ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

"אמור אל הכהנים בני אהרון"

בית מדרש פרשת השבוע חומש ויקרא אמור Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשס"ט

"אמור אל הכהנים בני אהרון"


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אסתר בת רחל

הכהנים - בני אהרון, גדולתם שהם בני אהרון אוהב שלום ורודף שלום, דבר המבטיח מילוי שליחותם להורות את בני - ישראל ולהביא למעמד של ממלכת כהנים וגוי קדוש.
גוי - קדוש. גוי החי חיים ממלכתיים שלמים המקיפים את כל תחומי החול ויחד עם זאת - קדוש, רק אלו שהשלום נר לרגלם מסוגלים להביא לידי הרמוניה בין קודש וחול. כי קודש וחול עולמות נפרדים הם, לעיתים קרובות מידי נדחקים זה לתחומו של זה ומערערים יציבותו של הזולת. לא אדם קצר ימים ושבע רוגז מסוגל לתחום תחומים ביניהן ולשמור על כך שאף אחד מהם לא יקופח, להציב גבולות לבין החומר והרוח בדיוק מופלא שלא יתערער.
תורת ה' תמימה, היא קבעה את התיאום בין קודש לחול, רואה היא חשיבות בעולם החול ומחייבת לבנותו ולשכללו. "אשר ברא אלוקים לעשות" שהאדם יוסיף עשי'ה לעשייתו של הקב"ה, ולדאוג לכך שהחול יספוג לתוכו קודש. "אנשי קודש תהיו לי" _ אנשים שיש בהם קודש וקדושה שהיא אנושית.
אוהב שלום, עושה הכל למען השלום בין אדם לחברו, רודף גם להשכין שלום בין חיי החומר וחיי הרוח. יצירת אורחות חיים, שהם תפארת מזיגה של חומר ורוח, לעושה ותפארת לו מן האדם ביחסים שבינו לחברו ובונה בזה ממלכת כהנים וגוי קדוש.
(התשמ"ז)

"אמר אל הכהנים בני אהרון"
ברוב המקומות נאמר "בני אהרון הכהנים" ואילו כאן הוקדם הכהנים לפני בני אהרוןוהלוא דבר הוא. ודומה שבני אהרון זכו לכהונה גם בזכות עצמם וגם בהיותם בני אהרון. ועובדה היא כי פנחס לא הוקדש לכהונה יחד עם כולם וזכה לכך אח"כ בזכות עצמו. ולפיכך היחס לבני אהרון הוא כפול, בכל הנוגע לעבודתם במקדש - זכות האב היא הקובעת, ביחס לאורחות חייהם - זכות עצמם היא המחייבת.
אשר לעבודת המקדש, כלל קבעו חז"ל: "כהן גדול נוטל חלק בראש שלא במחלוקת וההדיוט במחלוקת". זכותו של הכהן הגדול עומדת לו לעשות כל עבודה שהוא רוצה ובכל עת שהוא רוצה. כהן הדיוט - לפי חלוקה ובמועד הקבוע לו. על כן בעבודת המקדש מוזכר "בני אהרון הכהנים", היותם בני אהרון, מזכה אותם בעבודה, שהכהן הגדול - (אהרון) משאיר להם.
ובכל הנוגע לאורחות חייהם, השמירה על קדושתו וטהרתו, ההקפדה בבנין משפחתו, לא רק זכות האב היא המחייבת, זכותו העצמית היא בעיקר הקובעת, ועל כן בתחום זה נאמר "הכהניםבני אהרון".
(התשמ"ח)

"אמור אל הכהנים בני אהרון"
"הכהנים" - "בני אהרון", ולא כמקובל "בני אהרון הכהנים". לא היחוס המשפחתי גרם לכך שיהיו כהנים, אלא התכונות של אהרון: אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, דבר המבטיח מילוי שליחותם להורות את בני ישראל ולהביאם למעמד של ממלכת כהנים וגוי קדוש. גוי החי חיים ממלכתיים המקיפים את כל תחומי החיים החול והקודש.
רק אלה שהשלום נר לרגליהם, מסוגלים להביא לידי הרמוניה בין קודש לחול. כי במהותם קודש וחול שני עולמות נפרדים הם, ומי שמשקיע עצמו בקודש - מנתק עצמו מן החול ומי שמשקיע עצמו בחול יש והוא מנותק מן הקודש. זה בתחום חיי היחיד. אבל בתחום חיי הציבור חייבים שני הדברים להיות זה על יד זה ולהשלים זה את זה.
ארבעה בנים היו לו לאהרון, חטאו גרם שימותו, תפילתו של משה עשתה מחצה ושנים נשארו בחיים, אבל לא נדב ואביהו הגדולים מבחינת הגיל ומבחינת הרוח, אלא אלעזר ואיתמר הצעירים והקטנים. כי בהם היתה טבועה אהבת שלום של האב ואהבת הבריות. לכן הם נשארו, כי הם היו "בני אהרון".
אנשי קודש תהיו לי - אנשים ולא מלאכי השרת. אנשים המבינים את צרכי החיים היום-יומיים ודואגים למלא את צורכי החול, אבל להיות "קודש" לשמור על הרוח והנפש.
(התשס"ג)
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il