ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- הלכות חנוכה
- הלכות חנוכה - הרב אליהו
- ספריה
- הלכות חגים
- חנוכה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
א.
הַהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אָדָם נָשׂוּי שֶׁנּוֹסֵעַ מִבֵּיתוֹ בַּחנוכה, רָאוּי שֶׁקֹּדֶם נְסִיעָתוֹ יֹאמַר לְאִשְׁתּוֹ שֶׁתַּדְלִיק וּתְבָרֵךְ עַל הַנֵּרוֹת בְּ"צֵאת הַכּוֹכָבִים" וְתְּכַוֵּן לְהוֹצִיאוֹ יְדֵי חוֹבָה וְהוּא יִסְמֹךְ עָלֶיהָ, וּמִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁיָּבוֹא לְאַכְסַנְיָה יַדְלִיק בְּלֹא בְּרָכָה, וְאִם אֶפְשָׁר יְהַדֵּר לִשְׁמֹעַ בְּרָכוֹת מִמִּי שֶׁחַיָּב לְהַדְלִיק וְיַעֲנֶה אָמֵן וְאַחַר כָּךְ יַדְלִיק. (כף החיים תרע"ו כ"ה).
נשים
ב.
הלכות חנוכה - הרב אליהו (10)
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
1 - החייבים והפטורים בנר חנוכה
2 - מיקום החנוכיה והנרות
3 - דיני הדלקת הנרות וסדר הברכות
טען עוד
ג.
אִם בַּעֲלָהּ אֵינוֹ בַּבַּיִת - תַּדְלִיק הָאִשָּׁה נֵרוֹת חנוכה וּתְבָרֵךְ. וְאִם אֵינָהּ יוֹדַעַת לְבָרֵךְ - יָכוֹל אָדָם אַחֵר, גָּדוֹל שֶׁהִגִּיעַ לְגִיל 13 וְיוֹם אֶחָד, לְבָרֵךְ בַּעֲבוּרָהּ אַף שֶׁבֵּרֵךְ וְהִדְלִיק בְּבֵיתוֹ. וְאָז תַּדְלִיק הִיא אוֹ הָאָדָם שֶׁבֵּרֵךְ.
בן גדול (מעל גיל מצוות)
ד.
בֵּן הַדָּר בְּבֵית אָבִיו - בֵּן שֶׁגָּר בְּבֵית אָבִיו, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גָּדוֹל, לֹא יַדְלִיק בְּעוֹדוֹ בָּחוּר, אֶלָּא יִסְמֹךְ עַל הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת שֶׁל אָבִיו, וְאִם נָשָׂא אִשָּׁה וַעֲדַיִן הוּא גָּר בְּבֵית אָבִיו - יַדְלִיק בַּחֶדֶר שֶׁהוּא יָשֵׁן שָׁם אַךְ לֹא יְבָרֵךְ, אֶלָּא יַעֲמֹד אֵצֶל אָבִיו בְּשָׁעָה שֶׁמְּבָרֵךְ וִיכַוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה בַּבְּרָכָה שֶׁל אָבִיו (בן איש חי ט"ז).
ה.
בֵּן הַאוֹכֵל בְּבֵית אָבִיו, אַךְ גָר בְּדִירָה נִפְרֶדֶת, אֲפִלּוּ הִיא בְּאוֹתוֹ הַבִּנְיָן - מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ עַל הַהַדְּלָקָה (שם).
ו.
הָרָמָ"א פּוֹסֵק שֶׁכָּל בֵּן שֶׁהִגִּיעַ לְחִנּוּךְ - מַדְלִיק בִּבְרָכָה, וְכָךְ נָהֲגוּ הָאַשְׁכְּנַזִּים. אַךְ כֹּל שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְגִיל 13 וְיוֹם אֶחָד אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָה.
בן קטן
ז.
טוֹב לִתֵּן לְאֶחָד מִבָּנָיו הַקְּטַנִּים לְהַדְלִיק בְּיָדָם אֶת הַ"שַּׁמָּשׁ" כְּדֵי לְחַנְּכָם בְּמִצְווֹת, כִּי גַּם בַּשַּׁמָּשׁ יֵשׁ קְצָת מצווה. אֲבָל לֹא יִתֵּן לָהֶם לְהַדְלִיק נֵרוֹת שֶׁל חִיּוּב (שָׁם י"ח ועין כף החיים תרע"א סעיף קטן פ"ג).
