בית המדרש

  • משנה וגמרא
  • בבא מציעא
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

אשר ישעיהו בן רבקה

undefined
6 דק' קריאה
בגמרא בבא מציעא ו עמוד ב:
"ההיא מסותא דהוו מנצו עלה בי-תרי... קם חד מינייהו אקדשה... ואמר ליה רב אושעיא לרבה... בעא מיניה (מה הדין - האם המסותא קדושה על כל פנים מספק)... אמר ליה רב המנונא מתניתין היא "ספק בכורות... המוציא מחברו עליו הראיה" ותני עלה: שאסורים בגיזה ובעבודה" והא הכא דאמר תקפו כהן אין מוציאין אותו מידו, דקתני המוציא מתברו עליו הראיה (משמע בין כהן בין ישראל - רש"י), וכי לא תקפו אסורים בגיזה ובעבודה! אמר ליה רבה... לעולם אימא לך תקפו כהן מוציאין אותו מידו ואפ"ה... אמר ליה רב חנניה לרבה תניא דמסייע לך (דגבי ספק בכורות אם תקפה כהן מוציאין מידו - רש"י) "הספקות נכנסין לדיר להתעשר", ואי ס"ד תקפו כהן אין מוציאין אותו מידו אמאי נכנסין לדיר? נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן?!".

אביי מנסה לדחות הראיה וסוף דבר חוזר בו מן הדחיה, ונמצאת הראיה של רב חנניה שתקפו מוציאין אותו מידו במקומה. כך נראית מסקנת הסוגיא ואמנם כן פסקו רוב הראשונים. ואעפ"י שישנן סוגיות אחרות בש"ס בהן נראה שתפיסה מועילה מספק, אמרו בזה הראשונים חילוקים שונים לישבן.

ברם הרמב"ם פסק להלכה שתקפו כהן אין מוציאין אותה מידו, וגם אם נאמר שסמך על הסוגיות שנראה מהן שתקיפה מועילה מספק צריך עיון לדחות מה ששראה כמסקנת הסוגיא במקומה. וכבר נאמרו דרכים שונים ביישוב הרמב"ם, אלא שעדיין לא נתיישבו הדברים כל צרכם. ואולי שמקום הניחו מן השמים לבאר שיטת הרמב"ם בעז"ה לאמיתה של תורה, ששאלה זו האם מועילה תפיסת הכהן בספק בכורות היא מחלוקת מפורסמת בין האמוראים ואדרבה מסקנת סוגייתנו ברורה שאין מוציאין, וכדלהלן בעז"ה.

המשנה בבכורות ט' ע"א עוסקת בספיקות פטרי חמורה ומסיימת בדיני השה שהוא יכול להיות "זכר או נקבה גדול וקטן תמים ובעל מום, פודה (רש"י ובשיטה מקובצת הגירסא "ופודה") בו פעמים הרבה נכנס לדיר להתעשר ואם מת נהנין בו". בגמרא אין דיון על הפסקא "ופודה בו פעמים הרבה" ורק רש"י במשנה ביארה ובתוס' בדף ד' ע"ב הביאו פירושו ואח"כ פירוש אחר מר"ת. "דאספק קאי כדלקמן בפרקין (דף ט.) דקתני רישא אחת בכרה ואחת לא בכרה... מפריש והוא לעצמו ובספק זה שלא יצא מידו הוצרך למתני שחוזר ופודה בו ספק אחר פעמים הרבה...".

והנה הרמב"ם לא הביא להלכה פיסקה זו שבמשנה וכבר עמד על כך בבית יוסף בסימן שכ"א ותירץ לנכון עפ"י פרוש המשניות לרמב"ם שלא גרס כלל פיסקה זו במשנה, אלא פיסק את מילות המשנה כך: "...זכר ונקבה, גדול וקטן, תמים ובעל-מום, פודה בו. ופעמים הרבה נכנס לדיר להתעשר. ואם מת נהנין בו". ואולם הדברים צריך עיון גדול שהרי גמרא מפורשת בבכורות דף ד' עשב מתייחסת לפיסקה כזו במשנה, וזה לשון הגמרא שם: "אמר ר' חנינא שה אחד של בן לוי פטר כמה פטרי חמורים מישראל" והגמרא מביאה מקור לדברי רב חנינא מן הפסוקים ואח"כ "אמר רבא אף אנן נמי תנינא: "ופודה בו פעמים הרבה." ורב חנינא טעמא דמתניתין מפרש, והכי קאמר: מאי טעמא פודה בו פעמים הרבה משום דשה אחד של בן לוי פוטר כמה פטרי חמורים של ישראל" (ובשיטה מקובצת שם בסוף אות ד' מבואר שפירוש ר"ת לפיסקה זו מתאים היטב לדברי הגמרא האלו). וכבר הקשה כן המנחת חינוך ונשאר בצריך עיון.

