ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ברכת החמה - על שום מה?

בית מדרש הלכה ומנהג ברכות ברכת החמה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ניסן תשס"ט

ברכת החמה - על שום מה?


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
רחל בת יקוט

משמעות הברכה, בהתייחס למציאות האסטרונומית
כידוע, אנו זוכים השנה לברכה נדירה מאד - ברכת החמה, שמברכים אחת ל-28 שנה. ננסה להסביר את עניינה של ברכה זו - להציג את הסוגיה בקצרה, ולהתמודד גם עם קשיים שונים שיש בברכה זו.

הדעות השונות בעניין ברכה על החמה
הדעה המפורסמת, זו שנפסקה להלכה, היא שמברכים את ברכת החמה בכל 28 שנה. להלן נביא דעה זו ונרחיב בה. אולם תחילה נפתח בדעות אחרות, שלא נפסקו להלכה. ההתבוננות בדעות אלו, וכן בדוגמאות מקבילות בעניין ברכות הראייה, יכולה להאיר לנו מבט כללי על ברכות הראייה, ומתוך כך להוסיף לנו משמעות גם לגבי הדעה שנפסקה להלכה, וכפי שיבואר בעז"ה להלן.

התוספתא - מחלוקת תנא קמא ור' יהודה
בתוספתא (ברכות ו', ו) נאמר:
הרואה את החמה ואת הלבנה ואת הכוכבים ואת המזלות, אומר "ברוך עושה בראשית". ר' יודה אומר, המברך על החמה הרי זו דרך אחרת.

נשים לב - תנא קמא אינו מזכיר ציון זמן כלשהו, אלא נוקט לשון כללית - "הרואה את החמה...". 1 בפשטות הדברים נראה שבכל עת שהאדם יוצא מביתו ורואה את החמה - הרי הוא מברך עליה.
לעומת זאת טוען ר' יהודה ש"המברך על החמה הרי זו דרך אחרת". יש שפירשו שהמברך על החמה נראה כעובד עבודה זרה. אולם הדבר תמוה, שהרי אדרבה - אדם זה מצהיר בברכתו שהחמה היא מעשה ידיו של הקב"ה, ולא אלוהות חלילה. כמו כן, אותם דברים של ר' יהודה חוזרים גם בתוספתא תרומות (ז', יא), ושם שולל ר' יהודה גם את הברכה על החמה וגם חומרה אחרת, שאין לה קשר לחשש עבודה זרה. 2 נראה אם כן שר' יהודה מתנגד לעצם הדבר, ורואה בכך הנהגה בלתי סבירה - החמה היא מראה מצוי ורגיל, ואין זה שייך שאדם יברך בכל עת שהוא רואה אותה, בכל יום או אף מספר פעמים ביום.
וכך עולה גם מהמשך דברי ר' יהודה בתוספתא:
וכן היה ר' יודה אומר, הרואה את הים תדיר ונשתנה בו דבר - צריך לברך.

מי שרואה את הים תדיר - אינו צריך לברך; אך אם נשתנה בו דבר, אז - ורק אז - צריך לברך עליו. נראה אם כן, שזוהי גם הסיבה שר' יהודה מתנגד לברכה על החמה - משום שאנו רואים אותה תדיר, ואין בה שינוי.
דברים אלו של ר' יהודה תואמים לדבריו המובאים במשנה (ברכות ט', ב):
...ר' יהודה אומר, הרואה את הים הגדול אומר "ברוך שעשה את הים הגדול", בזמן שרואה אותו לפרקים...
גם כאן אומר ר' יהודה שאין לברך על הים הגדול אם רואה אותו תדיר, אלא רק כשרואה אותו לפרקים. כדי לברך צריך שתהיה התחדשות, ולא שייך לברך על דבר שהוא רגיל ומצוי בכל עת.

שני סוגים של שינוי

לכשנתבונן בדבר נראה שיש כאן שני סוגים שונים של שינוי: בתוספתא נראה שחל שינוי בים עצמו, "נשתנה בו דבר". ייתכן שהכוונה שהים השתנה בגודלו, או שיש כעת בים סערה מיוחדת, וכד'. ואילו במשנה אין מדובר על שינוי בים עצמו, אלא השינוי הוא מצד האדם, שהוא לא ראה את הים זמן מסויים, אף שהים עצמו לא השתנה.
וכך אכן נפסק באופן כללי בברכות הראייה: אין מברכים אותן על דבר תמידי ורגיל - אלא רק כאשר יש התחדשות, וההתחדשות יכולה להיות באחד משני הצדדים: או מצד המציאות האובייקטיבית - שהתופעה עצמה התחדשה עכשיו ולא היתה קיימת לפני כן (כגון ברקים, רעמים וכד'), או מצד הראייה הסובייקטיבית - שהאדם לא ראה תופעה זו זמן מסויים (כגון בברכה על הים, על ההרים, וכד').
מתוך תפישה זו האומרת שצריך התחדשות כדי לברך את ברכות הראייה - עולה לכאורה שאין מקום לברך על החמה, שהרי אין בה התחדשות: תמיד היא קיימת, ובכל יום אנו רואים אותה. וכך נראה מפשטות דבריו של ר' יהודה, שלעולם אין מברכים על החמה.