ח.
אם מישהו מבני הבית הגיע לגיל מצוות, אפשר ליתן לו להדליק את נרות ההידור, ואף על פי שבעלמא המתחיל במצווה אומרים לו גמור, כאן שהחיוב להדליק מוטל גם על שאר בני הבית הגדולים וגם הם חלק ממצות הדלקה זו, יכולים לסיום המצווה. ואם ישנה סיבה מיוחדת יכול ליתן גם לגדול שאינו מבני הבית, להדליק.
ט.
יש מי שאומר שהמדליק בביהכנ"ס יתן לאחרים להדליק את נרות ההידור (ועיין לכף החיים סי' תרע"א סעיף קטן פ"ב שלדבריו יש לחוש לסברת הלבוש שמי שמתחיל להדליק ממשיך, ועין למ"ב שם סעיף קטן מ"ח מ"ט עיין בן איש חי וישב ח"י)
סומא
ח.
סוּמָא - אִשְׁתּוֹ מַדְלֶקֶת בִּבְרָכָה. אִם אֵין לוֹ אִשָּׁה וְגָר בְּבַיִת בִּפְנֵי עַצְמוֹ - יַדְלִיק עַל יְדֵי סִיּוּעַ שֶל אָדָם אַחֵר, אַךְ לֹא יְבָרֵךְ. אִם הַסּוּמָא גָּר בְּבַיִת עִם אֲנָשִׁים אֲחֵרִים - יִשְׁתַּתֵּף אִתָּם בִּפְרוּטָה, דְּהַיְנוּ יְשַׁלֵּם חֵלֶק מִמְּחִיר הַנֵּרוֹת אוֹ הַשֶּׁמֶן וְאָז יִהְיֶה שֻׁתָּף בַּמצווה. (שָׁם ט"ו).
בני ישיבות וחיילים
ט.
בְּנֵי יְשִׁיבוֹת אוֹ חַיָּלִים - שֶׁאֵינָם נְשׂוּאִים, מֵעִקַּר הַדִּין יוֹצְאִים יְדֵי חוֹבָה על ידי שֶׁאֲבִיהֶם מַדְלִיק עֲלֵיהֶם בַּבַּיִת, והוא הדין לאיש שאשתו מדליקה עליו בביתו. וְאִם יֵשׁ לָהֶם חֶדֶר מְיֻחָד שֶׁלֹּא בְּבֵית הַהוֹרִים אוֹ שֶׁגָּרִים בִּפְנִימִיָּה, יַדְלִיקוּ שָׁם בְּלֹא בְּרָכָה אוֹ שֶׁיִּשְׁתַּתְּפוּ בִּפְרוּטָה עִם אָדָם אַחֵר וְיִשְׁמְעוּ מִמֶּנּוּ הַבְּרָכוֹת. (עיין תה"ד ק"א, ב"י תרע"ז על דברי תה"ד, שו"ע סעיף קטן ג' ובדברי הרמ"א כף החיים סעיף קטן כ"ה מ"ב סעיף קטן ט"ז).
י.
יש אומרים שאם אביו מדליק לאחר זמן חצי שעה של ההדלקה, יכול הבן להדליק נרות בזמן ולכוין שלא לצאת בהדלקת אביו.
יא.
בְּנֵי יְשִׁיבוֹת אוֹ חַיָּלִים שֶׁהָאָב לֹא מַדְלִיק נֵרוֹת בַּבַּיִת אוֹ שֶׁהָאָב גָּר בְּחוּ"ל שהבדלי הזמנים הם למעלה מחצי שעה של הדלקה - יַדְלִיק הַבֵּן בִּבְרָכָה בְּחַדְרוֹ (שו"ע תרע"ז א').
יב.
בְּנֵי יְשִׁיבוֹת אוֹ חַיָּלִים אַשְׁכְּנַזִּים שֶׁנּוֹהֲגִים שֶׁכָּל אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת מַדְלִיק בִּבְרָכָה - יַדְלִיקוּ בִּבְרָכָה גַּם בַּיְּשִׁיבָה. וְאִם גָּרִים בְּחֶדֶר אֶחָד כַּמָּה בַּחוּרִים - כָּל אֶחָד מֵהֶם מְבָרֵךְ וּמַדְלִיק לְעַצְמוֹ.
