ף והרא"ש: "בטהרתה"), כוכבים במסילתכם (גרסת הרי"ף והרא"ש: במשמרותיהן) מזלות כסדרן (שם: בעתם) אומר: "ברוך עושה בראשית". [ראה תוספתא ברכות ו, י, הוצאת צוקרמנדל ותוספתא כפשוטה שם ביאור דברי הברייתא שם: "את החמה ואת הלבנה ואת הכוכבים ואת המזלות כסדרן אומר: ברוך עושה בראשית, ר' יהודה אומר: המברך על החמה].
ראה עוד בגמרא שם וברמב"ם הלכות ברכות י, יח, ושו"ע או"ח רכט, ב – על-פי גרסת הרי"ף והרא"ש - וביאור המילה "תקופה", שמאז מתחילה להקיף ולשמש, כפירוש רש"י שם - דהיינו: הכוונה לזמן - תליית המאורות בבראשית ועד תחילת כל מחזור ומחזור.
אם נרצה להעמיק ולהבין את מהות הברכה הזאת - ברכת עושה מעשה בראשית, נצא ונלמד מן הדברים האחרים שמוזכרים בגמרא שמברכים אותה עליהם: על ההרים ועל הגבעות, על הימים ועל המדבריות ועל הנהרות (אם ראה אחד מהם משלשים יום לשלשים יום), ועל-פי דברי הירושלמי שיש שיעורים בברכה זו, מתי ראוי לברך רק ברכה זו ומתי מברכים על אותו אירוע: "שכחו וגבורתו מלא עולם", דהיינו: על אירועים יוצאים מן הכלל, כגון: על רוחות זעף ועל הברקים ועל הרעמים ועל קול ההברה שתשמע בארץ, כמו ריחים גדולים ועל אור שבאוויר שנראה כמו כוכבים נופלים (מטאור) ורצים ממקום למקום, שעל-פי סתם משנה שלפנינו בברכות, מברך: "שכוחו וגבורתו מלא עולם", ואם רצה מברך: "עושה בראשית" (ראה לשון הרמב"ם הלכות ברכות י, יד).
אולי אפשר לחדש הסבר לברירה זו, הניתנת בידי המברך - ש"הכל לפי מה שהוא אדם". יש מי שתופעות טבעיות חריגות, מטילות עליו פחד ואימה ויראה גדולה – ואז ברכתו: "שכוחו וגבורתו מלא עולם" - ויש שהוא מתפעם ושמח לעוצם כוחו של בורא העולם, המתגלה בבריאתו הראשונית, שתלויה ברצונו ית', שהוא המגיד מראשית אחרית, והוא מקבל עליו את אמונת קדושת בריאתו ועשייתו את הכל, מתוך שמחה של מצווה ואהבה גדולה ומתוך שמחה זו הוא מברך לא רק על הכח והגבורה, אלא על עצם ה"בראשית" של מי שאמר והיה העולם - והוא המאמר הראשון כידוע מדברי חז"ל על עשרה מאמרות - "בראשית נמי מאמר הוא" 23 . ומתוך הכרתו בראשוניות של חידוש העולם, הוא מברך את עושהו: "עושה מעשה בראשית".
אם נחפש ונמצא את הצד השוה שבכל הדברים שמברכים עליהם ברכת "עושה בראשית", נראה כי ברכה זו היא על הפלא שבטבע העולם, שהם נפלאות הבורא וגבורותיו, ולכן יש להדר ולברך ברכה זו, כשמגיע לראיית היצירה בשלמותה ובמילואה, כמו שהייתה ברגע שנשלמה יצירתה בשלמות הבריאה הראשונה, אמנם ההרים והגבעות, הימים והמדברות 24 , תמיד במצבם הם עומדים ונראים - ולכן תלוי ברואה, שאם עבר חודש ימים שלא ראם 25 , מברך מחדש על בראשית יצירתם.