הברייתא ופירושי התלמודים
בניגוד לשיטות אלו, בברייתא המופיעה בתלמודים (בבלי ברכות נ"ט ב, ירושלמי ברכות פ"ט ה"ב), מופיעה דרך ביניים, הממצעת בין שיטות תנא קמא ור' יהודה:
הרואה חמה בתקופתה ... אומר "ברוך עושה בראשית"
כאן אין אומרים כמו תנא קמא שבתוספתא, לברך על החמה בכל עת שרואה אותה; ומאידך גם אין אומרים כפשטות דברי ר' יהודה, שלא לברך על החמה לעולם. כאשר החמה היא "בתקופתה", בזמן מיוחד שבו יש התחדשות בראייתה, אז מברכים עליה.
מהו זמן זה? איזה אופן של התחדשות יש בראיית החמה? - בכך, כפי הנראה, נחלקו התלמודים:

הירושלמי - לאחר שלושה ימים של עננים
הירושלמי אומר:
הרואה את החמה בתקופתה, ואת הלבנה בתקופתה, ואת הרקיע בטיהרו, אומר "ברוך עושה בראשית".
אמר רבי חונה, הדא דתימר בימות הגשמים בלבד, לאחר שלשה ימים. הדא הוא דכתיב: "ועתה לא ראו אור" וגו' 3

ההבנה הפשוטה של דברי רבי חונה היא, שהוא בא לפרש את הברייתא כולה 4 - מברכים על החמה או על הלבנה או על הרקיע רק לאחר שהיו שלושה ימים מעוננים שבהם לא היה ניתן לראותם. הדבר מקביל למי שלא ראה את הים שלושים יום, שצריך לברך כשרואה אותו שוב. 5

הבבלי - לאחר 28 שנה
הבבלי, לעומת זאת, מביא את הפירוש שנפסק להלכה, שמברכים אחת ל-28 שנה:
תנו רבנן: הרואה חמה בתקופתה, לבנה בגבורתה, וכוכבים במסילותם, ומזלות כסדרן, אומר "ברוך עושה בראשית".
ואימת הוי? - אמר אביי: כל עשרים ושמונה שנין, והדר מחזור, ונפלה תקופת ניסן בשבתאי, באורתא דתלת נגהי ארבע.

נסביר את הדבר : כפי שמופיע בפרשת בראשית, המאורות נבראו ביום הרביעי. הגמרא מניחה שבריאתם היתה בדיוק בתחילת היום הרביעי, דהיינו בכניסת הלילה של אור לרביעי (שהרי היממה מתחילה בלילה), ואז החל הסיבוב הקוסמי של המאורות. החשבון של אביי בא למצוא מתי חוזרת השמש בדיוק לאותו הזמן והמקום, דהיינו שסיבוב שנתי חדש יתחיל בדיוק בכניסת ליל רביעי - כמו הסיבוב הראשון בעת בריאת המאורות. כל סיבוב חדש של השמש מתחיל ב"תקופת ניסן" - רגע המעבר מן החורף לאביב 6 . והשאלה היא - מתי יארע שרגע זה של תקופת ניסן ייפול שוב בדיוק בתחילת ליל יום רביעי, כבעת בריאת המאורות.
כיצד מחשבים זאת ? ההנחה היא שסיבוב שלם - שנת חמה - נמשך ¼365 יום. מתוך כך עולה שרק פעם בארבע שנים יתחיל הסיבוב החדש בתחילת הלילה, שהרי בין כל סיבוב לסיבוב יש פער של רבע יממה, ולפיכך הסיבוב הראשון מתחיל בתחילת הלילה, השני בחצות הלילה, השלישי בתחילת הבוקר, והרביעי בצהריים. רק הסיבוב החמישי (לאחר ארבע שנים), יתחיל שוב בתחילת הלילה.
אולם הלילה הזה, לאחר ארבע שנים, לא יהיה הלילה של אור ליום רביעי, אלא הלילה של אור ליום שני. 7 וכן בשנים הבאות - בכל ארבע שנים יתחיל הסיבוב השנתי בתחילת הלילה, אולם בכל פעם זה יהיה לילה של יום אחר בשבוע. רק לאחר 28 שנים (4  7) יתחיל הסיבוב השנתי בתחילת הלילה של יום רביעי - בדיוק כמו בבריאת העולם. כאשר מתרחש תיזמון זה, אז אנו מברכים על החמה. (למעשה איננו מברכים בדיוק ברגע של תחילת הסיבוב החדש, כיוון שזו תחילת הלילה והשמש נעלמת מעינינו. לפיכך אנו מברכים בבוקר יום רביעי, שזהו הזמן הראשון שניתן לראות את השמש לאחר תחילת הסיבוב.)
דהיינו, שאין אנו אמורים לראות ביום זה שינוי כלשהו בשמש ובמהלכה, אלא אנו רק יודעים - על פי החשבון - שיש כאן חזרה למצב הבראשיתי של השמש; ועל כך אנו מברכים.
עוד נבהיר - ברכת החמה אינה חלה בתאריך עברי קבוע, אלא דוקא בתאריך לועזי קבוע. 8 מבחינת הלוח העברי, ברכת החמה יכולה להיות בתחילת ניסן, באמצעו או לקראת סופו, ולעתים אף בסוף אדר. זאת משום שהחודשים העבריים נקבעים כידוע על פי הירח, ואילו הלוח הלועזי צמוד לסיבוב השמש; לעניין ברכת החמה איננו מחפשים התאמה בין סיבוב השמש לבין סיבוב הירח, אלא בין סיבוב השמש לימות השבוע בלבד.
נשים לב להבדל שבין הירושלמי לבבלי: גם הירושלמי וגם הבבלי מגדירים סוג של התחדשות כדי לברך על החמה; אך הירושלמי מגדיר את ההתחדשות על פי ראיית האדם - שלא היה יכול לראות את השמש במשך שלושה ימים, ואילו הבבלי מגדיר על פי התחדשות אובייקטיבית במציאות - התחלת סיבוב שנתי חדש בזמן המקביל לסיבוב הראשון שבבריאת העולם. 9

