^ 1. לדוגמא ב"אדר היקר" עמודים נו- נז.
"זהו אמנם החסרון העקרי שבכל מעשינו. זה כמה שנים הננו ממששים כעורים קיר. פונים לכמה צדדים לבקש עצות בעד עמנו וארצנו, והננו מבקשים רק חיקוי שלם מעמים זולתנו, בשעה שעלינו להשכיל, שאין לנו דוגמא שלמה בעולם... והיסוד לפעולתנו, הכח המעמיד, צריך שיהיה לעולם טבעיותנו העצמית ממקור ישראל.... כמה יפה ומלבבת תהיה הרשימה של גבורה לאומית בישראל כשתהיה מתחברת מאהבת עמנו וארצנו עם רוממות ואצילות הנפש של ידיעת ערכנו המיוחד, עם נשיאת דגלנו ברמה, כפי המובן הלאומי האמיתי, המובן ההיסתורי מראש מקדם. זה הצעד עוד לא החלונו לעשות בזמן האחרון, ועתה בא מועד, כבר עברו כל הנסיונות למפח נפש, מפני חסרון הכח היסודי, וכח היסודי העממי שלנו, כמה נקל הוא שימצא לנו, אם רק נתרצה באמת לעבוד לטובת עמנו כאבותינו לפנים... ולדגל בדגל ישראל האמיתי... רק אז נוכל להיות כמבשרי שלום וצדק, בהשקט ובבטחה תהיה גבורתנו, וזאת היא הגבורה המיוחדת לנו מידי אוזר ישראל בגבורה, תאזרנו עז וחיל, כשתהיה נשאבת ממקור גבורתנו מאז מעולם, ומדור לדור תגדל ותאמץ. כשנכשיר את עצמנו להבין, שהצביון העברי, ודוקא החפץ ללכת קוממיות, לא יוכל לעולם להפרד מקשר שם ד' אלהי ישראל, שרק עמו נהיינו לעם, ומתורתו, אז הלא ימצא לנו המון עוזרים רבים לקומם הריסת עמנו מעברים... הלא המה כל גדולי הדעה והמוסר שבכל העולם כלו, המכירים את הקדושה של התעודה הישראלית בכל לב ונפש, והם יכולים להיות מתרבים בכמותם ואיכותם... על-כן רק זה צריך להיות האידיאל הפנימי שלנו, שיתן להשתדלות הלאומית ערך נכון וקיים, כפי אותה המדה שנהיה אנחנו מתאימים במהלך חיינו ובהגיונינו הכלליים לצורת התכסיס, המקווה ממנו, לכללות המין האנושי, ולאישיותנו המיוחדת."
^ 2. על-פי ישעיהו נא, כג "ושמתיה ביד מוגיך אשר אמרו לנפשך שחי ונעברה ותשימי כארץ גוך וכחוץ לעברים".
^ 3. סוטה, מט.
^ 4. "אורות הקודש", מוסר הקודש פרקים יב-יג.
"המגמה האחרונה בחיים היא הקדושה. הקדושה היא חטיבה עליונה, שאין בה כלום מהחולשה שבמוסר. הקדושה אינה נלחמת כלל נגד האהבה העצמית, הטבועה עמוק במעמקי נפש כל חי, אלא שהיא מעמידה את האדם בצורה עליונה כזאת, שכל מה שיותר יהיה אוהב את עצמו, ככה יתפשט הטוב שבו על הכל, על כל הסביבה, על כל העולם, על כל ההויה. אין בתכונה של קבוץ צבורי בשום אופן אפשרות לנטיה של החלשת האהבה העצמית, ואיננה בה כי אם הירוס מוסרי, אם יזדמן, ורקבון פנימי, האוכל כל. על כן אי אפשר כלל לדרוש שיהיה בעולם עם מוסרי, כי אם עם קדוש, עם שכל מה שיגביר את עצמו, כל מה שירומם את ערכו בפנים ובחוץ, כן ירומם ויגביר את האור והטוב בעולם... המוסר הצבורי כבר הוא מנער מעליו את האבק של הדימגוגיה שבמוסר, ועוטה הוא, על ידי ההתקבצות של ניצוצי המוסר שבפרטיו, את האורה של גבורת הקדושה, שהיא מתעלה על ידי ההעמקה דוקא בהאהבה העצמית".
^ 5. עיין "ספר המצוות" לרמב"ם מצות עשה קצ ובהלכות מלכים ומלחמותיהם, פרק ו' "אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה, שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום, אם השלימו וקבלו שבע מצות שנצטוו בני נח עליהן אין הורגין מהן נשמה והרי הן למס, שנאמר יהיו לך למס ועבדוך, קבלו עליהן המס ולא קבלו העבדות או שקבלו העבדות ולא קבלו המס, אין שומעין להם עד שיקבלו שניהם, והעבדות שיקבלו הוא שיהיו נבזים ושפלים למטה ולא ירימו ראש בישראל אלא יהיו כבושים תחת ידם, ולא יתמנו על ישראל לשום דבר שבעולם, והמס שיקבלו שיהיו מוכנים לעבודת המלך בגופם וממונם... ואם לא השלימו או שהשלימו ולא קבלו שבע מצות, עושין עמהם מלחמה והורגין כל הזכרים הגדולים, ובוזזין כל ממונם וטפם, ואין הורגין אשה ולא קטן... במה דברים אמורים במלחמת הרשות שהוא עם שאר האומות, אבל שבעה עממין ועמלק שלא השלימו אין מניחין מהם נשמה".
^ 6. בירושלמי, ומופיעים הדברים בדברי הראשונים וברמב"ם (שם הלכה ה').
^ 7. בנידון ההוא נאמר בספר יהושע יא, יט-כ "כי מאת ה' היתה לחזק את ליבם לקראת המלחמה את ישראל, למען החרימם"(עיין גם ברמב"ם הלכות מלכים). האם גם אנו באותו מצב... ואולי על ידי מדיניות נכונה מצידינו אפשר עדיין לחזור גם לשתי ההצעות הראשונות?
^ 8. כדברי האור-החיים הקדוש בדברים ז' טז' "ואכלת את כל העמים – זו מצות עשה, וגמר אומר אשר ה' אלוקיך נותן לך, הא למדת שאם תתעצלו אתם מואסים במתנת אלוקים".
^ 9. במדבר לג, נה. ומפרש האור החיים הקדוש "ואם לא תורישו – לדבריהם ז"ל שאמרו כל מקום שנאמר והיה הוא לשון שמחה, כאן נתכוין לומר שהגם שהם יותירו אותם לצד הרצון והשמחה בהם לצרכיהם הוא מבשרם שיהיו לשיכים וכו'. ומררו אתכם – פירוש, לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו, אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו, וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו לומר קומו צאו ממנו".

יוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.