אכן לגבי ברכת החמה שתמיד היא קיימת במלואה ובשלמותה, כמו שהיתה, וכן המזלות הסובבים במסלולם הנצחי יומם ולילה, "ולא ישבותו" 26 , צריך לברך על מצבם המושלם - דהיינו מיד ברגע תחילת המסלול בזמן הבריאה ולכן הסכימו חכמינו ע"פ האמור בגמ' ברכות נט: שמקורה בתוספתא שם פרק ו, י, להתחיל חשבון המהלך ממזל טלה, (בלשון הרמב"ם 27 : "כשיחזור כל כוכב וכו', וכן בכל עת שיראה מול טלה עולה מקצה המזרח, על כל אחד מאלו מברך עושה מעשה בראשית וכו"', עי"ש) שהיא הקבוצה הראשונה מבין קבוצות הכוכבים "שבחגורת המזלות". (חגורה רחבה ט"ז מעלות, ס"ה מעלות כדור הארץ 360 מעלות) שנקראת כך על שם צורתה שברקיע. כידוע - חכמי הטבע והאסטרונומיה וכן חכמי האסטרולוגיה חלקו החגורה הזאת לי"ב חלקים כסדרם : טלה, שור, תאומים וכו' עד דגים, והם המזלות שעליהם אמרו רבותינו שהכל תלוי במזל 28 (חוץ מאלה ששורשם למעלה מן השמש ולמעלה מן המזל). והדברים מפורשים בש"ס ומדרשי חז"ל כידוע. גלגל החמה היא השמש, וללא ספק הקובע שבגרמי השמים - הכוכבים והמזלות, ולכן תקנו חכמים: שהרואה את החמה ביום תקופת ניסן של תחילת המחזור של 28 שנים, כשהתקופה בתחילת ליל יום ד', כפי שהיו הדברים בתחילת בריאת העולם, חייב לברך ברכת עושה בראשית.

עניין התקופה
נברר קצת עניין התקופה. יש ארבע תקופות בשנה, תקופת ניסן - היא תקופת האביב, תקופת תמוז - היא תקופת הקיץ, תקופת תשרי - היא תקופת הסתיו, ותקופת טבת - היא תקופת החורף. כל תקופה היא רבע ממעגל השמש השנתי, המשלים את היקפו בארבע תקופות - דהיינו הוא מקיף את 360 המעלות. מניסן עד תמוז, השמש מתקרבת בכל יום לצפון, מתמוז תשוב לאמצעית מזרח, מתשרי נסוגה לדרום וכן הלאה, 30 מעלות בכל חודש, כנגד כל אחת מקבוצות הכוכבים הנקראות מזל.
בתקופת ניסן היא תקופת התאריך, מכוונת השמש כנגד מזל טלה - וכאשר חוזרת השמש מדי שנה למזל טלה, אינה חוזרת לאותו מקום ממש שהיתה בו בתחילת המחזור, באותו יום בשבוע ובאותה שעה, כמו ביום שהייתה בו בתחילת המחזור של השנה הקודמת, דבר זה נובע מכך שגודל התקופה היא תשעים ואחד יום ועוד שבע שעות וחצי (תקופת שמואל) או במדויק יותר, כל תקופה היא תשעים ואחד יום שבע שעות 519 חלקים 311 רגעים (רגע 1/70 מחלק) (תקופת רב אדא) ואז שנה שלמה היא 365 ימים 5 שעות ועוד 997 חלקים 481 רגעים וברור איפוא שכשנשלמת שנת החמה, מתחיל המחזור השנתי החדש של התקופות, לא ממש באותו יום ובאותה שעה - כי במשך שנה זזה התקופה ביום ורבע. שס"ד ימים הם נ"ב שבועות שלמים ונשאר יתרון של יום ורבע בערך. אחרי מחזור ארבע שנים, תתחיל התקופה באותה שעה שהיתה מקודם, אבל לא תבוא שוב באותו יום בשבוע. אחת לשש שנים היא חוזרת לאותו היום אבל לא לאותה שעה (לא בתחילת הלילה, אלא בתחילת הבוקר) וכן הלאה - רק אחרי עשרים ושמונה שנים תחזור התקופה, במקרה שאנו דנים בו תקופת ניסן - כשהחמה מכוונת למזל טלה, והיום והלילה שווים לאותו היום בשבוע ולאותה שעה ואחריה - כל התקופות כולן חוזרות לאותו יום בשבוע ואותה שעה, כפי שהיה בתחילת המחזור, זהו המחזור הגדול של שנות החמה - מחזור של עשרים ושמונה שנים.
כאמור, בתחילת המחזור, המצב לגבי תקופת החמה הוא: שהיא חוזרת להיות מכוונת ממש למזל טלה, ולהתחיל את מחזורה בליל יום רביעי בשבוע, הוא היום שעליו אנו קוראים בספר בראשית: "ויאמר אלקים יהי מאורות ברקיע השמים" 29 , תחילת המצב הפיזי הזה, הוא בתחילת ליל יום ד' בשבוע של השנה הראשונה של המחזור - אבל אין אנו רואים את החמה, עד הנץ של היום שבא אחריו ולכן ההלכה היא (כלשון הטהורה של רבינו הרמב"ם 30 ): "הרואה את החמה ביום תקופת ניסן של תחילת המחזור של שמונה ועשרים שנה, בתחילת ליל רביעי, כשרואה אותה ביום רביעי בבוקר מברך "ברוך עושה בראשית", ומוסיף הרמב"ם וכותב: "וכן כשתחזור הלבנה לתחילת מזל טלה, בתחילת החודש ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום - וכן כשיחזור כל כוכב וכוכב מחמשת הכוכבים הנשארים (שבתאי, צדק, מאדים, נוגה כוכב) לתחילת מזל טלה ולא יהא נוטה לא לצפון ולא לדרום וכן בכל יום שיראה מזל טלה עולה מקצה המזרח, על כל אחד מאלו מברך: עושה בראשית.