ראשונים שהביאו דעות השונות מדברי אביי
למרות דברי אביי המפורשים, מופיעות בראשונים גם דעות אחרות. ונראה שחלק מן הראשונים לא גרסו את דברי אביי. 10 כך בפירושו של רבנו חננאל על הגמרא:
יש מי שאומר, "הרואה חמה בתקופתה" - בתחלת המחזור כ"ח, שנופלת התקופה (על) [של] ניסן באורתה דתחלתה נגהי ארבע בכוכב שבתי בתחלת בריאתה.

הר"ח מביא את הפירוש שמברכים אחת ל-28 שנה, בשם "יש מי שאומר", דהיינו שפירוש זה לא הופיע לפניו בגמרא עצמה. ובהמשך הדברים, הוא מביא גם את פירוש הירושלמי שהבאנו לעיל, ואינו מכריע בין הפירושים.
פירוש נוסף מופיע בדברי רס"ג ורבנו בחיי: 11
...ברכת השמש בתקופת תמוז, שחייב אדם לברך "ברוך עושה בראשית", וכן דרשו רז"ל בברכות פרק הרואה: ת"ר הרואה חמה בתקופתה ולבנה בטהרתה וכוכבים במשמרותם ומזלות בעתם אומר "ברוך עושה בראשית"...

דהיינו: "בתקופתה" משמעו בשיא תוקפה של החמה, ביום תקופת תמוז, היום הארוך ביותר, שאז השמש לוהטת ומאירה בשיא עוצמתה. 12
הפסיקה - כדברי אביי
הרמב"ם (הל' ברכות י', יח) פוסק כדברי אביי:
הרואה את החמה ביום תקופת ניסן של תחלת המחזור של שמונה ועשרים, שהתקופה בתחלת ליל רביעי, כשרואה אותה ביום רביעי בבקר מברך "עושה בראשית". 13

וכך כתבו עוד ראשונים רבים, 14 וכך נפסק בשולחן ערוך (או"ח רכ"ט ב).
משום המחלוקת וריבוי הדעות בעניין זה, יש שכתבו שלא לברך את ברכת החמה בשם ובמלכות. 15 אולם המנהג המקובל הוא לברך, כפסק השולחן ערוך.

סיכום הדעות
לסיכום, נסדר את הדעות השונות מתי מברכים על החמה, מן המקרה המצוי אל הנדיר:
תנא קמא בתוספתא - בכל עת שרואה את החמה.
ירושלמי, אפשרות בר"ח - לאחר שלושה ימים של עננות.
רס"ג, רבנו בחיי - בכל שנה, ביום תקופת תמוז.
גירסתנו בגמרא, רוב הפוסקים - אחת ל-28 שנה, ביום תקופת ניסן.

הקושיות המציאותיות שיש לכאורה להקשות על עניין זה
לכאורה יש להקשות על עניין ברכת החמה כמה קושיות מציאותיות:

