ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פרק ג פסקה ב ;">

בית מדרש ספרי אמונה וחסידות כתבי הראי"ה קוק אורות ישראל המבואר פרק ג Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ניסן תשס"ט

פרק ג פסקה ב


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

הרב זלמן מלמד דיבר על כך שצריך לפני קיום המצווה המעשית של יישוב א"י צריך להאיר את הצד הרוחני של החיבור של עמ"י לא"י. לפעמים בחורי הישיבות צריכים גם להתעסק בעולם המעשה. הדרך היחידה שלנו בכל זאת להצליח שיהיה סיעתא דישמיא בעולם המעשה זה דרך הלימוד.
אומר הרב פה בפסקה בקשר לא"י: מבלעדי א"י אי אפשר לישועה הכללית שתבוא.

בדור האחרון מתרשם החותם של כל הדעות שבכל הדורות שעברו, ומה שנאמר בדיבור מתחתמת בו התמצית שלהם.

כל דור ודור שגילה משהו מהעוצמות שיש לעמ"י, מהתכונות שיש לעמ"י - גילה דיעה, פן מסויים, דבר שהדור שלפניו לא גילה בו. אבל, הדור האחרון ייעודו לכלול בקרבו את כל הדעות כולם והוא בעצם לוקח את כל מה שנאמר בכלל הדורות כולם ומתרשם מכל האמירות שנאמרו לפניו. וממילא כפי שאומר רה"י צריך שייכות באופן קיצוני לכל דבר כדי להיות מאוזן בכל הצדדים. אי אפשר לראות באף דור ריכוז של כל כוחותיו של עמ"י. אך הדור האחרון, שהוא ריכוז של כל הכוחות יש בו הופעה של כל הצדדים: הפנים, החוץ, העומק והשטחיות, כל אחת מקבלת מקום. בהיסטוריית עמ"י היו בלי סוף דיעות, אך, במה זה בא לידי ביטוי - בדיבור: ומה שנאמר בדיבור מתחתמת בו התמצית שלהם - הדיבור זה היכולת להגדיר את המחשבה בצורה תמציתית. צורת הסיכום של הדור האחרון בכל התחומים (לימוד עיון, אנציקלופדיה תלמודית) סיכום ומסקנות מכל הדורות שנעשה בדור האחרון.
הסיכום הזה בא להשלים משהו שלא היה בכל הדורות. משנת הרב קוק היא משנה שכוללת את כולם ההסברות השכליות, ההסברות הקבליות, ההסברות הרגשיות וכו'...
החידוש של הפסקה שהדור שלנו הוא דור שכולל ומופיע את חידושיהם, אמירותיהם וסברותיהם של כל הדורות.
סך כל הדעות מתגלה בצורת הדיבור. סוג הדיבור שלנו בדור הגאולה צריכה להיות כוללת הכל. בדור הגאולה צריכה להיות תורה שמתמצתת את הכל. הספרים שנכתבים בימינו הם ספרי סיכום הכוללים את דברי הדורות שלפנינו.

על כן גם התכונות הטבעיות, היצאות מכל עניני האמונה, מתרשמות בלב כל הדבק בכנסת ישראל ורוצה בתשועתה -

יש לרב הנחת יסוד שהתכונות הטבעיות שנובעות מאופי האמונה שיש בעמ"י נובעות מאיזה סוג תורה יש בעמ"י. כשהיה סוג מסויים של תורה, מי שהיה דבק בעמ"י לא היית יכול להיות בטוח שהוא ידבק בתכונות מאוזנות וטבעיות כיוון שהתורה אינה מאוזנת וממילא משפיעה על האמונות ואז גם התגובות והתוצאות אינם הרמוניות ושלמות והם מבטאות רק פן אחד. בדרך כלל בגלות היצירה של עם ישראל היתה יצירה שבאה כתשובה לרוחות שבאות מבחוץ. לכן מי שלא היה שייך ממש אל הקודש אם היה לוקח את הרוח הכללית ששורה באותו הדור היה עלול להיות יותר שייך לרוח גוייית מאשר לרוח ישראלית מקורית.
לעומת זאת, בדור האחרון התורה מאוזנת יותר וכוללת את הכל אז גם הדברים הטבעיים אפילו אנשים שאינם יודעים את התורה , אינם קשובים לתורה ואינם מבינים בענייני אמונה - אם זה אדם העוסק בתרבות הישראלית או בגאולת ישראל, יש אצלו רושם (לא 100%) שמשפיע עליו שבאופן טבעי הוא יהיה אדם טוב, מאוזן. נראה שעיקר דברי הרב פה זה על מידות, התנהלות טבעית בעוה"ז. נפש האדם יש בה המון כוחות, וכוחות הנפש של בני אדם בדור הגאולה הם אמיתיות ולא כוזבות ואין את כל הנפילות הגדולות (כמו נטיה אחרי החומר, אחרי הדמיון וכד'). כל זאת משום שהיצירה בדור האחרון הינה יצירה שנובעת באופן מקורי מכל הדורות הישראליים שקדמו אותנו. היצירה הינה יצירה מקורית ישראלית.

