בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • תקופתנו בתהליך הגאולה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

כל החילים שנפלו

להופיע את הקוממיות

undefined

הרב חיים ירוחם סמוטריץ

ג איר תשס"ט
9 דק' קריאה
ונשים כארץ גוינו
אין כלל שאלה ביחס לכך, שאנו זקוקים לקוממיות בארצנו כמו אוויר לנשימה. המדינה אל מול אוהביה ואויביה שמבחוץ, ואנו כציבור אמוני דתי לאומי בתוך מדינתנו פנימה. המפתח האחד ויחיד לכולנו לקוממיות, מצוי בהכרת שם ה' שבתוכנו, הוא המוליכנו קוממיות לארצנו ובארצנו.
רוח התחייה, שהפיחה עוז וגבורה וזקפה קומת דור המייסדים, ספוגה היתה מרוח בית סבא ישראל. מכוחן בנתה, עלתה והצליחה. אולם רוח זו - המסובכת מאוד מעצמה, מעצם התעסקותה בבניין החומר - פוסחת כל העת על שתי הסעיפים.
באמת מכוח רוח ישראל סבא היא באה, אך ממאנת להודות בכך.
באמת מכוח מושגי הגאולה האלוקית היא מונעת, אך בגלוי הריהי כופרת בכך, ומתקשה מאוד אפילו להזכיר את "צור ישראל" במגילתה.
באמת אל ארץ הקודש היא שבה, כדי לקיים את מצוות "וירשתם אותה וישבתם בה", אך אין לה פה לומר יותר מאשר חזון על מקלט בטוח.
באמת בגאון ה' מלך ישראל וגואלו היא מקימה את מדינתה, אך היא מנסה לחשוב "אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותי".
וכך מושפלת הקוממיות והולכת, עד החיקוי הזול של תרבות הגויים בראש גלי, משברים קשים בחינוך, השלמה, כמעט, עם ביזיוננו על-ידי הגויים אשר בקרבנו, היסוסים אין-ספור אל מול אויבנו מסביב, ועד הנכונות הבלתי נתפסת למסור חבלי ארצנו הקדושה לאויבנו, ועוד היד רפויה... ח"ו. בהיעדר חיות, הריקבון עלול לכבוש עוד ועוד חלקי חיים. במקומות רבים בכתביו עומד מרן הרב זצ"ל על תופעה זו של איבוד קוממיותנו, שנובעת מכך שאין אנו קוראים בשם ה' 1 .
עדיין לא נשבר עול מעל צווארינו, ועדיין חסרה קוממיותינו. עדיין לא צברנו מספיק ביטחון עצמי, ואף במקום שהיה בו - הריהו הולך ונחלש. ההתקפות הבלתי פוסקות על מדינת ישראל מצד אויביה ועל הציבור האמוני מצד צריו ומחרפיו מערערות את הביטחון העצמי שלנו, ואנו מוצאים עצמנו כמתנצלים על עמדותינו הכל-כך צודקות, ולפעמים אף על עצם קיומינו. כל זה גורם לכרסום פנימי בכוחנו, עד כדי שאנו אומרים לנפשנו שחי ונעבורה, ונשים כארץ גוינו 2 .

ערעור הביטחון העצמי
יש להניח את הדברים על השולחן: יש ויש כוחות המתנגדים לתקומתינו, וככל שאנו מתקדמים הם מתעצמים בהתנגדותם לעכב את הגאולה. דרכם הראשית היא דרך של החלשה מבפנים, על-ידי ערעור הביטחון העצמי, בדרך כלל באמצעות טיעוני שווא ושקר. ככל שאנו באים בעמדות מוצקות ותקיפות – בקוממיות – עוטפים אותנו בטיעונים מטיעונים שונים על חוסר מוסריות, על גרימת עוול, על אי נאורות וכדו', וכתוצאה מההתקפות האלה אנו נרתעים ונחלשים. ההחלשה מבפנים היא דרכו של יצר הרע גם בכל אדם פרטי, ומעין זה היא עבודת המפריעים והמעכבים את גאולתנו. וכשם שכנגד יצר הרע ברא הקב"ה תבלין אחד ויחיד – התורה, כלומר מקור אלוקי, מוצק ומוחלט, שבעת אשר מתקיפנו היצר הרע בטיעונים מטיעונים שונים, מסמא את עיננו ומורה לנו היתרא... אנו מוצאים בתורה את היסוד המוצק, האיתן האמיתי ממקור האלוקים, עליו אנו נסמכים ועל ידו אנו מתגברים, כך ממש בכל הנוגע למוצקות עמדותינו האמוניות בנושאים הלאומיים שלנו, הן כלפי חוץ והן כלפי פנים – רק בתורה נמצא מקור לכוחנו ולקוממיותנו. בהסתמכנו עליה כמקור אמיתי, מוצק, אלוקי, אנו מוצאים בעצמנו כוחות שלא להיחלש ולהדוף את ההתקפות עלינו, להסתער קדימה לכיבוש היעדים האמיתיים שאנו שואפים אליהם. רק בשם ה' נעשה ונצליח.