א. האם זה תלוי באסטרולוגיה?
בדברי אביי נזכר גם "שבתאי", עניין שלא הסברנו קודם. זהו עניין אסטרולוגי ולא אסטרונומי. על פי התפישה האסטרולוגית המתוארת שם ברש"י, כל שעה במשך היום נשלטת על ידי כוכב אחר. מכיוון שיש שבעה כוכבי לכת, 16 המחזוריות שלהם חוזרת על עצמה בכל שבוע, ונמצא שתמיד השעה הראשונה של ליל רביעי נשלטת על ידי שבתאי. ברכת החמה היא כאשר השמש מתחילה סיבוב חדש בשעה של שבתאי, כמו בבריאת העולם. כידוע, עניין האסטרולוגיה אינו מוסכם, והיו מגדולי ישראל ששללו אמונה זו, כגון הרמב"ם 17 . ואם ברכת החמה תלויה באסטרולוגיה, לכאורה הרי זה מטיל ספק על כל העניין.
אולם לאמיתו של דבר, ברכת החמה אינה תלויה כלל באסטרולוגיה. כאמור, לפי תפישה זו, כל תחילת ליל רביעי, בכל שבוע שהוא, מיוחסת לשבתאי. עיקר החשבון הוא כפי שהסברנו לעיל, שהסיבוב החדש יחל בתחילת ליל רביעי, וממילא תמיד זה גם נופל ב"שבתאי", אך אין זה מעלה או מוריד בחשבון. וכך אכן נוקט הרמב"ם - כאשר הוא מעתיק את דברי הגמרא (כפי שראינו את לשונו לעיל), הוא משמיט את "שבתאי", ועדיין החשבון עומד על מכונו.

ב. האם זה תלוי בתפישה שהשמש סובבת סביב הארץ?
כידוע, בעת העתיקה סברו שהשמש סובבת סביב הארץ, ואילו כיום אנו מכירים בכך שהארץ סובבת סביב השמש. ואם כן, לכאורה אין מקום לברך על השמש ביום זה, שאין כאן התחלה של סיבוב חדש של השמש.
אולם גם זה אינו קשה. את אותו העניין ניתן לתאר במונחים של תחילת סיבוב חדש של הארץ סביב השמש, ועדיין החשבון עומד בעינו - אחת ל-28 שנה מתחיל סיבוב חדש של הארץ סביב השמש, באותו יום ובאותה שעה שבה החל הסיבוב הראשון. ובהזדמנות זו אנו מברכים על ראיית השמש ולא על ראיית הארץ, משום שמבחינתנו המשמעות של סיבוב הארץ היא בהתייחסות לשמש, שהשמש נמצאת כעת בזווית מסויימת לעומתנו. וכפי שאנו מתייחסים תמיד לזריחת השמש ושקיעתה, למרות שאנו יודעים שלא השמש נעה אלא כדור הארץ מסתובב.
כך ששאלות אלה, אין בהן קושי אמיתי. אולם יש בעניין זה שאלות קשות יותר:

ג. תקופת שמואל או תקופת רב אדא?

בהלכה ישנם שני חשבונות שונים למשך הסיבוב השנתי - שנת החמה. כך למשל כותב הרמב"ם (הלכות קידוש החודש ט', א):
שנת החמה - יש מחכמי ישראל שאומרים שהיא שלש מאות חמשה וששים יום ורביע יום... ויש מהן שאומרים שהוא פחות מרביע היום. וכן חכמי יון ופרס יש ביניהן מחלוקת בדבר זה.
החשבון שהזכרנו עד כה, ¼365 יום, מכונה בהלכה "תקופת שמואל", על שם האמורא שמואל, שהיה בקי באסטרונומיה 18 . ואילו החשבון השני מכונה "תקופת רב אדא". לפי חשבון זה, משך הסיבוב השנתי קצר מעט מ-¼365 יום, בהפרש של כחמש דקות.
המשמעות העיקרית של ההבדל בין החשבונות הוא לגבי לוח השנה. ובעניין זה כותב הרמב"ם בהמשך (שם י', ו), שהחשבון הקצר יותר הוא היותר מדוייק, ועל פיו היו קובעים את הלוח:
ונראין לי הדברים, שעל חשבון תקופה זו היו סומכין לענין עיבור השנה בעת שבית דין הגדול מצוי... לפי שחשבון זה הוא האמת יתר מן הראשון...
וכן לאחר שבטל בית הדין הגדול ונקבע לוח קבוע, הרי כידוע, הלוח מבוסס על מחזורים של 19 שנה, שבמחזור כזה מותאמים יחד שנת החמה וחודשי הלבנה. וגם לגבי זה אומר הרמב"ם (שם י', א), שרק על פי תקופת רב אדא נוצרת בכל 19 שנה התאמה שלמה בין החמה ללבנה, ואילו לפי תקופת שמואל נותר בסוף המחזור פער מסויים.
עולה אם כן, שהלוח העברי, הן בזמן בית הדין הגדול והן בזמננו, מחושב דוקא על פי חשבונו של רב אדא, שהוא החשבון היותר מדוייק. 19 ואם כן, יש לשאול - מדוע לעניין ברכת החמה אנו הולכים על פי החשבון של שמואל, ¼365 יום, כאשר חשבון זה איננו מדוייק, ואיננו החשבון העיקרי להלכה?
יש להבין, שהפער של כחמש דקות נראה לנו קטן, אך במשך השנים הוא מצטבר לחשבון גדול, ונמצא שאנו מברכים את ברכת החמה כמה ימים לאחר הזמן האמיתי. כך למשל, כיום ברכת החמה חלה ב-8 באפריל, ואילו יום "תקופת ניסן" על פי האסטרונומיה, יום השוויון האביבי, הוא ב-21 במרץ! 20

ד. העולם נברא בניסן או בתשרי?
הגמרא בראש השנה (י' ב - י"א א) מביאה מחלוקת תנאים:
תניא, רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות, בתשרי מתו אבות...
רבי יהושע אומר: בניסן נברא העולם, בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות...