והנה בגמרא בכורות י"א ע"א על הפיסקא במשנה "נכנס לדיר להתעשר" מביאה הגמרא "ת"ר כיצד אמרו נכנס לדיר להתעשר... אלא בישראל שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים בתוך ביתו שמפריש עליהם עשרה שיין ומעשרן והן שלו. מסייע ליה לרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה ישראל שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים מפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן והן שלו".

וצריך עיון למה צריך לסייע לרב נחמן, מי חולק עליו? אלא שהתוס' אצלנו בבבא מציעא ז' ע"א תמהו שלש תמיהות קשות מאוד על דברי רב נחמן, ונשארו בתימה. וזה לשונם: "מפריש עליהן עשרה שיין - תימה דפרק קמא דבכורות (דף יא. - הוא טעות וצריך לציין או לדף ד' או לדף ט') אמרינן דשה אחד פוטר כמה פטרי חמורים ומה צריך עשרה שיין? ותו מאי קמ"ל, מתניתין היא, הספקות נכנסין לדיר להתעשר? ותו כיון דאמר מעשרן מה צריך להשמיענו דהן שלו, פשיטא?..." עכ"ל. ואולם מן הגמרא הנ"ל "מסייע ליה לרב נחמן" מבואר שאין דברי רב נחמן פשוטים וכנ"ל וצריך ביאור. והנלע"ד שר' חנינא הנ"ל בדף ד' ורב נחמן נחלקו בביאור המשנה בדף ט', ובעצם בצורת פיסוקה, ובשאלה האם ישנה פיסקה כזו "ופודה בו פעמים הרבה". רב נחמן כלל לא גרסה כמות שהיא אלא פיסק את המשנה כפי שמצאנו להרמב"ם שהביאה, וממילא ליתא כלל לדינא דפודה בו - בפדיון ספק פטר חמור - פעמים הרבה, אלא אדרבה - ישראל שהיו עשרה ספק פטרי חמורים חייב להפריש עליהן דוקא עשרה שיין, ודלא כר' חנינא שמחמת שלמד ששה אחד של בן לוי פטר כמה פטרי חמורים של ישראל, במדבר, פירש שהוא הדין ש"פודה בו פעמים הרבה" ופיסק כך את משנתנו. וזהו שאמר רבא שם בדף ד' ע"ב "אף אנן נמי תנינא"... "ור' חנינא טעמא דמתניתין מפרש". ועל כן מן הברייתא שבפרושה ל"נכנס לדיר להתעשר" מציירת ציור של ישראל שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים שמפריש עליהן עשרה שיין בדווקא, מביאה הגמרא בדף י"א סייעתא לדברי רב נחמן. והכונה לעומת דברי ר' חנינא, שידוע היה בבית המדרש שישנה מחלוקת מפורשת ביניהם בשאלה זו.