ואפילו התוך הפנימי שבכל המצוות המעשיות והאמוניות מרושם הוא בהקישור לכנסת ישראל וחפץ ישועתה

לא רק בעולם המידות יש מצב מתוקן בכל מי שמחובר ליצירת הגאולה ותרבותה. זה משפיע אפילו על המעשים. לכאורה המעשים המתוקנים הם קיום תרי"ג מצוות. אם כן מי שאינו מאמין ואינו מקיים את תרי"ג מצוות כיצד ניתן לומר שמעשיו גם מתוקנים ומקבלים רושם מכוח היותם קשורים לכלל?
על כך מבאר הרב שכוונתו אינה למעשים בפועל אלא למה שגנוז בתוך המעשים. כל מעשי המצוות יש להם תוך הפנימי. כל מצוות נושאת שייכות ל תוך פנימי. נכון שאולי הם אינם מקיימים מצוות, אבל ה תוך הפנימי שהמצוות צריכות להביא אותנו ומביאות אותם היא לשייכות כללית: התכונות הטבעיות היוצאות מכל עניני האמונה. אפילו עולם המעשה שלהם מושפע מהמצווה והם עושים מעשים שמתאימים למעשה המצוות.

בסוף הפסקה הרב אומר שיהיו עוונות אך בעקבות השייכות שלהם לעולם של הגאולה התוך הפנימי מתוקן ובראיה כללית גם מעשיהם יהיו מעשים טובים שמהם תבנה גאולת ישראל.
הדור האחרון הוא "טיב מלגאו וביש מלבר" - מי טוב מבפנים? מי שדבק בעמ"י ובישועתה - ממילא יוצר תוך מאוזן. למה מבחוץ הוא רע הרב לא מסביר פה אך במקומות אחרים באר הרב שכדי לבנות עולם פנימי צריך לזלזל בעולם שמבחוץ.

אלא שההכרה של המקור המחיה את כנסת ישראל מביאה אל כל המצוות ואל כל האמונות.

ללא הכרה וללא ידיעה של הדעות של כל הדורות כולם ללא הבנת המקור של כל הדברים אז האדם מתרשם באופן כללי אך זה לא מביא בפועל לעולם מתוקן רק ההכרה של המקור שמחיה את כנס"י - הקב"ה - היא יכולה להביא לבפועל. בצורה הפנימית והנסתרת, החיבור לגאולת ישראל יוצר חיבור ברובד הפנימי של הדברים. הרב פה מוסיף בסוגריים זה לא מספיק לרצות שיהיה לעמ"י טוב אלא צריך את זה שעמ"י יתגלה בארץ משלו וכל פגם בהופעה בא"י פוגם בגילוי שלו בא"י.
הרב דיבר על שתי מדרגות - מעצם זה שמקושר מקבל רושם וההכרה מביא את הבפועל.


אם עמ"י מנותק מהתוך הפנימי של עולם המצוות אז עמ"י לא שייך לתורה אך אם עמ"י חסר לו את ההכרה אז זה יתכפר לו - ייסלח.

.... והמופת הגדול שדורנו הוא המיועד לתעודה זו...

בדרך כלל לא היה בעמ"י מצב שאדם החושב על גאולת ישראל היה נדבק בקב"ה זה שבימינו יש אצל אנשים גדולים שרעיון זה נמצא בעמקי נשמתם ומגלים את זה - עצם הדבקות בה' שלהם קשור בגאולת ישראל מלמד על כך שהיום החיבור לגאולת ישראל הוא הוא החיבור לדבקות בה'. אצל הרוב זה לא מתגלה בנגלה ונשאר בחינת סוד. אולם אצל האנשים הגדולים זה מתגלה בפועל ממש. זה שיש הרב קוק והרב חרל"פ ותלמידי מרכז הרב וכו' זה המופת על מדרגה של דור שגאולת ישראל היא היא הדבקות בה'.
כיצד להתייחס לדור היום?
המשבר היום הוא מכיוון שנמצאים בין מצב הרושם למצב ההכרה. מטרת המשבר להביא להכרה. הרושם בימינו אינו מספיק. הדור תובע אמת טוטאלית יותר וכשיגיע למדרגה הנכונה הוא יגיע להכרה האמיתית.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il