בדף כ"ז א אומרת הגמרא:
אמר רב שמואל בר יצחק: כמאן מצלינן האידנא "זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון"? כמאן - כרבי אליעזר, דאמר: בתשרי נברא העולם...

דהיינו: נוסח התפילה שלנו בראש השנה הוא על פי הדעה שבתשרי נברא העולם. 21 אך חשבון ברכת החמה מבוסס על ההנחה שהסיבוב הראשון, בשעת בריאת העולם, החל בתקופת ניסן, דהיינו, כפי הדעה שבניסן נברא העולם. ושוב קשה - אם אנו סוברים שבתשרי נברא העולם, כיצד אנו מברכים את ברכת החמה בתקופת ניסן?

ה. האם ודאי לנו שהעולם נברא בדיוק לפני 5769 שנה?
כדי לחלק את השנים ל-28, אנו חייבים לדעת את מספר השנים מאז בריאת העולם. חשבון ברכת החמה מבוסס על ההנחה שהעולם נברא לפני 5769 שנה, 22 אולם הנחה זו אינה פשוטה. בדורות האחרונים כידוע עולה הדעה, שהעולם קיים זמן ארוך הרבה יותר, וששת ימי בראשית הם תקופות ממושכות ולא ששה ימים כפשוטם. אך גם מבלי להיכנס לסוגיות מורכבות ועקרוניות כאלה, מצאנו כמה מחלוקות על חישוב שנות העולם:
הרמב"ן בפירושו לשמות מ' יב, מביא שני חישובים שונים לזמן השיעבוד במצרים: דעת חז"ל, שמלידת יצחק עד ליציאת מצרים עברו 400 שנה, ולעומת זאת מציג הרמב"ן את דעתו בדרך הפשט, שמלידת יצחק עד ליציאת מצרים עברו 430 שנה. החשבון המקובל של שנות הבריאה מבוסס על הדעה הראשונה, ואילו לפי הדרך השניה יש להוסיף 30 שנה, ונמצא שאנו נמצאים כעת בשנת 5799 לבריאת העולם.
וכן ישנה גם מחלוקת על משך קיומו של בית שני, האם אכן עמד 420 שנה כמקובל, או זמן ממושך יותר. 23
כל מחלוקת כזו תשפיע כמובן על חישוב שנות ברכת החמה. כך, למשל, אם השנה הנוכחית היא שנת 5799, אין זו שנה של ברכת החמה. נמצא לכאורה שכל עניין ברכת החמה מוטל בספק.

הנראה ביישוב הדברים
חלק מן השאלות דלעיל, הועלו כבר בפוסקים בדורות קודמים. כך כותב בשו"ת משאת בנימין, סימן ק"א:
...דדוקא לפי חשבון של שמואל מברכין הברכה בכל ראש מחזור של כ"ח שנה... שתקופת ניסן שבראש המחזור נופלת בתחלת ליל ד', כמו שהיה בעת הבריאה...
אבל לחשבון דרב אדא... לא יהיה זה בתחילת ליל ד' לעולם, רק באיזה יום או באיזה לילה שיהיה בכל ימי השבוע, ולא דמי לזמן הבריאה, שאז היו בתחלת ליל ד'... ולפיכך אין מקום לברכה זו לעולם לפי חשבון של רב אדא.

ה'משאת בנימין' אומר שלפי החשבון של שמואל יוצאת הברכה אחת לכ"ח שנים, ואילו לפי רב אדא לא תצא הברכה לעולם. נסביר את הדבר: ככל שמדייקים יותר בחשבון, כך נהיה נדיר יותר המצב שבו הסיבוב החדש מתחיל בדיוק בתחילת ליל רביעי. אם הולכים לפי חשבון שמעוגל לרבע יום, כמו חשבונו של שמואל, אז נברך אחת לכ"ח שנה, וכפי שהסברנו לעיל. אך אם נלך לפי חשבון מדוייק יותר, הסיכוי למפגש בין זמן תקופת ניסן ובין תחילת ליל יום ד', הופך נדיר מאד. כך למשל, אם נלך לפי חשבון מדוייק עד רמת ה"חלק" (1/1080 של שעה), הברכה תתרחש אחת ל- 181,440 שנה...
אך לכאורה, עדיין אין זה מסביר את הדבר - אם אכן בחשבון האמיתי יש לברך רק אחת לרבבות שנים, המסקנה היא לכאורה שלא נברך את הברכה כלל בדורותינו. מה הטעם לברך את הברכה בחשבון של שמואל, כאשר אנו יודעים שאין זה הזמן האמיתי?
בהמשך, מעצים המשאת בנימין את הקושי:
ואם תאמר, היאך עבדינן תרתי דסתרי אהדדי - דלענין הברכה עבדינן כשמואל, ולענין חשבון התקופות ועיבור השנים אנו סומכין על חשבון דרב אדא?
לאו קושיא היא, דהכא נמי לענין חשבון השנים קיימא לן כר' אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם, ולענין התקופות קיימא לן כר' יהושע דאמר בניסן נברא העולם.

