ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ממעשה בראשית ליציאת מצרים ;">

בית מדרש חגים וזמנים פסח חמץ, מצה וכשרות לפסח הכשרת כלים וכשרות לפסח Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה
צו תשס"ט

ממעשה בראשית ליציאת מצרים


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

ברכת החמה
הרואה חמה בתקופתה, כאשר כל כוכבי השֶבֶת חוזרים למקומם כפי שהיו בעת שנתלו בשמיים בבריאת העולם, מברך "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית".
ואימתי החמה בתקופתה? לאחר סיום מחזור חמה גדול, שאורכו עשרים ושמונה שנה.
לעולם זמנה של ברכת החמה חל ביום רביעי בבוקר, כיום בריאתה. בפעם הקודמת היה זמנה בד' בניסן תשמ"א. והשנה בי"ד ניסן תשס"ט שוב נוכל לזכות לברך על החמה. ובפעם הבאה יחול זמן ברכת החמה בכ"ג בניסן תשצ"ז.

זמן ברכת החמה
זמן אמירת הברכה הוא בבוקר, מוקדם ככל האפשר, שזריזים מקדימים למצוות. והואיל וברכה זו נדירה, רבים רוצים לקיימה בהידור, משכימים לתפילת ותיקין, ומיד לאחר סיום התפילה יוצאים החוצה ברוב עם ומברכים את ברכת החמה. ויש נוהגים להוסיף עוד מזמורים של שבח על בריאת המאורות, כגון "השמיים מספרים כבוד א-ל" (תהלים יט), ו"הללוי-ה הללו את ה' מן השמיים" (תהלים קמח), והלל הגדול (תהלים קלו).
מי שלא ברך מיד בבוקר, יכול לדעת רבים בשעת הדחק לברך עד חצות היום (א"ר, דגמ"ר, ערוה"ש, מ"ב רכט, ח). ויש אומרים שרק עד שלוש שעות יכול לברך (מ"א). ויש שמחמת הספק חששו לדעתם ופסקו שלא לברך בשם ומלכות אחר שלוש שעות (חת"ס או"ח נו, בא"ח עקב יט, יחו"ד ד, יח).
כאשר השמיים מכוסים בעננים והשמש לא נראית כלל, אין לברך את ברכת החמה, למרות שיש ממנה אור (חת"ס או"ח נו).

האם נשים מברכות על החמה
לדעת הרבה פוסקים דין נשים בברכת החמה כדין הגברים, שכן לא הזמן גורם את חיוב הברכה אלא מקומה הייחודי של החמה. לפיכך אישה רשאית כמו איש לברך על ראיית החמה בתקופתה (מהרי"ל דיסקין, חזו"א, ברכ"ה ח"ד ג, יג). וכן נוהגות כל יוצאות אשכנז וחלק מיוצאות ספרד.
ויש אומרים שלשיטת מנהג ספרדים, לפיו אישה אינה רשאית לברך על מצווה שהזמן גרמא, לא תברך אישה על ראיית החמה, ואם תרצה לזכות בברכה, תשמע אותה מפי שליח הציבור (יחו"ד ד, יח).

מוצרים כשרים לפסח שנראים כחמץ

בשנים האחרונות, עם התפתחות תעשיית המזון, נוצרה אפשרות לייצר לקראת פסח לחמניות, פיתות, בורקסים וופלים ללא חשש חמץ. אלא שהתעוררה מזה בעיה גדולה, שהמאכלים הכשרים לפסח ומאכלי החמץ נראים דומים, ואנשים עלולים להתבלבל ביניהם.
ושמעתי ממקורות נאמנים שכבר אירעו מקרים שיהודים יראי שמיים ואף בחורי ישיבות גבוהות אכלו בפסח עוגיות חמץ, מפני שהתבלבלו בין אריזות החמץ לאריזות הכשרות לפסח.
כדי למנוע תקלה זו החליטה הרבנות הראשית לקבוע נהלים ברורים, לפיהם: "צורת המאפה לפסח תהיה שונה לחלוטין מהרגיל, כגון: רוחב שונה, נפח, צורה וכדומה". וכן "האריזה תהיה שונה מהאריזה הרגילה בצבע התווית, בכיתוב בולט או זוהר - 'כשר לפסח'". ואם המוצר כשר לאוכלי קטניות או לאוכלי מצה עשירה בלבד, יש לציין זאת באותה הבלטה.
ויש לאיסור זה תקדים, שכן אסרו חכמים ללוש עיסה בחלב ולאפות פת או לחמניה רגילה, שמא יבואו לאוכלה אח"כ עם בשר. ואם עשו זאת, לא רק עם בשר אסור לאכול מאפה זה אלא אפילו לאוכלו לבדו אסור, גזירה שמא יעשו פת או לחמנייה חלבית ואח"כ יתבלבלו לאוכלה עם בשר. והרוצה לעשות מאפה חלבי צריך לעשותו משונה בצורתו, כדי שיהיה ניכר לכל שהוא יכול להיות חלבי (שו"ע יו"ד צז, א).