ונתיישבה תמיהת התוס' הראשונה על מימרת רב נחמן, ועדיין צריך ביאור בדברי הברייתא. שגם אם אנו סוברים שכשישנם עשרה ספק פטרי חמורים צריכים עשרה שיין, אבל לצורך ביאור הפיסקה "ונכנס לדיר להתעשר" - דהיינו שגם שה כזה שהוא פדיון ספק פטר חמור, מאחר שמספק אין הוא ניתן לכהן אלא נשאר רכושו הגמור של הישראל, לכן דינו להצטרף ליתר הצאן ומתחייב במעשר בהמה - אין צריך לדבר על עשרה שיין כאלה, ומדוע הברייתא מציירת ציור כזה בדווקא? ועל כורחך מוכח שמן המחלוקת הקודמת נובעת מחלוקת נוספת: האם באמת שה אחד שהוא פדיון ספק פטר חמור נכנס לדיר להתעשר או לא. שהרי בגמרא בבבא מציעא העיר רב המנונא שאם נאמר תקפו כהן אין מוציאין אותה מידו - נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן ואי אפשר לצרפו להתעשר - ומתוך כך מכריח שמוציאין אותה מידו. ואנו נאמר שבוודאי רב נחמן והברייתא דמסייע ליה מאחר והם סוברים תקפו כהן אין מוציאין אותה מידו ומקבלים טיעונו של רב המנונא, לכן אי אפשר לפרש משנתנו "ונכנס לדיר להתעשר" בשה אחד, אלא דוקא בעשרה שיין כאלה שאז אפשר לסלק טיעונו של רב המנונא. טיעונו של רב המנונא היה שנמצא זה (הישראל) פוטר ממונו בממונו של כהן, אבל כאשר כולם הם מסוג כזה שאינם ממונו של ישראל במוחלט אלא ספק ממונו של כהן; ורק, שמדין המוציא מחברו עליו הראיה הם של הישראל ומחויבים במעשר בהמה - מעשרן והן שלו. ודברים אלה כבר כתבן המהרי"ט אלגאזי בבכורות באות ח' (דף ז' ע"א סוף ד"ה עוד משכחת לה) עי"ש בדבריו בסגנון של ספק ספיקא, ויישב בזה דעת הרמב"ם. ומדוקדקים הדברים בסגנון חז"ל "הספיקות נכנסין לדיר להתעשר". "ספיקות" בלשון רבים.

ועל כל פנים נתיישבה התימה השניה של התוס' על מימרת רב נחמן (שדבריו מיותרים שכן הם משנה מפורשת). ועפ"י דרכנו פשיטא שאין דבריו מיותרים שכן במשנה זו צריך לבאר האם הכונה לשה אחד ומשום שתקפו כהן מוציאין מידו, או בדוקא לעשרה ומשום שתקפו אין מוציאין מידו, וסובר רב נחמן ותניא מסייע ליה שתקפו כהן אין מוציאין מידו ועל כורחך צריך לפרש המשנה. וממילא גם נתיישבה התימה השלישית, שהיה מקום לחשוב שמאחר וכל חיוב המעשר נובע מכח ספק ספיקא לטובתו של הכהן, אולי צריך לתת לכהן, קמ"ל שלא.

ועכ"פ זוהי שיטתו של רב נחמן שתקפו כהן אין מוציאים מידו. ואין דין מעשר בהמה אלא בעשרה שיין שהם פדיון ספק פטר חמור, ומציאות זו אפשרית, שכן אם יש לישראל עשרה ספק פטרי חמורים צריך הוא להפריש עליהם עשרה שיין. וזהו "ופעמים הרבה נכנס לדיר להתעשר" שהיא גירסתו של רב נחמן במשנה וכפי שכתב הרמב"ם עי"ש בפירושו למשנה וכנ"ל. וזה לעומת שיטתו של ר' חנינא שמאחר שיכול להפריש עליהם שה אחד מן הסתם אי אפשר לצייר שיהיו לו עשרה שיין כאלה ועל כורחך "שנכנס לדיר להתעשר" זהו אפילו באחד, ומשום שתקפו כהן מוציאין אותו מידו וכהערתו של רב המנונא. ונמצא מחלוקת מפורשת ומפורסמת היא בין ר' חנינא לרב נחמן בשתי נקודות בביאור המשנה הבאות לידי ביטוי בפיסוקה של המשנה וכנ"ל. וברייתא תניא דמסייע ליה לרב נחמן, וגם מסקנת גמרתנו בבבא מציעא ז. כוותיה דרב נחמן. דצריך ביאור מה שהגמרא אצלנו הביאה את דברי רב נחמן. שגם אם יש צורך, אולי, לברר בסוגיתנו מהם "הספקות" שנכנסין לדיר להתעשר, לשם מה צריך להביא מימרת רב נחמן? דיינו בביאור שמדובר בפדיון ספק פטר חמור?! אבל לדרכנו מבואר מאוד; שמסקנת הסוגיא - שעסקה בשאלה זו גופא של תקפו כהן, והביאה דעות האמוראים - רבה, רב חנינא ואביי, שמוציאין מידו - היא כרב נחמן, שבבהמ"ד היה ידוע שדבריו בפירוש המשנה ופיסוקה שונה, ומבוסס על כך שאין מוציאין מידו. ולכן הרמב"ם פסק כרב נחמן, הביאו כלשונו להלכה פרק יב מביכורים הל' כ"ג, וגם הביא גירסתו במשנה בבכורות. ונתיישב הכל על נכון בעז"ה.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il