עדות ה' נאמנה, מחכימת פתי
ככל שנדגיל (כלומר, נהפוך לדגל) את שם ה' הזה שמכוחו נעשה ונצליח, ככל שנחזיקו בגלוי, נתפאר בו ונרוממו – כך גם הוא ירומם אותנו. בדרך של קוממיות יקל עלינו להדוף את מתנגדינו, ואדרבה – נמשוך לדגלנו רבים. טבעם של אנשים הוא להימשך לדרך איתנה, הם מתרשמים מאמיתתה על-ידי האמונה בצדקת דרכם של ההולכים בה, ובכך אנו מזכים את הרבים להתקרב לדרך ה', דרך האמת.
דבר פשוט הוא שדרך האמת – מלבד היותה אמיתית, היא גם הדרך הטובה והמועילה, "עדות ה' נאמנה מחכימת פתי". ובכל סיבוכיה ונפתוליה של המציאות המורכבת, רק עדות ה' - בירורה של המציאות ממקור התורה, על פי דרך ה' - היא גם המצילה אותנו משגיאות ומביאה אותנו ליעדנו בשלום.
על כן, דרך הקוממיות - הנשענת על הבסיס האיתן האמיתי התורני - היא המפתח לעמידתנו בכל הקשיים בחבלי משיח "ואין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים" 3 . צריך להבין את החיסרון שבדרך הפשרה מראש, שבדרך ההיסוס והגמגום, דרך זו באה לדיון חלשה מן היסוד. ואם כי במוסר הפרטי - בשאלת כוחות הנפש האישיים - יש מקום גדול למידת ההכנעה, הרי שבעניינינו הלאומיים דרך הקודש היא הדרך הנכונה, כפי שלימדנו מרן הרב זצ"ל 4 . ודרך הקודש זו אינה דרך הוויתור, אלא דרך העמדת הערכים למלוא היקפם ותוקפם, עם הסידור הנכון שביניהם, והכוונת שילובם בקודש.
על כן, שומה עלינו כולנו – ובעיקר על מדינת ישראל בכללה - לחזור למקור כוחה האלוקי ולשאוב ממנו את בטחונה וצדקת דרכה, ואת העמידה איתנה על מלוא כל זכיותיה במרחב - זכויות פשוטות על ארצה, כולה, זכויות פשוטות להגנה עצמית, והזכות הטבעית לפתח ולבנות, ליצור ולהרחיב את יכולת טובה העצום בגשמיות וברוחניות – שממנו, מאותו הטוב, ייהנו כל באיה.
בטוחים בעצמנו, אנו קובעים ואומרים שעל-ידי העצמת עמדתנו אנו פועלים לטוב לא רק על עצמנו אלא גם על אחרים, ועל-ידי היחלשותנו חס וחלילה אנו גורמים רעה לעצמנו, וגם לאחרים המסתופפים בצלינו.
הציונות הביאה את ברכתה למרחב המזרח-התיכון, לעצמה ולאחרים. אחרי מלחמת ששת הימים, כשחזרנו למקומותינו הנפלאים והחילונו להביא חיים למרחבי יהודה ושומרון, זכינו וזיכינו לאחרים, והדברים הרי שקופים וברורים (די להשוות צילומי אוויר משנים שונות ולראות זאת בחוש, וזאת מלבד השיפור באיכות החיים). כל ההיסוסים האם קיימת לנו הזכות – ועל אחת כמה וכמה היסוסי עזיבה והפקרה, חס וחלילה - רק ימיטו אסון עלינו וגם על הגויים אשר בקרבנו (עיין ערך המעשה הנורא, הטיפשי, המרושע והמזיק כל כך של ה"התנתקות").
ככל שיגדל ביטחוננו העצמי והתנהגותנו הקוממיותית כך ישלימו עמנו, וגם אם בתחילה מתוך חוסר ברירה וכניעה, הרי שאחר כך יגיעו הדברים גם להכרה שכך טוב. ובעינינו ראינו בדוגמאות אין-ספור שכך אמנם היה בכל מקום שבו התנהגנו בקוממיות.

