- הלכה מחשבה ומוסר
- פרק ב
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
חלק א' : הנחת היסוד של הפסקה - הקשר בין ההטבה המוסרית לקשר היחיד והכלל
חלק ב': הרחבת השלשה משפטים הראשונים.
כנסת ישראל מיוסדת היא כולה על בסיס של המוסר האלוקי העליון
כנס"י היא הויה כללית, מציאות שכוללת את כל ההויה שישנה בעולם הזה בצורה התמציתית שלה. לקיחת התמצית של כל ההויה ויצירת הויה רוחנית כוללת המתגלית בעוה"ז כאומה.
למדנו בפ"א פסקאות ד" וה" שיש מוסר אלוקי עליון (להלן מא"ע או המא"ע) שהוא המציאות האלוקית בכללותה שיש בה רצון שכל דבר בעולם יתגלה בצורה מוסרית בצורה שאינו מונע משום כוח לצאת אל הפועל. כנס"י כולה מיוסדת על רצון זה. - יותר ממה שהיא חיה את חייה העצמיים היא רוצה להטיב לכל ולהוציא לפועל את כל הטוב שיש בכל הכוחות השונים שיש במציאות.
ע"כ כל התנשאות מוסרית הנמצאת באישיה הפרטיים מוסיפים לה כוח.
כנסת ישראל בהתגלותה היא ככל אומה אחרת שבנויה על אנשים פרטיים שמאוגדים בצורה ציבורית - כאומה.
כל התנשאות מוסרית שיש באנשיה הפרטיים מוסיפה לה כח.
אין הכוונה שהוספת הכוח היא בעצמיות הפנימית של נשמת ישראל . בפנמיות אנו אומרים שיש כבר שלמות. הוספת הכוח היא ביכולת שלה להתגלות ביתר שלמות בעוה"ז. שהרי כנס"י בעולם הזה היא רק בכח ולא בפועל. תהליך היציאה לפועל תלוי בזה שכל אחו"א שמגלה את המא"ע מגלה את הבסיס הפנימי שנמצא בכנס"י - ע"י שמגלה את אותו הרעיון מסייע ליציאה לפועל של הכוח הכללי שיש באומה.
ולהיפך נפילת מוסר וכל רשע לפי ערך הכיעור והרע שבתוכו, כך היא מחלשת את כחה ואת היחש שיש ליחידיה אל כללותה.
הרב מגדיר את הנפילה בשתי רמות. "נפילת מוסר" זה אגואיזם ואי שייכות ורצון לעשות טוב לכל. "הרשע" - מצב נורא יותר - רצון לפגוע באחר.
במה תלוי חולשה או גבורה של אומה? מהו אופן החלשת כחה?
בכל אומה שבעולם אם יחידיה מאוגדים בהרמוניה ופועלים לאותה מטרה ובאותו ראש זה נותן כח לאומה. אומה שהיחידים כל אחד לעצמו בכיוון השונה מחבירו הוא מחליש את האומה. לא רק שאחד לא תורם לחבירו לפעמים אחד מנטרל את חבירו.
אולם בעם ישראל הדבר נכון שבעתיים. בעם ישראל גם כוח היחיד כשלעצמו תלוי בחיבור שלו לכלל וכפי שיבואר בפסקה הבאה. ועוד יותר המהות של הכלל בישראל זה היכולת לאגד את כל הכוחות כולם בצורה הרמונית.
אם כן כחה של האומה מורכב משני דברים:
א. סה"כ של יחיד ועוד יחיד ועוד יחיד.
ב. לא רק מסה"כ של יחידים אלא מממהות הקשר והחיבור שביניהם.
וכשנחלשים זה גם פוגע ביכולתה של עמ"י כאומה. וגם פוגע בכוח של היחידים כיחידים. היחיד נחלש פירושו - שהיחיד פחות מגלה את הישראליות שבו.
לכן דווקא תשועת ישראל תלויה היא בתשובה בהטבה המוסרית במעשה ברגש ובשכל.
כל עם ועם יש לו זמנים שהוא נושע - שמצליח להגביר את כוחו ולא ניתן להתמודד מולו ויש זמנים שהוא נחלש וזה גורם לכך שניתן לשעבד אותו. בעם ישראל החוזק שלו תלוי בתשובה ותיקון בכל מה שנוגע להטבה המוסרית - בחיים: וכאן הרב מפרט שהתיקון כולל את כל צדדי החיים. תיקון מעשים המביאים טובה לכל האנושות. פיתוח הרגשות שמלאות שהרצון להטיב לכל. ומהמחשבות המציירות בציור השכלי את כל העולם כמציאות אחדותית והרמונית.
