פרק ב פסקה ז

שני הסעיפים מבארים מהו הדבר שיכול ליצור את ההזנה ההדדית בין היחיד לכלל - איך זה יכול לבוא לידי ביטוי?
דברנו שזה יכול לבוא לידי ביטוי במוסר, בטוב ...
במסילת ישרים הצד של הקשר בין היחיד לבין הכלל מופיע במידת החסידות. מידת החסידות של המסילת ישרים היא היכולת לעשות טוב משום אהבת הטוב. זה מה שמביא את האדם לעשייה לפנים משורת הדין. המדרגה של חיבור לכלל אצל המסילת ישרים קשורה לא למחויבות הבסיסית של האדם למעשיו אלא ליכולתו לתרום לאחרים ובכללם לרומם את הכלל. אולם בדברי הרב לעיל מצאנו שהקשר עם הכלל תלוי בראש ובראשונה במדרגה המוסרית הבסיסית. כאן בפסקאות אלו הרב מבאר שהקשר בין היחיד לכלל לא נוגע רק למדרגה הבסיסית של היותו מוסריים אלא הוא גם משפיע ומופיע בעיקר במדרגת רוה"ק.

מה זה רוה"ק לא מוסבר פה. כדי לדעת מה זה, צריך להיות במדרגה הזו. אנו יודעים שמדרגת רוה"ק מורכב משני דברים:
הקודש - הופעת דבר לא בכלים מוגבלים, כלי העוה"ז לא מצליחים להגביל אותם.
רוח הקודש - הופעה שיש בה כח התעלות וגודל.
לעוה"ז יש שני מגבלות: א. יש בו כלים.
ב. יכולת התפתחות הכלים מוגבלת.
בהופעת רוה"ק - ע"י תוספת שפע רוה"ק באומה יתגדל הקשר בין הכללים לאומה. למה הכוונה? האם זה תוספת בכלל או בפרט?
פסקה ח' מבארת ומפרשת את סעיף ז' מתי ואיך זה מופיע.
יש בכלל עוצמות של יכולת הופעה ע"י כלים שלא מהעוה"ז. באומה הישראלית יש רוח שנסוכה על האומה - של עשיית דברים שמעל ההגיון.
תוספת הקשר בין הכללים לפרט, הוא דו כיווני והדברים יבוארו בפסקה הבאה.