והדברים תמוהים - לכאורה אין הוא מתרץ כלום, אלא רק מוסיף קושיה על קושיה, וכיצד הקושי השני אמור לפתור את הקושי הראשון?
נראה להסביר את כוונתו, שאכן הברכה אינה בזמן המדוייק והוודאי, אך חכמים תיקנו בכל זאת לברך, משום שהעדיפו את חוסר הדיוק על פני ביטול הברכה לגמרי. מכיוון שלפי רב אדא לא תחול הברכה לעולם, לכן תיקנו חכמים לחשב את זמנה לפי שמואל, תוך מודעות לכך שאין זה חשבון מדוייק. וכך, במקביל, חכמים היו מודעים לספק האם העולם נברא בתשרי או בניסן, ואף על פי כן תיקנו לברך, למרות הספק שבדבר.
נסביר יותר: השמש היא גורם משמעותי מאד, בעצם הגורם המשמעותי ביותר בעולם הפיזי, ה"מנוע" שמניע את כל עולמנו. לא רק שינויי מזג האוויר וחילופי העונות תלויים בשמש, אלא גם מחזור המים, גדילת הצמחים, וממילא תזונת בעלי החיים והאדם. 24 חכמים ראו צורך לתקן ברכה על גורם משמעותי זה. 25 מכיוון שלפי החשבון היותר מדוייק, של רב אדא, לא ניתן לברך ברכה זו, העדיפו חז"ל במודע את החשבון המעוגל והבלתי מדוייק, על אף שהוא סוטה בכמה ימים מן החשבון המדוייק, כדי שנזכה אחת לכמה שנים לברך את הברכה ולחוש את ההודאה על בריאת הכח הגדול הזה של השמש. וכך גם לגבי מחלוקת ר' יהושע ור' אליעזר - אכן איננו יכולים לקבוע בוודאות האם העולם נברא בניסן או בתשרי, אך חכמים לא רצו מחמת ספק זה לבטל את הברכה כליל, ולפיכך בחרו באחת הדעות, אף שאין וודאות שהיא הנכונה.
דברים אלה מופיעים בצורה ברורה יותר בשו"ת מנחת יצחק (חלק ח סימן לד)
...דברכת החמה לא הווי תלוי במציאות. דמה שאנחנו מברכין ברכת החמה מכ"ח שנה לכ"ח שנה, היא אליבא חשבון של שמואל, ולענין חשבון התקופות ועיבור השנים אנו סומכין על חשבון דרב אדא...
ועל כרחך דהברכה לא הווי משום המציאות, אלא כך תקנו חכמים... 26

נחזור לתחילת דברינו: כפי שראינו בתוספתא, בעצם היה מקום לברך בכל ראייה של החמה, אלא שלא שייך לברך בכל עת, כאשר אין התחדשות, וכפי שטוען ר' יהודה. ולגבי אופי ההתחדשות, ראינו שאת ברכות הראייה מברכים לא רק כאשר ישנה התחדשות מציאותית אובייקטיבית, אלא גם כאשר ישנה התחדשות סובייקטיבית בתודעת האדם. ממילא, אפשר בהחלט לברך את ברכת החמה, גם כאשר אנו מודעים לכך שיש כאן חשבון מעוגל ובלתי ודאי. אכן, לא בדיוק ברגע זה מתחיל סיבוב שנתי חדש, ואיננו יכולים להכריע בוודאות אם העולם נברא בניסן או בתשרי, ואף לא לפני כמה שנים נברא העולם; אך עדיין אנו מברכים על פי החשבון המקובל, כאשר בתודעה שלנו נשלם מחזור נוסף של סיבוב החמה, כדי לבטא אחת לכמה שנים את השבח לקב"ה, שיצר את המציאות הקוסמית המורכבת שסביבנו.

ונסיים בדברי המדרש (תנחומא וזאת הברכה ז):
רשע - בחייו חשוב כמת, מפני שרואה חמה זורחת ואינו מברך יוצר אור, שוקעת אינו מברך מעריב ערבים, אוכל ושותה ואינו מברך עליה. אבל הצדיקים - מברכין על כל דבר ודבר שאוכלין ושותין ושרואין וששומעין...

חיותו של האדם מתבטאת בכך שהוא מתבונן בכל מעשה ואירוע שמתרחשים סביבו, ומברך עליו לקב"ה. יהי רצון, שמתוך הזדמנות מיוחדת זו של ברכת החמה, נגיע לראות את מעשי הקב"ה בכל פרט ופרט בחיי היום יום, ולברך על כל דבר ודבר, ויהי חלקנו עם הצדיקים.