אם כנס"י לא הייתה מיוסדת על המא"ע היא הייתה שואבת את כחה אפילו מצד של רשע או מצדדים סתמיים אחרים וכמו שאנו רואים אצל שאר אומות העולם. אולם בעם ישראל אין לו שום יכולת הופעה שלא מכוח הרצון להיות טוב לכל.
גם לגבי שאר האומות אנו רואים בברית בין הבתרים - כלל שמי שמוסרי יש לו מקום בעולם וזוכה לשכר ומי שהוא רשע הוא מפסיד אולם זאת רק מצד ההנהגה האלוקית. ההנהגה האלוקית היא לא טמונה בתכונות האומה היא הנהגה שבאה מבחוץ. ההנהגה האלוקית היא מנהיגה את העולם בזמן ואין הדברים מתגלים בכל רגע ורגע. רק בראיית העולם ברצף של דורות אנו אומרים שגם בנוגע לאומות כולם יש דין ודיין. אולם בעם ישראל זוהי תכונה עצמית לישראל שרק בהתקדמותם המוסרית הם יכולים להתחזק מבחינה לאומית. זה מופיע בכל רגע ורגע.
ישנם עמים כאלה שהכח המדביק אותם הוא דווקא איזו שאיפה כללית של רשע, של חפץ התגברות ללא שום אידאל של צדק, וממילא הוא מלא רשע, מפני שמה שהוא דוחק את רגלי יתר העמים, אשר יבוא איתם במגע, הוא דבר שאין בצדק עליו יסוד נכון, וא"כ הוא מיוסד כולו ברשעה, ע"כ יכולים הם להיות מתחזקים ג"כ ע"י תגבורת רשע, ולחזק את אגודתם ע"י איפת זדון.
לגבי הופעת העמים כולם אנו יודעים שלכל עם יש ענין ותפקיד בעולם, יש דבר שהוא צריך לגלות לעולם. אולם בדברי הרב נראה שיש עמים שכחם נובע מרשע .ולכאורה אם המדובר היה בעמלק ששאיפתם וכחם מרשע ניחא. אך, לא נראה שמדובר דווקא בעמלק אלא אף על אומות אחרות.
נכון שכל אומה ואומה - יש לה נקודה בנין שהעולם יהיה חסר ללא הופעתה. אולם אצל האומות כשהם רוצות להופיע את מהותם הם עושות זאת גם בדרך שדוחקת והורסת את הכוחות האחרים מלהופיע.
הרב מגדיר כאן מה נקרא רשע בין האומות- שאיפה כללית של רשע - חפץ והתגברות לא שום אידאל של צדק. להתגבר על כח אחר ולמנוע את גילויו וזה לא צודק כי הרי שניהם יכולים להתגלות.
עם ישראל גם לפעמים יוצא למלחמה כנגד אומות אחרות. אולם בסיס המלחמה היא לא מצד מה שעינו צרה בכוחות הטובים שיש אצל אחרים אלא רק מצד מלחמתו ברשע. הצדק דוחף את עם ישראל להלחם בכוחות אחרים שמדכאים את העולם. אולם האומות האחרות יכולות לצאת למלחה באומות אחרות לא על בסיס הצדק על בסיס זה שהם רוצות לגלות את כוחם וזאת הם עושות על ידיד דחיקת האומות האחרות.
לדוגמא - ישנו עם שרוצה להנחיל לעולם את ענין היופי , תכונה זו היא חיובית. אך היופי חייב להתגלות כמכלול של כוחות אחרים ואם זה הורס אזה שאיפה של רשע כי אין זה אידיאל של צדק עמ"י לא נלחם בעמים האחרים בגלל הכוחות השונים שלהם.
באומות ישנה היכי תמצי שאומה תחזק את כוחה ע"י דיכוי כוחות אחרים - כגון לדכא את שורש הופעת הטוב בעולם.
בחשבון הכללי ההסטורי האומה שמתנהגת ברשע היא גם תהיה חלק מבנין העולם. אולם בחשבון המקומי האומה שמתנהגת ברשע היא יותר הורסת מאשר בונה. ענין של הופעת הצדק והטוב בעולם הוא יסודי הרבה יותר מאשר הופעת כח מסויים כגון היופי.