שלושה הכתבים ששלח יהושע
כאן המקום להבהיר את משנת הקוממיות ברמה האסטרטגית - ממקורה של תורה - לשאלת שלום ומלחמה בינינו לבין הערבים הצוררים אותנו, על הארץ אשר אנו יושבים עליה. מצווה מפורשת היא מכלל תרי"ג המצוות 5 כיצד ניגשים למלחמה, ולאלו תוצאות אנו נדרשים להגיע. הגם שבוודאי צריכים לעשות התאמות מתבקשות לתנאי העולם הנוכחיים, על כל פנים ודאי שיש ללמוד משם את רוח הדברים, את חכמת הכרת רוח האדם ותכונותיו, ובאלו סוגי אמצעים צריך לנקוט על מנת להשיג תוצאות. חז"ל 6 מספרים לנו על יהושע, שבעומדו על מפתנה של ארץ ישראל שלח שלושה כתבים ליושבי הארץ: בראשונה כתב שהרוצה ליפנות יפנה, בשנייה שמי שרוצה להשלים (בתנאי ההשלמה) ישלים, וחזר ושלח שמי שרוצה לעשות מלחמה יעשה. ישנו כאן ניתוח מלא של תכונות אנוש לאומיות, וכמדומה שזולת אלו שלוש האפשרויות - אין. כמובן שבבסיס המכתבים עמדה עמדתו המוצקה של יהושע, הבאה מהמקור האלוקי, עמדה האומרת בקול צלול ובהיר: "עם ישראל בפתח, ואנו נכנסים על מנת להיות בעלי הבית בארץ ישראל". מתוך כך אנו מבינים, שיש כאלה שבמצב נתון זה יעדיפו לעזוב, שכן אינם מסוגלים לסבול את העובדה שיחיו תחת בעל בית חדש, ועל כן יעדיפו למצוא להם מקום אחר להיות בו אדונים לעצמם, ודבר זה כמובן מובן וצודק. ישנם אחרים שלפי אופיים יסתגלו למצב החדש, ואף כי ישיתו עליהם תנאי שלום, שיבטאו את העובדה שיש פה בעל בית חדש – אחד - סוף כל סוף אפשר להם עמו, ואפשר אפילו שייטיב להם כך. הם יישארו כאן, ישלימו עם המצב ויחיו עמנו בשלום.
וישנם כמובן בעלי האופי השלישי, שאינם מוותרים ואינם מסתגלים, הם יילחמו וכנגדם ינהל יהושע מלחמה - ובמלחמה כמו במלחמה - ובעזרת ה' יכניעם 7 . מלבד שלוש הדרכים הללו אין דרך רביעית, זולת לאבד את עצמאותנו, חלילה וחס. אין חצי עצמאות, אין מצב שבו יש חצי בעל בית !
ואם יציע מישהו את הפתרון של "ואת ארצי חילקו" חס וחלילה, מלבד מה שהוא מבטל מצוות עשה של תורה שאין לנו כל רשות וזכות לעשות זאת 8 , הרי שהוא מרמה עצמו ומתגלה פעם אחר פעם כפתי, המופתע בכל פעם מחדש לראות כיצד כל תכניותיו נטרפות לו בפניו, ומכל "רצון טוב" נוחלים אכזבה. התורה שציוותה להוריש את הארץ כבר הזהירה "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצידכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה" 9 . ובאמת רק עצת ה' היא תקום ! אנחנו נשתדל במצוות ישיבת הארץ והפרחת שיממותיה יחד עם מצוות "הורשתה" ובכל יתר המשימות בבניין האומה, ו"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו", ומתוך עוז לישראל בכל מובניו יברכינו בשלום.