^ 1 השווה לשון זו למקורות דלהלן, שבהם נאמר "חמה בתקופתה", "לבנה בגבורתה", וכד'.
^ 2 התוספתא שם מפרטת מאכלים שצריך להיזהר בהם מחרקים ומאכלים שאין צריך לחשוש בהם, ור' יהודה מתנגד לסינון של היין מחשש ליבחושים, וכורך זאת יחד עם המברך על החמה. (ב"תוספתא כפשוטה" בשני המקומות מסביר שדרכם של המינים היתה לברך על החמה ולסנן את היין. אך גם אם כן הוא, עולה שההתנגדות של ר' יהודה אינה מחמת שעצם ההנהגה הזו יש בה חשש ע"ז, אלא משום שזו חומרא יתרה, שדומה לחומרות שהיו נוהגות אצל כתות שפרשו מן היהדות).
^ 3 "וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר, בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים, וְרוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם" (איוב ל"ז, כא).
^ 4 כמה מן המפרשים הסבירו, שדברי ר' חונה מוסבים רק על "רקיע בטיהרו", וכעין דברי הבבלי (עיין להלן הערה 9), שמחלק בין "רקיע בטהרתו" ובין "חמה בתקופתה". אולם יש כמה סיבות שלא לפרש כך:
א. לפי זה, אין בירושלמי ביאור ל"חמה בתקופתה" ו"לבנה בתקופתה".
ב. הר"ח והערוך פירשו את דברי רבי חונה כמוסבים על "חמה בתקופתה".
ג. אין זה רק פירוש של הר"ח והערוך, אלא כך הכרחי לפי גרסתם בירושלמי - בציטוט שהם מביאים לא מופיע כלל בברייתא "רקיע בטיהרו", ואם כן בהכרח דברי ר' חונה מפרשים את "חמה בתקופתה". וכן בכמה מקורות מקבילים (ויקרא רבה בחלק מהנוסחאות, ילקוט שמעוני) מופיעה הברייתא ללא "רקיע בטיהרו", ועליה מובאים דברי ר' חונה, כך שהכרחי לפרש שדברי ר' חונה מפרשים את הרישא.
^ 5 נראה שכאן די בשלושה ימים, משום שבאופן רגיל הרקיע וגרמי השמים נראים בכל יום, ולכן הסתרתם לשלושה ימים מהווה אירוע חריג, וכבר מרגישים את החידוש שבדבר.
^ 6 בשנה האסטרונומית יש ארבעה ימים שמסמנים מעבר: היום הארוך ביותר, היום הקצר ביותר, ושני ימי השוויון שבהם היום והלילה שווים. בין הנקודות הללו מתחלקת השנה לארבע "תקופות": תקופת ניסן, תקופת תמוז, תקופת תשרי ותקופת טבת.
^ 7 כאשר מחלקים ¼365 לשבועות - יש שארית של יום ורבע. ממילא כל שנה מתחילה בהפרש של יום ורבע לאחר השנה הקודמת, ולאחר ארבע שנים ההפרש מצטבר לחמישה ימים שלמים.
^ 8 כך לפי הלוח הלועזי הישן (היוליאני). בלוח הלועזי המקובל כיום (הגריגוריאני), בכל מאה או מאתיים שנה חל תיקון של יום אחד, ואז ברכת החמה עוברת ליום הבא בתאריך הלועזי.
^ 9 הבדל זה שבין הבבלי לירושלמי קיים גם ביחס ל"רקיע בטיהרו". כאמור, הירושלמי מגדיר זאת כאשר היו שלושה ימים מעוננים שבהם לא נראה הרקיע, ואילו הבבלי (ברכות נ"ט א) מפרש זאת כמקרה בו היה מטר כל הלילה ובבוקר הרוח פיזרה את העננים ונגלה הרקיע. אין כאן התחדשות בתודעת האדם, שהרי בלילה ממילא אין רואים את הרקיע; אלא זה מצב שבו רואים את הרקיע בצורתו הטהורה והנקייה ביותר, לאחר שהאוויר התנקה כל הלילה על ידי הגשם. דהיינו, שגם בזה הבבלי מחפש הגדרה אובייקטיבית של החידוש, ואילו הירושלמי מחפש חידוש בדעת האדם. אך אין זו מחלוקת כללית בין התלמודים - האם מברכים את ברכות הראייה דוקא על התחדשות כזו או כזו, שהרי גם הבבלי מסכים במקרים רבים שמברכים על התחדשות סובייקטיבית, וכגון הרואה את הים אחת לשלושים יום.
