"וידבר ה' אל משה בהר סיני"

בשלשה מקומות נצטוו בני ישראל על קיומן של מצוות. במרה - לפני מעמד הר סיני, בהר סיני - לפני הקמת המשכן, ובאהל מועד - לאחר הקמת המשכן. במרה: שבת - מצוה שבין אדם למקום, משפטים - מצוות שבין אדם לחברו, כבוד אב ואם - מצוה שבין אדם לעצמו. באהל מועד - כל הנוגע לחיי היום יום: מה חלקם של טמאים בהקרבת קרבן פסח, מתי בנות יורשות, מה גורלו של המקלל, ומה דינו של המקושש וכדומה להם. בהר סיני - המודגשת במיוחד - מצות שמיטה, שדוקא היא יצאה ללמד על כל המצוות כלן שפרטיהן ודקדוקיהן הכל נאמר למשה מסיני. האמת היא שכל מצוה ומצוה יש בה משום בין אדם למקום גם כשעיקרה הוא בין אדם לחברו. הבולטת ביותר - מצות שמיטה. עיקרה בין אדם למקום "ושבתה הארץ שבת לה'", כמו שנאמר בשבת בראשית. אבל תוצאותיה המעשיות - בין אדם לחברו: "והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה לך ולעבדך ולאמתך לשכירך ולתושבך הגרים עמך" ויש בה גם הרבה מאד בין אדם לעצמו, להדריכו ולחנכו לא לשאול "מה נאכל", הזן ומפרנס "מביצי כינים עד קרני ראמים", דואג בראש ובראשונה לאדם בהיותו נברא בצלם והנאמר: "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", הוא יסוד שהבריאה מושתת עליו, יש להאמין בה' ולבטוח בו. ומשום שהשמיטה כוללת בצוכה את שלשת סוגי המצוות, נבחרה היא להיות המלמד על כל המצוות שפרטיהן כמו כללותיהן נאמרו למשה מסיני.
(התשס"ב)