יג.
בַּת הַגָּרָה לְבַד - בַּת הַגָּרָה לְבַד אֵינָהּ צְרִיכָה לְהַדְלִיק וְיוֹצֵאת יְדֵי חוֹבָה בְּהַדְלָקַת אָבִיהָ. וְאִם אֵין לָהּ אָב אוֹ שֶׁהוּא גָּר בְּחוּ"ל אוֹ שֶׁאֵינוֹ מַדְלִיק עָלֶיהָ - תַּדְלִיק בִּבְרָכָה.
יד.
דִּירַת שֻׁתָּפִים - שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה בַּעֲלֵי בָּתִּים שֶׁאוֹכְלִין כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְדָרִים יַחַד בְּחֶדֶר אֶחָד, יִשְׁתַּתְּפוּ בְּהוֹצָאוֹת הַהַדְלָקָה, וְכָל אֶחָד יַדְלִיק בְּיָדָיו לַיְלָה אֶחָד (בן איש חי שָׁם י"ז).
אָבֵל
טו.
אָבֵל, אפילו הוּא בְּשִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּתוֹ, יַדְלִיק וִיבָרֵךְ כָּל הַבְּרָכוֹת כּוֹלֵל בִּרְכַּת "שֶׁהֶחֱיָנוּ", אֲבָל אוֹנֵן יַדְלִיק בְּלֹא בְּרָכוֹת כְּלָל, וְעָדִיף שֶׁאִשְׁתּוֹ אוֹ אָדָם אַחֵר יַדְלִיקוּ בִּשְׁבִילוֹ. ואם אשתו מדליקה - יכולה לברך (בן איש חי וישב ג').
טז.
יֵשׁ נוֹהֲגִים שֶׁאָבֵל תּוֹךְ ל' יוֹם אוֹ אָבֵל עַל אָבִיו אוֹ אִמּוֹ תּוֹךְ י"ב חֹדֶשׁ לֹא יַדְלִיק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁל חנוכה, כִּי חוֹשְׁשִׁים שֶׁכַּאֲשֶׁר יְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" יֵרָאֶה הַדָּבָר כְּשִׂמְחָה בְּצִבּוּר, כן נהגו האשכנזים. אך הספרדים לא נהגו בזה אלא רק בתוך השבעה שלו. (וכן בענין עליה להיות ש"ץ נהגו הספרדים שאבל בתוך ל' יום או בתוך שנה לאביו או אמו רשאי להיות חזן במוסף ר"ח. מוסף ראש השנה וכיפור, ולומר הלל. והאשכנזים נהגו שלא עולה בימים אלו כחזן - ראה משנה-ברורה תרע"א סעיף קטן מ"ד, תקפ"א סעיף קטן ז', שעה"צ שם, ט"ז תרע"א, כף החיים תרע"א סעיף קטן ע"ג, תקפ"א סעיף קטן ל"ג, ר"פ ד', ל"ב, משם הנוב"י והמחב"ר)
יז.
אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ לְהַזְמִין אָבֵל לְבָרֵךְ, אִם הִזְמִינוּהוּ - לֹא יוֹרִידוּהוּ.
יח.
הַמִּתְפַּלֵּל בְּבֵית אָבֵל אוֹמֵר בַּחנוכה הַלֵּל בִּבְרָכָה, וְגַם הָאָבֵל יֹאמַר הַהַלֵּל בִּבְרָכָה. (כף החיים קל"א ס"א) ולדעת המשנה ברורה (תרפג סעיף קטן א) האבל לא אומר הלל בחנוכה. והטעם שספרדים פוסקים שאבל אומר הלל בחנוכה כי הלל זה הוא חיוב ולא מנהג כמו ר"ח (עיין בן איש חי ש"ש ויקרא טו ואחרונים בזה וכף החיים תרפג סעיף קטן ד וכתב גשר החיים פרק כ ס"ע ז שיש סוברים כנ"ל שאפילו האבל אומר הלל בחנוכה עיי"ש).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