הבעיה
אלא שבפועל, למרות שהרבנות הורתה כי "סחורה או מוצרים שלא ישווקו על פי הדרישות הנ"ל יוחזרו למפעל", מפעלים רבים ובתוכם 'אוסם' ו'עלית' מייצרים מוצרים שנראים דומים מדי לחמץ, ואין החנויות מחזירות את המוצרים למפעל.
בשני שלבים ניתן היה לעצור את התופעה. האחריות הראשית היא על הרבנים שנתנו כשרות למוצרים הללו. הם יכלו להתנות את מתן הכשרות בשינוי משמעותי של צורת המאפה וצורת האריזה. משלא דרשו זאת, המפעלים העדיפו לייצר מאכלים דמויי חמץ, כדי למשוך את הקונים שרגילים לקנות את מוצריהם כל השנה.
הגורם השני שיכול לעצור תופעה זו הם רבני המקומות שמעניקים כשרות לרשתות המזון והמרכולים. הם יכלו להתנות את מתן הכשרות בהסרת המוצרים שדומים לחמץ. ומשלא דרשו זאת, המוצרים הללו נמכרים לכל דורש, ויש שמתבלבלים ונכשלים באיסור חמץ בפסח.
ועדיין, בעלי חנויות יכולים להימנע מלמכור לקראת פסח מוצרים שנראים כחמץ.

ראוי להיזהר בזה
מכל מקום, אחר שהמכשול קיים, ראוי לכל אדם שלא לקנות לפסח מוצרים הדומים למאכלי חמץ, כדי למנוע ממשפחתו את האפשרות להתבלבל. ובמיוחד הדבר עלול להשפיע על שמירת הפסח אצל ילדיו. שכן המבוגרים כיום זוכרים עד כמה הקפידו הוריהם על מצוות הפסח, ועד כמה הדברים השאירו חותם עמוק בנפשם. ואילו הילדים שגדלים היום עלולים לזכור שהוריהם השתדלו למצוא תחליף לכל מאכל חמץ, מפני שלא יכלו להתאפק שבוע מלאכול ופלים, עוגיות, לחמניות, בורקסים וכדומה, עד שכאילו האתגר הראשי של פסח מבחינתם הוא למצוא את הדרכים כיצד לעקוף את איסורי החמץ.

הכשרת מדיח כלים
שאלה: כיצד מכשירים מדיח כלים לפסח?
תשובה: יש לנקות היטב את המסננת משיירי המאכל שבה. אחר כך יש להפעיל את המדיח על החום הגבוה ביותר, וכבולעו כך פולטו. ולגבי המגשים, לכתחילה רצוי להגעילם במים רותחים או בעירוי של מים רותחים, או להחליפם. וכשקשה להגעילם או להחליפם, אפשר להגעילם בהדחה בתוך המדיח בתוכנית הארוכה והחמה ביותר.
ובכל מקרה, לפני שמכשירים את המדיח צריך להמתין עשרים וארבע שעות אחר ההדחה האחרונה של כלי חמץ.
ויש מחמירים ומחשיבים את המדיח ככלי ראשון שעל האש, שכדי להכשירו צריך להכניס לתוכו ברזל מלובן שירתיח את המים. והמקילים יש להם על מה לסמוך.