באופן פשוט מלבד עמלק אין במהותם של האומות לדכא ולהופיע רשע אלא שהם נגררים להופעת רשע כדי להתגבר על כוחות אחרים .
כאן הרב כותב "שהוא מיוסד כולו ברשעה" יש כאן תאור טוטאלי של עשיית רע. כאן הרב מדבר על תופעה שלפעמים אצל האומות למרות שיש להם נקודת אמת הם מתנתקים מנקודת האמת שלהם ומשתמשים גם בנקודת הטוב בכדי לעשות רע. הם משתמשים בכשרון שיש להם בכדי לשלוט על העולם. כשיש לאומה כח שרוצה לגלות והופכת אותו לכח היחיד שיש בעולם אז היא עלולה להיות עסוקה כל כולה ברשע. גם כאן מבחינת ההסתכלות של המהלכים האלוקיים העולם הולך ונבנה. אך מבחינת האומה ורצונותיה הפנמיים היא לא התחברה לנקודת הטוב שבה. מה שהניע את אותה אומה היה לשלוט על העולם והשתמשו בכח כדי לשלוט בעולם ומבחינתם שאיפותיהם היו שאיפות של רשע.
זהו מה שנראה בויכוח שבין רשב"י לר' יהודה בר אילעאי לגבי מעשי ידיהם של הרומאים.
הרב אלון אמר פעם שבעולם האמת לכאורה נראה שרשב"י צדק וזאת ע"פ הגמרא בע"ז לגבי ביאת האומות לע"ל לקבל שכר, והרומאים טוענים שבנו גשרים וכד' עבור ישראל עונה להם הי"ת שלא עשו את זה אלא להנאתם יוצא שרשב"י צודק.
לפי דברי הרב פה ניתן לומר שמבחינת עולם השכר ועונש הרומאים כל מה שעשו עשו מתוך שאיפות של רשעה ניצלו את נקודת האמת שלהם כדי לשלוט . והשכר לא בא על הבפועל אלא על השאיפות. אך, מבחינת העוה"ז באמת שיפרו את העוה"ז כריב"א.
לא כן הוא בכנסת ישראל. את היחש, שיש ליחידיה שבה אל כללותה, אי אפשר לתלות בשום חוק אחר כ"א בחוק העליון של אהבת הטוב היותר נשגב, שהוא עומד להמלא במילוי שאיפותיה היותר פנמיות של כלליות האומה.
בכנס"י לא יכול להיות דבר כזה. אין בעמ"י השקעת אנרגיה חיובית כנגד אחרים. [זאת אולי משום שיש בעם ישראל בתמצית את כל הכוחות כולם וכל כוח שמתגלה בעולם האומה מרגישה שזה מגלה אות המחובר אליה ולא מתנגד לה.]
כך שגם החיבור בין הפרטים בעם ישראל לא יכול להיות מבוסס על אנרגיות שלליות על רצון לדכא אחרים.
בגויים יכול להיות מגמה של רע כך שלפעמים יחידים עם רגישות מוסרית צריכים להתנתק מהרעיונות הלאומיים כדי להתנקות מהרוח הלאומי. תיקונם הוא דוקא בפירודם.
אך בכנס"י פעולתם של יחידים בכנס"י למען האומה זה עשייה חיובית הפיכת היחידים לטובים יותר והעלאת האומה. כיוון שכלליות האומה שאיפות כלל האומה לא ללכת נגד, אין עיננו צרה בכוחות אחרים ממילא גם כל יחיד ויחיד שירצה לפעול להתחבר לאומה תמיד יהיה חוסר של הופעת יותר טוב, צדק בעולם, אהבת יותר הטוב בעולם. כל האמירה הזו מתוך הנחת היסוד שבפסקה הראשונה שהכל מיוסד על המא"ע לגלות את כל הכוחות שבעולם ולרצות שכולם יגלו את כוחותיהם.
כשהיחיד רוצה להתחבר לכלל הוא ממילא מחובר ישירות אל הטוב.
ע"כ המעשים שהם נובעים בדרך ישר, או גם בדרך מסובב, מהטוב העליון, הנם מחזקים את כוחה, והעזיבה שלהם מחלישה היא את כחם.