דרך המלך
ומכאן לדרך הקוממיות שלנו – הציבור האמוני – הדתי לאומי, ביחס לאחינו בני ישראל הנמצאים אתנו כאן כרגע בוויכוחים ובעימותים, בחוסר הבנות ואפילו בשנאות.
עיקרון הקוממיות אחד הוא – להיות נשען על דרך מוצקה, דרך התורה והקודש, הדרך האמונית בבורא עולם, המנהיגו ומיטיב עמו ללא קץ ושיעור, באהבה ובשפע "ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה", "וטוב ה' לכל..." "וטוב וישר ה'". וגואל חזק אתה "ובשם אלוקינו נדגול". מכירים אנו את הפסוקים, יודעים אותם ידיעה שכלית ומאמינים באמיתותם, ואולם שומה עלינו להפנים אמונה זו ולהופכה לדרך חיים דגלית – מאמינה, בוטחת וסוחפת - מאירה ומחזירה בתשובה שלמה לפני ה'. להתמלא בה בעצמנו, ולמלאה על כל גדותינו עד שתישפע החוצה ותחיה עם רב.
דרך האמונה – קוממיותית היא בהכרח. חייבים להיבנות בה, לבנות נפשות כאלה מאמינות, חרותיות, גאות, שמחות ושלוות, מלאות נחת רוח ואיתנות, החפצות להאהיב את שם ה' על כל.
קוממיות – מתוך בטחון שדרך ה' בתורה ובמצוות, במידות טובות ובהנהגות יושר, היא אמיתתו של עם ישראל - והמפתח לברכה.
קוממיות – מתוך בטחון שדרך הגאולה – קיבוץ הגלויות ובניין הארץ – היא אמיתתה של תקופתנו הענקית - וממנה הברכה.
קוממיות – מתוך בטחון ששאיפותינו לשלמות – למלוא כל הייעודים שלנו – בבניין התורה, בדגלי העם והארץ בשלמותם, לבניין ירושלים ולבניין בית המקדש ולתיקון עולם במלכות שד-י - היא חובתנו לרבונו של עולם ולעמינו - וממנה כל הברכה.
קוממיות – להנהגת העם והמדינה מתוך אמונתה של תורה אנו קרואים.