הכשרת מיקרוגל
נוהגים להכשירו בארבעה שלבים.
א) מנקים אותו היטב משאריות אוכל שאולי נותרו בו מחמת גלישה או זיעה. ב) ממתינים עשרים וארבע שעות מעת חימום מאכלי החמץ, כדי שהטעם הבלוע בו ייפגם. ג)כיוון שבליעת החמץ שבו נעשית על ידי האדים העולים מהמאכלים המתחממים במיקרו גל, לפיכך הכשרתו על ידי הנחת צלוחית מים וחימומה למשך שלוש דקות. ד) כיוון שיש לחשוש שאולי גלש איזה מאכל חמץ על הצלחת המסתובבת, יש להניח קרטון או פלסטיק או צלחת נוספת, כדי לחצוץ בין הצלחת למאכלים שמחממים בפסח.

האם כורכום אסור לנזהרים מאכילת קטניות
שלחה אליי יפה רוזנבלום שאלה, האם תבלין הכורכום כשר לאוכלי קטניות, שכן הוא אינו צמח קטניות. והשבתי שמקובל להורות שכרכום אסור לאוכלי קטניות, וכנראה מתערבים בו מיני דגן, ולכן אסרו אותו. וגם בספרי 'פניני הלכה' פסח (ט, ד) הזכרתי את הכרכום כאחד המינים הכלולים באיסור קטניות. והוסיפה לשאול, והלא עושים אותו משורש פקעתי ומדוע שיתערב במיני דגן.
מתוך כך התעוררתי לברר את העניין, וביקשתי מר' חיים ויסמן, אברך בישיבתנו, לבדוק מה טיבו של הכרכום, ומדוע אסרוהו. והנה התברר שיש שני מינים שנקראים בשם דומה, האחד כרכום והשני כורכום. וכתב הרמ"א (תסז, ח): "והמנהג במדינות אלו שלא לאכול כרכום שקורין זעפרין או נעגליך". וביארו האחרונים שהטעם לכך, מפני שהיו מערבים בו סולת, והסולת כמובן תחמיץ כשתבוא במגע עם מים (מ"ב לג).
אלא שהכורכום שלנו שונה. מן הכרכום שהזכיר הרמ"א. הכרכום-זעפרין מופק מעלי פרח של צמח יוקרתי מאוד ממשפחת האירוסים, ואילו הכורכום מופק משורש פקעתי של צמח ממשפחת הזנגביליים. ואם כן יוצא שאת הכורכום שלנו לא נהגו לאסור באשכנז.
אלא שעדיין יש לברר האם יש לחשוש שגם בכורכום שלנו מערבים סולת. וכדי לעמוד על שורש העניין ביקשתי מר' חיים שימשיך לברר את מחיריהם. הוא החליט לבקש מאמו, המורה הוותיקה גברת יוכבד ויסמן מרחובות, לבדוק את מחירי שני התבלינים. והשיבו לה בחנות תבלינים כי מחיר מאה גרם כורכום - חמישה שקלים, ואילו מחיר מאה גרם כרכום-זעפרן יכול להגיע לשלושת אלפים שקלים, ורק עשירים מופלגים משתמשים בו. ממילא נעשה מובן מדוע היו מזייפים את הזעפרן על ידי ערבוב סולת בתוכו, ומנגד התברר שאין שום סיבה לזייף את הכורכום הרגיל שלנו, שמחירו אינו יקר באופן משמעותי מסולת.
נמצא אם כן למעשה, שהכורכום הרגיל שלנו כשר לכל המנהגים. אלא שכמו בכל מיני המאכל של פסח, צריך שיהיה כשר לפסח, היינו שישגיחו שלא יתערב בו חמץ או קמח.

האם גרגירי כוסברא אסורים כקטניות
בפשטות כוסברא אינו נחשב קטניות, וכך כתב הרמ"א (תנג א), שאליינדר (כוסברא) אינו מין קטניות. אולם יש אחרונים שכתבו שטוב להחמיר שלא לאכול את גרגירי הכוסברא, שמא התערבו בהם מיני דגן. ומכל מקום כל זה אמרו לגבי הגרגירים, אבל עלי הכוסברא בוודאי מותרים. ואף לגבי גרגירי הכוסברא, אם נבדקו היטב שאין בהם גרגירי חיטה, מותר גם לאשכנזים לאוכלם (בניין אב א, יח).


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il