ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הנשמות היפות ישאבו טלם

דף הבית בית מדרש מדורים מגד ירחים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

איר תשס"ט

הנשמות היפות ישאבו טלם

בהוצאת "בית הרב " גליון 115



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
נפגעי הטרור

פתגם הרב זצ"ל לחודש אייר

א רקע
משך שלוש שנים (תרע"א, תרע"ב, תרע"ד) פרסם מהן הרב זצ"ל את פתגמי החודשים ('מגד ירחים') בלוח 'ארץ הצבי' שיצא לאור ביפו. בפתגמים אלו מיצה הרב במילים ספורות 1 ובמליצות שיריות את עניינו ומהותו של כל חודש מחודשי השנה.
בפתגמים תמציתיים אלו רב היה הסתום. וזכור אותו חכם לטובה – הרב עוזי קלכהיים ז"ל – שנדרש לאותם פתגמים ופתר והנהיר את מליצותיו של הרב וחשף את שאצור בהן. זאת עשה במאמרו הנרחב 'באר מגד ירחים' בקובץ המאמרים 'הראי"ה', שהופיע למלאת ששים שנה לפטירת הרב 2 מאמר זה הפך לספר שהוציאו בני משפחתו בכסלו תשנ"ה. ומעתה כל המבקש להתבשם מניחוחות החודשים בהארת הרב, אין לו אלא לפנות אל זה הספר ולהתרשם.
ברם, תנא ושייר. פתגמי שנת תרע"א לא זכו לביאור ויש גם מפתגמי תרע"ב. להלן ייעשה להאיר את פתגם אייר תרע"ב.
כה כתב הרב:
הנשמות היפות, פרחי החיים
ממכון מקדשי אל – ישאבו טלם


ב. הנשמות היפות
צירוף זה – 'נשמות יפות' – נראה להיות מקורי. משהו בדומה לו מצינו במקורות 'נפש יפה'. כך שנינו במסכת חולין: "השוחט את הבהמה ומצא בה שליא נפש היפה תאכלנה" (ד, ז) 3 ר"ל: השליא מותרת באכילה שכן שחיטת הבהמה התירתה, אבל בפועל אדם סביר לא יהין להכניס את השליא אל פיו. רק מי שהוא 'נפש היפה' היינו אדם שלא רק שאינו אנין טעם אלא שטעמו גס - הוא שיאכל. 'נפש היפה ' - הרי זה ביטוי על דרך סגי נהור.
ואכתי מה עניין נפש לכאן. ואפשר ש'נפש' משמשת כאן באחת ממשמעויותיה המקראיות והיא תאווה. החכם במשלי אמר:
"כי תשב ללחום (=לאכול) את מושל
בין תבין את אשר לפניך
ושמת שׂכין (=סכין) בלועך
אם בעל נפש (=אם רעבתן) אתה
אל תתאו למטעמותיו" (כג, א-ג)

'נפש היפה' מבטא את אדם בעל תאווה, רעבתן המוכן לבלוע את כל שניתן, גם מאכלים שבני אדם רגילים סולדים מהם.
'נפש' ו'נשמה' משמשים לא אחת מונחים נרדפים. אבל הפרש רב יש ביניהם: נפש משותפת לכל בעלי החיים, אולם נשמה מיוחדת לאדם, והיא המבטאת את המהות היותר פנימית שלו, זו שנופחה באפו ע"י הבורא
"ויצר ה' א-להים את האדם… ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב, ז)

מעתה אם הנפשות היפות הם בני אדם המתאווים לכל מאכל גשמי, אפשר מאד שהנשמות היפות הם בני אדם נאצלים, הכמהים להשראת שכינה ולקרבת א-להים.

ג. פרחי החיים
פרחים הם המעטרים את עולמנו במרבדי צבע מרחיבי לב. והרי הם המסמלים נוי ותפארת. צורות פרחים היו חלק ממעשה מנורת המקדש (שמות כה, לא-לג) . אולם לבד מסגולתם העיטורית עוד יש בהם - ובפרחי עצים הדברים אמורים – בשורת פריון המבצבץ ובא. כך מסופר על מטה אהרן שהונח באהל מועד עם מטות נשיאי המטות:
"ויֹצא פרח ויצץ ציץ ויגמֹל שקדים" (במדבר יז, כג)

הרי שפרחים משמשים לא רק לנוי, אלא הם גם מבשרי חיים: פרחי החיים.