^ 1. לדוגמא ב"אדר היקר" עמודים נו- נז.
"זהו אמנם החסרון העקרי שבכל מעשינו. זה כמה שנים הננו ממששים כעורים קיר. פונים לכמה צדדים לבקש עצות בעד עמנו וארצנו, והננו מבקשים רק חיקוי שלם מעמים זולתנו, בשעה שעלינו להשכיל, שאין לנו דוגמא שלמה בעולם... והיסוד לפעולתנו, הכח המעמיד, צריך שיהיה לעולם טבעיותנו העצמית ממקור ישראל.... כמה יפה ומלבבת תהיה הרשימה של גבורה לאומית בישראל כשתהיה מתחברת מאהבת עמנו וארצנו עם רוממות ואצילות הנפש של ידיעת ערכנו המיוחד, עם נשיאת דגלנו ברמה, כפי המובן הלאומי האמיתי, המובן ההיסתורי מראש מקדם. זה הצעד עוד לא החלונו לעשות בזמן האחרון, ועתה בא מועד, כבר עברו כל הנסיונות למפח נפש, מפני חסרון הכח היסודי, וכח היסודי העממי שלנו, כמה נקל הוא שימצא לנו, אם רק נתרצה באמת לעבוד לטובת עמנו כאבותינו לפנים... ולדגל בדגל ישראל האמיתי... רק אז נוכל להיות כמבשרי שלום וצדק, בהשקט ובבטחה תהיה גבורתנו, וזאת היא הגבורה המיוחדת לנו מידי אוזר ישראל בגבורה, תאזרנו עז וחיל, כשתהיה נשאבת ממקור גבורתנו מאז מעולם, ומדור לדור תגדל ותאמץ. כשנכשיר את עצמנו להבין, שהצביון העברי, ודוקא החפץ ללכת קוממיות, לא יוכל לעולם להפרד מקשר שם ד' אלהי ישראל, שרק עמו נהיינו לעם, ומתורתו, אז הלא ימצא לנו המון עוזרים רבים לקומם הריסת עמנו מעברים... הלא המה כל גדולי הדעה והמוסר שבכל העולם כלו, המכירים את הקדושה של התעודה הישראלית בכל לב ונפש, והם יכולים להיות מתרבים בכמותם ואיכותם... על-כן רק זה צריך להיות האידיאל הפנימי שלנו, שיתן להשתדלות הלאומית ערך נכון וקיים, כפי אותה המדה שנהיה אנחנו מתאימים במהלך חיינו ובהגיונינו הכלליים לצורת התכסיס, המקווה ממנו, לכללות המין האנושי, ולאישיותנו המיוחדת."
^ 2. על-פי ישעיהו נא, כג "ושמתיה ביד מוגיך אשר אמרו לנפשך שחי ונעברה ותשימי כארץ גוך וכחוץ לעברים".
^ 3. סוטה, מט.
^ 4. "אורות הקודש", מוסר הקודש פרקים יב-יג.
"המגמה האחרונה בחיים היא הקדושה. הקדושה היא חטיבה עליונה, שאין בה כלום מהחולשה שבמוסר. הקדושה אינה נלחמת כלל נגד האהבה העצמית, הטבועה עמוק במעמקי נפש כל חי, אלא שהיא מעמידה את האדם בצורה עליונה כזאת, שכל מה שיותר יהיה אוהב את עצמו, ככה יתפשט הטוב שבו על הכל, על כל הסביבה, על כל העולם, על כל ההויה. אין בתכונה של קבוץ צבורי בשום אופן אפשרות לנטיה של החלשת האהבה העצמית, ואיננה בה כי אם הירוס מוסרי, אם יזדמן, ורקבון פנימי, האוכל כל. על כן אי אפשר כלל לדרוש שיהיה בעולם עם מוסרי, כי אם עם קדוש, עם שכל מה שיגביר את עצמו, כל מה שירומם את ערכו בפנים ובחוץ, כן ירומם ויגביר את האור והטוב בעולם... המוסר הצבורי כבר הוא מנער מעליו את האבק של הדימגוגיה שבמוסר, ועוטה הוא, על ידי ההתקבצות של ניצוצי המוסר שבפרטיו, את האורה של גבורת הקדושה, שהיא מתעלה על ידי ההעמקה דוקא בהאהבה העצמית".
^ 5. עיין "ספר המצוות" לרמב"ם מצות עשה קצ ובהלכות מלכים ומלחמותיהם, פרק ו' "אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה, שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום, אם השלימו וקבלו שבע מצות שנצטוו בני נח עליהן אין הורגין מהן נשמה והרי הן למס, שנאמר יהיו לך למס ועבדוך, קבלו עליהן המס ולא קבלו העבדות או שקבלו העבדות ולא קבלו המס, אין שומעין להם עד שיקבלו שניהם, והעבדות שיקבלו הוא שיהיו נבזים ושפלים למטה ולא ירימו ראש בישראל אלא יהיו כבושים תחת ידם, ולא יתמנו על ישראל לשום דבר שבעולם, והמס שיקבלו שיהיו מוכנים לעבודת המלך בגופם וממונם... ואם לא השלימו או שהשלימו ולא קבלו שבע מצות, עושין עמהם מלחמה והורגין כל הזכרים הגדולים, ובוזזין כל ממונם וטפם, ואין הורגין אשה ולא קטן... במה דברים אמורים במלחמת הרשות שהוא עם שאר האומות, אבל שבעה עממין ועמלק שלא השלימו אין מניחין מהם נשמה".
^ 6. בירושלמי, ומופיעים הדברים בדברי הראשונים וברמב"ם (שם הלכה ה').
^ 7. בנידון ההוא נאמר בספר יהושע יא, יט-כ "כי מאת ה' היתה לחזק את ליבם לקראת המלחמה את ישראל, למען החרימם"(עיין גם ברמב"ם הלכות מלכים). האם גם אנו באותו מצב... ואולי על ידי מדיניות נכונה מצידינו אפשר עדיין לחזור גם לשתי ההצעות הראשונות?
^ 8. כדברי האור-החיים הקדוש בדברים ז' טז' "ואכלת את כל העמים – זו מצות עשה, וגמר אומר אשר ה' אלוקיך נותן לך, הא למדת שאם תתעצלו אתם מואסים במתנת אלוקים".
^ 9. במדבר לג, נה. ומפרש האור החיים הקדוש "ואם לא תורישו – לדבריהם ז"ל שאמרו כל מקום שנאמר והיה הוא לשון שמחה, כאן נתכוין לומר שהגם שהם יותירו אותם לצד הרצון והשמחה בהם לצרכיהם הוא מבשרם שיהיו לשיכים וכו'. ומררו אתכם – פירוש, לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו, אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו, וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו לומר קומו צאו ממנו".

יוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il