"זכין לאדם שלא בפניו" | הרב אורי גנץ | בית המדרש

מדורים
שער לדין

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

גחלה בת רחל

1910

2 דק' קריאה

אחד מהכללים היסודיים בהלכות מתנה הוא - "זכין לאדם שלא בפניו", כלומר: אפשר לזכות עבור אדם שאינו נמצא כאן, ולקנות עבורו דברים, (אולם אי אפשר להתחייב במקומו, ולכן כלל זה תקף במתנה ולא במכירה). נחלקו הראשונים בגדרו של דין זה. דעת רש"י (בבא מציעא יב. ד"ה גבי מתנה) ותוס' (כתובות יא. ד"ה "מטבילין") שזהו סעיף של דין שליחות, שהרי מן הסתם רצונו של האדם היה למנות אותנו כשליחים ע"מ שנזכה עבורו.
אולם הרשב"א (קידושין מב.) כתב שזהו דין בפני עצמו.
מקור לדיון זה נמצא במסכת קידושין (מב.) שם לומד רב גידל בשם רב את דין "שלוחו של אדם כמותו" מהפסוק "ונשיא אחד, נשיא אחד ממטה תקחו לנחל את הארץ", כלומר: הנשיאים היו שליחים של כל השבט לזכות בנחלתם. על כך שואלת הגמ', שהרי היו שם גם קטנים, וא"א להיות שליח של קטן!
לכן אומרת הגמרא שאין זה מקור לדין שליחות אלא לדין "זכין לאדם שלא בפניו". ועדיין שואלת הגמרא שאין כאן זכות ברורה, שהרי ישנם כאלו שזכו בנחלה שאינם מרוצים ממנה (איכא דניחא ליה בהר ואיכא דניחא ליה בבקעה), ולכן אומרת הגמרא שרב גידל למד מהפסוק דין אחר, שב"ד מעמידים לקטנים אפוטרופוס, ויש תוקף למעשיו גם אם עשה משהו שאינו מוצא חן בעיניהם, ואין להם זכות ערעור.
הרשב"א (בחידושיו שם) לומד מגמרא זאת ש"זכין" אינו מטעם שליחות, שהרי הגמ' אמרה שאין כאן דין שליחות משום ש"קטנים - לאו בני שליחות", ובכל זאת רצתה לומר שיהיה כאן דין "זכין"!
אולם הר"ן (בפירושו לרי"ף קידושין, טז:) דוחה הוכחה זאת וטוען שאמנם בשלב הזה סברה הגמרא ש"זכין" אינו מדין שליחות, אלא דין עצמאי ונלמד מהפסוק של "נשיא אחד וכו'", אך הגמרא דחתה לימוד זה והסבירה שהפסוק הנ"ל הוא מקור לדין אפוטרופוס, ובשלב המסקנה דין "זכין" איננו נלמד מפסוק מיוחד אלא הוא שייך לדין שליחות. אכן אינו מועיל בקטנים כשם ששליחות אינה מועילה בהם (אלא שמדרבנן מועילה זכיה לקטנים).
ראינו שישנה מחלוקת אם זכיה היא מטעם שליחות, ויש נפקא מינה לגבי זכיה לקטנים, שלדעת תוס' אין זכין לקטן אלא מדרבנן, ולדעת הרשב"א מדאורייתא.
באמת, שאלה זו תלויה בגרסאות בגמ' (בבא מציעא עא:), שם נאמר: "קטן אע"ג דלית ליה שליחות אית ליה זכיה מדרבנן", וגרסה זאת מתאימה לשיטת תוס'. מאידך, ישנן גרסאות שלא גרסו "מדרבנן", ומשמע שיש לקטן זכיה מן התורה, וזה מתאים לשיטת הרשב"א.
אולם, תוס' (כתובות יא. ד"ה "מטבילין") כתבו שגם אם לא נגרוס "מדרבנן", ונאמר שזכין לקטן מדאורייתא אין זה סותר את ההבנה ש"זכין" הוא מטעם שליחות. אע"פ שאין שליחות לקטן - אין זה אלא בדברים שאינם זכות גמורה, אבל בזכות גמורה יש לו שליחות.
רבי עקיבא איגר (חידושי רע"א לכתובות יא.) מסביר שבעצם, מבחינה מהותית, גם לקטן יש שליחות, אלא שכיוון שאין לו דעת אין הוא יכול למנות שליח, אך כאשר יש דין "זכין", ואין צריך מינוי שליחות ספציפי, אז אין הבדל בין קטן לגדול ולשניהם מועיל דין "זכין" מטעם שליחות. (אולם, רבי עקיבא איגר מציין שבתוס' נראה שחילקו אחרת, הם חילקו בין זכות גמורה לזכות שאינה גמורה, ודבריהם צריכים ביאור).
לסיום נציין שלמושג של "זכיה לקטן" ישנם שתי משמעויות שצריך להבחין ביניהם.
א. קטן שזוכה ע"י מעשה קנין שעושה בעצמו, ובזה עסקנו בגליון הקודם.
ב. אחרים שעושים מעשה קנין לטובת הקטן, ובזה עסקנו הפעם.

שער לדין