ד.ממכון מקדש אל
מכון ומקדש נמצאים לנו לראשונה במקרא בשירת הים
תבִאמו ותִט עמו בהר נחלתך
מכון לשבתך פעלת ה'
מקדש א-דני כוננו ידיך (שמות יד, יז)
כתוב זה שימש לבר קפרא לדרשה –
דרש בר קפרא: גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ כתיב: "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים" (ישעיהו מח,יג), ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב ""מכון לשבתך פעלת ה' מקדש א-דני כוננו ידיך " (כתובות ב ע"א)

ברם, בדרשה זאת יש מקום לתמיהה: והלוא מפורש בכתוב שאת המקדש כוננו ידיו של הקב"ה והיכן כאן צדיקים?! אפשר שלכן נדרש רש"י לומר: "מקדש מעשה ידי צדיקים הוא" ואפשר שממקום שבאנו למד; שהרי הכתוב אינו מדבר על מקדש בנוי, אלא על חזון המקדש שחזו בעיני רוחם משה ובני ישראל, השרים שירת הודייה על הים. ואלמלא אותו חזון אפשר שלא היה מוקם המקדש, שכן סוף מעשה במחשבה ובחזון תחילה. מסתבר ש'הנשמות היפות' הם הצדיקים שהמקדש מיוחס להם.

ה. ישאבו טלם
ביטוי לא שגרתי. שכן שלא כמי באר הנשאבים מלמטה, הרי טל ניתן מלמעלה., שכך אנו פוגשים בו לראשונה בתורה בברכת יצחק " ויתן לך הא-להים מטל השמים' (בראשית כז, כח) וכך גם באחרונה בשירת האזינו: "יערֹף כמטר לקחי תִזל כטל אִמרתי" (דברים לב, א).
אולם מצינו שאיבה במקדש, שאיבת דברים שאינם בתחתיות ארץ, אלא ברום שמיים. בהקשר לשמחת בית השואבה נאמר בירושלמי סוכה (פרק ה', הלכה א')
למה נקרא שמה בית שואבה, שמשם שואבים רוח הקודש.
טל זה לפרחי החיים מזכיר טל של תחייה שהרעיף הקב"ה על בני ישראל בעת מתן תורה –
כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה - יצתה נשמתן של ישראל שנאמר "נפשי יצאה בדברו" (שיר השירים ה,ו), ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן – דיבור שני היאך קבלו? הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם" (שבת פח ע"ב)

ו. אייר – יוסף ומקדש
כל שנאמר בזה, יפה לכאורה לכל עת, מה עניינו לחודש אייר דווקא?
נראה כי שני דברים הנקשרים לזה החודש מתחברים לדברי הרב בפתגמו – יוסף ומקדש.
אייר הוא במידה רבה חודשו של יוסף שכן נאמר בספר יצירה:
המליך אות ו' בהרהור וקשר לו כתר וצרפן זה בזה
וצר בהם שור בעולם ואייר בשנה
יוסף הוא שנמשל לשור כאמור בברכת משה:
וליוסף אמר… בכור שורו הדר לו (דברים לג, יז)

ועליו – יותר מאחיו - ניתן לדבר במושגים של יופי, שהרי עליו מעיד הכתוב כי היה יפה תואר ויפה מראה (בראשית לט, ו). ודאי שהוא נמנה על'הנשמות היפות' .
מקדש שייך ביותר לזה החודש, שכן גם מקדש ראשון וגם מקדש שני נוסדו בו. על הראשון מסופר:
ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחודש זִִו הוא החדש השני למלֹך שלמה על ישראל ויִבן הבית לה' (מל"א ו, א)

ועל השני
בחדש השני החלו זרֻבבל בן שאלתיאל וישוע בן יוצדק ושאר אחיהם הכהנים… ויסדו הבונים את היכל ה'… (עזרא ג, ח-י).

נשמות יפות כיוסף הצדיק 4 הן העומדות ביסוד מקדש ה', שכן בצד היותו איש בעל שאר נפש ואידיאלים הנוסקים אל על ("השמש והירח"), הרי שורשו בקרקע (והנה אנחנו מאלמים אלומים"), הן כמו מחברות שמים וארץ, שזה עניינו של בית ה '. וממנו ממקדש א-ל הן שואבות טל תחייה שלהן.


^ 1. מעין דרך זו של ביטוי תמציתי קצרצר ננקטה על ידו גם בספרו 'ראש מילין' שעניינו: "רשמי מחשבה למדרש האותיות…", שלו סיפח את 'הברקה' שהוא כמו חזרה מתומצתת על פרקי הספר.
^ 2. בעריכת יצחק רפאל, ירושלים תשכ"ו.
^ 3. ומעין זה בירושלמי תרומות (פרק י', הלכה ו') "ביצים שהקרימו - הרי אלו אסורות; מוזרות - נפש היפה תאכל".
^ 4. לשמו הצמידו חז"ל את התואר צדיק ראה: יומא לה ע"ב; ב"ר צג, ז ועוד.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il