^ 10 כך כותב למשל רעק"א בגליון הש"ס על הדף שם. עוד יש לשים לב, שחלק מן הראשונים (כגון הרי"ף ועוד), הביאו רק את הברייתא, ולא ציטטו את דברי אביי שבהמשך, ומשמע שלא גרסו זאת. וגם בין הפוסקים שפסקו את הפירוש שמברכים אחת ל-28 שנה, יש שנראה בדבריהם שאין זו גירסה בגמרא, אלא פירוש עצמאי (עיין למשל ברבנו ירוחם, ועוד). לעומת זאת, ברש"י ברור שגרס את דברי אביי.
^ 11 כאן הובא מפירוש רבנו בחיי על התורה, בראשית א' יד.
^ 12 יש אולי סיוע לפירוש זה מגירסאות שונות בברייתא זו לגבי הלבנה: "לבנה בגבורתה" או "לבנה בכדורה" - קל לפרש לשונות אלה, שהכוונה ללבנה בשעת מילואה. (כמובן אין הכוונה לברכת הלבנה שאנו נוהגים בה, שהיא בתחילת החודש, אלא לברכת "עושה מעשה בראשית"). ולפי זה, במקביל, גם על החמה מברכים בשעת שיא עוצמתה.
^ 13 בעקבות פרשנות זו ל"חמה בתקופתה" ממשיך הרמב"ם ומסביר באופן מקביל גם את "לבנה בגבורתה, כוכבים במסילותם, מזלות כסדרן" - כאשר הם מגיעים לנקודת ראשית המסלול שלהם, כל אחד לפי עניינו.
^ 14 רש"י, אבודרהם, רבנו יונה, רא"ש, רבנו ירוחם, מהרי"ל, סמ"ג, סמ"ק, ועוד.
^ 15 עיין למשל בהגהות רעק"א לשו"ע רכ"ט ב.
^ 16 כך על פי המניין הקדום, המונה כ"כוכבי לכת" את שבעת גרמי השמים שתנועתם ניכרת לעין: חמה, כוכב, נוגה, לבנה, מאדים, צדק ושבתאי. (מניין זה כולל את החמה והלבנה, שאינם מוגדרים ככוכבי לכת באסטרונומיה המודרנית, אך אינו כולל את הארץ, וכמובן לא את כוכבי הלכת שנצפים רק בטלסקופ.)
^ 17 עיין למשל בהל' עבודה זרה י"א, ח, טז.
^ 18 עיין בבבלי ברכות נ"ח ב, ועוד.
^ 19 כפי שעולה מדברי הרמב"ם שם (י', ו - ז), גם תקופת רב אדא אינה מדוייקת לגמרי, אך היא קרובה יותר לשיעור המדוייק.
^ 20 כאמור בהערה הקודמת, גם תקופת רב אדא אינה מתאימה לחשבון האסטרונומי המדוייק, אך עדיין יש פער של מספר ימים בין החשבונות השונים.
^ 21 יש לשים לב שעצם קיומו של חג ראש השנה בא' בתשרי אינו ראיה לכך שבתשרי נברא העולם, שהרי לא כתוב בתורה שראש השנה הוא יום בריאת העולם. לפי ר' אליעזר הדבר כמובן מוסיף משמעות לעניינו של ראש השנה, אך אין הכרח לתפוש כך את מהותו של היום. ואכן, בראיות שמביא ר' אליעזר להוכיח את שיטתו, אינו מזכיר ראיה כזו, מקיומו של חג ראש השנה.
^ 22 כאשר מחלקים 5769 ל-28 נותרת שארית של 1. כמה הסברים נאמרו לכך, והמסתבר שבהם הוא שבמניין השנים נספרת גם "שנת תוהו". נסביר זאת על ידי השוואה לדעה היותר מפורסמת, שבתשרי נברא העולם. על פי דעה זו, העולם נברא בכ"ה באלול, וביום הששי נברא האדם, ואז חל ראש השנה. דהיינו, שימי הבריאה הראשונים שייכים לסוף השנה שעברה, שנה שבפועל התקיימה רק ימים בודדים. אולם שנה זו נספרת גם היא למניין שנות העולם, ולכן יש יתרון של שנה אחת במספר השנים. וכך הוא גם לענייננו, כאשר מחשבים את השנים מניסן - ימי הבריאה היו בסוף אדר, והם נספרים כשנה שלמה למרות שהיו רק ימים בודדים.
^ 23 בעניין זה עיינו במאמרו של הרב יעקב מדן במגדים י"ד, הסוקר בהרחבה את הדעות השונות.
^ 24 ואף מקורות האנרגיה - כאשר הומצא התהליך של הפקת אנרגיה גרעינית, כתב אלברט איינשטיין, שזו הפעם הראשונה שבה האדם מפיק אנרגיה שמקורה אינו בשמש...
^ 25 אמנם יש בכל בוקר את ברכת "יוצר אור", אולם ברכה זו אינה על בריאת השמש אלא על חילופי היום והלילה. ראיה לדבר - הרי גם מי שאינו רואה את השמש מברך ברכה זו, והוותיקין אף מברכים אותה לפני הזריחה.
^ 26 אמנם עיין שם בהמשך, שמביא גם אפשרות נוספת.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il