ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו"

בית מדרש פרשת השבוע חומש ויקרא ויקרא Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אדר תשס"ט

"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו"


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
אהרון יהושע בן חיה

יש וקריאה שבאה והיא מקרבת, יש קריאה באה והיא מרחקת, "ויקרא אל משה", קריאה של חיבה, קריאה של קירוב. "ויקרא ה' אלקים אל האדם" - קריאה של נזיפה, קריאה שכתוצאה הימנה באה הרחקה "ויגרש את האדם".
הצמא לדבר ה', ומקוים בו: "והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה'", מסוגל לעמוד במחיצתו של הקב"ה ארבעים יום וארבעים לילה, ללא לחם וללא מים ולהתקיים "ממוצא פי ה'" שבלחם ומים - הוא זוכה לקריאה של חיבה, קריאה של קירוב.
אבל החי בגן עדנו של הקב"ה, ותוך שעותספורות מחליף את מוצא פי ה' בפרי עץ, גם אם זה מתוך שאיפה לדעת - אין הוא ראוי לקירבה, אין הוא ראוי לחיבה.
זו גדולתו של האדם וזהו פלא כח הבחירה שניתנה לו.
מסוגל, "יציר כפיו של הקב"ה", אשר זכה ל"נשמת חיים באפיו", מכח הבחירה שניתנה לו, לקבוע את אורחות חייו כרצונו, ואז הגילוי האלוקי שיזכה לו ירחיקהו מעחל פניו, עד כדי "מפניך אסתר.
ויכול "ילוד אישה", מתוך חיפוש ושאיפה לדעת את ה', לזכות להתגלות אלקית המקרבת אותו עד כדי "פנים אל בפנים" ידבר ה' איתו.
סוד הדבר בשתי המידות: הגאוה והענוה. שתיהן ממידותיו של הקב"ה" "הגאוה והגדולה לחי עולמים". "העוז והענוה לחי עולמים" ושתיהן ניתנו גם לנברא בצלם. וחשוב הוא איך הוא משתמש בהן.
"הן האדם היה כאחד ממנו" - הרגשתו של האדם היתה שהוא "כאחד ממנו", וראוי לו שיקבע אורחותיו כרצונו - היא היא סיבת הריחוק. "והאיש משה ענו מכל אדם" - היא היא סיבת הקירוב.
רמוז הדבר בצורת הקריאה, "ויקרא - א' זעירא". מי שמגדיל את האני שלו, זוכה לכל היותר ל"ויקר" התגלות מקרית, עליו אמרו חז"ל "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד", אבל מי שמקטין את עצמו, זוכה לויקרא, קריאה תמידית, קריאה בלתי פוסקת, קריאה של חיבה, קריאה של קירוב.
התשמ"ד



"ויקרא אל משה"
בשני מקומות ירדה שכינה לארץ ובשניהם קראה אל משה. המקום הראשון הר סיני, בשעת נתינת התורה נאמר: "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר ויקרא למשה אל ראש ההר". והמקום השני - בעת חנוכת המשכן, שם נאמר: "וכבוד ה' מלא את המשכן ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן" - - - "ויקרא אל משה".
כל קריאה - גילוי של חיבה. חיבה בשעת מתן תורה, כמי שילמדה את בני ישראל והוא יזכה שתקרא על שמו: "זכרו תורת משה עבדי", וחיבה בשעת השראת השכינה במשכן, שישמש כעדות שהשכינה שורה בישראל.
בקריאה לעלות אל ההר במתן תורה, היתה הרגשה לעם שמשה עומד מעליהם ולא איתם, ואולי גם השכינה אינה בתוכם - ולפיכך: "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק", ואילו בחנוכת המשכן: "וירונו ויפלו על פניהם", מתוך הרגשה שמשה נמצא איתם והשכינה היא שירדה אליו וגם אליהם.
במתן תורה התגלות לשעה וקריאה חד פעמית ואילו בחנוכת המשכן התגלות לדורות, לא רק לדור המדבר כשכל העם חונה סביב למשכן ורואה עצמו קרוב לשכינה והשכינה קרובה אליו, אלא גם בהכנסם לארץ וכל אחד פנה לשדהו כרמו ופרדסו וקריאת החיבה אף היא אינה לשעה אלא לשנים, כי גילויו של משה בכל דור ודור.
התשנ"ו



"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו"

המעניין כי בפתיחתו של ספר ויקרא, הוא "תורת כהנים", המכיל את עיקרי ההתגלויות אל משה עם הקמת המשכן, והצוויים על דרכי עבודת ה', לא מוזכר מי הקורא רק מי הנקרא ובהמשכו מוזכר מי הדובר ולא מי הנדבר. דומה לכך מצאנו בסיום ענין חנוכת המשכן: "ובבא משה אל אוהל מועד לדבר איתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת אשר על ארון העדות - וידבר אליו". מוזכר הדובר - ובבא משה לדבר - אבל הנדבר. דומני שרצתה התורה לבאר לנו כאן את תוכנו של הכתוב: "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו".
שונה היתה נבואתו של משה מנבואתם של נביאים אחרים אפילו מזו של בלעם עליו אמרו חז"ל: "בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ומנהו בלעם", אשר "מחזה שדי יראה נופל וגלוי עיניים", אקסטזה אישית לבשה אותו, שכתוצאה הימנה איבד את חושיו ולא היה מסוגל לעמוד, ואולי יותר ממה שזכה באותה שעה לדבור אלקי - פעלו אז הרהורי לבו.
משה, לא התרוממות רוח והרהורי לב היו לו בעת התגלות אלקית, כל חושיו היו איתו ולא איבד עשתנותיו, אלא כשם שהדבור הנאמר מאיש אל רעהו - את קולו של הדובר הוא שומע ולא דמיונות שלו, כך גם דבר ה' אליו, את הדיבור האלקי שמע באותה שעה לא מהרהורי ליבו. ולכל הדברות ולכל הצווים קדמה קריאה אלקית, קריאת חיבה, הן גם כשבא משה לדבר - קדמה קריאה אלקית אליו: "וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת אשר על ארון העדות - ורק אז - וידבר אליו".
התשנ"ז
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il