^ 1. קידושין מב ע"ב
^ 2. סי' קפב סק"ב. ועיין גם בשטמ"ק ב"מ י ע"ב בשם התוס' שאנץ.
^ 3. דו"ח, ב"מ י ע"ב, ד"ה גמרא אמר רבינא
^ 4. שם, ד"ה אמאי מעל
^ 5. דלפי"ז יוצא ששליח שהתמנה, אך לא הסכים לקבל את השליחות, ולבסוף ביצע אותה – הוא אינו שליח. אולם דין זה אינו ברור. ועיין שו"ע אבה"ע, סדר הגט (סוף הל' גיטין), פתחי תשובה ס"ק מג.
^ 6. סי' שמח סק"ו
^ 7. ב"ק עט ע"א
^ 8. אמנם הראשונים שם חולקים על התוס' בביאור פשט המשנה.
^ 9. י ע"ב, ד"ה אי בעי לא עביד
^ 10. הערת העורך: עיין שם בתוס' הקודם ד"ה אין שלד"ע, שבאמת מביא רק את המקור של הפסוקים, ולא מזכיר את דברי הרב.
^ 11. מכות כב ע"ב
^ 12. ב"ק לב ע"ב
^ 13. סי' שמח סק"ד
^ 14. ולשיטת התוס' בקידושין נצטרך לומר, שהסובר שהסיבה שאין שלד"ע היא סברת דברי הרב, לא יעמיד את דין המלקות בדיין שטעה בספירה [כאוקימתא של הסובר ששוגג קרוב למזיד פטור מגלות], אלא שהשליח עצמו הוסיף מכה ביודעין, אלא שלא התכוון להרוג, ולכן גולה, אעפ"י שהוא שוגג קרוב למזיד.
^ 15. שבת ב ע"א
^ 16. אמנם העני לא אמר לו להיות שלוחו, אך בכל זאת הוא ניגדר כשליח. שבכל מקום שאדם פועל עבור השני, לפחות אם זה עפ"י בקשתו – חשיב שלוחו. והראיה – התוס' שאנו עוסקים בביאורו מתייחס לגנב ולנוטל הבהמה במשנה בב"ק, כאל משלח ושליח. וכי עסקינן שאמר לו 'טול את הבהמה בשליחותי'?!
^ 17. ואמנם לא מפורש כאן שעסקינן בשוגג, אך בפשטות נראה שכל מקום שכתוב 'חייב' במסכת שבת הכוונה היא לחטאת.
^ 18. עיין בשו"ת חת"ס (או"ח סי' רא) יישוב נוסף – באיסורי שבת לא שייך לחייב את המשלח [אפי' אם השליחות חלה], דהחיוב הוא על שעבר על 'למען ינוח', ובעובר ע"י שליחות הרי נח!
^ 19. מג ע"א
^ 20. מהדורה קמא, אה"ע סימן עה, ד"ה ואף שבמעילה, ובעוד מקומות.
^ 21. כך הביא הרב שליט"א. אולם לשון הרמב"ם (הל' גניבה, פרק ג ו) אינה כנאמר כאן. וז"ל: "עשה שליח לשחוט לו, ושחט לו השליח בשבת הרי הגנב חייב בתשלומי ארבעה וחמישה, שהרי זה הגנב לא עשה עוון מיתת בית דין. וכבר ביארנו, שהשוחט על ידי שליח חייב בתשלומין". ובטור (חו"מ סי' שנ) כותב בשם הרמב"ם, ששלחו להדיא לשחוט בשבת, ובכל זאת המשלח חייב. אלא שכבר דייק המשנה למלך שם מלשון הרמב"ם, שאם שלחו להדיא לטבוח בשבת – הגנב פטור, שלא כטור, וכמבואר למעלה. ועיין שם במשנה למלך שמביא ראיה ליסוד זה מדברי הרמב"ם בהל' מעילה (פרק ז ב).
^ 22. קידושין מג ע"א
^ 23. ומכאן ראיה לדעת הנוב"י (אה"ע סי' עה, ד"ה וע"ז ערערו) במחלוקתו עם ר' יצחק מהמבורג. דלדעת ר' יצחק ניתן לפרש את המושג 'אין שליח לדבר עבירה', שהמשלח אינו מתחייב, אבל עצם השליחות היא בעלת תוקף גם בעבירות. והנוב"י אומר, שברור הדבר שהשליחות אינה חלה כלל. אילו סבר הרמב"ם כר' יצחק מהמבורג, לא היה מקום לומר שהגנב פטור מארבעה וחמישה. דאמנם לא נחייבו על חילול שבת, אך אין שום סיבה לפטרו מארבעה וחמישה. רק אם השליחות כלל אינה חלה, אז מובן. שהרי מספיקה סיבה אחת להפקעת השליחות, וממילא אין כלל שליחות.
^ 24. קצות סי' כה סק"א
^ 25. לאור האמור בשיעור זה, מדוייקת היא לשון התוס' – בקידושין הוא מנסח את דבריו בצורת כלל: יש שליח לד"ע בשוגג. ואילו בב"מ, בהביאו את הגמ' בב"ק, אינו מסיק בלשון כללית שבשוגג אין שלד"ע. דבאמת, בדרך כלל גם בשוגג אין שלד"ע, לשיטת התוס' שם, וכאמור כאן!
^ 26. עפ"י שו"ע, יו"ד סי' צד ב
^ 27. מעילה כא ע"ב, ד"ה פרוטה
^ 28. ולפי"ז דין 'קמא קמא בטיל' נכון גם ללא ידיעה, כשהמדובר הוא על איסורים כמו חלב וכד', שיש בהם חיוב בשוגג. ולא נדרשת ידיעה אלא בנבילה ודומיה, שאין בהם חיובים בשוגג.