הרב מתייחס דווקא למעשים מכיוון שהרב מחדש עוד חידוש שהחיבור יכול לבוא או כשדבר בא מהטוב העליון בדרך ישר או בדרך מסובב. אם זה נובע בדרך מסובב זה רק בעולם המעשה אין ברגש או במחשבה דרך מסובב הבא מהטוב העליון. במעשים יש מעשים שטמון בהם דברים שהם לא נגלים מיד בהופעתם הראשונה. בעולם הכלים שייך דבר מסובב אך בעולם המהות יש רק מהות או לא-מהות. הרגש והשכל או שהם טובים או שיש בהם טומאה ורשעות. ודאי שיש גם ברגש נקודת טוהר שיכולה להתגלות כשזורח אור של תשובה, אך הרב לא מדבר על מהלך של תשובה.
כיצד הפסקה מתקשרת לעניני גלות וגאולה?
באופן פשוט הגלות לעמ"י - כשמתנתק היכולת של היחיד לפעול לכללות האומה היחידים עומדים בפ"ע. זהו ענין שנאת חינם בבית שני. זהו ענין הע"ז שהביא כל יחיד למחוז דמיוני מפורד.
הגאולה כשהיחידים יכולים לפעול לכללות האומה . יכולים להופיע כחלק מהאומה כולה.
מה הגורם ליציאה לגלות ומה גורם לאפשרות לחיבור היחידים והכלל - לגאולה?
הגלות זה היה ברגע שהיחידים כבר היה בהם פחות שאיפה לטוב ונהיו יותר אגואיסטי, פחות שאפו לתיקון העולם. היו עסוקים במציאותם הפרטית עד כדי כך שממילא לא התחברו היחידים לכלל וגרם לגלות.
במקום אחר הרב כותב שהגלות נבעה מהתדרדרות שהתרחשה בעולם הכללי. העולם התדרדר באופן מוסרי ועמ"י לא רצה לשחק במצב הזה. כמובא באורות המלחמה (ג) ששם משמע שהיחיד שייך לטוב, הגלות באה כי העולם לא היה בנוי שבאופן לאומי יתגלה הטוב.
מהפסקה שלנו יוצא ההתבוננות שתולה את הענין במה שקורא כלפי פנים. היחיד לא יכול לוותר על בנינו הפרטי, נעשה שנאת חינם וזה גרם לגלות. כשהאדם שקוע בעצמו זה סותר את שאיפת הטוב (גילוי כל הכוחות הכללים).
ואם אנו רואים שבדורינו - דור של גאולה, חייב להיות שזה נובע מכך שיהודים מתחילים 'להגאל' - להתעסק בצרכים כללים של טובת האומה. כל זה מכוון לכך שעמ"י מתוקן יותר מבחינה מוסרית.
הרב במקומות אחרים כותב שעולם החומר קשה לבניה וכדי לבנותו צריך איזון פנימי מאוד עמוק כדי שלא תהיה נפילה במפגש עם החומר. במפגש הראשון של עמ"י עם החומר הייתה נפילה ולכן יצאנו לגלות כדי שבמפגש המחודש תהיה היכולת לעצב את זה שהחומר לא ינצח אותנו.
המפגש עם החומר בהתחלה גרם לשליטה ומנע את התגלות הרוח, ועכשיו אנו חוזרים לגלות את כל הכוחות בהרמוניה.

הרב ש. יוסף וייצן
רב היישוב פסגות ור"מ בישיבת בית אל.
הופעת צלם אלוקים
נתיב אהבת הריע למהר"ל (3)
י"ג שבט תשע"ב
האומה הישראלית וכנסת ישראל
אורות ישראל - פרק א' פסקה א'1
כ"ג טבת תשפ"ב
ההבדל בין האדם לבין העליונים והתחתונים
תפארת ישראל פרק ג'
ח' טבת תשע"ו
מהות עם ישראל בגלות - מסירות נפש
אורות ישראל (שיעור 8)
ד' כסליו תשע"ג
איך נראית נקמה יהודית?
איך ללמוד גמרא?
שלושה שותפים באדם
לקום מהתחתית של התחתית
איך עושים קידוש?
פסח שני- החיבור של תורה וישראל
'לדוד ה' אורי וישעי' מה הקשר לאלול?
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
התלהבות ללא יין
הדלקה וכיבוי ביום טוב
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
מעלת ישראל בקריעת ים סוף – למעלה מן המלאכים
כלי יקר פרשת בשלח חלק ב'
הרב חיים כץ | ח' שבט תשפ"ה

קרוב אליך – פרשת בשלח
עלון מספר 542
רבנים שונים | שבט תשפ"ה