נבהיר יותר את הדברים ונאמר כי למעשה - לברך ברכה זו, ממש בתחילת התקופה של החמה, היא דבר בלתי אפשרי - שהתקופה מתחילה אחרי היום של מחזור כ"ח שנים של חמה עם דמדומי חמה.
נבהיר ונגדיר את הדברים: מתוך עיון בפרטי ההלכה של ברכת החמה, כפי שתקנו אותה חכמים, יוצא שהברכה אינה על החמה, או הלבנה, או הכוכב, אלא על מעשה בראשית - של בורא עולם, ומברכים אותה בכל פעם שמתגלה לפנינו הטבע בכל הדרו - לאו דווקא משהו יוצא מן הכלל, אירוע חד פעמי, אלא עצם מעשה הבריאה בשלמותו, כפי שהיה בתחילת יצירת יש מאין בתהליך בריאת העולם ולכן הטבע הדומם למראית עין אנוש, הרים, גבעות, נהרות, מברך עליהם אחת לשלושים יום והטבע הנע למראית עין האדם, חמה, לבנה, וכוכבים, מברך עליהם כשחוזרים לראשית המסלול, שהתחיל, על פי אמונתנו, עם ראשית הבריאה של העולם.
הגדרה יסודית זו היא מהותית לכל ההלכות והדינים, הקשורים בברכת עושה בראשית בכלל ובברכת החמה בפרט, לגבי עצם חיובה, זמן הברכה, דין הקדימה בברכה שאינה קבועה, לתפילה הקבועה כחובה בכל יום. ועוד עניינים.
נחזור לראש דברינו: ברכות התלויות בראיה, הן סוג מיוחד של ברכות השבח ובזה הן נבדלות מברכות הנאמרות בק"ש, ששם מברך בכל יום בין ראה ובין לא ראה, אך ברכת החידוש של המאורות, כל זמן שלא ראה ראיה חדשה שאינו חייב לברך ברכות אלו, הן בבחינת רשות שנעשתה חובה. לעולם ישתדל אדם להיות מן הרואים פני המלך בברכת הלבנה ובברכת החמה, ובכל פלאי הטבע מתוך התפעמות על פלא היצירה, שמתוך כך ימצא מכיר ויודע את מי שאמר והיה העולם, שהוא "כל האדם", ויהיה מבניו של אברהם אבינו ותלמידיו, שמתוך שהסתכל במאורות - בשמש בירח ובכוכבים - למד להבין ולדעת את מי שאמר והיה העולם, וידע כי "טובים מאורות שברא אלוקינו, יצרם בדעת בבינה ובהשכל, כח וגבורה נתן בהם, להיות מושלים בקרב תבל", ויקוים בו ובנו : "לעושה אורים גדולים, את השמש לממשלת ביום, ואת הירח והכוכבים לממשלות בלילה - כי לעולם חסדו".


^ 1. הפרקים "האור והמאורות", "ברכות המאורות", ו"ענין התקופה" הם מתוך הפרק "ברכת החמה" בספר "שי-כהן", עמ' פט-צז.
^ 2. בראשית א, ג.
^ 3. אבות ה, א.
^ 4. ראש השנה לב.
^ 5. חגיגה יא:
^ 6. בראשית א, א.
^ 7. שם ב.
^ 8. שם ג.
^ 9. שם ד-ה.
^ 10. שם יד.
^ 11. שם.
^ 12. בראשית רבה יא, ב.
^ 13. שם יב, ו.
^ 14. ראה משנה ברורה תכו, כ.
^ 15. שולחן ערוך, אורח-חיים, תכו, ד, וראה משנה-ברורה שם, ס"ק כ.
^ 16. ברכות ז.
^ 17. ראה לדוגמה שיר השירים רבה ו, טז.
^ 18. שבת כא: ד"ה "והמהדרין".
^ 19. סימן קא.
^ 20. הלכות ברכות י, טז.
^ 21. סנהדרין שם.
^ 22. ברכות ט, ב.
^ 23. ראש השנה לב.
^ 24. ברכות נד.
^ 25. שולחן-ערוך, אורח-חיים, רכד, יג.
^ 26. בראשית ח, כב.
^ 27. הלכות ברכות י, יח.
^ 28. זהר חלק-ג, קלד.
^ 29. שם יד.
^ 30. הלכות ברכות י, יח.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il